כתב הרב יוסף חיים זוננפלד (שלמת חיים 190 הנהגות ופסקים, הנדפס מחדש סימן רכ"ח): "כל היודע באשתו שהיא יראת שמיים ומכיר שיהיה לה לנחת, אפילו שאינה משדלתו - גם כן צריך לפקדה" .
נוסיף לכך את דברי 'הסטייפלער' שכתב ב'אגרות קודש": 'על דבר אי מי שנפל במרה שחורה... אולי ללמד לאשתו שתגיד לו דברי ידידות וקירוב, והנה אולי הוא נוהג בעניין מצוות עונה בצמצום ובאמת זהו רפואתו כמו שכתוב בסידור היעב"ץ. ואצלי היה אחד שנפל לדכאון גדול, ומתוך הדברים התברר שמתוך לימוד בספרי מוסר אינו מקיים מצוות עונה אלא פעם אחת בשבת וגם זה מתוך הרבה הכנות, ודווקא בדיוק בחצות ובמהירות וכו'. ואמרתי לו שירבה במצוות עונה אפילו ג' וד' פעמים בשבוע, ואפילו יותר, ובקירוב חיבוק ונישוק וכו', ותודה לאל יתברך הוא חזר ונעשה בריא גמור.
עוד כתב הרב יצחק משה (ספר קדושת משה, בני ברק תשס"ט, עמ' קז סי' א) : "ראוי לעורר שאף שחז"ל אמרו קדש עצמך במותר לך ובכלל זה להימנע מלשמש עם אשתו יותר מדי, הנה בזמן הזה בעוונותינו הרבים פשתה המספחת בחוסר צניעות וריבוי פריצות, ופרוץ מרובה על העומד והסטרא אחרא מתגברת ורבות המכשלות, לכן יש לאדם לתת לאשתו כל רצונה בפיוס ובעונה. ואיננו מדברים על דברים שאסורים מעיקר הדין, דזה ודאי שאסור. אלא על מילי דחסידות ופרישות שרוצה האדם להנהיג על עצמו, ידע שהכל לפי מה שרואה שאשתו ראויה, וכמה פעמים שמענו ובאזנינו גילו דבר בעלי המעשה שנכשלו בעבירות חמורות ואמרו שהיא אמרה להם שהיא עושה כן משום שבעלה מונע ממנה מה שהיא רוצה, ובלשונם: הוא לא "מספק אותה", ואוזניים יחרדו מלשמוע דבר זה, על כן מי ירצה להחמיר על חשבון אשתו ואחר כך יבוא הדבר על חשבונו, השם יצילנו. ולכן אפילו אם תרצה אשתו יום אחר יום - ייתן לה ולא יעשה חשבונות שמים ולמצווה תחשב לו ובלבד שיכווין לשם שמיים... ולכן אף שבספרנו כמה פעמים הבאנו הלכות שהם חומרות, אם בגלל זה יופר שלום הבית ח"ו אז אין להשגיח בחומרות אלו" .
כתב הרב שמואל אריאל (מאמר , עמ' 20 'קדושה בחיי האישות') : אמנם יכולים אנו ללמוד מתוך גדרי העונה המשפטיים גם קנה מידה מסוים לגבי הגדר הערכי. שכן מסתבר, שחכמים לא יחייבו אדם בחיוב משפטי, כאשר מבחינה ערכית אין הדבר ראוי. וממילא, יכולים אנו ללמוד מגדרי העונה קנה מידה מסוים על גדר הקדושה, שכל מה שחייבו חכמים ודאי אינו מנוגד לקדושה. כידוע, חיובם של הטיילים הוא לקיים חיי אישות בכל יום; ומכאן, שאפילו שיעור כזה איננו בגדר "נבל ברשות התורה", שהרי לא ייתכן שחכמים יחייבו אדם להיות נבל ולעבור על מצוות "קדושים תהיו" (להבהרה אין כוונתי להמליץ לנהוג כמנהג הטיילים, וודאי שבמקרים רבים הנהגה כזו תהיה מוגזמת מבחינה פיסית ונפשית, ותביא לירידה רוחנית. אך אנו רואים, שאפילו גדר כזה אינו בגדר "נבל ברשות התורה", וחכמים העריכו שיש אנשים שזהו הצורך הטבעי שלהם; ואם זוג מרגיש בתקופה מסוימת צורך בחיי אישות בתכיפות גדולה מן הרגיל, אל לו לחוש שהוא פוגע בקדושה).
ג. דברים חריפים בעניין זה כתב הדיין הרב חנן אפללו (שו"ת אשר חנן, חלק ו-ז, סי' עב, עמ' תיד-תטז): "כי בזמנינו הפרישות מן האישה בימי החול, ולהילחם ביצר הרע בהרהורים רעים ולהמתין עד ליל שבת הוי כחומץ לשיניים ועשן לעיניים אצל הרבה מתלמידי חכמים בדורנו, כי רוח התאווה ותשוקת המשגל נמצא בכל מחנה, ואיזה הוא בעל נפש שיכול לומר גיבור אני כנגד זרם זה, ולעצור עצמו ולהמתין שבוע מפקידה לפקידה, והלא כוח המחשבה וההרהור קשה מכל דבר וגם אלו המבקשים לדחותו ולקיים דברי השולחן ערוך לשמש פעם אחת בשבוע, אזי פוגע אצלו בשקידת התורה... וקיימא לן כל הנהגה טובה שבאה בכתובים יכולה להשתנות ואין זה כחוקה ברורה כך שאם יש תלמידי חכמים שרוצים לשמש מיטתם ביום אחר אין מניעה ואין איסור, כל שכן אם האישה חפצה בימים אחרים, אזי הוא קיום חלק מעונתה, והרבה פעמים מתלוננים לפנינו שהנשים אינן אוהבות בכלל לשמש בליל שבת בפרט בחורף שקשה אחר כך להתרחץ במים קרים, ואף שמעתי שיש כאלו שאינן טובלות בליל שבת באישור בעליהן ודוחים הטבילה למוצ"ש מהאי טעמא ...ובעוונותינו הרבים בימינו הדעת מורה שתלמידי חכמים אין מותשים מכוח תורתם , שברובם הגדול אינם בדיוק שוקדים על התורה ימים ולילות עד עילפון, ואם יש כאלו הרי שהינם יחידי סגולה ובעלי הוראה. וברובם לומדים ביום בכולל ואולי גם מעט בערב אך שאר
הזמנים עד השינה מקדישים לעזרה לאישה בבית וכיוצא בזה כי רובן הגדול עובדות ומצפות לעזרה".
למסקנה: כל ערום יעשה בדעת בעניין תדירות העונה, ואין להימנע כאשר שניהם חפצים בדבר רק משום שאין זה תואם את העונות אותן קבעו חז"ל על פי מצב דורם.
["דבר סתר"]
נוסיף לכך את דברי 'הסטייפלער' שכתב ב'אגרות קודש": 'על דבר אי מי שנפל במרה שחורה... אולי ללמד לאשתו שתגיד לו דברי ידידות וקירוב, והנה אולי הוא נוהג בעניין מצוות עונה בצמצום ובאמת זהו רפואתו כמו שכתוב בסידור היעב"ץ. ואצלי היה אחד שנפל לדכאון גדול, ומתוך הדברים התברר שמתוך לימוד בספרי מוסר אינו מקיים מצוות עונה אלא פעם אחת בשבת וגם זה מתוך הרבה הכנות, ודווקא בדיוק בחצות ובמהירות וכו'. ואמרתי לו שירבה במצוות עונה אפילו ג' וד' פעמים בשבוע, ואפילו יותר, ובקירוב חיבוק ונישוק וכו', ותודה לאל יתברך הוא חזר ונעשה בריא גמור.
עוד כתב הרב יצחק משה (ספר קדושת משה, בני ברק תשס"ט, עמ' קז סי' א) : "ראוי לעורר שאף שחז"ל אמרו קדש עצמך במותר לך ובכלל זה להימנע מלשמש עם אשתו יותר מדי, הנה בזמן הזה בעוונותינו הרבים פשתה המספחת בחוסר צניעות וריבוי פריצות, ופרוץ מרובה על העומד והסטרא אחרא מתגברת ורבות המכשלות, לכן יש לאדם לתת לאשתו כל רצונה בפיוס ובעונה. ואיננו מדברים על דברים שאסורים מעיקר הדין, דזה ודאי שאסור. אלא על מילי דחסידות ופרישות שרוצה האדם להנהיג על עצמו, ידע שהכל לפי מה שרואה שאשתו ראויה, וכמה פעמים שמענו ובאזנינו גילו דבר בעלי המעשה שנכשלו בעבירות חמורות ואמרו שהיא אמרה להם שהיא עושה כן משום שבעלה מונע ממנה מה שהיא רוצה, ובלשונם: הוא לא "מספק אותה", ואוזניים יחרדו מלשמוע דבר זה, על כן מי ירצה להחמיר על חשבון אשתו ואחר כך יבוא הדבר על חשבונו, השם יצילנו. ולכן אפילו אם תרצה אשתו יום אחר יום - ייתן לה ולא יעשה חשבונות שמים ולמצווה תחשב לו ובלבד שיכווין לשם שמיים... ולכן אף שבספרנו כמה פעמים הבאנו הלכות שהם חומרות, אם בגלל זה יופר שלום הבית ח"ו אז אין להשגיח בחומרות אלו" .
כתב הרב שמואל אריאל (מאמר , עמ' 20 'קדושה בחיי האישות') : אמנם יכולים אנו ללמוד מתוך גדרי העונה המשפטיים גם קנה מידה מסוים לגבי הגדר הערכי. שכן מסתבר, שחכמים לא יחייבו אדם בחיוב משפטי, כאשר מבחינה ערכית אין הדבר ראוי. וממילא, יכולים אנו ללמוד מגדרי העונה קנה מידה מסוים על גדר הקדושה, שכל מה שחייבו חכמים ודאי אינו מנוגד לקדושה. כידוע, חיובם של הטיילים הוא לקיים חיי אישות בכל יום; ומכאן, שאפילו שיעור כזה איננו בגדר "נבל ברשות התורה", שהרי לא ייתכן שחכמים יחייבו אדם להיות נבל ולעבור על מצוות "קדושים תהיו" (להבהרה אין כוונתי להמליץ לנהוג כמנהג הטיילים, וודאי שבמקרים רבים הנהגה כזו תהיה מוגזמת מבחינה פיסית ונפשית, ותביא לירידה רוחנית. אך אנו רואים, שאפילו גדר כזה אינו בגדר "נבל ברשות התורה", וחכמים העריכו שיש אנשים שזהו הצורך הטבעי שלהם; ואם זוג מרגיש בתקופה מסוימת צורך בחיי אישות בתכיפות גדולה מן הרגיל, אל לו לחוש שהוא פוגע בקדושה).
ג. דברים חריפים בעניין זה כתב הדיין הרב חנן אפללו (שו"ת אשר חנן, חלק ו-ז, סי' עב, עמ' תיד-תטז): "כי בזמנינו הפרישות מן האישה בימי החול, ולהילחם ביצר הרע בהרהורים רעים ולהמתין עד ליל שבת הוי כחומץ לשיניים ועשן לעיניים אצל הרבה מתלמידי חכמים בדורנו, כי רוח התאווה ותשוקת המשגל נמצא בכל מחנה, ואיזה הוא בעל נפש שיכול לומר גיבור אני כנגד זרם זה, ולעצור עצמו ולהמתין שבוע מפקידה לפקידה, והלא כוח המחשבה וההרהור קשה מכל דבר וגם אלו המבקשים לדחותו ולקיים דברי השולחן ערוך לשמש פעם אחת בשבוע, אזי פוגע אצלו בשקידת התורה... וקיימא לן כל הנהגה טובה שבאה בכתובים יכולה להשתנות ואין זה כחוקה ברורה כך שאם יש תלמידי חכמים שרוצים לשמש מיטתם ביום אחר אין מניעה ואין איסור, כל שכן אם האישה חפצה בימים אחרים, אזי הוא קיום חלק מעונתה, והרבה פעמים מתלוננים לפנינו שהנשים אינן אוהבות בכלל לשמש בליל שבת בפרט בחורף שקשה אחר כך להתרחץ במים קרים, ואף שמעתי שיש כאלו שאינן טובלות בליל שבת באישור בעליהן ודוחים הטבילה למוצ"ש מהאי טעמא ...ובעוונותינו הרבים בימינו הדעת מורה שתלמידי חכמים אין מותשים מכוח תורתם , שברובם הגדול אינם בדיוק שוקדים על התורה ימים ולילות עד עילפון, ואם יש כאלו הרי שהינם יחידי סגולה ובעלי הוראה. וברובם לומדים ביום בכולל ואולי גם מעט בערב אך שאר
הזמנים עד השינה מקדישים לעזרה לאישה בבית וכיוצא בזה כי רובן הגדול עובדות ומצפות לעזרה".
למסקנה: כל ערום יעשה בדעת בעניין תדירות העונה, ואין להימנע כאשר שניהם חפצים בדבר רק משום שאין זה תואם את העונות אותן קבעו חז"ל על פי מצב דורם.
["דבר סתר"]
אשמח כמדריך לקבל מידע נוסף בנושא
השבמחק