ר"מ בישיבה
הערות שבת פ' מסעי תשע"ג
ידועה השקו"ט בנוגע לתחיית המתים בענין גלגול
נשמות, דכאשר נשמה אחת מתגלגלת פעמים ושלש, ובכל פעם הגוף הוא גוף אחר ואיננו הגוף
הראשון, דלעתיד בתחיית המתים איך יהיה תחיית הגופים, אם כולם יקומו, או רק האחרון
אשר בו נגמר תיקון הנשמה, והראשונים ישארו בתרדמת המות ולא יקיצו בתחיית המתים[1], וראה
בזה בס' 'ימות המשיח בהלכה' ח"ב סי' צ"ו.
וזה לשון הזהר (פ' חיי שרה קלא, א[2]): אמר
רבי חזקיה אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא אינון גופין דאתנטיעו
בנשמתא חדא מה תהא מנייהו, אמר רבי יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו, הרי אינון
כלא הוו כמה דהוו עץ יבש בההיא עלמא הכי נמי בההוא זמנא, וגופא בתראה דאתנטע ואצלח
ונטל שרשים כדקא יאות יקום, ועליה כתיב (ירמיה יז,ח) והיה כעץ שתול על מים וגו'
והיה עלהו רענן וגו', דעבד איבין ונטע שרשין ואצלח כדקא יאות, ועל ההוא גופא קדמאה
דלא עבד איבין ולא נטע שרשין (ולא זכה ולא אצלח) כתיב (שם,ו) והיה כערער בערבה ולא
יראה כי יבא טוב וגו' כי יבא טוב דא תחיית המתים[3]... אמר רבי יצחק זמין קודשא בריך
הוא לארקע עלייהו על אינון גופין רוחין אחרנין, ואי זכאן בהון יקומון בעלמא כדקא
יאות, ואי לאו יהון קטמא תחות רגליהון דצדיקיא דכתיב (דניאל יב, ב) ורבים מישני
אדמת עפר יקיצו וגו', וכלא אתקם ואתעתד קמי קודשא בריך הוא[4].
דבפשטות משמע מזה, דלפי ר' יוסי רק גופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשים כדקא
יאות יקום, ושאר הגופין הקודמין לא יקומו,
אבל לפי ר' יצחק כל הגופין יקומו בתחי' והקב"ה יתן להם רוחין חדשים ויעסקו בתומ"צ
כדי שיזכו וכו'.
ובזוהר פרשת משפטים (קה, ב) בדברי הסבא איתא:
"בשעתא דיתער קודשא בריך הוא לאחייא מתיא הני דאתהדרו בגלגולא תרין גופא
ברוחא חדא .. איהו יתקין כולא ולא יתאביד כלום וכולא יקום[5], ומשמע
מזה דלא סב"ל כדעת ר' יוסי, וראה בס' 'זהר חי' (קאמארנא) פ' חיי שרה שם שכתב
דשיטת ר' יוסי אינה להלכה כיון שהסבא במשפטים סתר זה, וגם ר' יצחק חולק עליו
עיי"ש.
ובס' 'אגרא דכלה' (לבעל ה'בני יששכר') ריש פ'
תבא פירש הפסוק דוהי' כי תבוא אל הארץ וגו' (דברים כו, א) שהכתוב מדבר אל הנשמה
שבאה אל הגוף, שאם תטיב מעשיה אז יהי' לה הגוף לירושה ותשב בה גם לעתיד, אבל אם
ח"ו לא תזכה אזי תתנטע באתר אחרא בסוד הגלגול ויהי' הגוף האחרון דאצלח הוא יהי' העיקר עכ"ל וזהו כר' יוסי.
-ובס' 'ערבי נחל' פ' שלח (בד"ה והנה איתא
בזוה"ק) כתב "דהאמת הוא דגוף האחרון לבד שהשלים חוקו הוא עומד לתחיית
המתים וגופים הראשונים נאבדו, וכל מצות שעשו גופים הראשונים יורש זה הגוף
האחרון", וכן כתב בס' 'מנחת יהודא' (עטיה) פ' נח אופן לט עיי"ש, הרי
דנקטי כר' יוסי דגוף האחרון דאצלח לתקן וכו' רק הוא יקום לתחיית המתים.
ועי' בס' 'מנחת כהן' ח"א (ע' קיב) שכתב:
"אעפ"י שנוטעו כמה גופות לנשמה אחת, בעת התחי' גוף האחרון שהצליח בנשמה
להשלימה ולתקנה ע"י מעשים טובים, היא תקום לתחיה ועליו נאמר והי' כעץ שתול על
מים והיה עלהו רענן וגו' ושאר גופין הם כלא היו וכו' ומציין שם דזהו דעת ר' יוסי
בזהר דהלכה כמותו ש"נימוקו עמו" (עירובין יד, ב; גיטין סז, א; ב"ק
כד, א)[6].
דעת הרבי ע"פ האריז"ל שכל גוף
יקום
אמנם ב'אגרות קודש' ח"ב (ע' עג) כתב הרבי
וזלה"ק: נשמות ישנות (שכבר היו פעם בעולם) וגופן. א"ר חזקי' אי תימא דכל
גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא, אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחלה
בגוף אחד ואח"כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו? א"ר יוסי אינון גופין כו'
(זהר ח"א קלא, א. ת"ז תי' מ). ופירש דבריו האריז"ל (שער הגלגולים
הקדמה ד)[7]
וז"ל: אם בפעם הא'... לא זכה לתקן אותה (הנפש) כולה ומת... לכן בעת
תחה"מ אין לו לגוף הא' אלא אותו החלק הפרטיי (של הנפש) אשר תיקן הוא בחיים.
ולכן כשמתגלגלת הנפש הזאת בגוף אחר להשלים תיקונה... בחי' החלקים של הנפש שנתקנו
בגוף הזה השני... הם לזה הגוף הב' בזמן התחי'... וזהו ע"ד הנז"ל בסבא
דמשפטים (זח"ב ק, א) בענין היבום.
עכ"ל. ואין להקשות דא"כ יהיו כמה בני אדם שאין בהם אלא איזה חלקים
פרטיים מהנפש ולא נפש שלמה, כי זאת למודעי, אשר כל חלק מהנפש כלול מכל החלקים. וכל
חלק בפני עצמו הוא ציור קומה שלמה. אף שמצד היותו חלק מנפש יותר כללית אינו אלא
בחינה אחת. וכו' עכלה"ק עיי"ש עוד, ובהערה 16 שם כתב: דהרמ"ז לזהר
(שם) אחר שהביא דברי האריז"ל כתב, דלר' יצחק דפליג על ר"י בזהר, הרי
להאדם שלא תיקן אלא חלק פרטי מנפשו, הקב"ה נותן לו בזמן התחי' נשמה בתורת חסד
אולי יעשו מצות באותה שעה, שאז יתקיימו בעולם ע"י אותה הנשמה, ואם לא יעשו
יהיו אפר תחת כפות הצדיקים כו'. ומדלא הביא האריז"ל אלא דברי ר' יוסי נראה
דסבירא לי' כוותי'[8].
עכלה"ק.
היינו דלפי ר' יוסי כל גוף יקום עם חלק פרטי של
הנפש שתיקן, משא"כ לר' יצחק כל אחד יקום עם נפש שלימה שנותנים לו בתורת חסד
כדי שיוכלו לעשות מצות וכו'.
ועיי"ש עוד (ע' צג) בענין זה וזלה"ק:
בנשמות שבאו בגלגול כמה פעמים, איזה גוף יקום בתחה"מ? כמה פרטים וחילוקים יש
בזה, וכללות הענין הוא: מה שנשמה (והכוונה כאן לנר"ן כולם או אחד מהם. ולא
לבחי' הנק' נשמה בלבד) באה בגלגול הוא (רובא דרובא) כדי לתקן מה שעדיין לא נתתקנה
בירידתה בפעם הא' בגוף, וכיון שכל ישראל
מלאים מצות כרמון, הרי בכל ירידה וגלגול נתתקנו כמה בחינות מהנשמה.
ובתחה"מ קם כל גוף וגוף עם חלקי הנשמה שתיקן הוא. וז"ל בשער הגלגולים
הקדמה ד: אם לא זכה הגוף לתקן אותה הנפש כולה ומת. הנה כיון שהגוף הזה הא' לא
השלים לתקן את כל בחי' הנפש, לכן בעת תחה"מ אין לו לגוף הא' אלא אותו החלק
הפרטי אשר תיקן הוא בחיים ולכן כשמתגלגלת הנפש הזאת בגוף אחר להשלים תיקונה...
החלקים של הנפש שנתקנו בגוף הזה השני... הם לזה הגוף הב' בזמן התחי' וכו'
עכלה"ק. וזהו כדעת ר' יוסי וכפי שנת"ל.
הרי דנקט דגם לפי ר' יוסי כל גוף יקום, אלא שלא
יהי' לו רק חלק פרטי מהנפש שתיקן, ולפי"ז ליכא סתירה לדברי הסבא, ויוצא גם
דסב"ל דההלכה כר' יוסי כיון שהאריז"ל לא הביא דעת ר' יצחק כנ"ל.
ועי' בס' 'מגיד מישרים' פ' מקץ שכתב וז"ל:
וכד מזדכך בר נש בגלגולא בתראה מזכי לאינך גופי קדמאי וכולהו יקומון בזמנא דתחייה כל גופא וגופא בנפשא דיליה .. ועילוייא
דכולהו הוי גופא בתראה דעל ידו יזכו כולו ואיהו יהך בקדמיתא, וכל אינך יתמשכו
בתרייהו כבנייא דאזלין בתר אבא משום דאיהו גרים לון למיתי לעלמא, להכי אינך גופי
כולהו רווחו וזכו בגין ההוא גופא בתראה דאשתלים ובאורו יראו אור (ע"פ תהלים
לו,י) וכו' עכ"ל, דזהו ע"ד הנ"ל בהאגרת, וע"פ דבריו מבואר גם
למה הדגיש ר' יוסי במיוחד אודות גוף
האחרון, כיון שכולהו זכו על ידו והוא בראש.
נוסחאות בהברכה בהרואה קברי ישראל
והנה בצל"ח ברכות נח, ב, על הגמ' שם:
"הרואה קברי ישראל אומר: ברוך אשר יצר אתכם בדין וכו' מר בריה דרבינא מסיים
בה משמיה דרב נחמן: ויודע מספר כולכם, והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם, ברוך מחיה
המתים" העיר שברי"ף (מג, ב מדפי הרי"ף) גורס להיפך "ועתיד
להחיותכם בדין ויודע מספר כולכם", הקדים התחיה לידיעת המספר, וביאר הצל"ח
טעם שינוי הנוסח ע"פ הנ"ל, דלגירסא שלפנינו "ויודע מספר כולכם והוא
עתיד להחיותכם" הקדים ידיעת המספר לתחיה, וא"כ עם הגופות המתים ידבר,
שיודע מספר כולם, וכל הגופות בכלל, ועל כולם שוב אמר ועתיד להחיותכם שכולם ישארו
חיים, אבל גירסת הרי"ף ועתיד להחיותכם, דיבר תחלה מהתחיה ואח"כ אמר
ויודע מספר כולכם, דהיינו מספר הנשמות והגופות שיחיו, דהיינו האחרון והשאר לא
יקיצו עכ"ל, והוסיף שם עוד לבאר עפ"ז שהרי"ף לשיטתי' לא הביא גם
הנוסח "לקיים אתכם" כיון דלשיטתו לא יחיה אלא גוף אחד פשיטא שיתקיים
עיי"ש.
ולפי מה שהובא באגה"ק פי' האריז"ל
והרמ"ז בזהר, נמצא דדברי הצל"ח אינם מתאימים לפירוש זה, דבשלמא לגירסא
דילן בש"ס שכאו"א קם לתחי' א"ש הן לפי ר' יוסי והן לפי ר' יצחק,
אבל במ"ש לפרש לדעת הרי"ף דרק אחד יקום וכו', הרי אין זה לא כר' יוסי
ולא כר' יצחק.
ועי' בס' 'תפארת צבי' על הזהר ח"ב (להרה"ג
ר' מרדכי שפיעלמאן ז"ל) פ' חיי שרה (ע' שצ) דבנוגע לר' יוסי נקט בפשיטות שלא
יקום אלא גוף האחרון לבד, ובנוגע לדעת
ר' יצחק כתב דבס' 'אור החמה' הביא פי' הרמ"ק שם, דסב"ל דאותם שהתגלגלו
ולא הצליחו כלל בראשון לא יקומו
בתחה"מ בין לר' יוסי ובין לר' יצחק, שאין לפרש שיתן להם הקב"ה נשמות
חדשות שא"כ מה הפסיד הרמאי, ולא אמר ר' יצחק אלא במגולגלין שהיו מצליחין בראשון, דסב"ל כי
תתנוצץ הנשמה העיקרית בכל הגופים ההם ועיקר הנשמה תהי' בצדיק שהצדיק יותר והצליח
יותר, ושאר הגופים כיון שהם ג"כ הצליחו והצדיקו הנשמה, תתנוצץ הנשמה בהם כל
אחד כפי שיעור צדקתם, והם כמו בנים לצדיק ההוא ואלו כשיחיו ינתן בהם חיות מועט בלא
נשמה, וכשיזכו תתנוצץ בהם ניצוץ מאותה הנשמה שהי' להם מקודם והם בנים אל הנשמות
הצדיקים, ואם לא יזכו נעשות אפר תחת כפות רגלי הצדיקים עיי"ש.
ולפי זה כתב ג"כ דאין זה מתאים לדברי
הצל"ח, כי לפי הגירסא שלנו על כולם אמר "ועתיד להחיותכם", ולפי
הנ"ל הלא אותם שלא הצליחו כלל לכו"ע לא יקומו בתחה"מ, ואפילו אותם
שהצליחו בראשון גם לפי ר' יצחק עדיין תלוי אם יזכו אז יתקיימו בעלמא ואם לא יזכו
לא יתקיימו בעלמא.
וצריך
לומר שהצל"ח נקט בב' דעות אלו שלא כהנ"ל, אלא דדעה א' סב"ל דרק גוף
האחרון יקום וזהו מתאים לגירסת הרי"ף, ודיעה הב' סב"ל שכאו"א יקום מתאים להגירסא דילן
בש"ס, וכבר הובא בס' 'ימות המשיח בהלכה' שם דבס' 'דברי תורה' (להגה"ק
ממונקאטש זצ"ל) ח"ח אות ע"ה הביא דברי הצל"ח וכתב עליו
וז"ל: נבהלתי משתומם איך כתב חקירה גדולה זו בשם עצמו רב האי גאון וקדוש בעל
הנוב"י ז"ל (אשר כפי עדות בנו בהקדמה העיד עליו וכו' כי הי' בקי בכתבי
האריז"ל) ומי לא ידע כי שאלה זו בהני גופני דלא אצלחון אשלומי בגלגולם
מזוה"ק פ' חיי (קלא, א) וכן בסבא פ' משפטים (קה, ב) באורך גדול ורבו המפורשים
הראשונים ז"ל וכו' עכ"ל.
וכן בצל"ח לעיל שם (ברכות דף י, א,
בד"ה והנה הצדיק) כתב וז"ל: אם מת קודם זמנו בעון הדור או הוא נכשל
במקרה וחטא ומת בחטאו לא כלה זמן פעולתו עדיין וצריך להתגלגל עוד הפעם וצריכה נשמתו
לבוא עוד הפעם לעולם, אבל גוף הנרקב זה לא ישוב להולד עוד, וצריכה הנשמה לבוא בגוף
אחר, ולתחיית המתים ודאי לא תתחלק הנשמה לחלקים רבים, אבל ישוב לגוף האחרון אשר הוא השלים אותה מחסרון שהיה לה נמצא שלא תשוב
לגוף הראשון עכ"ל, הרי ששם לא כתב שישנם דעות בזה, ובהגהות 'עיטור סופרים'
(על ספר מטפחת סופרים מהיעב"ץ, ריש ח"ב פ"ח אות נב) הביא דברי
הצל"ח אלו וכתב דנראה דאישתמיט מיני' כל הני דוכתא בזוהר, ועי' עוד בס' 'תורת
מנחם – מנחם ציון' ע' 387 ("רשימת דברים" מיום ב' י' אדר תשל"ד)
בזה, ובס' 'מצודות דוד' – טעמי המצוות להרדב"ז – (ע' קצט), וכדהובא כבר בפרטיות
בס' 'ימות המשיח בהלכה' שם.
והנה ב'אגרות
קודש' שם ע' מח כתב וזלה"ק: ר' ששת, איתא בשער הגלגולים (סוף הקדמה ד') ובס' הגלגולים (פ"י) בפי' מה
שהי' ר' ששת אומר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי כו' (פסחים סח, ב) אשר ידע ר"ש
כי הי' בראשונה בגוף בבא בן בוטא והשלים נפשו, ולא חסר לו כ"א דבר מועט,
וע"ז נתגלגלה נפשו שנית ברב ששת, ובאופן זה הסדר הוא, אשר עיקר השכר של
התומ"צ שעושה בגלגול הב', הוא רק לצורך נפשו ולא גופו השני, כי בזמן התחי'
תחזור נפשו אל הגוף הא' שבו עסק בתומ"צ רוב הצריך לו, ולכן הי' גופו - של
ר"ש - עצב, והי' אומר חדאי נפשאי דוקא ולא הגוף וכו' עכלה"ק. וכן כתב שם
בע' פ"ד. (הובא גם בס' 'ככר לאדן' להחיד"א אבות פ"ב מ"ח, ובס'
'חסד לאברהם' מעין ה' נהר יט בד"ה ודע שאם, ונת' שם ד"בבא"
ו"ששת" הן אותיות מתחלפות בא"ת ב"ש, גם חזינן (ב"ב ד, א)
גבי בבא בן בוטא דהורדוס סימא את עיניו, לכן גם בגלגולו ברב ששת הי' סגי נהור).
והנה נראה דכל מה שכתבו הוא, דהשכר של הנפש תהי' בגוף ראשון של בבא בן
בוטא, אבל לא מיירי בהתחי' עצמה שתהי' רק בגוף הראשון, דפשוט הוא דגם גופו של רב
ששת יקום לתחי' ומכ"ש ע"פ מה שנת' לעיל בדעת ר' יוסי, ואין להקשות דלמה
לעיל נת' דגוף האחרון הוא העיקר, וכאן
נת' דגוף הראשון הוא העיקר?
דאפ"ל דכאן שאני כיון דבבא בן בוטא עסק הרבה בתורה ומצוות
וכו' ולא נשאר לו רק דבר מועט להשלים
ולכן גופו הוא העיקר, וכן משמע בשער הגלגולים שם וז"ל: דע כי בבא בן בוטא
החסיד מתלמידי שמאי הזקן שכל ימיו היה מקריב אשם ספק (כריתות כה, א) הוא שחזר עתה
להתגלגל ברב ששת להשלים איזה תקון
שהיה צריך לו עדיין.. ובזה נבוא אל הביאור, דע כי הנה מי שלא השלים תקונו בגלגול
א' מוכרח להתגלגל עוד שנית להשתלם אף אם חסרונו דבר מועט, והנה אם בגלגול א' השלים נפשו ולא חסר לו כי אם דבר
מועט הנה כשחוזר להתגלגל שנית, כל השכר של התורה והמצות שעשה עתה בגלגול השני
הוא לצורך נפשו הבאה עתה בגוף השני
הזה להשתלם, וכאשר יקומו בזמן התחיה תחזור נפשו אל הגוף הראשון שבו עסק בתורה
ובמצות רוב הצריך לו, ולא בא בגוף הב' הזה אלא בהשאלה וכו' עכ"ל.
ועי' בס' 'שני אליהו' (להבן איש חי) דרוש ג'
וז"ל: ואל תתפלא על זאת דאיך אפשר הנפש שבגוף רב ששת תלך בזמן התחיה לגוף בבא
בן בוטא וישאר גופו של רב ששת ריקם חס ושלום? כי הנה דע שכבר גילה רבינו
האר"י ז"ל בשער הגלגולים במקום אחר (סוף הקדמה י"א) ואמר שאי אפשר
לנפש שתתגלגל באיזה גוף בלתי שיבאו עמה ניצוצות חדשים עיין שם, ולפי זה בזמן התחיה
כשתלך נפשו של רב ששת לגוף בבא בן בוטא ואותם ניצוצות חדשים שבאו לגוף רב ששת עם
אותה הנפש אלו ישארו בגוף רב ששת בזמן תחיה, ואלו ודאי יקחו מן סיגול התורה
והמצוות מה שראוי להם לפי ערכם עכ"ל, וממשיך לבאר שם דבודאי יקח רב ששת שכר
בתחי' אלא שיהי' מצד חסדו של הקב"ה,
משא"כ בבבא בן בוטא הי' זה שכר מצד
הדין, וענין השמחה שייך בעיקר
בתשלום שהוא מצד הדין ולא מצד שניתן לו מצד חסד, ולכן אמר רב ששת חדאי נפשאי כו' שהשמחה הוא רק בנפשאי דזהו נשמת בבא בן בוטא שהי'
בקרבו, לך קראי לך תנאי וכו', שהוא יקח השכר מצד
הדין ולא אצלו שיבוא מצד החסד עיי"ש בארוכה שהוסיף ביאור בזה ע"פ
הדין בזה יכול וזה אינו יכול.
ענין הגלגול נוהג באנשים ולא בנשים
והנה בס' 'שער הגלגולים' (הקדמה ט') כתב
וז"ל: דע כי מדת הגלגול נוהגת באנשים הזכרים ולא בנשים הנקבות, וז"ס
פסוק דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ר"ל: דור הולך ודור בא, והם האנשים
המתגלגלים, אבל הארץ שהם הנשים הנקראות ארץ כנודע לעולם עומדת, ואינם חוזרות
בגלגול. עוד יש טעם אחר והוא, כי האנשים לפי שמקיימים מצות עסק התורה אינם יכולים
ליכנס בגיהנם, כי אין אור של גיהנם שולטת בהם וכמ"ש באלישע בן אבויה (חגיגה
טו, ב) לא מידן נדייניה, משום דעסק בתורה, ולא לעלמא דאתי נסקיה, כיון דחטא, ולכן
מוכרחים הם להתגלגל למרק עונותיהם תמורת גיהנם, אבל הנשים שאינם עוסקות בתורה,
יכולים ליכנס בגיהנם למרק עונותיהם ואינם צריכים להתגלגל וכו' עכ"ל. ועיי"ש
גם בהקדמה כ'. הובא באגרות קודש ח"י ע' יג אשר בכלל אין מדת הגלגול נוהגת בנשים, ועי' גם בס' 'תורת מנחם' תשמ"ח
ח"ב (ע' 366 בהערה 56) שהביא בשם הרמ"ז שאין גלגול בנשים.
ובס' 'בן יהוידע' (סנהדרין כו, א) ד"ה
טלטולא דגברא קשה מאתתא כתב וז"ל: טלטולא קאי על הגלגול, כי האשה אע"פ
שמתגלגלת גלגוליה מועטין, מפני שפטורה מ"ע שהזמ"ג וגם פטורה מביטול תורה
כו' ואין בידה עון גזל וגניבה וחמס ושבועת שקר והשגת גבול וכיוצא מפני שאין לה עסק
של מו"מ בשוק אלא יושבת בירכתי ביתה, אבל האיש יש לו גלגולים רבים וגם משונים
לחומר העונות ולכן אמר טלטולא דגברא קשה מאתתא וכו' עכ"ל.
ועי' בס' 'עשרה מאמרות' (מאמר אם כל חי
ח"א סי' ג') שכתב הרמ"ע מפאנו וז"ל: ועליהם נאמר (במדבר א, ב)
לגולגלותם שהיה משה רבינו ע"ה צופה ברוח הקדש במנין הטיפין שבראש כל אחד ואחד
.. שכל מי שהיה עתיד הוא לבדו להעמיד ששים רבוא היה נמנה ראש משפחה ..ויותר מזה גם
כן היה צופה ומביט בכל אחד ואחד מהם והוא רז נגלה במלה הנזכרת למי שישית אליה לב וכו'
ופירשו המפרשים כוונתו "והוא רז נגלה" פי' במלת "גלגלותם" דהכוונה
שהיה מבין ומביט גלגולם איך שיתגללו,
וכן איך נתגלגלו (ראה מגיני שלמה ויד יהודה שם), ובילקוט ראובני ר"פ במדבר
הביא כן בשמו וז"ל: מרע"ה ידע כמה פעמים יגלגל כל אחד מישראל, וזהו רז
נגלה למלה המזכרת ר"ל לגלגלותם פי' מלשון גלגול ועיבור עכ"ל, הובא
בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רצ"ד[9].
ובס' 'פני דוד' להחיד"א ר"פ במדבר
כתב וז"ל: וב'ילקוט ראובני' כתב לגולגלתם רמז לגלגול ע"ש באורך ויומתק
לפי רמז זה אומרו כל זכר לגולגלותם דהנשים
על הרוב לא יבואו בגלגול כמ"ש האר"י זצ"ל, וכ"כ בספרו 'רוח
חיים' (דרוש ה' לשבת הגדול פא, א) שכבר נודע שכתב רבינו האר"י ז"ל כי
רוב הנשים אינן באות בגלגול.
וכבר ביארו המפרשים דבודאי מצינו ענין הגלגול
גם בנשים כמו חוה בהאמהות, רחב בחנה, תמר ברות, ועוד עוד, וראה בס' 'דבש לפי'
(מערכת א' אות טו, ומערכת ה' אות כח ובכ"מ), וכן איתא בכ"מ בשיחות קודש
('תורת מנחם' שם ע' 411 הערה 122, ובכ"מ) דאין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים
צדקניות בישראל (יל"ש רות רמז תרו בסופו, ממדרש זוטא רות). וכמו שהי בגאולת
מצרים שבזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו (סוטה יא, ב. שמו"ר פ"א יב)
וי"ל שכן הוא במיוחד בנוגע לנשים צדקניות שבדורנו - שהוא גלגול של דור יוצאי מצרים (שער הגלגולים הקדמה כ. ל"ת וספר
הליקוטים (להאריז"ל) שמות ג,ד) אלא דכוונת האריז"ל דברוב נשים ליכא ענין הגלגול, וראה בכל הנ"ל בס' "מגדים
חדשים" ר"פ במדבר בארוכה.
והנה לפי מה שהובא לעיל בנוגע לתחיית המתים
בגלגולים, הנה לפי דעות אלו דסב"ל לפי ר' יוסי (וסב"ל שכן הוא להלכה)
דרק גוף האחרון יקום בתחה"מ,
נמצא דבנשים שאין שם גלגול כ"כ יהי' התחי' בהן במספר מרובה הרבה יותר
מהאנשים, משא"כ לפי מה שהובא מהאריז"ל דגם לפי ר' יוסי יקומו כל הגופים
שנתגלגלו, ליכא הפרש בהמספר שביניהם.
[3]) תרגום: א"ר חזקיה אם תאמר שכל הגופים שבעולם יקומו לתחיה
ויתעוררו מעפר, יש מקום לשאול אותם הגופין שניטעו בנשמה אחת שנתגלגלה בכמה גופות
בזא"ז מה יהיה מהם איזה גוף יקום? אמר ר' יוסי אותם גופים שלא זכו לתקן נפשם
ולא הצליחו הרי הם כאילו אינם כמו עץ יבש בעולם הזה כך הם לעתיד לבוא, והגוף
האחרון שניטע והצליח וקבל שורשים כראוי יקום, ועליו אמר הכתוב "והיה כעץ שתול
על מים" וגו' "והיה עלהו רענן" וגו' שעשה פירות ונטע שורשים [שעשה
מעש"ט] והצליח כראוי, ועל הגוף הראשון שלא עשה פירות ולא נטע שורשים כתוב
"והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב" וגו' כי יבא טוב זה תחיית
המתים.
[4]) תרגום: רבי יצחק פליג ואמר עתיד הקב"ה להוריק ולהמשיך על
הגופים הראשונים רוחות אחרות בתורת חסד מה שלא הי' להם בחייהם ואם יזכו לעסוק
בתורה ובקיום המצות יקומו לתחי' כראוי ואם לא יזכו, נפשם נעשית אפר תחת כפות רגלי
הצדיקים דכתיב "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו'" וכולם יקומו ויזדמנו
לפני הקב"ה.
[5]) תרגום: בשעה שיתעורר הקב"ה להחיות המתים אותם שבאו בגלגול
שהם ב' גופים ברוח אחד . . הוא יתקן הכל ולא יהי' נאבד כלום והכל יקומו לתחיה.
[6]) אלא דבאג"ק שם כתב הרבי דבדברים אלו שאין נפק"מ להלכה
עכשיו בזה"ז לא אזלינן בתר הנך כללי, וראה בהפתיחה בס' ימות המשיח בהלכה
ח"ב בענין זה בארוכה.
[7]) עיי"ש בשער הגלגולים הטעם שפירש כן לפי ר' יוסי, דלא שייך
לומר בגוף שנתגלגל בו נשמה שלא יקום כלל בתחי', כיון דאין לך אדם מישראל שאינו מלא
במצוות כרימון וא"כ למה יתבטל לגמרי בזמן התחיה? ולכן פי' כבפנים.
[8]) בהערה 17 שם כתב לבאר: "ואסתפק
בדוגמא: אדם אשר הצטיין בקיום מצות ואהבת את ד' אלקיך [דברים ו,ה] ותיקן חלק נפשו
זה, הנה בקום הגוף לתחי' ובו רק חלק פרטי זה, הנה בכל זה יהיו בו גם שאר עניני
הנפש: נפשו תתבונן בגדולת ד' לקיים מצות וידעת [שם ד,לט], תהי' בה מדת היראה וכו'.
אלא שכל זה יהי' מפני שהוא אוהב ה' ולכן רוצה לקיים רצונו, או, בפנימיות יותר,
שמצד האהבה רוצה לדעת גדולת האהוב, ירא הוא להיות נפרד מן האהוב וכו',
וכמרז"ל (סוטה לא א) ירא אלקים האמור באברהם [בראשית כב,יב] מאהבה כו' דכתיב
זרע אברהם אוהבי [ישעי' מא,ח]. - וראה בלקו"ת [פח,ד] ד"ה אלה מסעי (השני
ס"ב)", עכלה"ק. וראה לקוטי שיחות חט"ז ע' 517.
[9]) ועי' בשו"ת בנין שלמה (בהקדמה שני' שבראש הספר בחידושיו לפ'
במדבר (ג,טו) שהקשה על העשרה מאמרות דהאיך יפרנס לקרא דולקחת חמשת שקלים לגלגלת
דהתם לא שייך זה וסיים בצ"ע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה