הגר"א וייס שליט"א
"החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות י"ב ב').
"אמר ר' יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא 'החדש הזה לכם' וכתיב התם 'זה אלי ואנוהו'" (סנהדרין מ"ב ע"א).
ראשית שאלתנו במצוה זו, בעצם שמה. "קידוש לבנה" וכי איזה קידוש יש כאן והלא אין כאן אלא ברכה וכמו שאמרו "הרואה לבנה בחידושה צריך לברך וכו'". וכבר עמד על זה בשו"ת מהרש"ג ח"ג סי' ה' וכתב שבנו שאלו על כך ורצה לומר שטעות נשתרש בזה בפי ההמון ובאמת צריך לומר חידוש לבנה, והח' נתחלף בק', אך שוב כתב דכיון דהבית יוסף והדרכי משה בסי' תכ"ו כתבו לשון זה ודאי תורת אמת היתה בפיהם, ובאמת כבר מצינו ברבותינו הראשונים לשון "קידוש לבנה", עיין מהרי"ל הל' ראש חודש (ט) ובספר האשכול פרק כ"ג.
ונראה בזה דהנה בבבלי ובירושלמי מצינו נוסח ברכה זו "ברוך מחדש חדשים" (עיין סנהדרין מ"ב ע"א ובירושלמי ברכות ס"ה ע"א) אך במסכת סופרים (פ"כ ה"א) איתא "ברוך מקדש חדשים", ובמדרש (שמו"ר פרשה ט"ו כ"ד) מצינו בזה מחלוקת וז"ל "הרואה את הלבנה כיצד צריך לברך, בזמן שהיו ישראל מקדשין את החודש, אית מן רבנן אמרין ברוך מחדש חדשים ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים", והנה אם נוסח הברכה הוא ברוך מקדש חדשים, מובן שברכה זו קרויה בפינו "קידוש", וכמו קידוש בשבת ויו"ט שגם הוא איננו אלא ברכה, ואין אנו בעצם מקדשים את השבת, דהלא השבת קביעה וקיימא מששת ימי בראשית וקדושה היא מאז, אלא דכיון שמברכים מקדש השבת ברכה זו קידוש שמה, וכן בברכת הלבנה דמברך מקדש חדשים, אך באמת חזינן דגם הב"י והרמ"א כינו מצוה זו קידוש לבנה אף דלשיטתם מברכים מחדש חדשים. (ועיין מנחת אשר שמות סימן ל"א מה שנתבאר בענין קידוש בשבת).
ונראה בזה עוד עפ"י המבואר במדרש הנ"ל שאמרו דכיון שבזמן שהיו ישראל מקדשים את החודש היו מברכים ברוך מחדש חדשים (או מקדש חדשים כנ"ל) כך מברכים גם על ראית הלבנה בזה"ז, ולמדנו מזה דמצוה זו אסמכוהו על מצות קידוש החדש וזכר היא לה, וכך מוכח גם ממה שלמדו דהמברך על הלבנה בחידושה כאילו מקבל פני שכינה ולמדו זאת מן הפסוק החדש הזה לכם, הרי לן דקידוש לבנה מישך שייכא לקידוש החודש, וכבר כתב כן בספר דרך פקודיך להבני יששכר במצות קידוש החדש מצוה ד'. ולפ"ז ניחא שמצוה זו קרויה קידוש לבנה על שם קידוש החדש, ודו"ק.
עוד רגע אדברה על פי דברי המדרש הנפלאים (שמו"ר ט"ו ל"א):
"ד"א החדש הזה לכם משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות כיון שבא ללקחה כתב לה מתנות רבות כבעל, כך העולם הזה אירוסין היו שנאמר (הושע ב', כ"א) וארשתיך לי לעולם ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד שנאמר החדש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהיו נישואין שנאמר (ישעיה נ"ד, ה') כי בועליך עושיך באותה שעה מוסר להן את הכל, שנא' (דניאל י"ב, ג') והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" ע"כ.
הרי לן דהלבנה ניתנה להם לבני ישראל לשם קידושין ואפשר דלכך קרויה קידוש לבנה.
ב
נשים בקידוש לבנה
כתב המגן אברהם בסי' תכ"ו ס"ק א' דנשים פטורות מקידוש לבנה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכ"ה במשנ"ב ובכל הפוסקים האחרונים, ואף שנחלקו רש"י ותוס' בברכות כ' ע"ב ד"ה בתפילה אם כלל זה דנשים פטורות במעשהז"ג נוהג רק במצוות דאורייתא או אף במצוות דרבנן, וכך נחלקו הראשונים גם בפסחים ק"ח ע"ב, מ"מ כנראה שהמג"א הכריע להלכה דאף במצוות דרבנן נשים פטורות ממעשהזמ"ג.
אמנם הגרש"ק בחכמת שלמה שם הקשה על דברי המג"א דבאמת אין קידוש לבנה תלוי בזמן אלא בחידושה של הלבנה ולא הוי זמ"ג והרי זה כברכת שהחיינו על פרי חדש דכי הוי זמ"ג משום שיש רק זמן מסויים שאפשר לברך על הפרי[א], והלא פשוט דכיון דאין זה דין בעצם הזמן אלא בחידוש הפרי אין זה בכלל זמ"ג (משא"כ בלולב ושופר ומצה וכדו' דמצד עצם המעשה אפשר לקיימם בכל זמן אלא שכן ניתנה הלכתא שלמצוות אלה יש זמן מוגדר ולכן הוי בכלל זמן גרמא), ולכאורה קושיא גדולה הקשה, וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"י מברכות הט"ז הרואה לבנה בחדושה מברך בא"י אשר במאמרו וכו' ומשמע שברכת הלבנה הוי ככל ברכות שאדם מברך ומודה על שראה דבר שיש בו הנאה לבריות.
וראיתי במהרי"ל דיסקין בקונטרס אחרון סי' ה' אות כ"ו שכתב דברכת החמה לא הוי זמן גרמא דמה שאין מברכין עליה רק בעת ההיא אינו אלא משום דרק בשעה שרואה חמה בתקופתה מברך ואין זה תלוי בזמן אלא בתקופת החמה משא"כ "בברכת הלבנה אחר חצי החדש אף שהיא במילוי זה מ"מ אין מברכין ותלי בזמן". ולא ירדתי לסוף דעתו, והלא גם בלבנה, אין מברכין על הלבנה אלא על חידושה, וכשהלבנה במילוי שוב אין היא מתחדשת, וא"כ הוי ממש כמו ברכת החמה דמברכין רק ברואה חמה בתקופתה, ומשו"כ אין היא זמ"ג, וכן גם בלבנה שאין מברך אלא הרואה לבנה בחדושה דמברכין על הלבנה עד שיאותו לאורה, ומסתבר א"כ כסברת הגרש"ק ויש ראיה לדבר זה מסידור הדברים ברמב"ם שכתבה מיד לאחר ברכת הקשת ושאר ברכות של שבח הדומות לה ומשמע דהוי כשאר ברכות ההודאה.
וכבר מצינו כעי"ז דאף במצוה שאינה נוהגת אלא בזמן מסויים, אך לא מגזה"כ אלא משום סיבה הקשורה לחפצא דהמצוה ולמעשה המצוה דאינה נחשבת מצ"ע שהזמ"ג, ונבאר.
א. הבאת ביכורים, כתב הטורי אבן במגילה דף כ' ע"ב דאף דמבואר במשנה (בכורים פ"א מ"ו) דיש זמן להבאת ביכורים "מעצרת עד החג מביא וקורא" לא הוי מעשהז"ג דאין זה משום עצם הזמן אלא משום שבח הפירות.
ב. ספירת העומר, כתב הרמב"ן בקידושין ל"ג ע"ב דנשים חייבות בה והוי מצוה שאין הזמן גרמא, ורבים נתקשו בהבנת דבריו, וכתבו האחרונים (עיין דברי יחזקאל סי' מ"ה ובביאור הגרי"פ פרלא לסהמ"צ במבוא אות י"ב) דזמן הספירה תלוי בהבאת העומר ולכן לא הוי הזמ"ג.
ג. ברכת האילנות כתב בשו"ת הר צבי (או"ח סי' קי"ח) דאף דזמנה בחדש ניסן לא הוי זמן גרמא, דאין קביעת הזמן אלא משום דאז האילנות מלבלבים ומוציאים פריים עי"ש.
וכבר דנתי כעי"ז בביאור דברי הרמב"ן הנ"ל דספירת העומר הוי אין הזמן גרמא, דאפשר דכיון דגדר המצוה הוא לספור את הימים שבין פסח לעצרת זה הטעם שא"א לקיים מצוה זו בזמן אחר, דהעבר אין והעתיד עדיין, נמצא דלא משום גזה"כ תלוי מצוה זו בזמן אלא מצד עצם החפצא דמצוה מן הנמנע לקיימה בזמן אחר, ומשו"כ אין היא זמ"ג ודו"ק בזה.
אמנם הגרש"ק השלים את דבריו במקום אחר, וד"ת עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר בשו"ת האלף לך שלמה סי' קצ"ג, שם ביאר באופן נפלא את דברי הגמ' בסנהדרין מ"ב ע"א "א"ל ר' אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, א"ל האי נשי דידן נמי מברכי, אלא כדר' יהודה אמר רב אשר במאמרו ברא שחקים וכו'", וכבר נתקשו האחרונים בכונת רב אשי ובמג"א כתב דאפשר דלאו דוקא נקט נשי דידן עי"ש. וכתב הגרש"ק דבאמת יש שני ענינים שונים בברכת הלבנה: א. ברכה על חדושה של הלבנה, וברכה זו אין להחשיבה זמ"ג דהענין גורם ולא הזמן כמבואר לעיל. ב. ברכה על המאורות ועצם מעשי בראשית, והוא שאנו אומרים "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם" וכו', וברכה זו לא קשורה בהכרח לחידוש הלבנה. ולפי"ז אמר רב אשי אילו כל הברכה היתה רק "מחדש חדשים" נשי דידן נמי מברכינן,דהלא אין זה זמ"ג כמבואר, אלא ע"כ דמברכינן נמי על המאורות וצבא השמים, ואעפ"כ לא מברכינן אלא בזמן מסויים ומשום כך הוי שפיר זמ"ג ונשים פטורות ממנה, ודפח"ח. (ואפשר דשני ענינים אלה הם ברכת הרואה מחד וקבלת פני שכינה מאידך כפי שיבואר לקמן אות ד').
אמנם חידוש מצינו בדברי המאירי בסנהדרין שם דבאמת נקט דנשים מברכות ברכה זו ופירש את דברי רב אשי לא כתמיה אלא כהלכה פסוקה דנשים יוצאות יד"ח בברכה קצרה ברוך אתה ה' מחדש חדשים עי"ש.
ג
ואחר שקבע המג"א שנשים פטורות ממצוה זו, תמה דמ"מ למה לא נהגו לקיימה כמנהג בנות אשכנז לברך על מעשה זמ"ג כמנהגן בשופר סוכה ולולב, ורמז לשיטתו גם לגבי הבדלה בסי' רצ"ו דמצוה שכל עצמה אינה אלא ברכה, כהבדלה וקידוש לבנה אין הנשים מברכות, משא"כ בכל הני שיש בהם מעשה מצוה ומברכות עליה עי"ש.
ובשם השל"ה כתב דכיון דנשים גרמו לפגימת הלבנה אין ראוי שתברכנה עליה. ויש מן גאוני בתראי שכתבו דכיון דצריך לצאת החוצה לקדש הלבנה לא נהגו במצוה זו משום "כל כבודה בת מלך פנימה" עיין שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד ח"א סי' צ"ח ובשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' כ"ב (וכעי"ז כתב החת"ס בחידושי שבת דף כ"א דנשים לא נהגו להדליק נר חנוכה כמהדרין משום כל כבודה וכו', ויסוד דבריהם דצניעות יתירא שנהגו בנות ישראל הכשרות דוחה הידור מצוה).
ד
בביאור גדר המצוה
הנה יש לעיין ביסוד המצוה, האם חייב אדם לראות את הלבנה כדי לקדשה או שמא אינו חייב לקדשה אלא אם יראנה אך כל עוד לא ראה את הלבנה בחידושה אינו חייב לקדשה, דהנה לכאורה אין עיקר ברכה זו אלא כשאר ברכות הרואה כמבואר ברמב"ם פ"י מברכות הט"ז שכלל ברכה זו בהדי שאר ברכות הרואה, וגם בירושלמי (ברכות ס"ה ע"א) כללו ברכה זו בהדי שאר ברכות הרואה ובכל הני ברכות כגון ראיית הרים וגבעות, הים הגדול, קשת, ברקים וכדו' בודאי אין מצוה לראות, אלא דאם רואה חייב לברך, או שמא שאני ברכה זו מכל הני דהוי כאילו קיבל פני שכינה והוא מחוייב לראות כדי לקדש. (ובסגנון אחר, יסוד ספיקן, האם ראיית הלבנה מחייבת לברך או שמא היא מאפשרת לברך, אך החיוב חל עליו מכח עצם חידושה של הלבנה, ודו"ק) מהא דכתבו הטושו"ע ברכת הלבנה בהדי הל' ר"ח משמע ולא בהל' ברכות ההודאה משמע דהוי כתפילות ר"ח וכשם דבר"ח ודאי הוי זמן גרמא ה"ה בברכת הלבנה.
וראיתי מובא שבכת"ע "הנאמן" שנת תשט"ז נחלקו בזה הגרא"ז מלצר והחזו"א דעת הגרא"ז דמצוה זו רשות היא ודעת החזו"א, דחייב לראות כדי לברך. ובאמת כבר נחלקו גדולי האחרונים בשאלה זו דהנה בשו"ת נודע ביהודה קמא או"ח סי' מ"א כתב לגבי ציבור שעמד באמצע קריאת המגילה כאשר באו להודיע שרואים את הלבנה ואפשר לברך עליה ופסק להפסיק מקרא המגילה ויקדשו את הלבנה ושוב ישלימו את המגילה, ובשו"ת ספר יהושע (לג"ר יהושע העשיל באב"ד אב"ד טארניפול) סי' רמ"ד וכן בשו"ת שנות חיים (להג"ר שלמה קלוגר) סי' קל"א נחלקו עליו ותמהו איך נפסיק ממצוה שכבר עסוקים בקיומה כדי לקיים מצוה שעדיין לא בא זמנה ולא נתחייבו בה דהלא כל עוד לא ראה את הלבנה בחדושה לא נתחייב לקדשה, עי"ש.
וברור לענ"ד דדעת הנוב"י דאין הראיה מחייבת אלא מאפשרת, אבל משעה שהלבנה נראית מחויבים כו"ע לקדשה ולהשתדל בראייתה ע"מ לקיים מצוה זו, אך כפי הנראה נקטו הגאונים שחלקו עליו דכל עוד לא ראה את הלבנה לא נתחייב לברך עליה וכפי הדין בשאר ברכות הרואה.
ולענ"ד ברור דהאמת בזה כדעת החזו"א והנוב"י וכהבנה המקובלת והמושרשת וחזי מה עמא דבר, ושתי ראיות לדבר.
הנה נחלקו הפוסקים בסומא אם חייב בקידוש לבנה. דעת המג"א בסי' תכ"ו סק"א דחייב וכן הביא בשם המהרש"ל, ואכן כך מבואר בשו"ת מהרש"ל סי' ע"ז, אך רעק"א שם הביא דעת המהריק"ש דסומא פטור כיון שאינו רואה, וכבר כתב גם הרדב"ז בח"א סי' שמ"א דרק הרואה את הלבנה מקדשה וכפשטות לשון חז"ל "הרואה את הלבנה בחידושה מברך", והביאור הלכה כתב שם דכיון שנחלקו בהלכה זו ישמע ברכה זו מאחרים עי"ש.
הרי לן להדיא דעת המהרש"ל והמג"א דאף מי שאינו רואה כלל חייב לברך ואין הראיה מעכבת, ולשיטתם בודאי שאני ברכה זו מכל ברכות הרואה וברכה זו מוטלת חובה על האדם כהרבה מברכות השבח, ואף החולקים לא נחלקו אלא במי שאינו רואה כלל, אך אין הכרח שנחלקו ביסוד גדר המצוה.
אמנם מצינו בברכות נ"ח ע"א דר' ששת בירך על המלך אף שסומא היה, וכבר העיר בזה במשנה ברורה בסי' רכ"ד ס"ק י"א והביא בשם הפמ"ג שיברך בלי שם ומלכות, ואפשר דשאני רב ששת שידע בכח תורתו יותר מאותו צדוקי שראה בעיניו עי"ש בסוגית הגמ', וצ"ע עדיין.
אך בעיקר נראה להוכיח דהנה בכל ברכות הרואה פשוט דחייב האדם לברך תיכף לראייתו הראשונה ואין הוא רשאי להמנע מלברך מתחלה ולברך על ראייה נוספת, דכיון שראה ענינים אלה חייב הוא לברך (לשיטת הפוסקים דברכות אלו של חובה הן), ויתירא מזו כתב בביאור הלכה סימן רי"ח סעיף א' דאם לא בירך על הראיה הראשונה הפסיד ברכתו ושוב אינו יכול לברך על ראיה נוספת עי"ש. (וכבר נחלקו בזה הקדמונים דהב"י הביא שיטת רבינו מנוח דאינו מברך על ראיה שניה וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' שי"ט, ודעת הרמ"א שם דמברך וכ"כ בשו"ת מהרי"ל סימן קמ"ג עי"ש).
ויש לעיין לפי"ז דבקידוש לבנה לא שמענו בזה קפידא ומעשים בכל יום שאין אנו מברכים על הלבנה בראיה ראשונה אלא לאחר זמן, ויתירא מזו כתב הרמ"א שם בשם תרומת הדשן (בסי' ל"ה) דנכון להמתין עד מוצאי שבת ולקדש את הלבנה מבושמים ולא לקדשו בימות החול, ויסוד שיטתו דמצוה מן המובחר דוחה זריזין מקדימין הרי דאין בזה אלא דין זריזות, אך הרי נתבאר דבשאר ברכות הרואה יש בזה קפידא מעיקר הדין, וראיתי בתשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך ח"ב סי' ר"ח שהביא בשם ספר אחד דבכת"י לתלמידי הגר"ח מוואלז'ין העידו בשמו ובשם השאגת אריה דאכן גם בקידוש לבנה חייב אדם לקדש הלבנה תיכף לראייתה ומש"כ הרמ"א לקדש במוצ"ש היינו דאין לראותה עד מוצ"ש עי"ש. ופירוש זה רחוק עד שאינו מתיישב על הלב כלל, ובאמת לא מצינו באחד מהפוסקים לדורותיהם שיעלה הלכה זו על הכתב, ומדשתקו רבנן ש"מ לא ניחא להו.
ושוב הגיע לידי כת"ע הנאמן הנ"ל, וראיתי שכל דברי כותב המאמר הנ"ל קלושים ומבולבלים, גם מש"כ בשם הרא"ז להקשות על המג"א דכיון שאין כאן חיוב לא הוי מעשהז"ג תמוה והלא גם ציצית הוי מעשהז"ג למ"ד לילה לאו זמן ציצית כמבואר בקידושין ל"ד ע"א אף דאינה חיוב אא"כ לובש ד' כנפות וגם מש"כ לחדש דקדו"ל לא הוי כשאר ברכות הנהנין תמוה דמה ענין קדו"ל לברכת הנהנין, וגם מש"כ דכיון דאמרו דהוי כמקבל פני שכינה ע"כ הוי חיוב אין בו הכרח כלל, דהלא גם אמרו כל המקבל פני חבירו כאילו קיבל פני השכינה (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו פ"א ד"ה ויבא) ומ"מ הנלענ"ד כתבתי.
ומשום כך נראה ברור דבאמת אין ברכה זו דומה לשאר ברכות הרואה, ובקידוש לבנה אין הברכה מחייבת אלא חידוש הלבנה, אלא שהראיה מאפשרת לברך והיא תנאי לברכה, ופשוט לפי"ז דדין ברכה זו כדין כל מצוה שיש זמן מוגדר לקיומה וכמילה ביום השמיני דכל זמנו כשר וזריזין מקדימין למצוות, ודו"ק בכ"ז.
"החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות י"ב ב').
"אמר ר' יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא 'החדש הזה לכם' וכתיב התם 'זה אלי ואנוהו'" (סנהדרין מ"ב ע"א).
ראשית שאלתנו במצוה זו, בעצם שמה. "קידוש לבנה" וכי איזה קידוש יש כאן והלא אין כאן אלא ברכה וכמו שאמרו "הרואה לבנה בחידושה צריך לברך וכו'". וכבר עמד על זה בשו"ת מהרש"ג ח"ג סי' ה' וכתב שבנו שאלו על כך ורצה לומר שטעות נשתרש בזה בפי ההמון ובאמת צריך לומר חידוש לבנה, והח' נתחלף בק', אך שוב כתב דכיון דהבית יוסף והדרכי משה בסי' תכ"ו כתבו לשון זה ודאי תורת אמת היתה בפיהם, ובאמת כבר מצינו ברבותינו הראשונים לשון "קידוש לבנה", עיין מהרי"ל הל' ראש חודש (ט) ובספר האשכול פרק כ"ג.
ונראה בזה דהנה בבבלי ובירושלמי מצינו נוסח ברכה זו "ברוך מחדש חדשים" (עיין סנהדרין מ"ב ע"א ובירושלמי ברכות ס"ה ע"א) אך במסכת סופרים (פ"כ ה"א) איתא "ברוך מקדש חדשים", ובמדרש (שמו"ר פרשה ט"ו כ"ד) מצינו בזה מחלוקת וז"ל "הרואה את הלבנה כיצד צריך לברך, בזמן שהיו ישראל מקדשין את החודש, אית מן רבנן אמרין ברוך מחדש חדשים ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים", והנה אם נוסח הברכה הוא ברוך מקדש חדשים, מובן שברכה זו קרויה בפינו "קידוש", וכמו קידוש בשבת ויו"ט שגם הוא איננו אלא ברכה, ואין אנו בעצם מקדשים את השבת, דהלא השבת קביעה וקיימא מששת ימי בראשית וקדושה היא מאז, אלא דכיון שמברכים מקדש השבת ברכה זו קידוש שמה, וכן בברכת הלבנה דמברך מקדש חדשים, אך באמת חזינן דגם הב"י והרמ"א כינו מצוה זו קידוש לבנה אף דלשיטתם מברכים מחדש חדשים. (ועיין מנחת אשר שמות סימן ל"א מה שנתבאר בענין קידוש בשבת).
ונראה בזה עוד עפ"י המבואר במדרש הנ"ל שאמרו דכיון שבזמן שהיו ישראל מקדשים את החודש היו מברכים ברוך מחדש חדשים (או מקדש חדשים כנ"ל) כך מברכים גם על ראית הלבנה בזה"ז, ולמדנו מזה דמצוה זו אסמכוהו על מצות קידוש החדש וזכר היא לה, וכך מוכח גם ממה שלמדו דהמברך על הלבנה בחידושה כאילו מקבל פני שכינה ולמדו זאת מן הפסוק החדש הזה לכם, הרי לן דקידוש לבנה מישך שייכא לקידוש החודש, וכבר כתב כן בספר דרך פקודיך להבני יששכר במצות קידוש החדש מצוה ד'. ולפ"ז ניחא שמצוה זו קרויה קידוש לבנה על שם קידוש החדש, ודו"ק.
עוד רגע אדברה על פי דברי המדרש הנפלאים (שמו"ר ט"ו ל"א):
"ד"א החדש הזה לכם משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות כיון שבא ללקחה כתב לה מתנות רבות כבעל, כך העולם הזה אירוסין היו שנאמר (הושע ב', כ"א) וארשתיך לי לעולם ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד שנאמר החדש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהיו נישואין שנאמר (ישעיה נ"ד, ה') כי בועליך עושיך באותה שעה מוסר להן את הכל, שנא' (דניאל י"ב, ג') והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" ע"כ.
הרי לן דהלבנה ניתנה להם לבני ישראל לשם קידושין ואפשר דלכך קרויה קידוש לבנה.
ב
נשים בקידוש לבנה
כתב המגן אברהם בסי' תכ"ו ס"ק א' דנשים פטורות מקידוש לבנה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכ"ה במשנ"ב ובכל הפוסקים האחרונים, ואף שנחלקו רש"י ותוס' בברכות כ' ע"ב ד"ה בתפילה אם כלל זה דנשים פטורות במעשהז"ג נוהג רק במצוות דאורייתא או אף במצוות דרבנן, וכך נחלקו הראשונים גם בפסחים ק"ח ע"ב, מ"מ כנראה שהמג"א הכריע להלכה דאף במצוות דרבנן נשים פטורות ממעשהזמ"ג.
אמנם הגרש"ק בחכמת שלמה שם הקשה על דברי המג"א דבאמת אין קידוש לבנה תלוי בזמן אלא בחידושה של הלבנה ולא הוי זמ"ג והרי זה כברכת שהחיינו על פרי חדש דכי הוי זמ"ג משום שיש רק זמן מסויים שאפשר לברך על הפרי[א], והלא פשוט דכיון דאין זה דין בעצם הזמן אלא בחידוש הפרי אין זה בכלל זמ"ג (משא"כ בלולב ושופר ומצה וכדו' דמצד עצם המעשה אפשר לקיימם בכל זמן אלא שכן ניתנה הלכתא שלמצוות אלה יש זמן מוגדר ולכן הוי בכלל זמן גרמא), ולכאורה קושיא גדולה הקשה, וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"י מברכות הט"ז הרואה לבנה בחדושה מברך בא"י אשר במאמרו וכו' ומשמע שברכת הלבנה הוי ככל ברכות שאדם מברך ומודה על שראה דבר שיש בו הנאה לבריות.
וראיתי במהרי"ל דיסקין בקונטרס אחרון סי' ה' אות כ"ו שכתב דברכת החמה לא הוי זמן גרמא דמה שאין מברכין עליה רק בעת ההיא אינו אלא משום דרק בשעה שרואה חמה בתקופתה מברך ואין זה תלוי בזמן אלא בתקופת החמה משא"כ "בברכת הלבנה אחר חצי החדש אף שהיא במילוי זה מ"מ אין מברכין ותלי בזמן". ולא ירדתי לסוף דעתו, והלא גם בלבנה, אין מברכין על הלבנה אלא על חידושה, וכשהלבנה במילוי שוב אין היא מתחדשת, וא"כ הוי ממש כמו ברכת החמה דמברכין רק ברואה חמה בתקופתה, ומשו"כ אין היא זמ"ג, וכן גם בלבנה שאין מברך אלא הרואה לבנה בחדושה דמברכין על הלבנה עד שיאותו לאורה, ומסתבר א"כ כסברת הגרש"ק ויש ראיה לדבר זה מסידור הדברים ברמב"ם שכתבה מיד לאחר ברכת הקשת ושאר ברכות של שבח הדומות לה ומשמע דהוי כשאר ברכות ההודאה.
וכבר מצינו כעי"ז דאף במצוה שאינה נוהגת אלא בזמן מסויים, אך לא מגזה"כ אלא משום סיבה הקשורה לחפצא דהמצוה ולמעשה המצוה דאינה נחשבת מצ"ע שהזמ"ג, ונבאר.
א. הבאת ביכורים, כתב הטורי אבן במגילה דף כ' ע"ב דאף דמבואר במשנה (בכורים פ"א מ"ו) דיש זמן להבאת ביכורים "מעצרת עד החג מביא וקורא" לא הוי מעשהז"ג דאין זה משום עצם הזמן אלא משום שבח הפירות.
ב. ספירת העומר, כתב הרמב"ן בקידושין ל"ג ע"ב דנשים חייבות בה והוי מצוה שאין הזמן גרמא, ורבים נתקשו בהבנת דבריו, וכתבו האחרונים (עיין דברי יחזקאל סי' מ"ה ובביאור הגרי"פ פרלא לסהמ"צ במבוא אות י"ב) דזמן הספירה תלוי בהבאת העומר ולכן לא הוי הזמ"ג.
ג. ברכת האילנות כתב בשו"ת הר צבי (או"ח סי' קי"ח) דאף דזמנה בחדש ניסן לא הוי זמן גרמא, דאין קביעת הזמן אלא משום דאז האילנות מלבלבים ומוציאים פריים עי"ש.
וכבר דנתי כעי"ז בביאור דברי הרמב"ן הנ"ל דספירת העומר הוי אין הזמן גרמא, דאפשר דכיון דגדר המצוה הוא לספור את הימים שבין פסח לעצרת זה הטעם שא"א לקיים מצוה זו בזמן אחר, דהעבר אין והעתיד עדיין, נמצא דלא משום גזה"כ תלוי מצוה זו בזמן אלא מצד עצם החפצא דמצוה מן הנמנע לקיימה בזמן אחר, ומשו"כ אין היא זמ"ג ודו"ק בזה.
אמנם הגרש"ק השלים את דבריו במקום אחר, וד"ת עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר בשו"ת האלף לך שלמה סי' קצ"ג, שם ביאר באופן נפלא את דברי הגמ' בסנהדרין מ"ב ע"א "א"ל ר' אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, א"ל האי נשי דידן נמי מברכי, אלא כדר' יהודה אמר רב אשר במאמרו ברא שחקים וכו'", וכבר נתקשו האחרונים בכונת רב אשי ובמג"א כתב דאפשר דלאו דוקא נקט נשי דידן עי"ש. וכתב הגרש"ק דבאמת יש שני ענינים שונים בברכת הלבנה: א. ברכה על חדושה של הלבנה, וברכה זו אין להחשיבה זמ"ג דהענין גורם ולא הזמן כמבואר לעיל. ב. ברכה על המאורות ועצם מעשי בראשית, והוא שאנו אומרים "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם" וכו', וברכה זו לא קשורה בהכרח לחידוש הלבנה. ולפי"ז אמר רב אשי אילו כל הברכה היתה רק "מחדש חדשים" נשי דידן נמי מברכינן,דהלא אין זה זמ"ג כמבואר, אלא ע"כ דמברכינן נמי על המאורות וצבא השמים, ואעפ"כ לא מברכינן אלא בזמן מסויים ומשום כך הוי שפיר זמ"ג ונשים פטורות ממנה, ודפח"ח. (ואפשר דשני ענינים אלה הם ברכת הרואה מחד וקבלת פני שכינה מאידך כפי שיבואר לקמן אות ד').
אמנם חידוש מצינו בדברי המאירי בסנהדרין שם דבאמת נקט דנשים מברכות ברכה זו ופירש את דברי רב אשי לא כתמיה אלא כהלכה פסוקה דנשים יוצאות יד"ח בברכה קצרה ברוך אתה ה' מחדש חדשים עי"ש.
ג
ואחר שקבע המג"א שנשים פטורות ממצוה זו, תמה דמ"מ למה לא נהגו לקיימה כמנהג בנות אשכנז לברך על מעשה זמ"ג כמנהגן בשופר סוכה ולולב, ורמז לשיטתו גם לגבי הבדלה בסי' רצ"ו דמצוה שכל עצמה אינה אלא ברכה, כהבדלה וקידוש לבנה אין הנשים מברכות, משא"כ בכל הני שיש בהם מעשה מצוה ומברכות עליה עי"ש.
ובשם השל"ה כתב דכיון דנשים גרמו לפגימת הלבנה אין ראוי שתברכנה עליה. ויש מן גאוני בתראי שכתבו דכיון דצריך לצאת החוצה לקדש הלבנה לא נהגו במצוה זו משום "כל כבודה בת מלך פנימה" עיין שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד ח"א סי' צ"ח ובשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' כ"ב (וכעי"ז כתב החת"ס בחידושי שבת דף כ"א דנשים לא נהגו להדליק נר חנוכה כמהדרין משום כל כבודה וכו', ויסוד דבריהם דצניעות יתירא שנהגו בנות ישראל הכשרות דוחה הידור מצוה).
ד
בביאור גדר המצוה
הנה יש לעיין ביסוד המצוה, האם חייב אדם לראות את הלבנה כדי לקדשה או שמא אינו חייב לקדשה אלא אם יראנה אך כל עוד לא ראה את הלבנה בחידושה אינו חייב לקדשה, דהנה לכאורה אין עיקר ברכה זו אלא כשאר ברכות הרואה כמבואר ברמב"ם פ"י מברכות הט"ז שכלל ברכה זו בהדי שאר ברכות הרואה, וגם בירושלמי (ברכות ס"ה ע"א) כללו ברכה זו בהדי שאר ברכות הרואה ובכל הני ברכות כגון ראיית הרים וגבעות, הים הגדול, קשת, ברקים וכדו' בודאי אין מצוה לראות, אלא דאם רואה חייב לברך, או שמא שאני ברכה זו מכל הני דהוי כאילו קיבל פני שכינה והוא מחוייב לראות כדי לקדש. (ובסגנון אחר, יסוד ספיקן, האם ראיית הלבנה מחייבת לברך או שמא היא מאפשרת לברך, אך החיוב חל עליו מכח עצם חידושה של הלבנה, ודו"ק) מהא דכתבו הטושו"ע ברכת הלבנה בהדי הל' ר"ח משמע ולא בהל' ברכות ההודאה משמע דהוי כתפילות ר"ח וכשם דבר"ח ודאי הוי זמן גרמא ה"ה בברכת הלבנה.
וראיתי מובא שבכת"ע "הנאמן" שנת תשט"ז נחלקו בזה הגרא"ז מלצר והחזו"א דעת הגרא"ז דמצוה זו רשות היא ודעת החזו"א, דחייב לראות כדי לברך. ובאמת כבר נחלקו גדולי האחרונים בשאלה זו דהנה בשו"ת נודע ביהודה קמא או"ח סי' מ"א כתב לגבי ציבור שעמד באמצע קריאת המגילה כאשר באו להודיע שרואים את הלבנה ואפשר לברך עליה ופסק להפסיק מקרא המגילה ויקדשו את הלבנה ושוב ישלימו את המגילה, ובשו"ת ספר יהושע (לג"ר יהושע העשיל באב"ד אב"ד טארניפול) סי' רמ"ד וכן בשו"ת שנות חיים (להג"ר שלמה קלוגר) סי' קל"א נחלקו עליו ותמהו איך נפסיק ממצוה שכבר עסוקים בקיומה כדי לקיים מצוה שעדיין לא בא זמנה ולא נתחייבו בה דהלא כל עוד לא ראה את הלבנה בחדושה לא נתחייב לקדשה, עי"ש.
וברור לענ"ד דדעת הנוב"י דאין הראיה מחייבת אלא מאפשרת, אבל משעה שהלבנה נראית מחויבים כו"ע לקדשה ולהשתדל בראייתה ע"מ לקיים מצוה זו, אך כפי הנראה נקטו הגאונים שחלקו עליו דכל עוד לא ראה את הלבנה לא נתחייב לברך עליה וכפי הדין בשאר ברכות הרואה.
ולענ"ד ברור דהאמת בזה כדעת החזו"א והנוב"י וכהבנה המקובלת והמושרשת וחזי מה עמא דבר, ושתי ראיות לדבר.
הנה נחלקו הפוסקים בסומא אם חייב בקידוש לבנה. דעת המג"א בסי' תכ"ו סק"א דחייב וכן הביא בשם המהרש"ל, ואכן כך מבואר בשו"ת מהרש"ל סי' ע"ז, אך רעק"א שם הביא דעת המהריק"ש דסומא פטור כיון שאינו רואה, וכבר כתב גם הרדב"ז בח"א סי' שמ"א דרק הרואה את הלבנה מקדשה וכפשטות לשון חז"ל "הרואה את הלבנה בחידושה מברך", והביאור הלכה כתב שם דכיון שנחלקו בהלכה זו ישמע ברכה זו מאחרים עי"ש.
הרי לן להדיא דעת המהרש"ל והמג"א דאף מי שאינו רואה כלל חייב לברך ואין הראיה מעכבת, ולשיטתם בודאי שאני ברכה זו מכל ברכות הרואה וברכה זו מוטלת חובה על האדם כהרבה מברכות השבח, ואף החולקים לא נחלקו אלא במי שאינו רואה כלל, אך אין הכרח שנחלקו ביסוד גדר המצוה.
אמנם מצינו בברכות נ"ח ע"א דר' ששת בירך על המלך אף שסומא היה, וכבר העיר בזה במשנה ברורה בסי' רכ"ד ס"ק י"א והביא בשם הפמ"ג שיברך בלי שם ומלכות, ואפשר דשאני רב ששת שידע בכח תורתו יותר מאותו צדוקי שראה בעיניו עי"ש בסוגית הגמ', וצ"ע עדיין.
אך בעיקר נראה להוכיח דהנה בכל ברכות הרואה פשוט דחייב האדם לברך תיכף לראייתו הראשונה ואין הוא רשאי להמנע מלברך מתחלה ולברך על ראייה נוספת, דכיון שראה ענינים אלה חייב הוא לברך (לשיטת הפוסקים דברכות אלו של חובה הן), ויתירא מזו כתב בביאור הלכה סימן רי"ח סעיף א' דאם לא בירך על הראיה הראשונה הפסיד ברכתו ושוב אינו יכול לברך על ראיה נוספת עי"ש. (וכבר נחלקו בזה הקדמונים דהב"י הביא שיטת רבינו מנוח דאינו מברך על ראיה שניה וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' שי"ט, ודעת הרמ"א שם דמברך וכ"כ בשו"ת מהרי"ל סימן קמ"ג עי"ש).
ויש לעיין לפי"ז דבקידוש לבנה לא שמענו בזה קפידא ומעשים בכל יום שאין אנו מברכים על הלבנה בראיה ראשונה אלא לאחר זמן, ויתירא מזו כתב הרמ"א שם בשם תרומת הדשן (בסי' ל"ה) דנכון להמתין עד מוצאי שבת ולקדש את הלבנה מבושמים ולא לקדשו בימות החול, ויסוד שיטתו דמצוה מן המובחר דוחה זריזין מקדימין הרי דאין בזה אלא דין זריזות, אך הרי נתבאר דבשאר ברכות הרואה יש בזה קפידא מעיקר הדין, וראיתי בתשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך ח"ב סי' ר"ח שהביא בשם ספר אחד דבכת"י לתלמידי הגר"ח מוואלז'ין העידו בשמו ובשם השאגת אריה דאכן גם בקידוש לבנה חייב אדם לקדש הלבנה תיכף לראייתה ומש"כ הרמ"א לקדש במוצ"ש היינו דאין לראותה עד מוצ"ש עי"ש. ופירוש זה רחוק עד שאינו מתיישב על הלב כלל, ובאמת לא מצינו באחד מהפוסקים לדורותיהם שיעלה הלכה זו על הכתב, ומדשתקו רבנן ש"מ לא ניחא להו.
ושוב הגיע לידי כת"ע הנאמן הנ"ל, וראיתי שכל דברי כותב המאמר הנ"ל קלושים ומבולבלים, גם מש"כ בשם הרא"ז להקשות על המג"א דכיון שאין כאן חיוב לא הוי מעשהז"ג תמוה והלא גם ציצית הוי מעשהז"ג למ"ד לילה לאו זמן ציצית כמבואר בקידושין ל"ד ע"א אף דאינה חיוב אא"כ לובש ד' כנפות וגם מש"כ לחדש דקדו"ל לא הוי כשאר ברכות הנהנין תמוה דמה ענין קדו"ל לברכת הנהנין, וגם מש"כ דכיון דאמרו דהוי כמקבל פני שכינה ע"כ הוי חיוב אין בו הכרח כלל, דהלא גם אמרו כל המקבל פני חבירו כאילו קיבל פני השכינה (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו פ"א ד"ה ויבא) ומ"מ הנלענ"ד כתבתי.
ומשום כך נראה ברור דבאמת אין ברכה זו דומה לשאר ברכות הרואה, ובקידוש לבנה אין הברכה מחייבת אלא חידוש הלבנה, אלא שהראיה מאפשרת לברך והיא תנאי לברכה, ופשוט לפי"ז דדין ברכה זו כדין כל מצוה שיש זמן מוגדר לקיומה וכמילה ביום השמיני דכל זמנו כשר וזריזין מקדימין למצוות, ודו"ק בכ"ז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה