בדרכי משה [סי' תרל"ט] הביא לדברי המהר"י ווייל דאסור לאכול משש שעות ולמעלה בערב סוכות דומיא דערב פסח, והשיג הדרכי משה, דזה נ"ל חומרא בלי טעם דשאני אכילת מצה, דאם יאכל אחר חצות לא יאכל מצה לתיאבון, אבל גבי סוכה אין המצוה באכילה שיצטרך לאכול לתיאבון, דאף אם ישב בסוכה בלא אכילה מ"מ קיים מצות סוכה וכו'.
ודבריו נפלאו ממני, דהרי קי"ל דלילה ראשון חייב לאכול כזית בסוכה [סי' תרל"ט סעיף ג'], אז מה כוונתו שאין מצוה באכילה בלילה הראשון אלא בישיבה בלבד. וצ"ע.
בס"ד נראה דצ"ל שבליל סוכות עצם המצוה היא הישיבה אלא שקובעים הישיבה ע"י האכילה, אך האכילה עצמה אינה עיקר המצוה. החת"ס כותב שלאחר החורבן מצות עשה של אכילת מצה משומרת בליל פסח היא יחידה נשארת לנו מכל מצות אכילה שבכל התורה, והקשו עליו הרי יש מצות אכילה ליל סוכות, אלא צ"ל כנ"ל.
השבמחק