שנים רבות תמהתי על כך שבלשון הקודש המלה רע פירושו חבר. הרי המלה חבר נגזרת מלשון חיבור ואילו המלה רע פירושו 'רעוע' ו'שבור' כמאמר הכתוב 'תרועם בשבט ברזל' [תהילים ב' ט'] ופי' רש"י 'תרוצצם'. אכן חבר שכזה ש'מרוצץ' את חברו הוא חבר בהחלט לא רצוי!
ובכך הגענו לעומק הגדרת חברות! חבר אמיתי מרגיש שהוא 'שבור' בהעדר חברו. הוא יודע שחברו משלים אותו [ספר צרופה אמרתך עמ' קצ"ח].
ולהמשיך את חוט המחשבה הלאה. אי' במכות [י.] שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר 'וחי' עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא. והקשה האדמו"ר בעל הפני מנחם זצוק"ל [מסעי תשנ"ה] מתענית [כ"ג.] בסיפור של חוני המעגל, שאמר שם 'או חברותא או מיתותא', וא"כ קשה, אם עדיף למות כשאין חבר, היינו צריכים לשלוח חבר לעיר המקלט לעשות לו 'מידי דתיהוי ליה חיותא'?. והקושיה בוקעת עמקים!
ותירץ תירוץ עוד יותר חזק וזל"ק: "אלא שחבר טוב הולך מעצמו, ואם צריך הוא לציווי שישלחהו שם, הרי אינו חבר טוב וצריך הגולה לחפש לו חבר אחר". [ועי' בקובץ 'עץ חיים' באבוב קובץ ד' מאמרו הנפלא ביותר של הרב דנדרוביץ עמ' 275 'מבחן הידידות' ובמכתבים בסוף קובץ ה', וב'אבני שהם' לגרמ"ל שחור פ' ואתחנן, ובהספד של מרן הרב הוטנר זצ"ל על הגר"ח שמואלביץ בספר זכרון על שם הגר"ח הודפס גם בס' אגרות פחד יצחק עמ' קס"ד].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה