מטאטא רחובות של הקב"ה

רבינו הרא”ה בעל החינוך כתב דבר נורא במצוה שלא להרחיק מצרי אלא עד דור שלישי: 'שורש המצוה כי הוא יודיענו שלא תמאן להתחתן בם לאחר ג’ דורות', כי אם יש לך בלב תיעוב על מצרי הרי אתה כמו מקלל את המקל שהכה בך, ואינך זוכר שה' מנהיג הכל. אם היית זוכר שהשי”ת מנהיג הכל, לא היית מתעב מצרי. הקב”ה השתמש עם אשור כדי לפזר את עשרת השבטים לגלות, מאחר שעבדו ע”ז. ברגע שהאדם מאמין שכשהמצרי מכה הוא רק מקל של השי”ת, הרי אינו מתעבו כליל. הגם שהמצרי עצמו הוא רשע שאין עושה זאת בכונה לעשות רצון ה’, אך אנו צריכים לזכור שהוא רק כמקל בידי השי”ת. והרי גלות מצרים היתה תכלית ההטבה, ומשם נבחרנו לעם הנבחר מכל העמים, זכינו לקבל תורה. וכן נבין באחרית הימים מה היתה הטובה של גלות ספרד וגלות מזרח אירופה, בקרוב 'תורה חדשה מאתי תצא' 'ישקני מנשיקות פיהו', ויתן לנו להבין מה היתה ההטבה שבזה. אך בינתיים אנו מאמינים שהיה כל זה רק לטובתנו.

 מטאטא רחובות של השי”ת

רבי אברהם יעקב מאסדיגורה – תל אביב נסע פעם לוינה, וכשנכנס הדייטש [הגרמנים ימ"ש] לוינה בשנת תצח”ר, ציוה לכל הרבנים והאדמורים שיטאטאו הרחובות עם מטאטא, ורבי אברהם יעקב היה לו צורה ופנים של מלכות כנוסח רוזין, והיה איש אצילי ביותר, וחשב בדעתו, הרי הרחוב הזה הוא רחוב של השי”ת, ואני גם של השי”ת, והמטאטא הוא מטאטא של השי”ת, והנה כיבדו אותו לכבד את הרחוב של השי”ת, הרי זה כיבוד גדול מאד, כמו שהיו נותנים לי לכבד את בית משיח צדקנו. ולא היה לו בזה שום תרעומת. הרי רחובות וינה של השי”ת, ואני שלו ית’, ואני מכבד את הרחוב לכבודו יתברך. ואח”כ חשב שכשהשי”ת יעזור לי שאזכה לטאטא ברחובות של ארץ ישראל, אתן שבח והודאה להשי”ת. ואכן כך התנהג לפנות בוקר לצאת ברחוב סמוך לביתו לטאטא את הרחוב. עד שהרגישו החסידים בדבר ומנעו אותו מהנהגה אי נפלאה זאת. והוא ממש כדברי החינוך הנ”ל, הוא נמצא בין הדייטשן וכופים אותו להשתעבד, אך איני עושה בשביל הדייטש או המצרי, רק להשי”ת לבדו, כי הכל ממנו יתברך. כלשון הפסוק 'הוי אשור שבט אפי'. וכמו שאמר דוד המלך 'השם אמר לו קלל'. ולכן אין לתעב זרע המצרים, לזכור דברי האמונה שהכל ממנו יתברך. מלבד מה שהם יזכו לסוף מר ונמהר, מדה כנגד מדה, מי כעופרת ומי כאבן ומי כקש, וה’ נוקם דם עבדיו השפוך, אך מצדנו אנו מסתכלים על זה כמקל של השי”ת לטובה. וכמו שאמר יוסף ‘לא אתם מכרתם אותי הנה כי אם האלקים'. וכיון שראינו כבר ביציאת מצרים למפרע שהכל לטובה, כך יש לנו ללמוד בכל הצרות שהיו בגלותנו, שבקרוב נבין שהכל היה לטובה.