הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג
רב ושליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן
כאשר ערכתי ביקור אצל בני במחנה הקיץ, שמתי לב שיש שם בנין שמשתמשים בו לתפילה וללימוד, להרצאת שיעורים לקטנים, וגם משתמשים שם לעניני משחק. ועלה בדעתי שלכאו' יש שאלה, האם זה מתאים עם ההלכה המובאת בשו"ע או"ח סי' קנ"א סע' א': "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והילול ושיחה בטילה ואין אוכלים ושותים בהם כו'". ועיין בסי"א: "ואם בשעת בנין בית הכנסת התנו עליו להשתמש בו מותר להשתמש בו בחורבנו אבל בישובו לא מהני תנאי...". והנה שיטת רש"י והאור זרוע הוא שגם בישובן מועיל תנאי, ושיטת הרמב"ן והרשב"א והר"ן שיש להתיר בתנאי אפילו בישובו במקום דוחק. ועיין בביאור הלכה ד"ה "אבל בישובו" שכותב שאף שהמחבר העתיק לדינא דבישובו לא מהני תנאי, מ"מ נראה מדברי הט"ז בריש הסימן דכשהוא מדוחק יש לסמוך על הרמב"ן והרשב"א והר"ן דאפילו בישובו מהני תנאי כשיש דוחק.
אבל עיין שם שמסיק שאפילו לדעת רש"י והאור זרוע דמהני תנאי בישובן, מ"מ לקלות ראש כגון שחוק וכיוצא בו פשיטא דלא מהני, כדמוכח בגמרא להדיא עיין שם כח, ב. דאפילו חשבונות אסרו משום שהוא ג"כ קלות ראש, ולפי כל זה צריך עיון על מה יש לסמוך כשמשחקין במקום שבו מתפללין.
והנה בסי' קנ"ב ס"א איתא: "רחבה של עיר אע"פ שמתפללין בתעניות אין בה משום קדושה מפני שהיא עראי וכן בתים וחצרות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי אין בהם שום קדושה (פירוש - דרך מקרה והזדמן, לא דרך קביעות)". ע"כ.
והנה קשה לומר שבמקרה שלנו נקרא דרך מקרה, כיון שמתפללין ולומדים שם כל ימי משך הקיץ בכל שנה ושנה. ועיין בב"ב ג, א. שמשם מוכח שהיו להם בתי כנסיות המיוחדות רק לימי הקיץ.
והנה עיין בשו"ע סי' קנג ס"א: "בנו בית סתם והקדישו אח"כ לבית הכנסת דינו כב"ה . . וכיון שהתפללו בו אפילו אורחים לפי שעה כיון שהוא מיוחד לתפלה קדוש ואם לפי שעה הקדישו הכל לפי מה שאמרו ע"כ". ועיין במ"ב ס"ק נ"ב שמביא מתשובת חות יאיר ס' נט דהפירוש של "ואם לפי שעה הקדישו" הוא, שאמר סתם אני מזמין אותה לרגלים, דמשמע בכל עת שיהיה רגל, ע"כ חשובה הזמנה עולמית עכ"פ לאותו זמן ואסור בזה הזמן.
ולכאורה גם כאן שמתפללים ולומדים שם בכל קיץ הוה הזמנה עולמית, ולפי זה אין לה קדושה כי אם בזמן שלומדים ומתפללין שם.
וכל זה, שאין לה קדושה בזמן שאין מתפללים שם, הוא דוקא במקום שאין רוב תשמישו בלימוד התורה ותפלה, אבל במקום שרוב תשמישו של אותו מקום הוא לתפילה ולימוד התורה, לכאורה צריך לילך אחרי הכלל של רובו ככולו וא"כ יש לו דין של בית הכנסת ובית המדרש, ואסור להשתמש שם לשום ענין של שחוק.
והנה בכל הנ"ל לכאורה אין שום חילוק אם מתחילה בנו אותו בנין ע"ד להשתמש בו לעניני תפלה ולעניני שחוק או בנו אותו מתחילה סתם ולא על דעת להתפלל שם, ואחרי זה החליטו שרוצים להתפלל שם ג"כ, שלא אמרינן חילוק בזה כי אם למה שמבואר בס' קנא' סעיף יב (ברמ"א) ע"ד השתמשות בעליות שעל גבי בתי הכנסת, עיין שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה