האם ברכת המצות מעכבת את קיום המצוה

בברכות ט"ו כתוב שהמפריש תרומות ומעשרות בלא ברכת המצות התרומה חלה, דברכת המצות אינה מעכבת את המצוה, ומשום שכל דין ברכת המצות אינו אלא מדרבנן, וכתב הריטב"א דהש"ס נקט כן לרווחא דמילתא, אך וודאי אף אילו ברכת המצות היה מדאורייתא לא היה מעכב את המצוה. אכן בתוס' הרא"ש כתב בביאור דברי הגמרא, דאילו ברכת המצוה היה מדאורייתא היה מעכב את קיום המצוה.

ובפרמ"ג [סי' תרפ"ה במצבשו"ז סק"ב] כתב לחדש, דאם קראו פרשת זכור בלא ברכת התורה לא יצאו ידי חובת קריאת זכור, דכיון דברכת התורה היא מצוה מדאורייתא [כדברי הרמב"ן במצוה ט"ו] א"כ הרי היא מעכבת בקריאת פרשת זכור אם לא בירך לפניה [אלא שכתב דסגי לזה מה שבירך ברה"ת בבוקר עיי"ש].

וראיתי בעלון הנפלא "מסביב לשלחן" [פ' תצוה תש"ע] במאמרו של הג"ר מרדכי קרליבך שליט"א שהקשה עליו בתרתי. ראשית – שחידוש הפרמ"ג דברכת התורה מעכבת בקריאת פרשת זכור צ"ע טובא, דהלא אף למש"כ התוס' רא"ש בברכות שם דברכת המצות שחיובה מה"ת מעכבת את המצוה, היינו רק אם חובת הברכה שייך לעיקר קיום המצוה, לא כן קריאת פרשת זכור אינו שייך כלל להלכות ת"ת, באופן דאף אם מחויב לברך עליה ברה"ת, מ"מ אין הברכה שייך לעיקר קיום המצוה כלל, ולמה תעכב במצות הקריאה?

[נראה לענ"ד שיש ליישב אם ע"פ חידושו הגדול של ה'ארץ צבי' [בסי' ט"ז] שכל ברכות המצות הן באמת מה"ת, אלא באמירת ברכת התורה בבוקר יוצאים יד"ח ברכת המצוה מה"ת ואח"כ ברכת המצות היא מדרבנן, שמה"ת כל מצוה דורשת ברכה אלא שמספיק – ברמה של דאורייתא – ברכת התורה. ואם לא אמר ברה"ת באמת ברכת המצות הן מדאורייתא. כאן, שאין ברכת המצות על קריאת פרשת זכור, ברכת התורה היא מדאורייתא כמו בשאר מצות שאין לקיימן בלי לברך, וכאן הברכה היחידה היא ברכת התורה כי אין ברכה מיוחדת שתיקנו חכמים כמו בשאר מצות. נמצא שכאן המעכב הוא שלא בירך את הברכה הכללית של ברכת התורה על כל מצות היום, ולכן לא צריך שתהיה שייכות מיוחדת בין הברכה למצוה. אלא שצ"ע בעיקר הדבר למה לא מברכים על מצות זכירת מעשה עמלק, ובס"ד ע"פ המובא לקמן ננסה ליישב.]
וביותר יל"ע בזה, דהנה כתב החינוך במצוה תר"ג, שנצטוינו לזכור את מעשה עמלק שהתחיל להלחם בישראל בצאתם ממצרים, ומצוה זו מוטלת על הזכרים לבד מאחר שלהם לעשות מלחמה ונקמת האיוב, ומבואר דעיקר מצות קריאת זכור הוא לבל נשכח מעשה עמלק ונילחם בהם, א"כ אין הקריאה משום לתא דתלמוד תורה שנאמר שברכת התורה מעכבת, והר"ז כמי שנשבע לקרוא בתורה וקרא בלא ברכה דודאי יצא ידי שבועתו וצ"ע. [גם קושיא זו מיושבת ע"פ מה שכתבנו בסוגריים לעיל דהיינו שכאן הצורך בברכת התורה אינו משום לתא דת"ת אלא בגלל הצורך לברך ברכת התורה על כל המצות.]

וכתב בעלון הנ"ל לבאר, שמעשה המצוה של זכירת מעשה עמלק, הוא מהלכות תלמוד תורה, ויעוין לשון התורת כהנים בפרשת בחוקתי [והובא בחינוך] אהא דכתיב 'זכור את אשר עשה לך עמלק', יכול בלבבך כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך ע"כ, נמצא דאף לדעת החינוך שסיבת המצוה היא לעורר הלב להלחם, מ"מ מעשה המצוה הוא שתהא שונה בפיו מעשה עמלק הכתובה בתורה.

והוא מבואר בדברי הראב"ד בפירוש לתורת כהנים שיהא שונה בפיו הלכות מגילה, מבואר דעיקר מעשה המצוה הוא ללמוד תורת מעשה עמלק. אשר לפ"ז ניחא דברי הפמ"ג דכל שקרא פרשת זכור בלא ברה"ת לא יצא יד"ח, והוא לפי דמאחר דמעשה המצוה הוא להיות שונה בתורה פרשת עמלק, א"כ צריך לברך ברה"ת לפניה ואחריה, דהלא מצות קריאת התורה מחייבת ברכה, וכל שלא בירך אין כאן מעשה מצוה של קריאה בתורה, ואם כי זכר מעשה עמלק בפיו, מ"מ לא נתקיים מצות להיות שונה בתורה.

ויסוד לזה נראה מהרא"ש [פ"ז סי' כ'] בברכות שחידש שחיוב קריאת פרשת זכור בעשרה הוא מדאורייתא, וכפי מה שנראה שם שהוא מדין דבר שבקדושה כדכתיב 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', וצ"ע מה ענין צבור ודבר שבקדושה לדין קריאת פרשת זכור, והלא פרשת זכור יסודו חיוב על כל יחיד ויחיד שלא ישכח מעשה עמלק.

אולם למש"נ ניחא מאד, דמאחר שיסוד מעשה המצוה הוא קריאת התורה של מעשה עמלק א"כ דבר שבקדושה הוא להצריך עשרה, וכמו שבכל קריאת התורה צריך עשרה מדין דבר שבקדושה, ואם כי טעם המצוה הוא לעורר השנאה מ"מ מעשה המצוה הוא קריאת התורה, ולזה צריך לקרותו בציבור ולברך לפניה כדברי הפמ"ג בביאור שיטת הט"ז, עכ"ד הגר"מ קרליבך שליט"א.

ולפי דבריו תתורץ גם קושייתנו שכתבנו בסוגריים, דהיינו מדוע לא מברכים על זכירת מעשה עמלק? והתשובה היא שאם יסוד המצוה היא ת"ת, אכן מברכים על מצוה זו, והברכה היא ברכת התורה.
מגילה מצות קריאה ופרסומי ניסא

ונראה להמשיך לבסס היסוד שזכירת מעשה עמלק היא מדין לימוד תורה. דהנה אמר רבינא [י"ח.] דחובת המגילה היינו מצות קריאה ופרסומי ניסא, ובספר המרחשת [ח"א סי' כ"ב] כתב בביאור הני ב' דברים: "משום דקריאת המגילה מלבד פרסום הנס יש בה ג"כ משום זכירת מחיית עמלק, וכמו שזכר הרמב"ן עה"ת סוף פרשת כי תצא וכו'. ושקריאת המגילה יש בה משום מחיית עמלק מוכח ג"כ מהא דלעיל [ז.] כתוב זאת מה שכתוב במגילה, יעו"ש שחכמים תקנו ג"כ קריאת המגילה משום זכירת מחיית עמלק מלבד פ' זכור, משום שהנס נעשה ע"י מחיית עמלק. והרי אנו למדין מזה שקריאת המגילה יש בה שתי מצוות, חדא משום פרסומי ניסא, ועוד משום מצות זכירה שתקנו אנשי כנסת הגדולה לזכור ביום זה ע"י הקריאה של מגילה וכו' עכ"ל.

נשים חייבות בשמיעה ולא קריאה

ומטעם זה רצה בעל המרחשת להסביר מה שנשים אינן חייבות במצות קריאת המגילה אלא רק בשמיעה בלבד לדעת הבה"ג, והיינו עפ"י דברי החינוך [מצוה תר"ג] שכתב דהנשים לא נצטוו בפרשת זכור, ומשום שאינן בנות מלמחמה ופטורות ממצות מלחמת עמלק, וא"כ הרי מטעם זה פטורות גם ממצות פרשת זכור, שהוא תלוי במצות מחיית עמלק יעו"ש. ולפי זה הרי גם לגבי מגילה אין הנשים חייבות במצוות קריאת מגילה, שהרי לפי מה שנתבאר, ענין קריאת המגילה דומה לקריאת פרשת זכור, והרי אין הנשים בכלל מצוה זו, וכל עיקר חיובן הוא רק במצות פרסומי ניסא היוצא מהמגילה, מכיון דאף הן היו באותו הנס, ובזה שפיר סגי להו בשמיעת המגילה בלבד, וממילא לא יוכלו להוציא את האנשים שנתחייבו גם במצות קריאת המגילה מדין זכירת מחיית עמלק.

ועוד הוסיף המרחשת, דכל עיקר דין דמלחמת מצוה הוא ביום ולא בלילה, והביא ע"ז מש"כ רש"י בדף ג. ד"ה איש, שאין זמן מלחמה בלילה משתחשך עיי"ש. וכתב שאין הטעם משום שאין רגילות לעשות המלחמה בלילה אלא דכך הוי דין שמלחמת מצוה ביום דוקא, עיי"ש מה שביאר בזה. ולפ"ז רצה לחדש דחלוק הוא דין קריאת המגילה בלילה מדין קריאת המגילה ביום, משום שבקריאה בלילה יש רק את הענין של פרסומי ניסא בלבד, דמכיון שאין זה זמן מלחמה ומחיית עמלק, הרי שוב לא הוי גם זכירה, משא"כ ביום יש בו גם חיוב מעין פרשת זכור. ולפ"ז חידש דאף לדעת הבה"ג הנ"ל הרי שפיר יוכלו הנשים להוציא את האנשים בקריאת המגילה של הלילה, שבקריאה זו הן חייבות בדיוק כמו האנשים, מכיון שכל ענינו הוא משום פרסומי ניסא בלבד, עיי"ש.

קריאת הלילה משום פרסומי ניסא, קריאת היום גם משום זכירת עמלק

ובסיכום דבריו נמצינו למדים, שכאשר אנשי כנה"ג תיקנו את קריאת המגילה בימי מרדכי ואסתר, מה שקבעו את הקריאה ליום, בקריאה זו יש מעין קריאת פרשת זכור, וזה צריך להיות ביום דוקא כנ"ל, ואילו אם היה רק ענין פרסומי ניסא היה אפשר לקיימו בלילה גם כן, כמו שמצינו את הפרסומי ניסא של הדלקת נר חנוכה בלילה. וממילא לאחר זמן כשחכמים הוסיפו וקבעו שיש גם חיוב בלילה, וזו היתה תקנה חדשה מדרבנן, כמש"כ הטורי אבן [ד. בד"ה כגון] "ונ"ל דהאי קריאה דלילה אינו אלא דרבנן ואינו עיקר החיוב של רוח הקודש, והרי קרא כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים" עיי"ש. והרי הביאה הגמרא אסמכתא לקריאה בלילה מהפסוק לקריאה דלילה מהפסוק, 'אלקי אקרא יומם ולא תענה ולא ולא דומיה לי', וכתב רש"י [ד. ד"ה ולשנותה ביום] "זכר לנס שהיו זועקין בימי צרתן יום ולילה", והיינו תקנת חכמים לקרוא בלילה היינו זכר לנס במה שהתפללו בעת צרתן ונגאלו מצרה זו, א"כ כל עיקרו אינו אלא הפרסומי ניסא, אבל אין בקריאה זו הענין דקריאה מעין פרשת זכור.

הסבר ההוה אמינא שאפשר לצאת בלימוד משניות ביום

והנה, בגמ' מגילה [ד.] נאמר: אמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את הגמרא בלילה ולשנותה ביום שנאמר 'אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי'. סבור מינה למקרייה בלילה ולמיתנא מתנינתין דידה ביממא [בני הישיבה ששמעו שמועה זו בלשון הקודש ולשנותה ביום, היו סבורין דהאי ולשנותה לשון שונה משנה הוא, למיתני מתניתין דידה, משניות של מסכת מגילה - רש"י], אמר להו רבי ירמיה לדידי מפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא, כגון דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתנייה [אסיים פרשה זו ואשנה אותה פעם שניה – רש"י]. והגמרא זוקקת ביאור, מה היתה ההו"א שאפשר לצאת ידי חובה ע"י לימוד משניות ביום, ואין בזה חיוב קריאת מגילה, איך נפרש את המשנה לקמן "כל היום כשר לקריאת המגילה", ולומדים זאת ממה שנאמר "והימים האלה נזכרים ונעשים", הרי מפורש במשנה שיש חיוב קריאת מגילה ביום?! [ועיין בטורי אבן ובשפ"א.]

לאור האמור לעיל תירץ בספר 'אור אברהם' [עמ"ס מגילה וחגיגה סי' ז'], דמה שבא ריב"ל לחדש בזה לפי ההוה אמינא בגמרא, שמכיון שחייב אדם לקרוא את המגילה גם בלילה, ובזה שפיר יוצא ידי חובת קריאה מדין פרסומי ניסא, אלא שכמו כן תקנו שיקראו בדומה לפרשת זכור כדי לזכור את אשר עשו לנו המן ועמלק, הרי חיוב זה שפיר ניתן לקיימו אף בלימוד משניות של מסכת מגילה. וכן הרי נראה מבואר מהא דאיתא בתורת כהנים ריש פרשת בחוקתי "אם בחוקותי תלכו, מלמד שהמקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה וכו', וכן הוא אומר, 'זכור את אשר עשה לך עמלק', יכול בלבך, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך' ע"כ. ופירש שם הר"ש משאנ"ץ וז"ל 'שתהא שונה בפיך, הלכות מגילה עכ"ל. וכן כתב הראב"ד שם 'זכרון עמלק, שתהא שונה בפיך הלכות מגילה'. הרי מבואר להדיא, שיש קיום דזכירת עמלק בלימוד ההלכות והמשניות דמסכת מגילה.

על ידי לימוד מסכת מגילה מקיימים מצות זכירת עמלק

וכן הביא האור אברהם להוכיח מהירושלמי [מגילה פ"ב ה"ד], "שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן 'וזכרם לא יסוף מזרעם', מיכן שקבעו לה חכמים מסכתא", ובקרבן העדה כתב וז"ל 'מיכן סמכו חכמים שקבעו לה מסכת בפני עצמה, שיהגו וילמדו בה תמיד'. והכוונה בזה לפי פשוטו היא למסכת מגילה. הרי דנראה מבואר מדברי הירושלמי, דנאמר בזה דין מיוחד במסכתא זו דמגילה, והיינו דע"י העסק והלימוד בה הרי שפיר יש בזה קיום מצות זכירת מעשה עמלק, וכדאיתא בתורת כהנים הנ"ל וכש"נ, ודבר זה לומדים מהפסוק 'וזכרם לא יסוף מזרעם', הרי שבלימוד מסכת זו יש קיום מצות זכירת מעשה עמלק עכ"ד האור אברהם. ודבריו מחזקים את היסוד הנ"ל, שבלימוד תורת מעשה עמלק, מקיימים את מצות הזכירה.

ויש להוסיף שיש נידון גדול בפוסקים בשאלה מה תדירות מצות זכירת מעשה עמלק. י"א שחייבים כל יום, י"א שחייבים פעם אחת בשנה וי"א שמספיק אם מזכיר פעם אחת בחיים [עיין בספר הייחודי 'שש זכירות' עמ' נ"ב והלאה למקורות ודיון ולא עת האסף]. ואם הנחת ה'אור אברהם' נכונה, והירושלמי אכן מתייחסת לחיוב זכירת מעשה עמלק, יש לנו גילוי שמצוה הוא תמידית, וכדברי הקרבן העדה "שיהגו וילמדו בה תמיד". עוד נלמד, שכמו שמתבאר מה'תורת כהנים' [תחילת בחקתי] שאם לומדים מסכת [והלכות] שבת, בנוסף למצות ת"ת מקיימים גם מצות זכור את יום השבת לקדשו, ה"ה שכאשר לומדים מסכת [והלכות] מגילה מקיימים מצות זכירת מעשה עמלק בנוסף לקיום מצות ת"ת.
לימוד תורה נגד עמלק

ויש להטעים את הדברים הנ"ל: 'וילחם עם ישראל ברפידים' – שרפו ידיהם מן התורה. עמלק תוקף אותנו כאשר יש לנו רפיון ידים מן התורה. ומובן, איפוא, שהנשק העיקרי נגדם הוא ההתעסקות בתורה, ובמיוחד בתורת מעשה עמלק.

טעמים שאין אמירת הלל בפורים

והנה לקמן בדף [י"ד.] מובאים שלשה טעמים למה אין אומרים הלל בפורים: לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה ארץ וכו', רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא, רבא אמר בשלמא התם [ביציאת מצרים] הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש, אכתי עבדי אחשורוש אנן?! ע"כ עיי"ש. והעיר באור אברהם [שם] דלכאורה לפי ההוה אמינא בגמרא [בדף ד.] שרק בלילה קוראים את המגילה ולא ביום, א"כ הרי ע"כ סבר בזה כטעם הראשון [אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ] או כטעם השלישי [אכתי עבדי אחשורוש אנן]. אבל א"א לומר שסובר כטעמו של רב נחמן שקריאת המגילה היינו ההלל דפורים, דהא אף דודאי שייך הענין דפרסומי ניסא אף בלילה וכמו שמצינו בהדלקת נר חנוכה וכן בחיוב ארבע כוסות בפסח, אבל ההלל הרי אינו נאמר בלילה אלא ביום דוקא, וכדתנן לקמן [כ:] כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל, ובגמרא שם יליף לה מדכתיב, 'ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' ', או מדכתיב 'זה היום עשה ה' ' וגו', וא"כ הרי בודאי לא מסתבר שהיתה הוה אמינא לומר דע"י הלימוד דמשניות במסכת מגילה הרי זה ייחשב גם כקריאת ההלל, כן היה נראה לפי פשוטו, עכ"ד.

גדר קריאת המגילה במקום הלל

ולי הקטן נראה בעניותי, שעדיף לא לצמצם את חידושו של ריב"ל ואפשר להעמידו גם לדעת רב נחמן. והקושי הוא שאיך יעלה על הדעת שיוצאים בקריאת המגילה בלילה כאשר היא מהווה תחליף להלל, והלל אין אומרים בלילה, כדאיתא במשנה [וגם אין סברא לומר שבלימוד המשניות ביום יוצאים ידי חובת הלל, כדברי האור אברהם]. דבאמת יש להעמיק בדברי רב נחמן שאמר "קרייתא זו הלילא", מה משמעותו? האם כוונתו שיש לקריאת המגילה תורת הלל ממש או שמא גדר אחר יש לו. עיון מדוקדק בדברי הראשונים יחכים אותנו. הרמב"ם כותב [פ"ג מהל' חנוכה הל' ו'] "ולא תיקנו הלל בפורים, שקריאת המגילה היא ההלל" ובפשטות כוונתו שתורת הלל עליה. הנימוקי יוסף כתב קרייתא זו הלילא היינו שירה. וגם מדבריו משמע שיש תורת הלל על הקריאה. וכך גם משמעותם של דברי הלבוש [סי' תרנ"ג סעיף ג'] עיי"ש. [ויש להבין לפי השיטות הנ"ל למה לא עומדים בקריאת המגילה כמו שעומדים בקריאת הלל.]

אולם, מספר 'המכתם' מתנגן צליל אחר, דז"ל: קריאתה זו היא הלילא, כלומר לא הוצרכו לקבוע בו שיאמרו הלל, לפי שקריאתה של מגילה זו היא הלילא, כלומר, כיון שחייבו בקריאתה ובשמיעתה האמת זה מביא שיתעורר כשיקרא וישמע דברי האגרת שיתן שבח והודאה לשם יתעלה וכו' וקריאתה הוא במקום הלל, ע"כ.

ובספר היקר עיטורי מגילה [עמ' קכ"ב] דייק שמדבריו נראה דלקריאת המגילה ליכא דין ותורת הלל, כי אם דפוטרת היא מלקרות את ההלל, דע"י המקרא מגילה מתעורר הוא ליתן שבח והודאה לה' יתברך, ולכן אין צורך בנוסף לכך גם לקרוא הלל, שכן הקריאה כבר הביאה את ההלל, אכן לא הויא קריאת המגילה הלל בעצם כמו שמשמע מהרמב"ם, עכ"ד הספר 'עיטורי מגילה'.

וחשבתי בס"ד שהשאלה אם ההו"א שבגמרא שקוראים רק בלילה יכול להיות גם אליבא דרב נחמן, תלויה במחלוקת הראשונים שהבאנו. לדעת הרמב"ם שיש עליה תורת הלל ממש, מסתבר שאין הו"א שאפשר לקרוא מגילה בלילה כמו שאין לקרוא הלל בלילה. אמנם, לדעת ספר 'המכתם' שאין בקריאה תורת הלל ממש אלא שתפקיד הקריאה הוא לעורר את האדם לשבח את ה', אולי יש מקום לומר שאין להשליך עליו את הדין המסויים שהלל נאמר רק ביום. הלל גופו [ואולי גם התחליף שלו] נאמר ביום, אבל קריאת המגילה שבאה רק לעורר את האדם להלל לה' מחוץ למסגרת הפורמלית של הלל [ונפטר מכך מחיובו] יכולה להיות בלילה.

ויש אולי להוסיף שההתעוררות יכולה להיות בלילה הקודם ועצם ההלל יכול לבוא בעקבותיו למחרת ביום, אבל אינני חושב שצריך לזה כי בפשטות אין להלל ושבח זה דין של הלל ממש שצריך להאמר ביום.

וה' יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות!