בדין טעימה מכוס קידוש

הרב יוסף יצחק קלמנסון

ראש ישיבת תות"ל ניו הייבן, קונעטיקאט

א. בטור או"ח סי' רעא כתב לגבי דין קידוש: "ושותה מלא לוגמיו ואם שתה פחות לא יצא וכו', ואם היו המסובים שנים או רבים ולא טעם המקדש וטעם אחר כמלא לוגמיו כתבו הגאונים שלא יצא אא"כ טעם המקדש וכ"כ בה"ג, וכתב עוד אי אישתלי ולא טעים ושתו אחריני מייתי לי' כסא אחרינא ומברך בפה"ג ולא צריך לאהדורי ולאקדושי והא דמשמע בעירובין דסגי בטעימת אחר פירשו הגאונים היינו דוקא בשאר דברים שטעונין כוס אבל בקידוש לא יצא אא"כ טעם המקדש וכו'". יעויי"ש בטור.

ובב"י שם כתב "ונראה לי שאם נשפך הכוס קודם שיטעום אינו צריך לחזור ולקדש דמאי דאמרינן דאם לא טעם לא יצא היינו לומר דלא יצא מצוה כתקנה, ויש סעד לזה ממש"כ רבינו בס"ס זה בשם בה"ג וכ"כ באורחות חיים בהדיא", יעויי"ש בב"י.

והנראה מבואר בדברי הב"י דדין טעימה בכוס של ברכה אינו מעכב, וכ"כ בלבוש שם, ותמה על הב"י דלמה צריך שיביא כוס אחר ולשתות ממנו כיון דכבר יצא ידי חובת הקידוש, וז"ל שם: "וה"ה אם נשפך הכוס קודם שיטעמו ממנו יביא כוס אחר ויברך עליו בפה"ג וא"צ לחזור ולקדש כ"כ רבינו יוסף הקארו ז"ל, ואיני יודע טעם, כיון שנשפך הכוס שקידש עליו ובירך כבר למה הצריך להביא כוס אחר, שהרי ידי קידוש כבר יצא והברכה ראשונה [היינו ברכת הגפן] כבר נפסדה והיתה ברכה לבטלה כיון שנשפך הכוס וכבר אמרו חז"ל בפי' בכל מערבין דשתי' לא מעכבא, וא"כ הכוס השני למאי צריךוכו'", יעויי"ש בלבוש.

ב. ויעויין במג"א שם או"ק לב דהביא לדברי הלבוש שכתב דשתי' לא מעכבא כדאיתא בפ' ב"מ והשיב עליו וז"ל "ושגג בזה שראה זה הל' בב"י ססי' זה בשם התוס' ובאמת כוונת התוס' דשתיית המסובים לא מעכבא דדי אם טעם אחד מהם כדאמרי' פ' בכל מערבין ליתביה לינוקא ואדרב' שם מוכח דמעכבא דאלת"ה לימא זמן על הכוס ולא לישתי כיון דא"א בע"א וגם על הרב"י יש לתמוה שכתב ואם נשפך הכוס א"צ לחזור ולקדש דמאי דאמרי' אם לא טעם לא יצא היינו לומר דלא יצא ידי מצוה כתקנה וכ"כ בא"ח בהדי' עכ"ל ואח"כ כ' בשם א"ח אי לא טעמי ליה אחריני צריך למיהדר וקדושי עכ"ל וכ"כ בש"ג בהדי' שאם לא טעם אחד מהם לא יצא וכ"כ ברמזים וכ"כ התוס' בפסחי' דף ק"א בד"ה ידי קידוש יצאו לכן נ"ל דחזר פה בש"ע וכתב שיביאו כוס אחר ויטעום ממנו דכיון שקידש על היין וטעם אע"פ שלא טעם מאותו הכוס יצא דהא כשיש כוסות אחרים לפני המסובין א"צ לשתות מכוס המקדש א"כ הוא בעצמו נמי יצא בכוס אחר וכו'", יעוי"ש במג"א.

והיינו דהמג"א משיג על מה שכתבו הב"י והלבוש, דהשתיי' לא מעכבא דלא משמע כן מהגמ' בעירובין שם וכו', וכן דמבואר בהתוס' ובשה"ג וכו' דבלא טעמו כלל מהכוס לא יצאו, ולכן מפרש המג"א דהב"י חזר בו בהשו"ע ולכן כתב שצריך שיביאו לו כוס אחר וישתה ממנו דעי"ז מקיים דין הטעימה דכוס ש"ב, דאף דלא הוה אותו הכוס שבירך מהניא וכמבואר בדברי המג"א.

ג. האומנם דמלבד דדברי המג"א בזה צ"ב. דמה"ת דתהני שתיית כוס אחר לתקן הדין טעימה דכוס ש"ב דבפשוטו הוא בשטועם מאותו הכוס שבירך עליו (וראה בא"ר ובתו"ש מה שהעירו בזה על המג"א ובמחצה"ש שם), הנה לא העלה ארוכה לדברי הא"ח שם, דמתבאר בהדיא בדבריו דהא דמהני כשמביא כוס אחר וכו' הוא רק בששתה אחד מהמסובים מהכוס ש"ב הראשון דבלא"ה לא יועיל מה שיביאו כוס אחר וכו', ויצטרך לחזור ולקדש וז"ל שם "ואי אישתלי דלא טעים מקידוש ושתי לי אחריני או אישתפך מייתי לי כסא אחרינא ומברך עלי' בפה"ג ושתי לי' וכו', וה"מ כגון דקדיש ושתי לי אחריני ועדיין יושב במקומו סגי בהדי דמברכין על כוס אחר ודיו, אבל אם לא טעים לי אחריני או שלא במקום סעודה קידש או קם מההיא דוכתא צריך למהדר ולקדושי". יעויי"ש.

דמבואר בהדיא בדבריו דהא דמהני כשמביא כוס אחר וכו' הוא רק בששתו המסובין מהכוס הראשון (וכן מתבאר בדברי הבה"ג שהביא הטור שם וז"ל: "וכתב עוד אי אישתלי ולא טעים ושתו אחריני מייתי לי כסא אחריני ומברך וכו'", דהדגיש בזה דמיירי בששתו אחריני מהכוס הראשון), ולדברי המג"א דמהני השתי' דכוס אחר לתקן דין הטעימה דכוס ש"ב א"כ למאי צריך להא דשתו מהמסובין מהכוס הראשון? וע"כ מוכח מדברי הא"ח בזה דהשתי' מהכוס האחר לא מתקן לדין הטעימה מכוס ש"ב דלכן צריך להשתי' דאחד מהמסובין מהכוס של ברכה. אלא דצ"ב דא"כ למה צריך להשתי' דהכוס אחר וגם דלשיטת הבה"ג והגאונים דבקידוש לא מהני שתיית המסובין אלא צריך שישתה המקדש דוקא א"כ איך מתקן דין השתי' בזה במה ששתה אחד מהמסובין מהכוס ש"ב וצ"ע.

ד. והנראה לומר בבירורא דהאי מילתא והוא דלשיטת הגאונים איכא בקידוש על הכוס ב' דיני שתי'. וחלוקים הם בגדרם וכמו שנבאר בעזהי"ת: א) חיוב שתי' משום דינא דכוס ש"ב דקידוש לא גרע משאר הברכות דתיקנו בהו דין כוס ש"ב דהקידוש והבדלה איכללו בתקנת חז"ל דכוס ש"ב והך דין שתי' מיקיימא ע"י שתיית אחד מהמסובין וכמו שהוא בשאר כוס ש"ב. ב) חיוב שתי' מיוחד בקידוש משום דרשת חז"ל דזכרהו על היין, דמשום זה הוא דסבירא להו להגאונים דבקידוש צריך המקדש דוקא לשתות ובלא"ה לא יצא והיינו משום דבקידוש איכא חיוב מיוחד על המקדש לשתות משום דרשת חז"ל דזכרהו על היין כמ"ש בט"ז סי' רעא ס"ק יח בד"ה ודוקא בקידוש יעויי"ש, ובשו"ע אדה"ז סי' קצ ס"ד במאמר המוסגר שם שכתב "אבל קידוש וכו' י"א וכו' שלא די במה שיטעים לתינוק ולא אפי' שיטעים לגדול אלא המקדש בעצמו צריך לטעום כמלא לוגמיו ואם לאו לא יצא משום שנאמר זכור את יום השבת לקדשו ואמרו חכמים זכרהו על היין כלומר על שתיית היין לכבוד היום לפיכך המזכירו על היין הוא המקדש שותה ממנו בעצמו וכו'" יעויי"ש.

ה. והנה הנך ב' דיני שתי' מלבד שהם חלוקים בחיובם - דבכוס של ברכה לא הוי חיוב השתי' על המברך אלא בהחפצא דהכוס ש"ב דלכן מקיימא דין השתי' בזה בכל שתי' דאיזה אדם מישראל, ואפי' לא הי' מהשומעים הברכה ולא הוי בר חיובא בהברכה וכמו"ש בחידושי ר' דוד (פסחים קז, שם) "שכל שטעם אחד מהם יצאו כולם או אפי' מי שאינו יוצא עמהם ואפי' ינוקא כדאיתא בפ' הכל מערבין וכו'. (וז"ל אדה"ז בסי' קצ ס"ד שם "אע"פ ששתיית כוס ש"ב מעכבת אין מעכת שישתה המברך בעצמו אלא די בשתיית אחר ואפי' מטעים ממנו לתינוק וכו' אע"פ שהתינוק אינו מחוייב בדבר אין בכך כלום. לפי שגם על המברך לא חל החיוב כלל שלא חייבוהו אלא לומר שירה על היין שישתה ממנו איזה אדם מישראל שיהי' וכו'" והיינו דבכוס ש"ב לא הוי חיוב השתי' על הגברא אלא משום החפצא דהכוס דלא חשיב בדין כוס ש"ב אלא בששתה ממנו שתי' שהיא חשובה הנאה וכמו שהוא בדין שירה הנאמרת על היין שמנסכים ע"ג המזבח שהיא שתית המזבח וכמש"כ בשו"ע אדה"ז שם בס"ב דהוא דין בהיין הנאמר עליו שירה שהי' בו שתיית המזבח וכו'), משא"כ חיוב השתי' בקידוש דהוא על הגברא המקדש וכנ"ל - הנה נראה דחלוקים הם ג"כ בזה דבכוס ש"ב צריך להיות השתי' מהכוס ש"ב דוקא דהרי חיובו הוא משום החפצא של הכוס ש"ב וכנ"ל, משא"כ חיוב השתי' בקידוש דהוא חיוב על המקדש מקיים דין השתי' אפי' בששותה יין מכוס אחר שלא קידש עליו דעיקר הדין בזה הוא שיהא הקידוש על שתיית יין היינו שישתה יין בהמשך להקידוש ואפי' אינו מכוס הקידוש.

ויש להטעים הדברים ע"פ דיוק דברי אדה"ז בסי' קצ במאמר המוסגר שם בהביאו שיטת הגאונים דבקידוש צריך המקדש לטעום וז"ל: "משום שנאמר זכור וכו' ואמרו חכמים זכרהו על היין כלומר על שתיית יין לכבוד היום וכו'". והיינו דהדין דעל שתיית היין בזה הוא משום "כבוד היום" דמכבוד היום הוא שכשמקדשו שותה כוס יין וכו', דלכן מיקיימא הך דין שתי' אפי' בששותה מכוס אחר שלא קידש עליו דהעיקר בזה ששותה כוס יין בהמשך להקידוש וכנ"ל.

ו. ולמש"כ יבואר לנו דברי הבה"ג והא"ח בזה כמין חומר והוא דכתבו דבאישתלי ולא טעים מכוס של קידוש מייתי כסא אחרינא ומברך בפה"ג ושתי לי' והוא רק בששתו מהמסובין מכוס הקידוש דבלאו הכי לא יועיל מה שישתה מכוס אחר אלא יצטרך לחזור ולקדש וכנ"ל והיינו משום דחיוב השתי' דמשום כוס ש"ב צריך שיהי' מכוס הקידוש דוקא ולא יועיל בזה מה שישתה מכוס אחר וכנ"ל דלכן מהני הא דישתה בזה מכוס אחר רק בששתו המסובין מכוס של קידוש דבלאו הכי לא מתקיים בזה דין השתי' דכוס ש"ב ומה דצריך שישתה מכוס אחר הוא משום דין השתי' בקידוש שעל המקדש דהך דין שתי' הרי לא יצא בשתיית המסובין לשיטת הגאונים ולזה הוא דצריך להביא כוס אחר שישתה המקדש ממנו לקיים דין השתי' שעל המקדש דהך דין שתי' מקיים אפי' בששותה מכוס אחר וכנ"ל.

והדברים מתבארים בדברי הא"ח שם דכתב "מייתי לי' כסא אחריני וכו' דאמר מר המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא". דהך מימרא דהמקדש אם טעם וכו' מיירי בדין חיוב השתי' בקידוש דוקא לשיטת הגאונים דלכן מדייק בה המקדש וטעם (וכמו"ש בב"ח על הטור שם דמהך מימרא הוא דדייקו הגאונים דבקידוש איכא חיוב דשתי' על המקדש דוקא יעויי"ש בב"ח). וזהו דהא"ח מביא בזה הך מימרא דמשו"ה הוא דצריך שיביא כוס אחר ושישתה ממנו המקדש לקיים הך חיוב שתי' דהמקדש וטעם וכו'. ומבוארים בזה היטב דברי הבה"ג והא"ח דבאישתלי ולא טעים מכוס של קידוש וכו' הנה כדי שלא יצטרך לחזור ולקדש בעינן בזה תרתי חדא ששתו מהמסובין מהכוס של קידוש וזהו מדין השתי' דכוס ש"ב דלא מתקיים אלא בהשתי' דכוס הקידוש, והב' שיביאו כוס אחר וישתה ממנו המקדש משום דין השתי' דקידוש שעל המקדש דוקא דהך דין שתי' מקיים שפיר אפי' ששותה מכוס אחר וכמו שנתבאר.