הדו שיח בין ה' למשה

בפרשת וארא - כשהקב"ה מצווה את משה ללכת אל פרעה, התורה חוזרת פעמיים על זה שמשה אומר שהוא ערל שפתיים ואינו יכול ללכת לפרעה. בפעם הראשונה כתוב
וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים.  
ואחרי כמה פסוקים כתוב
וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דבר אליך
ויאמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה
ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך

והדברים צריכים ביאור.

ר' אברהם בן הרמב"ם כתב בשם אביו ועוד ראשונים, שהדיבור של משה הרי הוא כדיבור של ה' ולכן השמיעה של אהרן היא שמיעה של דבר ה' וזהו אהרן אחיך יהיה נביאך.
בפרשה של נביא כתוב ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם, וכתוב על זה בספרי, אליהם ולא ע"י מתורגמן מבואר שיש דין שנביא חייב לומר את נבואתו בצורה ישירה ולא ע"י מתורגמן.
לפי"ז, כך הוא מהלך הדברים. בתחילה ציוה הקב"ה את משה להיות שליח, ועל זה אמר משה שאינו ראוי להיות שליח וענה לו ה' שהוא ואהרן ביחד יהיו שליחים.
אך משה טען עוד, שהוא לא יכול להעביר את הנבואה כי הוא ערל שפתיים, ועל זה אמר לו ה' - ראה נתתיך אלוקים ואהרן יהיה נביאך. אהרן הוא הנביא ואתה זה שאומר את דבר ה' ממש, ואהרן הוא זה שאומר את הנבואה לפרעה. ע"כ.

[מפי השמועה]