חלק חמישי
הגר"מ קליין זצ"ל
סימן רט"ז
ה' נצבים התש"ל בנ"י יצו"א.
מחיי חיים יכתב לחיים טובים ארוכים את מע"כ הרב הג' וכו' מוה"ר חיים יעקב יעקובוביץ שליט"א ירושלים עיה"ק ת"ו.
אחדשה"ט
ובדבר שאלתו עוד בנשים שהיו בשעת השואה במחנה קאנצעטרעשיאן ובעזה"י נצלו אי דינם כשבויות שאסורות להנשא לכהן עכ"פ כיון שראה בספר אחד שנסתפק בזה. ולא טוב עשה שלא ציין על הספר הנ"ל על מי כוונתו שאוכל לדון בדבר מ"מ לעיקר הדבר הגם שלא רציתי לכתוב בזה למען כבוד בנות ישראל הכשרות ומשפחות החשובות אמנם כיון שכבר נסתפקו בדבר וגם ראיתי כבר הדבר בשו"ת חלקת יעקב ח"א סי' ט"ז ומנחת יצחק ח"א סי' פ"ז לכן אכתוב בזה בקיצור דאין בזה ח"ו שום חשש איסור כלל וכלל לכ"ע.
והנה גרסי' במתני' כתובות כ"ב ע"א האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ויש לדון בנשים דידן לכאורה הו"ל דין דיש עדים דנשבית כיון שכלם נלקחו מבתיהם אל הגעטטאס ע"י הגוים ומשם לאוישוויץ או שאר מקומות של השמדה ר"ל הו"ל כידוע לכל והו"ל יותר הדין דלקמן דף כ"ז עיר שהקיפוה כרכום דכל הנשים שבתוכה אסורות לכהונה כיון שבאות מאותו עיר.
ומיהו לעיקר הדין לפענ"ד נשים דידן אין להם כלל דין שבויות לכ"ע וכשרות לכהונה דנראה לחדש דשבויה לא מקרי אלא כשנשבית יחידה אחת או שתים או שבא השונא אל בתיהם והם בבית יחידים דאז חיישינן שמא בא עליה באונס או ברצון הכל לפי הענין וגם בזה אי יש שם מי שהוא אפילו עבד או שפחה ואפילו קטן וקטנה מותרת כשהעידו שלא נבעלה אבל אם באו אויבים ואספו למאות ולאלפים כאחד והבאו למקומות או בתים ביחד ואכלו וישנו והלכו לעולם כולם כאחד בין ביום ובין בלילה ומעולם לא התייחד שבאי עם הנשים רק לעולם כולם היו שם כה"ג ודאי דלא נאסרו דהשבאי לא בא על אשה ברבים כשהם כולם שם ואינו בועל בבית אשר מאה נשים וכן אינו בועל בשוק ברבים אלא לוקחה לביתו או לביתה ובא עליה. והא דעיר שכבשוה כרכום נאסרו כל הנשים התם חיישינן שמא כל אחת באו לתוך ביתה והכ"נ דאלו היו כולם ביחד לעולם ודאי לא נאסרו דהתם כל אחת מעדת על חברתה שלא נבעלה שהרי כולם היו ביחד ולא נבעלו וא"כ לעולם אמרינן בכה"ג דאנן סהדי דלא נבעלה כיון דלעולם הני נשי לא נתפרדו להתיחד עם השבאי. ואפילו נימא דלעתים רחוקות קרה מקרה בלתי טהורה ויצאה אשה אחת ונתיחדה עם השבאי כיון דרוב נשים לא נתייחדו אף אם הי' במציאות לאשה אחת שנתיחדה לא אסרינן כל הנשים בשביל האשה הזאת אלא אמרינן כל דפריש מרובא פריש וודאי מן הרוב היא וטהורה היא.
ומעתה אומר אני בנשי דידן שהבאו כולם לגעטטאס ומשם נלקחו כולם יחד להמחנות ולעולם היו למאות יחד ובמחנות ג"כ בין ביום ובין בלילה היו הרבה נשים יחד יוצאים ובאים כידוע למי שהי' במחנה שיצאו רק בחברותה גרופען בלע"ז ובאו חזרה בגרופען ואכלו יחד וישנו בבאראק אחת וכל עבודתם הי' הרבה נשים יחד כה"ג ליכא למיחש לשום ענין של שבאי שמא בא על אחת מהן דאז צריך לומר שלקחה לעצמו חוץ מהמחנה ובא עליה ולזה אין לנו עדות שלקחה לחוץ ודאי במי שידעו בה שנתיחדה ויש על זה עדים נאסרה משום שבויה אבל כיון דהוא מיעוטא דמיעוטא אין לנו לחוש לזה כלל, כל שאין לנו עדים לזה. ועוד דהרי איכא ס"ס שמא לא לקחו מהם כלל ואפילו לקחו מהם שמא לאו אותה היא שלקחו וכ"ש הוא ממחבואה אחת שמצלת על כולן.
והנה בתה"ד סי' רפ"א כתב דהיכא שדתם להמית המאנס את הבתולה ונתיחד עמה מותרת אפילו לכהן וידוע דגם בימי השואה הי' זה נגד חק שלהם לבא על בתולת בת ישראל ואף דהתה"ד כתב דתם להמית והכי לא הרגו מ"מ אף דלא הי' עליהם עונש מיתה אבל נגד החק היתה והי' מירתת לבא עליה בפרהסיא עכ"פ והי' צריך להצניע עצמו וא"כ לא הי' יכול לבעול אותה כשהן רבים יחד באין אופן וא"כ אתחזק עוד סברתן דכה"ג לא הו"ל בכלל שבויות כלל. ועוד נראה לצרף מה שידוע דהי' דרכם הרע להרוג נשים שבאו עליהם שלא ישאר זכר למעשיהם הרעים וא"כ אפילו אמיעוט ליכא למיחש דאותן שנתיחדו עמהם ובאו עליהם הרגום.
עוד נראה דהנה נחלקו הפוסקים בנחבשה ע"י נפשות דעת רש"י דאסורה אף לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצית באחד מהן ובהגמ"יי פי"ח מא"ב כתב שכן דעת רש"י ור"י וכן דעת התוס' והרא"ש והב"י והרמ"א א"ע סי' ז' כתבו שכן דעת הר"ן והטור וכן הבין הרשד"ם סי' ק"ח בדעת הר"ן אבל הרמב"ם פי"ח הנ"ל ור"ח ורמב"ן ורשב"א פסקו דבנפשות מותרת לישראל דלא חיישינן שמא נתרצית וכתב ה"ה שכן הכריחו כל האחרונים וכ"כ רבינו ירוחם נכ"ג ח"א ע"ש והנה הרא"ש בתשובה כלל ל"ב סי' ח' הביאו הד"מ סי' ז' אות י"ג כתב בנשים שהמירו דתם בשעת השמד מפני אימת מות וכאשר מצאו נס והמלטה חזרו לדת האמת מותרות לבעליהן דהא קודם שהמירה לא היתה נצלת במה שתתרצה להם לזנות ולאחר שהמירה למה לה להתרצות שהדבר ידוע שיש להם שלום יותר משאם היתה גויה ואף לאנסה אין רשאין ולכך ליכא למיחש שמא נתרצית ע"ש.
ומעתה בדידן נמי לענין רצוי פשוט דאין לן אשה שנתרצית להם וליכא בזה שום חשש לישראל ולא חיישינן אלא לשמא נאנסה והי' צריך להביאה בעל כרחה מהמחנה לביתו או למקום שרצונו ואז כבר הי' נשמע הדבר בין שאר נשים שזאת נלקחה בע"כ להחילים והי' הדבר ידוע דלא הי' אפשר לו ליקח בע"כ בלתי ידיעת נשים אחרות שהרי כולן היו יחד והי' הדבר מפורסם וא"כ בכל אשה שבאת לפנינו ולא נודע הדבר שהתייחדה עמהם אמרינן שודאי מן הרוב היא שלא נתיחדה ולא נבעלה מן העכו"ם וכנ"ל והנה בשו"ת הנ"ל האריכו למעניתם וג"כ לבסוף עלו להתירא אמנם לפענ"ד נכנסו בדחוקים ובמנחת יצחק רצה לסמוך דכהני זמנינו הם כספק כמ"ש המרשד"ם א"ע סי' רל"ה ובאמת כי כבר כתבו רבותינו האחרונים ז"ל שח"ו להוציא לע"ז על כהני הזמן והרבה יש לפלפל בדבריהם מ"מ מחמת קדושת החג וטרדות אין בידי להאריך יותר בענין זה כעת. ועיין שו"ת בשמים רא"ש המיוחס להרא"ש סי' שס"ו על דבר האשה שהלכה מביתה וכו' והאידנא כולי נשי חשובי וענשי אאונס ע"ש שמותרת אף לבעלה כהן ע"ש מיהו לדידן לפענ"ד לא צריך לכ"ז דאינן בכלל שבויות כלל הני נשי שהיו בקאנצעטריישאן קענפס כפי מה שכתבתי בס"ד.
החותם בידידות בלתי מכירו ובברכת כוח"ט בלב ונפש
מנשה הקטן
הגר"מ קליין זצ"ל
סימן רט"ז
ה' נצבים התש"ל בנ"י יצו"א.
מחיי חיים יכתב לחיים טובים ארוכים את מע"כ הרב הג' וכו' מוה"ר חיים יעקב יעקובוביץ שליט"א ירושלים עיה"ק ת"ו.
אחדשה"ט
ובדבר שאלתו עוד בנשים שהיו בשעת השואה במחנה קאנצעטרעשיאן ובעזה"י נצלו אי דינם כשבויות שאסורות להנשא לכהן עכ"פ כיון שראה בספר אחד שנסתפק בזה. ולא טוב עשה שלא ציין על הספר הנ"ל על מי כוונתו שאוכל לדון בדבר מ"מ לעיקר הדבר הגם שלא רציתי לכתוב בזה למען כבוד בנות ישראל הכשרות ומשפחות החשובות אמנם כיון שכבר נסתפקו בדבר וגם ראיתי כבר הדבר בשו"ת חלקת יעקב ח"א סי' ט"ז ומנחת יצחק ח"א סי' פ"ז לכן אכתוב בזה בקיצור דאין בזה ח"ו שום חשש איסור כלל וכלל לכ"ע.
והנה גרסי' במתני' כתובות כ"ב ע"א האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ויש לדון בנשים דידן לכאורה הו"ל דין דיש עדים דנשבית כיון שכלם נלקחו מבתיהם אל הגעטטאס ע"י הגוים ומשם לאוישוויץ או שאר מקומות של השמדה ר"ל הו"ל כידוע לכל והו"ל יותר הדין דלקמן דף כ"ז עיר שהקיפוה כרכום דכל הנשים שבתוכה אסורות לכהונה כיון שבאות מאותו עיר.
ומיהו לעיקר הדין לפענ"ד נשים דידן אין להם כלל דין שבויות לכ"ע וכשרות לכהונה דנראה לחדש דשבויה לא מקרי אלא כשנשבית יחידה אחת או שתים או שבא השונא אל בתיהם והם בבית יחידים דאז חיישינן שמא בא עליה באונס או ברצון הכל לפי הענין וגם בזה אי יש שם מי שהוא אפילו עבד או שפחה ואפילו קטן וקטנה מותרת כשהעידו שלא נבעלה אבל אם באו אויבים ואספו למאות ולאלפים כאחד והבאו למקומות או בתים ביחד ואכלו וישנו והלכו לעולם כולם כאחד בין ביום ובין בלילה ומעולם לא התייחד שבאי עם הנשים רק לעולם כולם היו שם כה"ג ודאי דלא נאסרו דהשבאי לא בא על אשה ברבים כשהם כולם שם ואינו בועל בבית אשר מאה נשים וכן אינו בועל בשוק ברבים אלא לוקחה לביתו או לביתה ובא עליה. והא דעיר שכבשוה כרכום נאסרו כל הנשים התם חיישינן שמא כל אחת באו לתוך ביתה והכ"נ דאלו היו כולם ביחד לעולם ודאי לא נאסרו דהתם כל אחת מעדת על חברתה שלא נבעלה שהרי כולם היו ביחד ולא נבעלו וא"כ לעולם אמרינן בכה"ג דאנן סהדי דלא נבעלה כיון דלעולם הני נשי לא נתפרדו להתיחד עם השבאי. ואפילו נימא דלעתים רחוקות קרה מקרה בלתי טהורה ויצאה אשה אחת ונתיחדה עם השבאי כיון דרוב נשים לא נתייחדו אף אם הי' במציאות לאשה אחת שנתיחדה לא אסרינן כל הנשים בשביל האשה הזאת אלא אמרינן כל דפריש מרובא פריש וודאי מן הרוב היא וטהורה היא.
ומעתה אומר אני בנשי דידן שהבאו כולם לגעטטאס ומשם נלקחו כולם יחד להמחנות ולעולם היו למאות יחד ובמחנות ג"כ בין ביום ובין בלילה היו הרבה נשים יחד יוצאים ובאים כידוע למי שהי' במחנה שיצאו רק בחברותה גרופען בלע"ז ובאו חזרה בגרופען ואכלו יחד וישנו בבאראק אחת וכל עבודתם הי' הרבה נשים יחד כה"ג ליכא למיחש לשום ענין של שבאי שמא בא על אחת מהן דאז צריך לומר שלקחה לעצמו חוץ מהמחנה ובא עליה ולזה אין לנו עדות שלקחה לחוץ ודאי במי שידעו בה שנתיחדה ויש על זה עדים נאסרה משום שבויה אבל כיון דהוא מיעוטא דמיעוטא אין לנו לחוש לזה כלל, כל שאין לנו עדים לזה. ועוד דהרי איכא ס"ס שמא לא לקחו מהם כלל ואפילו לקחו מהם שמא לאו אותה היא שלקחו וכ"ש הוא ממחבואה אחת שמצלת על כולן.
והנה בתה"ד סי' רפ"א כתב דהיכא שדתם להמית המאנס את הבתולה ונתיחד עמה מותרת אפילו לכהן וידוע דגם בימי השואה הי' זה נגד חק שלהם לבא על בתולת בת ישראל ואף דהתה"ד כתב דתם להמית והכי לא הרגו מ"מ אף דלא הי' עליהם עונש מיתה אבל נגד החק היתה והי' מירתת לבא עליה בפרהסיא עכ"פ והי' צריך להצניע עצמו וא"כ לא הי' יכול לבעול אותה כשהן רבים יחד באין אופן וא"כ אתחזק עוד סברתן דכה"ג לא הו"ל בכלל שבויות כלל. ועוד נראה לצרף מה שידוע דהי' דרכם הרע להרוג נשים שבאו עליהם שלא ישאר זכר למעשיהם הרעים וא"כ אפילו אמיעוט ליכא למיחש דאותן שנתיחדו עמהם ובאו עליהם הרגום.
עוד נראה דהנה נחלקו הפוסקים בנחבשה ע"י נפשות דעת רש"י דאסורה אף לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצית באחד מהן ובהגמ"יי פי"ח מא"ב כתב שכן דעת רש"י ור"י וכן דעת התוס' והרא"ש והב"י והרמ"א א"ע סי' ז' כתבו שכן דעת הר"ן והטור וכן הבין הרשד"ם סי' ק"ח בדעת הר"ן אבל הרמב"ם פי"ח הנ"ל ור"ח ורמב"ן ורשב"א פסקו דבנפשות מותרת לישראל דלא חיישינן שמא נתרצית וכתב ה"ה שכן הכריחו כל האחרונים וכ"כ רבינו ירוחם נכ"ג ח"א ע"ש והנה הרא"ש בתשובה כלל ל"ב סי' ח' הביאו הד"מ סי' ז' אות י"ג כתב בנשים שהמירו דתם בשעת השמד מפני אימת מות וכאשר מצאו נס והמלטה חזרו לדת האמת מותרות לבעליהן דהא קודם שהמירה לא היתה נצלת במה שתתרצה להם לזנות ולאחר שהמירה למה לה להתרצות שהדבר ידוע שיש להם שלום יותר משאם היתה גויה ואף לאנסה אין רשאין ולכך ליכא למיחש שמא נתרצית ע"ש.
ומעתה בדידן נמי לענין רצוי פשוט דאין לן אשה שנתרצית להם וליכא בזה שום חשש לישראל ולא חיישינן אלא לשמא נאנסה והי' צריך להביאה בעל כרחה מהמחנה לביתו או למקום שרצונו ואז כבר הי' נשמע הדבר בין שאר נשים שזאת נלקחה בע"כ להחילים והי' הדבר ידוע דלא הי' אפשר לו ליקח בע"כ בלתי ידיעת נשים אחרות שהרי כולן היו יחד והי' הדבר מפורסם וא"כ בכל אשה שבאת לפנינו ולא נודע הדבר שהתייחדה עמהם אמרינן שודאי מן הרוב היא שלא נתיחדה ולא נבעלה מן העכו"ם וכנ"ל והנה בשו"ת הנ"ל האריכו למעניתם וג"כ לבסוף עלו להתירא אמנם לפענ"ד נכנסו בדחוקים ובמנחת יצחק רצה לסמוך דכהני זמנינו הם כספק כמ"ש המרשד"ם א"ע סי' רל"ה ובאמת כי כבר כתבו רבותינו האחרונים ז"ל שח"ו להוציא לע"ז על כהני הזמן והרבה יש לפלפל בדבריהם מ"מ מחמת קדושת החג וטרדות אין בידי להאריך יותר בענין זה כעת. ועיין שו"ת בשמים רא"ש המיוחס להרא"ש סי' שס"ו על דבר האשה שהלכה מביתה וכו' והאידנא כולי נשי חשובי וענשי אאונס ע"ש שמותרת אף לבעלה כהן ע"ש מיהו לדידן לפענ"ד לא צריך לכ"ז דאינן בכלל שבויות כלל הני נשי שהיו בקאנצעטריישאן קענפס כפי מה שכתבתי בס"ד.
החותם בידידות בלתי מכירו ובברכת כוח"ט בלב ונפש
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה