לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהֹוָה בְּפִיךָ [יג, ט]
ודרשו חז"ל [שבת כח:] "מן המותר בפיך", מלמד שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה. מבאר זאת מרן הראי"ה:
"והנה בדבר סגולת התפילין, "למען תהיה תורת ד' בפיך", דהיינו דבקות התורה בגוף, שלכאורה רק השכל של האדם מקבל אור הנהגתה, והגוף על עומדו עומד, להתאוות ולכעוס ולכל דבר שאינו ראוי, כי ממנו כל חסרון. וכשיהיה טרוד באיזה דבר, והשכל לא יפקח אז על החומר, מיד יקדים גופו למושכו ח"ו לכל תועבת ד' אשר שנא, שהוא נגד התורה בכלל. על כן ההכרח שתהיה קדושת התורה מעורבת ממש במזג הגוף, עד שתהיה ההמשך אחרי הנהגת קדושת התורה, הנהגה טבעית, שממילא היא נמשכת, ולא יצוייר כלל שכחה בזה. על כן ציוה השי"ת לקשר התפילין בגוף, ודווקא מהמותר בפיך. מפני שכל המותר לישראל הנה יש בו איכות כוחנית שיהיה הוא ממש גופו של אדם ומנהיג פעולות בטבעו. כי המאכל מתהפך בגוף האדם לדמו ובשרו ועצמו. ועל כן כל מאכל טמא ח"ו מטמטם לבבו [יומא לט.] ומנהגו בטבע באורחות עקלקלות. ומאכל מצווה מזכך ומקדש הנהגתו הטבעית, עד שגם טבע לבבו שהוא מקור ההנהגה הטבעית שבגוף, ישתוקק לשם ד' ית"ש כמו שכתוב [תהילים פד, ג] "ליבי ובשרי ירננו אל אל חי" ['חבש פאר' דרוש ב'].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה