משנה הלכות חלק חמישי סימן ריח
הג"ר מנשה קליין זצ"ל
ב"ה כ"ח סיון התשל"א בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי הרהגה"צ בע"פ וו"ח נו"נ וכו' כש"ת מוהרשי"ש רובין הלבערשטאם שליט"א אדמו"ר מציעשינוב.
ב) ובדבר שאלתו במכתבו האחרון אי שפיר דמי לשמוע מאשה שנואמת איזה דבר ברבים ספיטש בלע"ז והביא לעצמו ראי' מכל בו ס' מ"ה בהל' מגילה שכתב דנשים אינן מוציאות אנשים בקריאתם משום דקול באשה ערוה משמע דבקול בלי זמרה נמי אסור משום ערוה, הנה כנראה דדא הוא מחלוקת הפוסקים אי קול דבור נמי מקרי קול באשה לענין שיאסור משום ערוה והרשב"א קדושין דף ע' ודף כ"ד ע"א בברכות כתב דבדבור לא הוי ערוה ואין להקשות מהא דאמרו דאפילו לשאול בשלומה אסור משום ערוה תי' הרשב"א דשאני קול דבור מה שהיא משיבה על שאלת שלומה שגרע טפי וכ"פ המג"א א"ח סי' ע"ה סק"ו דקול דיבורה שרי ועיין א"ע סי' כ"א ס"א בבאה"ט סק"ד ועיין באר שבע הביאו הבאה"ט הנ"ל.
ומיהו מהכל בו שהביא כ"ת לכאורה ראי' דאפילו דיבור נמי אסור והכל בו הביא כן שם בשם בעל העיטור בעשרה מאמרות שכתב ומסתברא (נשים) חייבות לשמוע מקרא מגילה ומבטלות מעבודתן אבל לקרות אין חייבין וכ"כ בהלכות הנה דלא כתב כלל הטעם משום קול באשה והטעם הוא טעם הכל בו ולפום ריהטא עלה בדעתי דלא תקשה מהכל בו דגם הוא ודאי מודה דדיבור שרי אלא מקרא מגילה כיון דצריך לקרא בטעמים והוא כעין נגינה ושפיר מקרי קול באשה ערוה כה"ג אלא דא"כ תקשה עוד שהרי הכל בו הוסיף שם ואע"ג דמדליקות נר חנוכה ומברכות לא דמי לפי שאין צורך שיהיו שם האנשים בעת ההדלקה משמע דאילו היו צריכין להיות שם בשעת הברכה היו אסורות להדליק והתם ליכא נגינות הטעמים ואפשר דהכ"נ כיון דהמנהג לברך ברכת הדלקה בניגון ובנעימה נמי הוי קול ערוה אבל דיבור סתם לא הוי ערוה, שוב מצאתי דבשו"ת עצי חיים סי' ז' כבר כתב דמדברי הכל בו אין ראי' לאסור דיבור דמגילה שאני שצריך לקרותה בניגון ע"ש והוא כמ"ש אלא שה"ה בברכת הדלקה הוספתי בס"ד.
ומיהו הרא"ם בפ' וירא כתב דבאשת חבירו כל מין דבור אסור והוכיח כן מקדושין הנ"ל ועיין יש"ש שם ובבאר שבע קונטרוס באמ"ח סי' ג' ותמה על הר"י ברכות כ"ד א' שכתב דקול דבורה שרי ועיין ישוע"י א"ח סי' ע"ה סק"ד .
ובאמת כי מצינו לברוריה דביתהו דר"מ פסחים ס"ב ע"ב שלמדה ג' מאות הלכות מג' מאה רבוותא ביום אחד ובמס' עירובין נ"ג דביתהו דר"מ שאלה ליה לר"י וקצת צ"ע מס"ח סי' שי"ג דלא יתכן לבחור ללמוד לבנות ואפילו האב עומד שם ושומר פן יתייחד לא יתכן פן יתגבר יצרו עליה או יצרה עליו וקול באשה ערוה אלא האב ילמוד לבתו ואשתו נראה לכאורה דאפילו דבור נמי קול באשה ערוה דלימוד לא הוי אלא קול אלא דלכאורה קשה מברוריה איברא דהרי הס"ח סיים והשונמית הולכת ושומעת הדרשה מפי אלישע שהרי אמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת הולכת ולכאורה כיון דכתב דבחור לא ילמוד בנות א"כ גם שונמית האיך הולכת וע"כ צריך לחלק דדוקא כשלוקח בחור ללמוד בתמידות עם בנותיו אז יש לחוש אבל בדרך מקרה ליכא חשש עוד יש לחלק והוא האמת דבאשה הולכת ושומעת ממילא אבל הלומד לומד לישראל בכלל ליכא חששא אבל הלומד רק בשביל בנות אז יש לחוש וכנ"ל.
ולפ"ז נלפענ"ד לומר דבר נאה דלכאורה יש להקשות ברוריה למה למדה ג' מאות הלכות מג' מאות רבוותא ולא למדה מאדם אחד כל ההלכות או עכ"פ הרבה הלכות ואין סברא דכל הרבוותא לא ידעו רק כל אחד חדא הלכתא חדתא ולא יותר ולהנ"ל אתי שפיר דכיון דאסור ללמוד עם בנות רק באקראי בעלמא מותר ולכן לא רצתה ללמוד מרבוותא הלכות הרבה או שלא רצו ללמוד עמה ורק שאלה מכל אחד הלכה אחת והלכה מרבוותא לרבוותא וזה רבותא שיומא דשותא היה וגרסה כ"כ ביומא חדא מכמה רבוותא דבאופן אחר לא יכלה ונמצא אדרבה ראי' להס"ח הנ"ל.
אלא דלפ"ז י"ל דהא דמותר לדבר עם אשה נמי באקראי בעלמא ליכא איסור אבל בתמידות איכא איסור ובזה אידחי ליה ראית הגאון בעל מעשה אברהם (לרנ"א אשכנזי) ח"מ סי' ט"ו שתמה אמ"ש בס' סם חיי ליקוטים ד"ו ע"ב דאסור לדבר עם אשה זרה אף שלא בשעת ק"ש דמנ"ל הא ואדרבה מצינו לחז"ל שאמרו ואל תרבה שיחה עם האשה וכו' ק"ו באשת חבירו הרי שלא גזרו להרחיק הדבור עם אשה אחרת אלא רבוי שיחה ע"ש ולהנ"ל אתי שפיר דלא התירו לדבר עם אשה זרה אלא באקראי בעלמא וכנ"ל אבל שלא באקראי אפילו שלא ברבוי אסור, עוד נראה ראי' מברוריה דשאלה ר"י הגלילי באיזה דרך ללוד אמרה ליה גלילאי שוטה אל תרבה שיחה עם האשה ואמרו ז"ל שהי"ל לומר באיזה ללוד ולכאורה אי בסתם דבור ליכא איסור א"כ מאי כולי האי לא יהא אלא סתם דבור ולהנ"ל אתי שפיר דכל דבור שאינו הכרח הרי הוא בכלל רבוי ואסור משום קול באשה ודו"ק.
ומיהו נראה באשה הנואמת כעין ספיטש אולי משום אל תרבה שיחה עם האשה ליכא ומהאי טעמא גופיה שכתב הס"ח לענין שונמית שהלכה לשמוע דרשת אלישע מפני שלא דרש לנשים אלא לכ"ע וגם היא שמעה והכ"נ לענין אשה הנואמת לכל וגם איש שומע אולי אין בזה איסור ובינותי בספרים ומצאתי שבס' תורת ההסתכלות סי' (ב) הביא דברי הס"ח הנ"ל וכתב דמורה אסור ללמוד בתולות (וכ"ש נשואות) יותר מבנות י"ב שנים שרובן הם בכלל עריות משום נדה וכתב וכמו כן יש ליזהר מלהשתתף באסיפה שנשים נואמות דאין לך קול באשה ערוה גדול מזה ע"ש ואין לי הספר לעיין בתר דבריו אמנם לפמ"ש לכאורה אין זה בכלל לעיקר דינא.
שוב ראיתי מש"כ ידיד נפשי הגאון הישיש ר' ישראל וולץ שליט"א בהנשר שנת תרצ"ד דס"ד ע"א והובא באוצה"פ א"ע סי' כ"א אות ג' דבפתח שער שו"ת מהרש"ל כתב שהרבנית מרים בת הגאון מהר"ש שפירא תפסה ישיבה כמה שנים וישבה מפנים לוילון ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים ובלקט יושר ח"ב עמוד ל"ז כתב שכלתו של התה"ד מרת רעדיל למדה לפני זקן אחד בבית הגאון בעל תה"ד ע"ש דמינה רצה לומר דבתורה ותפלה בעלמא ליכא משום קול בא"ע ולפמ"ש מברוריא משמע דגם בזה רק בדרך אקראי והרבנית מרים לפי שלא למדה רק שדרשה בעצמה והבחורים למדו מחוץ הוילון ממילא הי' נראה כשונמית שמודה בה הס"ח ודו"ק.
ומיהו אף כי להלכה לפענ"ד ליכא איסור מדינא לשמוע רק לדברי נואמה אבל מ"מ מידי ריחוק מן הכיעור לא יצא ובפרט אם הוא נהנה מקול דבורה א"כ איכא אז איסור ג"כ ומאן יכול להבחין בזה ועיין חיי"א כלל ד' ס"ח דאע"ג דקול דבור לא הוה ערוה אפ"ה אסור לכוין ליהנות מדבורה שהרי אפילו בבגדיה אסור להסתכל וליהנות ובר מן דין פשוט דאם יושב ומאזין לנאום אשה א"א שגם לא יעבור אל הסתכלות בה שכך הוא דרך בנ"א שמסתכל בהנואם להבין יותר או לראות התנועות שלו ולראות תנועות האשה בעצמה הם איסור לפני עצמו כמבואר בשו"ת הרדב"ז סי' תש"ע דאסור לילך אפילו אחורי אשתו משום הרהור ובאשתו נמי איכא הרהור על ידי הילוכה ותנועותיה יבא לידי הרהור הנה מבואר דע"י תנועת אשה נתעורר ההרהור וא"כ הכ"נ כיון דאשה שנואמת א"א שלא תעשה כל מיני תנועות וזה כבר בא בענין ההסתכלות ולכן לפענ"ד ודאי דיש ליזהר לאיש מלשמוע נשים נואמות אי משום קול שלא יכוין ליהנות אי משום תנועותיה. [ועיין עוד לקמן סי' רכ"ג, ח"ד סי' פ"ו, ח"ו סי' כ"ה, ח"ז סי' י"ג, רל"ח].
ומחמת הטרדות אקצר וכל טוב ממנו לא יבצר ידידו דושכת"ר וכאש"ל בלב ונפש.
מנשה הקטן
הג"ר מנשה קליין זצ"ל
ב"ה כ"ח סיון התשל"א בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי הרהגה"צ בע"פ וו"ח נו"נ וכו' כש"ת מוהרשי"ש רובין הלבערשטאם שליט"א אדמו"ר מציעשינוב.
ב) ובדבר שאלתו במכתבו האחרון אי שפיר דמי לשמוע מאשה שנואמת איזה דבר ברבים ספיטש בלע"ז והביא לעצמו ראי' מכל בו ס' מ"ה בהל' מגילה שכתב דנשים אינן מוציאות אנשים בקריאתם משום דקול באשה ערוה משמע דבקול בלי זמרה נמי אסור משום ערוה, הנה כנראה דדא הוא מחלוקת הפוסקים אי קול דבור נמי מקרי קול באשה לענין שיאסור משום ערוה והרשב"א קדושין דף ע' ודף כ"ד ע"א בברכות כתב דבדבור לא הוי ערוה ואין להקשות מהא דאמרו דאפילו לשאול בשלומה אסור משום ערוה תי' הרשב"א דשאני קול דבור מה שהיא משיבה על שאלת שלומה שגרע טפי וכ"פ המג"א א"ח סי' ע"ה סק"ו דקול דיבורה שרי ועיין א"ע סי' כ"א ס"א בבאה"ט סק"ד ועיין באר שבע הביאו הבאה"ט הנ"ל.
ומיהו מהכל בו שהביא כ"ת לכאורה ראי' דאפילו דיבור נמי אסור והכל בו הביא כן שם בשם בעל העיטור בעשרה מאמרות שכתב ומסתברא (נשים) חייבות לשמוע מקרא מגילה ומבטלות מעבודתן אבל לקרות אין חייבין וכ"כ בהלכות הנה דלא כתב כלל הטעם משום קול באשה והטעם הוא טעם הכל בו ולפום ריהטא עלה בדעתי דלא תקשה מהכל בו דגם הוא ודאי מודה דדיבור שרי אלא מקרא מגילה כיון דצריך לקרא בטעמים והוא כעין נגינה ושפיר מקרי קול באשה ערוה כה"ג אלא דא"כ תקשה עוד שהרי הכל בו הוסיף שם ואע"ג דמדליקות נר חנוכה ומברכות לא דמי לפי שאין צורך שיהיו שם האנשים בעת ההדלקה משמע דאילו היו צריכין להיות שם בשעת הברכה היו אסורות להדליק והתם ליכא נגינות הטעמים ואפשר דהכ"נ כיון דהמנהג לברך ברכת הדלקה בניגון ובנעימה נמי הוי קול ערוה אבל דיבור סתם לא הוי ערוה, שוב מצאתי דבשו"ת עצי חיים סי' ז' כבר כתב דמדברי הכל בו אין ראי' לאסור דיבור דמגילה שאני שצריך לקרותה בניגון ע"ש והוא כמ"ש אלא שה"ה בברכת הדלקה הוספתי בס"ד.
ומיהו הרא"ם בפ' וירא כתב דבאשת חבירו כל מין דבור אסור והוכיח כן מקדושין הנ"ל ועיין יש"ש שם ובבאר שבע קונטרוס באמ"ח סי' ג' ותמה על הר"י ברכות כ"ד א' שכתב דקול דבורה שרי ועיין ישוע"י א"ח סי' ע"ה סק"ד .
ובאמת כי מצינו לברוריה דביתהו דר"מ פסחים ס"ב ע"ב שלמדה ג' מאות הלכות מג' מאה רבוותא ביום אחד ובמס' עירובין נ"ג דביתהו דר"מ שאלה ליה לר"י וקצת צ"ע מס"ח סי' שי"ג דלא יתכן לבחור ללמוד לבנות ואפילו האב עומד שם ושומר פן יתייחד לא יתכן פן יתגבר יצרו עליה או יצרה עליו וקול באשה ערוה אלא האב ילמוד לבתו ואשתו נראה לכאורה דאפילו דבור נמי קול באשה ערוה דלימוד לא הוי אלא קול אלא דלכאורה קשה מברוריה איברא דהרי הס"ח סיים והשונמית הולכת ושומעת הדרשה מפי אלישע שהרי אמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת הולכת ולכאורה כיון דכתב דבחור לא ילמוד בנות א"כ גם שונמית האיך הולכת וע"כ צריך לחלק דדוקא כשלוקח בחור ללמוד בתמידות עם בנותיו אז יש לחוש אבל בדרך מקרה ליכא חשש עוד יש לחלק והוא האמת דבאשה הולכת ושומעת ממילא אבל הלומד לומד לישראל בכלל ליכא חששא אבל הלומד רק בשביל בנות אז יש לחוש וכנ"ל.
ולפ"ז נלפענ"ד לומר דבר נאה דלכאורה יש להקשות ברוריה למה למדה ג' מאות הלכות מג' מאות רבוותא ולא למדה מאדם אחד כל ההלכות או עכ"פ הרבה הלכות ואין סברא דכל הרבוותא לא ידעו רק כל אחד חדא הלכתא חדתא ולא יותר ולהנ"ל אתי שפיר דכיון דאסור ללמוד עם בנות רק באקראי בעלמא מותר ולכן לא רצתה ללמוד מרבוותא הלכות הרבה או שלא רצו ללמוד עמה ורק שאלה מכל אחד הלכה אחת והלכה מרבוותא לרבוותא וזה רבותא שיומא דשותא היה וגרסה כ"כ ביומא חדא מכמה רבוותא דבאופן אחר לא יכלה ונמצא אדרבה ראי' להס"ח הנ"ל.
אלא דלפ"ז י"ל דהא דמותר לדבר עם אשה נמי באקראי בעלמא ליכא איסור אבל בתמידות איכא איסור ובזה אידחי ליה ראית הגאון בעל מעשה אברהם (לרנ"א אשכנזי) ח"מ סי' ט"ו שתמה אמ"ש בס' סם חיי ליקוטים ד"ו ע"ב דאסור לדבר עם אשה זרה אף שלא בשעת ק"ש דמנ"ל הא ואדרבה מצינו לחז"ל שאמרו ואל תרבה שיחה עם האשה וכו' ק"ו באשת חבירו הרי שלא גזרו להרחיק הדבור עם אשה אחרת אלא רבוי שיחה ע"ש ולהנ"ל אתי שפיר דלא התירו לדבר עם אשה זרה אלא באקראי בעלמא וכנ"ל אבל שלא באקראי אפילו שלא ברבוי אסור, עוד נראה ראי' מברוריה דשאלה ר"י הגלילי באיזה דרך ללוד אמרה ליה גלילאי שוטה אל תרבה שיחה עם האשה ואמרו ז"ל שהי"ל לומר באיזה ללוד ולכאורה אי בסתם דבור ליכא איסור א"כ מאי כולי האי לא יהא אלא סתם דבור ולהנ"ל אתי שפיר דכל דבור שאינו הכרח הרי הוא בכלל רבוי ואסור משום קול באשה ודו"ק.
ומיהו נראה באשה הנואמת כעין ספיטש אולי משום אל תרבה שיחה עם האשה ליכא ומהאי טעמא גופיה שכתב הס"ח לענין שונמית שהלכה לשמוע דרשת אלישע מפני שלא דרש לנשים אלא לכ"ע וגם היא שמעה והכ"נ לענין אשה הנואמת לכל וגם איש שומע אולי אין בזה איסור ובינותי בספרים ומצאתי שבס' תורת ההסתכלות סי' (ב) הביא דברי הס"ח הנ"ל וכתב דמורה אסור ללמוד בתולות (וכ"ש נשואות) יותר מבנות י"ב שנים שרובן הם בכלל עריות משום נדה וכתב וכמו כן יש ליזהר מלהשתתף באסיפה שנשים נואמות דאין לך קול באשה ערוה גדול מזה ע"ש ואין לי הספר לעיין בתר דבריו אמנם לפמ"ש לכאורה אין זה בכלל לעיקר דינא.
שוב ראיתי מש"כ ידיד נפשי הגאון הישיש ר' ישראל וולץ שליט"א בהנשר שנת תרצ"ד דס"ד ע"א והובא באוצה"פ א"ע סי' כ"א אות ג' דבפתח שער שו"ת מהרש"ל כתב שהרבנית מרים בת הגאון מהר"ש שפירא תפסה ישיבה כמה שנים וישבה מפנים לוילון ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים ובלקט יושר ח"ב עמוד ל"ז כתב שכלתו של התה"ד מרת רעדיל למדה לפני זקן אחד בבית הגאון בעל תה"ד ע"ש דמינה רצה לומר דבתורה ותפלה בעלמא ליכא משום קול בא"ע ולפמ"ש מברוריא משמע דגם בזה רק בדרך אקראי והרבנית מרים לפי שלא למדה רק שדרשה בעצמה והבחורים למדו מחוץ הוילון ממילא הי' נראה כשונמית שמודה בה הס"ח ודו"ק.
ומיהו אף כי להלכה לפענ"ד ליכא איסור מדינא לשמוע רק לדברי נואמה אבל מ"מ מידי ריחוק מן הכיעור לא יצא ובפרט אם הוא נהנה מקול דבורה א"כ איכא אז איסור ג"כ ומאן יכול להבחין בזה ועיין חיי"א כלל ד' ס"ח דאע"ג דקול דבור לא הוה ערוה אפ"ה אסור לכוין ליהנות מדבורה שהרי אפילו בבגדיה אסור להסתכל וליהנות ובר מן דין פשוט דאם יושב ומאזין לנאום אשה א"א שגם לא יעבור אל הסתכלות בה שכך הוא דרך בנ"א שמסתכל בהנואם להבין יותר או לראות התנועות שלו ולראות תנועות האשה בעצמה הם איסור לפני עצמו כמבואר בשו"ת הרדב"ז סי' תש"ע דאסור לילך אפילו אחורי אשתו משום הרהור ובאשתו נמי איכא הרהור על ידי הילוכה ותנועותיה יבא לידי הרהור הנה מבואר דע"י תנועת אשה נתעורר ההרהור וא"כ הכ"נ כיון דאשה שנואמת א"א שלא תעשה כל מיני תנועות וזה כבר בא בענין ההסתכלות ולכן לפענ"ד ודאי דיש ליזהר לאיש מלשמוע נשים נואמות אי משום קול שלא יכוין ליהנות אי משום תנועותיה. [ועיין עוד לקמן סי' רכ"ג, ח"ד סי' פ"ו, ח"ו סי' כ"ה, ח"ז סי' י"ג, רל"ח].
ומחמת הטרדות אקצר וכל טוב ממנו לא יבצר ידידו דושכת"ר וכאש"ל בלב ונפש.
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה