"כי כל נפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה" [אמור כ"ג כ"ט].
וכתב בתרגום יונתן, ארום כל בר נש דייכול לציימא ולא יצום בכרן יומא הדין וישתיצי במותנא בגו עמיה. וכעין זה בתרגום ירושלמי, ארום כל נפש דכמיסת למצום ולא ציימא ביום צום כפוריה.
והקשה מרן הגאון ר' נתן געשטטנער זצ"ל [בס' להורות נתן ויקרא עמ' ר"כ], דאמאי הוצרכו להדגיש ולומר דרק אם יכול לצום ואינו צם הוא דמחייב כרת, אבל אם אינו יכול לצום דהיינו שהצום יביאו לידי סכנת נפשות אינו בכרת – כמו שפירש המפרש – וקשה, דמאי שנא מצוה זו מכל מצוות התורה שנדחות במקום פקוח נפש, וכמבואר ביומא [פ"ה:] דילפינן מקרא וחי בהם ולא שימות בהם, ופירש רש"י ד"ה דשמואל "אשר יעשה האדם המצוות שיחיה בהם ודאי ולא שיבוא בעשייתה לידי ספק מיתה", וא"כ פשיטא דגם במצוות צום יום הכיפורים ליכא חיובא אלא אם יכול לצום ולא יבוא לידי סכנה. [אגב, בספר 'ינחנו' על התרגומים כתב שהתרגומים למדו מ-ה"א הידיעה שבמלת הנפש, משמע הנפש הידועה דהיינו נפש בריאה ולא כל נפש].
ותירץ הגר"נ געשטטנער שיתכן לומר דבאמת היה מקום לומר דמצות עינוי דיו"כ חייבין בה אף כשיבוא לידי סכנת נפשות, דהנה בכל מצוות התורה לא מצינו שנצטוינו לעשות דבר שהוא נגד הטבע האנושי, ושום אחת מן המצוות אין בהן צערא דגופא – ובמצות שמיטה שנצטוינו שלא לזרוע שהוא נגד הטבע, הבטיחנו השי"ת בברכה מיוחדת של וצויתי את ברכתי [בהר כ"ה כ"א] – וא"כ ודאי דכל מצוות נדחות מפני פיקוח נפש, ועל זה נאמר וחי בהם ולא שימות בהן. ועיין רמב"ם [פ"ב משבת ה"ג] ד"אסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם". וכל זה שייך בשאר מצוות, אבל מצוות עינוי דיום הכיפורים מערב עד ערב, הוא היפוך הטבע האנושי, דהא ודאי כך הטביע הקב"ה בטבע האדם שיצטרך לאכול מידי יום ביומו, וכענין המן שירד כל יום ויום כי כך הוא הטבע לאכול כל יום, וא"כ מכיון שהתורה אמרה שבמצוה זו חייבין לענות את הגוף ולצום שהוא היפוך הטבע, היה מקום לומר שבמצוה זו ליכא דינא של וחי בהם ולא שימות בהם, דהא כל עיקר המצוה היא היפוך חיות הגוף והמצוה היא לענות ולצער את הגוף כדי שיתכפר ע"י העינוי והצער, וא"כ אפשר שיתחייב לקיים המצוה אף במקום סכנת נפש, וע"כ כתב התרגום דאע"ג שנצטוינו לענות נפש, מ"מ זה דוקא אם יכול לצום ולא יגיע לידי סכנה, דהתורה ציותה להצטער אבל לא שיבא לכלל סכנת נפשות, עכ"ד.
ונראה לחזק את סברת ה'להורות נתן', דבמנחת חינוך מצוה תכ"ה כתוב דבדיני מלחמה אין להתחשב בפיקוח נפש של הפרט, שאם נאמר שיעבור ואל יהרג לא מצאנו ידינו ורגלנו בדיני מלחמה אלא על כרחך שענייני המלחמות יוצאים מכלל 'וחי בהם'. [ועיין בשו"ת משפט כהן סי' קמ"ג ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' נ"ז]. הרי כאן להלכה ולמסקנה רואים שמצות 'וחי בהם' נדחית, והסברא היא שאם התורה מאפשרת לחימה [אם במלחמת מצוה או במלחמת רשות] הרי סימן שהכללים הרגילים של 'וחי בהם' ופיקוח נפש אינם קיימים. מעתה מובן היטב גם ההו"א שביום הכיפורים אפילו אם הדבר יעלה לו בחייו, צריך לצום, שאם התורה ציוותה לעשות דבר נגד טבע הגוף אולי אדם צריך להקפיד עד הסוף בלי פשרות. על כן בא התרגום ללמד שאין זה כך, ובמקרה של פיקוח נפש מותר לאכול, והעונש נאמר רק על אדם שאכל כשלא היה חשש פקו"נ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה