ח"ה סימן רכח
הג"ר מנשה קליין זצ"ל
אור ליום עש"ק וישב התשכ"ד.
כבוד ידידי הרב הגאון וו"ח אי"א נו"נ כש"ת מוה"ר חיים אברהם פינקוס שליט"א רב דביהכ"נ בית יעקב ומנהל ישיבה תורה ודעת.
אחדש"ת
בדבר שאלתו בהא דאינו ראוי מדרבנן אי מקרי אינו ראוי מדאורייתא בדבר זה נסתפק המל"מ פ"ז מה' תרומות במה דקיי"ל האוכל תרומה בטומאת הגוף שהוא במיתה והאוכל תרומה טמאה בטומאת הגוף פטור ממיתה ונסתפק בטמא שאכל תרומה טמאה מדרבנן אם נאמר דחייב כרת כיון דמה"ת טהורה הוא או דילמא כיון דרבנן טמאוהו מחוללת ועומדת היא אף מה"ת כדאמרינן באונס ומפתה דאם אסורה עליו באיסור דרבנן שאינו נושאה משום דכתיב ולו תהי' לאשה מאשה הראויה לו אלמא באיסור דרבנן חשוב אינו ראוי דאורייתא וכן בבא ביאות אסורות מדרבנן אין המים בודקין את אשתו דלא קרינן ביה ונקה האיש מעון, ומיהו עיין תוס' סוכה ג' ע"א ד"ה דאמר דכל היכא דחז"ל גזרו אף מה"ת לא יצא ועיין ברכות י"ח בתוס' ד"ה תני וברבינו יונה ריש ברכות אבל המג"א א"ח סי' תרכ"ט סקכ"ג כתב כל דבר האסור משום גזירה ואין לו אחר מסככין בו ועיין פמ"ג פתיחה כוללת ח"ג אות ז"ח ע"ש.
ובר"פ השוחט בשוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות ואי אמרת אין שחיטה לעוף מה"ת מאי פטור, חזינן דאסור מדרבנן מקרי ראוי מדאורייתא וקרינן ביה אשר יאכל וכ"כ הרמב"ם פ"ב מגניבה השוחט חולין בעזרה אף דאסור בהנאה הואיל ואיסורו מדבריהם ה"ז חייב לשלם שאם הי' אסור מה"ת לא קרינן ביה וטבחו ועיין ב"ק מ"א וכתובות נ"ד למ"ד מעשה שבת דרבנן ועיין שיטה מקובצת כתובות שם שהקשה דנהי דרבנן מ"מ אסור באכילה והוה שחיטה שאינה ראויה ועיין רש"ל שם. ובגמ' פסחים ל"ח דפריך אמאי דתני יוצאין בדמאי הא לא חזי ופרש"י דאמרינן לקמן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבדו אתה יוצא בו משום מצה וכו' א"נ משום דהו"ל מצוה הבא בעבירה ודמאי דרבנן הוא ועיין מהרש"א שם דרש"י מספקא ליה אי אינו מדרבנן היינו איסור מדרבנן מקרי אינו חזי מדאורייתא וזה דלא כמו דפשיטא ליה בסוכה ל"ד.
ובהגהות חכמת שלמה א"ח סי' תקפ"ה פשיטא ליה דאינו יוצא בתוקע בשבת משום מצהב"ע הביאו בילקה"ג שם ומדברי רש"י לכאורה ראי' לדבריו אלא דכנראה שרש"י לא החליט כן ועיין ב"ש א"ע סי' כ"ח ס"ק נ"ב נ"ג ובפ"ג דנדרים בטעם המלך על השעה"מ ובפ"ח מהל' לולב בשעה"מ ע"ש. והרמב"ם פ"א מהל' נערה בתולה ה"ה כתב היתה אנוסה זו אסורה עליו אפילו מחייבי עשה או שניה הרי זה לא ישאנה ע"כ והכ"מ תמה מנ"ל נהי דכתיב ולו תהיה לאשה הראויה לו שנייה כיון דמדאורייתא שריה ראויה לו הוא ותי' כיון דכל מילי דרבנן אסמכוהו אקרא דלא תסור שפיר איכא למימר דשניה אימעטא ע"ש ומבואר דס"ל דכיון דאסור מדרבנן אינו חזי מדאורייתא הוא. ומיהו בהרבה מקומות מבואר ההיפך וכמ"ש לעיל.
והרמב"ם פ"ד מה' סוכה ה"ו פסק דסוכה ע"ג בהמה כשרה כר"מ אף דאיכא איסור דרבנן להשתמש בבהמה והרמב"ן בחידושיו לב"ב נ"ז כתב למ"ד מכירות שטרות דרבנן למה המקדש בשט"ח מקודשת ותי' מאי מקודשת מדרבנן ע"ש וכ"כ הרי"ו הביאו הב"י א"ע סי' כ"א ובשעה"מ פ"ג מהל' מכירה ה"ח בהגהות טעם המלך כתב בשם חכם אחד דהך דינא ספיקא הוא ואזלינן לחומרא.
ובמ"ש נראה לישב קושית הק"א נזיר מ"ו ע"ב במשנה גילח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו ותמה עליו כיון דקיי"ל תגלחת אינו מעכב א"כ אמאי לא עלו לו ואף שמדרבנן סותר מ"מ מדאורייתא ראוי הוא אבל אי נימא דאינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מדאורייתא אתי שפיר ובחדושי על מס' נדרים ישבתי באופן אחר. ועיין מלא הרועים עוד ציונים לזה ואין הזמן מסכים להאריך.
ובזה הנני ידידו המברכו בברכת התורה ללומדיה ומצפה להרמת קרן התורה וי"ר שנזכה להיות ממזכי הרבים עבגצ"א. המכבדו ומוקירו בלב ונפש.
מנשה הקטן
אור ליום עש"ק וישב התשכ"ד.
כבוד ידידי הרב הגאון וו"ח אי"א נו"נ כש"ת מוה"ר חיים אברהם פינקוס שליט"א רב דביהכ"נ בית יעקב ומנהל ישיבה תורה ודעת.
אחדש"ת
בדבר שאלתו בהא דאינו ראוי מדרבנן אי מקרי אינו ראוי מדאורייתא בדבר זה נסתפק המל"מ פ"ז מה' תרומות במה דקיי"ל האוכל תרומה בטומאת הגוף שהוא במיתה והאוכל תרומה טמאה בטומאת הגוף פטור ממיתה ונסתפק בטמא שאכל תרומה טמאה מדרבנן אם נאמר דחייב כרת כיון דמה"ת טהורה הוא או דילמא כיון דרבנן טמאוהו מחוללת ועומדת היא אף מה"ת כדאמרינן באונס ומפתה דאם אסורה עליו באיסור דרבנן שאינו נושאה משום דכתיב ולו תהי' לאשה מאשה הראויה לו אלמא באיסור דרבנן חשוב אינו ראוי דאורייתא וכן בבא ביאות אסורות מדרבנן אין המים בודקין את אשתו דלא קרינן ביה ונקה האיש מעון, ומיהו עיין תוס' סוכה ג' ע"א ד"ה דאמר דכל היכא דחז"ל גזרו אף מה"ת לא יצא ועיין ברכות י"ח בתוס' ד"ה תני וברבינו יונה ריש ברכות אבל המג"א א"ח סי' תרכ"ט סקכ"ג כתב כל דבר האסור משום גזירה ואין לו אחר מסככין בו ועיין פמ"ג פתיחה כוללת ח"ג אות ז"ח ע"ש.
ובר"פ השוחט בשוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות ואי אמרת אין שחיטה לעוף מה"ת מאי פטור, חזינן דאסור מדרבנן מקרי ראוי מדאורייתא וקרינן ביה אשר יאכל וכ"כ הרמב"ם פ"ב מגניבה השוחט חולין בעזרה אף דאסור בהנאה הואיל ואיסורו מדבריהם ה"ז חייב לשלם שאם הי' אסור מה"ת לא קרינן ביה וטבחו ועיין ב"ק מ"א וכתובות נ"ד למ"ד מעשה שבת דרבנן ועיין שיטה מקובצת כתובות שם שהקשה דנהי דרבנן מ"מ אסור באכילה והוה שחיטה שאינה ראויה ועיין רש"ל שם. ובגמ' פסחים ל"ח דפריך אמאי דתני יוצאין בדמאי הא לא חזי ופרש"י דאמרינן לקמן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבדו אתה יוצא בו משום מצה וכו' א"נ משום דהו"ל מצוה הבא בעבירה ודמאי דרבנן הוא ועיין מהרש"א שם דרש"י מספקא ליה אי אינו מדרבנן היינו איסור מדרבנן מקרי אינו חזי מדאורייתא וזה דלא כמו דפשיטא ליה בסוכה ל"ד.
ובהגהות חכמת שלמה א"ח סי' תקפ"ה פשיטא ליה דאינו יוצא בתוקע בשבת משום מצהב"ע הביאו בילקה"ג שם ומדברי רש"י לכאורה ראי' לדבריו אלא דכנראה שרש"י לא החליט כן ועיין ב"ש א"ע סי' כ"ח ס"ק נ"ב נ"ג ובפ"ג דנדרים בטעם המלך על השעה"מ ובפ"ח מהל' לולב בשעה"מ ע"ש. והרמב"ם פ"א מהל' נערה בתולה ה"ה כתב היתה אנוסה זו אסורה עליו אפילו מחייבי עשה או שניה הרי זה לא ישאנה ע"כ והכ"מ תמה מנ"ל נהי דכתיב ולו תהיה לאשה הראויה לו שנייה כיון דמדאורייתא שריה ראויה לו הוא ותי' כיון דכל מילי דרבנן אסמכוהו אקרא דלא תסור שפיר איכא למימר דשניה אימעטא ע"ש ומבואר דס"ל דכיון דאסור מדרבנן אינו חזי מדאורייתא הוא. ומיהו בהרבה מקומות מבואר ההיפך וכמ"ש לעיל.
והרמב"ם פ"ד מה' סוכה ה"ו פסק דסוכה ע"ג בהמה כשרה כר"מ אף דאיכא איסור דרבנן להשתמש בבהמה והרמב"ן בחידושיו לב"ב נ"ז כתב למ"ד מכירות שטרות דרבנן למה המקדש בשט"ח מקודשת ותי' מאי מקודשת מדרבנן ע"ש וכ"כ הרי"ו הביאו הב"י א"ע סי' כ"א ובשעה"מ פ"ג מהל' מכירה ה"ח בהגהות טעם המלך כתב בשם חכם אחד דהך דינא ספיקא הוא ואזלינן לחומרא.
ובמ"ש נראה לישב קושית הק"א נזיר מ"ו ע"ב במשנה גילח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו ותמה עליו כיון דקיי"ל תגלחת אינו מעכב א"כ אמאי לא עלו לו ואף שמדרבנן סותר מ"מ מדאורייתא ראוי הוא אבל אי נימא דאינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מדאורייתא אתי שפיר ובחדושי על מס' נדרים ישבתי באופן אחר. ועיין מלא הרועים עוד ציונים לזה ואין הזמן מסכים להאריך.
ובזה הנני ידידו המברכו בברכת התורה ללומדיה ומצפה להרמת קרן התורה וי"ר שנזכה להיות ממזכי הרבים עבגצ"א. המכבדו ומוקירו בלב ונפש.
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה