א] רבינו יונה בתחילת ספר היראה "כי טוב לאדם לתת ולסבול עולו של הקב"ה ולתת מוסרות ומוטות על צווארו להכנס לעבודת בורא העולם".
ומקורו טהור מדברי נעים זמירות ישראל "אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי" – אדם שעבדות מושרשת בו מלידה, ואין לו שום זיק של הרגשת פורקן וחירות מדומה מבורא העולם, הוא הוא יכול להצהיר "פתחת למוסרי" – ה' שחרר אותי מאזיקים ואני חפשי באמת.
פרדוקס.
היטיב לבטא זאת המשורר האלוקי ריה"ל "עבדי הזמן, הם עבדי עבדים, עבד ה' הוא לבדו חפשי".
או לחזור אחורה לדברי חז"ל בפרקי אבות [ו,ב] " .... שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה