ט לעולם לא חטא אדם ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה. ואיזה? זה הושע, שנאמר 'שובה ישראל'.
והקשה רבנו ז"ל, והלא היו אדם וקין שעשו תשובה ונתקבלו, ואמר כי ראובן חידש בתשובתו שצריכים לעשות תשובה אפילו על דבר שעושים לשם שמים. שאע"פ שכוונתו הייתה בבלבול יצוע אביו לשם שמים, כמאמרם ז"ל תבע עלבון אמו, בכל זאת עשה תשובה. לא כן תשובת אדם וקין שהייתה על חטא גלוי, שידעו בשעת מעשה שעושים נגד רצון בוראם יתעלה, אין רבותא שיעשו תשובה. וכן הושע בן בארי אמר 'שובה ישראל כי כשלת' - רמז בזה שאפילו יהיה העון כגודל המכשול, שכוונתו לשם שמים, בכל זאת תעשה תשובה. וזה 'עד ד' אלקיך' - שעשית לשם ית', תחפש ותבדוק בהם היטב ולראות לשוב אליהם.
י
'אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון'. אשרי אדם שהוא בבחינה גדולה כזו לא יחשוב ד'. שאם יקרה לו איזה זמן פנוי מדביקות ה'. ומחשבות ה' נופל מזכרונו, 'לו עון' - נחשב זה אצלו לעון גמור. 'ואין ברוחו רמיה' פירש ברצונו. שרצונו להיות מעובדי ה' הוא רצון אמת, שאינו מרמה את עצמו.
יא
חסיד גדול מן החשובים אמר לפני רבנו זצ"ל, שכמה פעמים אינו מרגיש דביקות ורעותא דלבא בשעת התפלה, ובמה נחשב הוא אם אינו בכוונה. ואמר לו רבנו זצ"ל שאל יצטער על זה כלל, כי מעלת התפלה גדולה שאם מתפללין פעם אחת בכוונה קצת. אותה התפלה מושכת עמה להעלות למעלה לפני כסא כבודו ית' כל אותן התפלות הקודמות שלא היה בכוונה, ועולות בקנה אחד מלאות וטובות תחת פרגודא קדישא ית'.
יב
'יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא'. אימת היא השעה, הכוונה על זמן סעודה שלישית שהוא מן המנחה ולמעלה שאסור אז לקבוע מדרש ולימוד, יפה אותה שעה לתשובה ולהתיישב אז היטב על מעשיו בעולם הזה ועל ענינו ותכליתו. וזה שאומרים בזמר, חדו השתא בההיא שעתא פירש אותה השעה.
יג
מצות סוכה ענינה הוא הביטול. לבטל את עצמו בכל ענינים אל השי"ת. ולכן המצטער בישיבתה פטור ממנה, כי צערו מוכיח בו שאינו בבחינת ביטול, כי אלמלי כן לא היה מרגיש את הצער כלל, וכיון שכן מה מועיל לו ישיבתו, לכן פטור כי אין לו שייכות שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה