חלק תשיעי
סימן קעא
א' תצוה התשל"ח בנ"י יצו"א.
מע"כ האי צורב עוסק בחוקי חורב ברקאי בנש"ק וכו' כש"ת מוהר"ם מייזעלס הי"ו בן להאי גברא רבא הרהגה"צ מוהר"צ זצ"ל.
אחדשה"ט וש"ת.
לא אוכל להתעלם מה שראיתי לידי"נ להבחל"ח הרב הגאון הצדיק וכו' מוהר"צ מייזעלס זצ"ל בספרו משו"ת מקדשי השם ח"א בהקדמה הביא מעשה מבחור אחד עקיבא ב"ר ברוך מאן הי"ד שבא אליו זצ"ל ואמר ליה היתכן רבי משה'לע ישרף אני אתן את נשמתי תחתיו ואקבל בשמחה להיות קרבן תמורתו והרה"ג גער בו שלא יתיר לו ליכנס תחתיו ובקש שנית שעכ"פ אפילו לא יתיר לו יבטיח לו שבאם בעצמו יכנס תמורתו שלא יהא בכלל מאבד עצמו לדעת ח"ו וא"ל שגם זה לא יוכל להבטיח לו והבחור עקיבא בכה והתחנן לו משה'לע הנהו ת"ח והעולם יפיקו ממנו תועלת גדול לא כן אני שאיני יודע ללמוד וגם העולם לא יהנו ממני ולא יצטרכו לי ולא נתן לו הסכמתו בשום אופן והלך לו הבח' בפחי נפש.
ובהג"ה שם האריך לפלפל מצד ההלכה והביא לעצמו ממתני' דהוריות פ"ג מ"ג דכל המקודש מחבירו קודם לחבירו האיש קודם לאשה להחיות ועיין ב"י יו"ד סי' רנ"א וש"ך שם סקי"א ודחה לעצמו לפמ"ש הש"ך שם דבזמן הזה דאין דין ת"ח אפילו לענין ליטרא דדהבא כ"ש שאין לדחות פק"נ מפניו. עוד כתב לחלק דדוקא להציל ת"ח והע"ה ממילא נטבע שאינו עושה מעשה בע"ה כה"ג ת"ח קודם משא"כ להכניס עצמו בסכנה כדי להציל ת"ח אסור ולכן ודאי דאין לע"ה להכניס עצמו ליהרג במקום ת"ח וז"ב ע"ש באריכות.
ולפענ"ד לאחר בקשת סליחה מעצמות הגה"צ ז"ל דבריו צ"ע דמה שפשיטא ליה דאין דין ת"ח בזה"ז לגבי הצלה ולהקדים להעני בדעת מיבעיא לי טובא ואדרבה כמעט פשיטא לי להיפוך דודאי אם מי שהוא או הב"ד אם יראו שני אנשים אחד ע"ה ואחד ת"ח וא"א להציל שניהם ודאי דהדין דגם בזה"ז נציל הת"ח קודם. ומ"ש הש"ך ביו"ד סי' רנ"א שם דאין דין ת"ח בזה"ז אפילו לענין ליטרא דדהבא פשוט דזה רק גבי פק"נ דלא נימא דפק"נ דסתם בנ"א קיל אבל אם א"א להציל שניהם ודאי נציל את מי שהוא ת"ח יותר גם בזה"ז. גם מה שכתב לחלק דדוקא להקדים הצלת ת"ח שרי שאינו עושה שום מעשה בידים לטביעת עם הארץ וכו' לפענ"ד נמי אין הדמיון עולה יפה דהתם ישנן שני אנשים שצריכין אנו להציל ואנן מצילין הת"ח ולא את הע"ה והע"ה אינו רוצה לוותר על חייו ולמסור נפשו לטובת הת"ח כה"ג יש לומר הסברא דהע"ה שטובע הוא בשב ואל תעשה והת"ח להציל בקום ועשה אבל היכי דהע"ה בא מעצמו ורוצה להכניס עצמו בסכנה בשביל הת"ח ואנן לא יכולין להציל את שניהם וע"כ נפש אחד יאבד כה"ג אין אנו דוחין פק"נ מפני אדם אחר אלא שהע"ה בעצמו מבקש לדחות נפשו מפני נפש הת"ח וכיון דאין אנו עושין כלום בדחי' ליכא בזה איסור לכאורה כן הי' נראה מסברא. אמנם כיון דאין לסמוך בד"נ על סברות שי"ל גם סברא להיפוך כיון דאין נפש האדם בידו להפקיר נפשו וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' רוצח ה"ד שאין נפשו של אדם קנינו אלא קנין הקב"ה ועיין חנוך מצוה תי"ב ובסמ"ה שם ובמשנה הלכות, אביא לי ראיות בס"ד.
וז"ל ס"ח סי' תרצ"ח שנים שיושבים ובקשו אויבים להרוג אחד מהם אם אחד ת"ח והשני הדיוט מצוה להדיוט לומר הרגוני ולא חבירי כר' ראובן בן איצטרובלי שבקש שיהרג ולא לר"ע כי רבים היו צריכים לר' עקיבא עכ"ל הנה מבואר דלא רק שיכול ההדיוט לבקש שיהרגוהו בתמורת ת"ח אלא גם מצוה איכא להדיוט לומר הרגוני ולא חבירי והביא ראי' ממעשה רב מראובן איצטרובלא, ואולי בזה יש להבין נמי מה שכתב בפתיחה למורה נבוכים בפי' ר' שם טוב ו' ב' וז"ל אבחר מיתת אלף אלפים סכלים בעבור הצלת איש מעולה ולא מיתת איש מעולה בעבור הצלת אלף אלפים סכלים וצ"ב לכאורה מה זה אבחר ולהנ"ל יש ליישב קצת שאם יהי' בידו הברירה אז יבחר זה מזה וצ"ע.
עוד חזון הרביתי להרב הגדול בס' יד אליהו סי' מ"ג שהאריך הרבה בדין זה וכתב דמן הדין ליכא חיוב להכניס עצמו אפילו לספק סכנה בשביל להציל חבירו ומיהו אם בשביל ת"ח מותר ע"ש מה שהאריך והביא ראי' לדבריו וכתב ג' חלוקים ולבסוף כתב דאם לא הכניס עצמו לספק סכנה אפילו איסורא איכא דאיכא חיוב להכניס עצמו בספק סכנה ובמקום אחר הראיתי לדעת ראי' להיד אליהו מס"ח הנ"ל עיין משנה הלכות ח"ו סי' שכ"ד ועיין חי' ח"ס כתובות דף ס"א ע"ב ד"ה מ"ט סמכת אניסא ודו"ק בכל זה.
עוד הביא שם במקדשי השם ראי' בשם הגה"ק בעל חי' הרי"ם ז"ל שפי' בהא דב"מ ס"ב שנים שהלכו בדרך וביד א' קיתון של מים דס"ל לר"פ שמוטב שישתו שניהם וימותו שניהם ואל יראה אחד במיתת חבירו ור"ע ס"ל חייך קודמין ונסתפק הרי"מ ז"ל איך יהיה ההלכה בג' מהלכין בדרך והי' לאחד קיתון של מים וזה שיש לו המים אינו צריך להמים כי אם השנים שנתלוו אתו למי יקדים כי בכה"ג שייך טעמא דר"פ דהא כשישתו שנים יראה השלישי במיתתם של שניהם ומוטב שיראה רק במיתת אחד וכן לר"ע דחייך קודמין ל"ש בכה"ג דהרי הוא א"צ להמים והשיב לו תלמיד אחד להקדים להיותר ת"ח והתקצף עליו הרי"ם ז"ל ואמר לו וכי סבור אתה דבלימודך נתעלית על כל, וסיפר לו דבנעוריו בהיותו בפשיסחא הי' שם שוטה מפורסם זקן פנוי שלא נשא אשה מעולם והי' שם שואב מים לעיר פשיסחא ונקרא משה'לע, ואם יבא פקודה משר הממשלה דנהרוג למשה'לע ואם לאו יהרוג להרבי מה יעשה וודאי מדין תוה"ק אין חילוק בין הרבי לבין משה'לע בנוגע לפק"נ וכמאמר חז"ל מאי חזית דדמא דהאי גברא סמיק טפי והביא לעצמו מיומא פ"ב שרציחה הוא אחד מג' דברים שעליהם יהרג ואל יעבור משום דמאי חזית ופרש"י דלמא נפשו חביב ע"ש הרי שאם אומרים לו הרוג אחד מישראל אף שהוא חשוד על כל עבירות רק שהוא מאותן שאין אתה רשאי להרגן אף שהוא רשע בודאי מחוייב למסור עצמו למיתה וליהרג ואל יעבור אע"פ שהוא צדיק ות"ח יותר ממנו וא"כ מכ"ש שאין שום הו"א שיהי' שרי לע"ה להכניס עצמו בידים להריגה תחת הת"ח דבכה"ג וודאי אמרינן חייך קודמין לחיי חברך וז"ב עכ"ל ע"ש.
ולי העני נבער מדעת אין הנדון דומה לא בהלכה ולא בסברא בדמיון לא שמה שרצה לדמותו שאם יבא צו משר המדינה שת"ח אחד יהרוג לעם הארץ ואם לאו יהרגוהו לת"ח ודאי כה"ג מודו דהוי בכלל יהרג ואל יעבור ובכלל מאי חזית דאטו ת"ח מותר לו להיות רוצח ח"ו אבל היכא שרוצים הת"ח והע"ה רוצה להציל הת"ח מרצונו הטוב והרי הוא בא להציל ולא ליהרג אלא שבא להציל בנפשו כה"ג מותר ומצוה איכא וכמ"ש הס"ח אבל כשאין הע"ה רוצה או שהשר מכריח להרוג את הע"ה אז ודאי הת"ח אסור להרגו וגרע הוא ממעשה דשבע בן בכרי. וכבר הארכתי בכעין זה במ"ש הח"ס והמהר"ם א"ש באותן שהיו לוקחין נער מן השוק ושוכרין אותו שילך לחיל עבורם וכתב הח"ס לחלק בין לכפותו שאסור בכל אופן במקום ששוכרים אותו לזה שיש להעלים עין ע"ש כיון שהולך מרצונו.
אלא דבעיקר המעשה שאומרים מחי' הרי"ם ז"ל לפענ"ד לאו מר בר ר"א חתים עלה ולפענ"ד יש לפקפק אם זה הוא מעשה שהי' בבעל חי' הרי"ם או שהוא מעשה שיצא מבטן מי שהוא ותלאו בחי' הרי"ם ע"ד הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול דלפענ"ד דין זה הוא טעות דפשוט אם מי שהוא במדבר ויש לו קיתון של מים ובאו שני אנשים צמאים למים ואם לא יותן להם ימותו בצמא ואם יותן להם לשנים ג"כ ימותו כיון שאין לו די לשניהם ואם יתן לאחד יחי' והשני ימות פשוט הוא דיותן לאחד ואל יראה במות האחד ולא יתן לשניהם וימותו שניהם ומעתה אמשול לך משל במי שעומד על הנהר ורואה ג' אנשים טובעים בים והוא יכול להציל אחד מהם ולא את כולם פשוט דחייב להציל אותו שיכול להציל ואל ישב ויראה במיתת כולם והעושה כן ואינו מציל אחד מהם ודאי עובר על לא תעמוד על דם רעך ואפילו שומע שכל אחד צווח תציל אותי ויש בידו חבל שאם יתן אותו לכולם כולם יטבעו בעוד רגעים שיפסק החבל ולאחד יש בו כח להוציאו חייב להציל את האחד הגם ששנים אחרים ימותו ואין זה דומה לצו השר שבא שיהרוג הת"ח את הע"ה והוא רחוק כרחוק מזרח ממערב.
והא לא דמי אלא שאם יבא צו מהשר להרוג את הרבי ובא הדיוט אחד וממציא עצמו תמורת הרבי ולמשל בפשיסחא אם הי' משה'לע ממציא עצמו להציל את הרבי בנפשו קדוש יאמר לו והי' יכול לעשות כן בלי שום ספק וכה"ג כבר הדרינן למשנת חסידים דכל הקודם קודם וא"כ אותו שיש לו קיתון של מים נמי אם יש לפניו שני אנשים ויכול להציל אחד מהם צריך להציל את הת"ח יותר ושהעולם צריך לו יותר וככל סדר המשנה דהוריות. ועיין עוד בשו"ת חו"י סי' קמ"ו דדוקא כשישתו שניהם ימותו שניהם ודאי משא"כ בספק ישתו שניהם ע"ש באריכות ולכאורה זה נכנס בגדר אם צריך ליכנס לספק בשביל חבירו וכנ"ל וצ"ע.
ובאמת ידוע כי בשנות המלחמה הנ"ל כשהי' האדמו"ר הקדוש מרן מוה"ר אהרן רוקח מבעלזא בגעטא באכניא ובאו העמלקים הנאצים לחפש אחריו בגעטא והי' שם חסיד אחד קדוש והציג עצמו שהוא הרבי והרגו אותו תמורת האדמו"ר זי"ע ועכ"י. ולא מצאו בזה מפקפק ח"ו ואדרבה קדוש יאמר לו.
וכרגע נפל מילתא בליבאי מהא דפ' וישלח ואת לאה וילדיה אחרונים והקשה בקובץ דרושים חוברת י' סי' כ"א דהרי מפורש ביו"ד סי' קנ"ז ס"א תנו א' מכם ונהרגנו לא יתנו והוא מירושלמי פ"ח דתרומות ובמשנה י"ב שם ואין דוחין נפש מפני נפש ואפילו ביחדוהו לאו משנת חסידים הוא ובהעברת נחל יבק כתב הרמב"ן ז"ל אין מוקדם ומאוחר בהצלה רק אסף כלם על שפת הנחל ועבר הנהר לראות אם גבהו המים ושב ולקח כולם ע"ש (ל"ב כ"ג) וכאן לא אמר הרמב"ן כלום ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר הכל דודאי לא עשה יעקב שום חילוק בין הבנים ומשפחתו אמנם כשראה עשו לנגדו והי' צריך להלחם נגדו אז כבר התחלק דכל הקדוש לחשיבות חייב להצילו קודם והוא ע"פ ההלכה ולכן שפיר עכשיו העמידם לפי סדר החשיבות לענין הצלה ומש"כ הרמב"ן התם אין מוקדם ומאוחר היינו במקום שאין סכנה אלא צריך להציל אין מוקדם ומאוחר דכולהו בניו וק"ל עכ"פ ממעשה יעקב אבינו למדנו להדיא דהחביב חביב יותר צריך להצילו יותר.
והנה כל זה הי' מונח אצלי מה שכתבתי בזה והיות כי מעכ"ת בקש לשלוח לו העתק הנני שולח לו צילום מהנ"ל. ויסלח לי שאינני מפלפל בדבריו ויפה עשה שרצה לעשות סניגוריא לדברי מר אביו הגה"צ זצ"ל וזה הוא מחיוב הבן על האב ואשרי חלקו אמנם לפענ"ד אין בזה כדי לדחות ומה שרצה לומר דהס"ח מיירי מת"ח שבזמנו הנה בכגון זה כבר אין בידינו לומר שהרי מה שפסקו בש"ע יו"ד כוונתם גם על זמן בעלי התוס' שאין להם דין ת"ח כמבואר כ"ז בפוסקים ועיין שו"ת מוהר"י ברונא סי' ק"ב ובסמ"ע ח"מ סי' ט"ו ובשו"ת כנס"י סי' צ"ה ושו"ת מהרי"ק סי' מ"ב ומהר"י ווייל סי' קמ"ג לענין דין ת"ח בזה"ז ועיין עוד פת"ש יו"ד סי' רמ"ג סק"ג ובביאור הגר"א סקי"ט שם.
ואין הז"ג להאריך עוד ידידו דושה"ט וי"ר שלאילנא רבא ותקיף יתעבד בזכות אבותיו הקדושים המכבדו ומברכו בלב ונפש
מנשה הקטן
סימן קעא
א' תצוה התשל"ח בנ"י יצו"א.
מע"כ האי צורב עוסק בחוקי חורב ברקאי בנש"ק וכו' כש"ת מוהר"ם מייזעלס הי"ו בן להאי גברא רבא הרהגה"צ מוהר"צ זצ"ל.
אחדשה"ט וש"ת.
לא אוכל להתעלם מה שראיתי לידי"נ להבחל"ח הרב הגאון הצדיק וכו' מוהר"צ מייזעלס זצ"ל בספרו משו"ת מקדשי השם ח"א בהקדמה הביא מעשה מבחור אחד עקיבא ב"ר ברוך מאן הי"ד שבא אליו זצ"ל ואמר ליה היתכן רבי משה'לע ישרף אני אתן את נשמתי תחתיו ואקבל בשמחה להיות קרבן תמורתו והרה"ג גער בו שלא יתיר לו ליכנס תחתיו ובקש שנית שעכ"פ אפילו לא יתיר לו יבטיח לו שבאם בעצמו יכנס תמורתו שלא יהא בכלל מאבד עצמו לדעת ח"ו וא"ל שגם זה לא יוכל להבטיח לו והבחור עקיבא בכה והתחנן לו משה'לע הנהו ת"ח והעולם יפיקו ממנו תועלת גדול לא כן אני שאיני יודע ללמוד וגם העולם לא יהנו ממני ולא יצטרכו לי ולא נתן לו הסכמתו בשום אופן והלך לו הבח' בפחי נפש.
ובהג"ה שם האריך לפלפל מצד ההלכה והביא לעצמו ממתני' דהוריות פ"ג מ"ג דכל המקודש מחבירו קודם לחבירו האיש קודם לאשה להחיות ועיין ב"י יו"ד סי' רנ"א וש"ך שם סקי"א ודחה לעצמו לפמ"ש הש"ך שם דבזמן הזה דאין דין ת"ח אפילו לענין ליטרא דדהבא כ"ש שאין לדחות פק"נ מפניו. עוד כתב לחלק דדוקא להציל ת"ח והע"ה ממילא נטבע שאינו עושה מעשה בע"ה כה"ג ת"ח קודם משא"כ להכניס עצמו בסכנה כדי להציל ת"ח אסור ולכן ודאי דאין לע"ה להכניס עצמו ליהרג במקום ת"ח וז"ב ע"ש באריכות.
ולפענ"ד לאחר בקשת סליחה מעצמות הגה"צ ז"ל דבריו צ"ע דמה שפשיטא ליה דאין דין ת"ח בזה"ז לגבי הצלה ולהקדים להעני בדעת מיבעיא לי טובא ואדרבה כמעט פשיטא לי להיפוך דודאי אם מי שהוא או הב"ד אם יראו שני אנשים אחד ע"ה ואחד ת"ח וא"א להציל שניהם ודאי דהדין דגם בזה"ז נציל הת"ח קודם. ומ"ש הש"ך ביו"ד סי' רנ"א שם דאין דין ת"ח בזה"ז אפילו לענין ליטרא דדהבא פשוט דזה רק גבי פק"נ דלא נימא דפק"נ דסתם בנ"א קיל אבל אם א"א להציל שניהם ודאי נציל את מי שהוא ת"ח יותר גם בזה"ז. גם מה שכתב לחלק דדוקא להקדים הצלת ת"ח שרי שאינו עושה שום מעשה בידים לטביעת עם הארץ וכו' לפענ"ד נמי אין הדמיון עולה יפה דהתם ישנן שני אנשים שצריכין אנו להציל ואנן מצילין הת"ח ולא את הע"ה והע"ה אינו רוצה לוותר על חייו ולמסור נפשו לטובת הת"ח כה"ג יש לומר הסברא דהע"ה שטובע הוא בשב ואל תעשה והת"ח להציל בקום ועשה אבל היכי דהע"ה בא מעצמו ורוצה להכניס עצמו בסכנה בשביל הת"ח ואנן לא יכולין להציל את שניהם וע"כ נפש אחד יאבד כה"ג אין אנו דוחין פק"נ מפני אדם אחר אלא שהע"ה בעצמו מבקש לדחות נפשו מפני נפש הת"ח וכיון דאין אנו עושין כלום בדחי' ליכא בזה איסור לכאורה כן הי' נראה מסברא. אמנם כיון דאין לסמוך בד"נ על סברות שי"ל גם סברא להיפוך כיון דאין נפש האדם בידו להפקיר נפשו וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' רוצח ה"ד שאין נפשו של אדם קנינו אלא קנין הקב"ה ועיין חנוך מצוה תי"ב ובסמ"ה שם ובמשנה הלכות, אביא לי ראיות בס"ד.
וז"ל ס"ח סי' תרצ"ח שנים שיושבים ובקשו אויבים להרוג אחד מהם אם אחד ת"ח והשני הדיוט מצוה להדיוט לומר הרגוני ולא חבירי כר' ראובן בן איצטרובלי שבקש שיהרג ולא לר"ע כי רבים היו צריכים לר' עקיבא עכ"ל הנה מבואר דלא רק שיכול ההדיוט לבקש שיהרגוהו בתמורת ת"ח אלא גם מצוה איכא להדיוט לומר הרגוני ולא חבירי והביא ראי' ממעשה רב מראובן איצטרובלא, ואולי בזה יש להבין נמי מה שכתב בפתיחה למורה נבוכים בפי' ר' שם טוב ו' ב' וז"ל אבחר מיתת אלף אלפים סכלים בעבור הצלת איש מעולה ולא מיתת איש מעולה בעבור הצלת אלף אלפים סכלים וצ"ב לכאורה מה זה אבחר ולהנ"ל יש ליישב קצת שאם יהי' בידו הברירה אז יבחר זה מזה וצ"ע.
עוד חזון הרביתי להרב הגדול בס' יד אליהו סי' מ"ג שהאריך הרבה בדין זה וכתב דמן הדין ליכא חיוב להכניס עצמו אפילו לספק סכנה בשביל להציל חבירו ומיהו אם בשביל ת"ח מותר ע"ש מה שהאריך והביא ראי' לדבריו וכתב ג' חלוקים ולבסוף כתב דאם לא הכניס עצמו לספק סכנה אפילו איסורא איכא דאיכא חיוב להכניס עצמו בספק סכנה ובמקום אחר הראיתי לדעת ראי' להיד אליהו מס"ח הנ"ל עיין משנה הלכות ח"ו סי' שכ"ד ועיין חי' ח"ס כתובות דף ס"א ע"ב ד"ה מ"ט סמכת אניסא ודו"ק בכל זה.
עוד הביא שם במקדשי השם ראי' בשם הגה"ק בעל חי' הרי"ם ז"ל שפי' בהא דב"מ ס"ב שנים שהלכו בדרך וביד א' קיתון של מים דס"ל לר"פ שמוטב שישתו שניהם וימותו שניהם ואל יראה אחד במיתת חבירו ור"ע ס"ל חייך קודמין ונסתפק הרי"מ ז"ל איך יהיה ההלכה בג' מהלכין בדרך והי' לאחד קיתון של מים וזה שיש לו המים אינו צריך להמים כי אם השנים שנתלוו אתו למי יקדים כי בכה"ג שייך טעמא דר"פ דהא כשישתו שנים יראה השלישי במיתתם של שניהם ומוטב שיראה רק במיתת אחד וכן לר"ע דחייך קודמין ל"ש בכה"ג דהרי הוא א"צ להמים והשיב לו תלמיד אחד להקדים להיותר ת"ח והתקצף עליו הרי"ם ז"ל ואמר לו וכי סבור אתה דבלימודך נתעלית על כל, וסיפר לו דבנעוריו בהיותו בפשיסחא הי' שם שוטה מפורסם זקן פנוי שלא נשא אשה מעולם והי' שם שואב מים לעיר פשיסחא ונקרא משה'לע, ואם יבא פקודה משר הממשלה דנהרוג למשה'לע ואם לאו יהרוג להרבי מה יעשה וודאי מדין תוה"ק אין חילוק בין הרבי לבין משה'לע בנוגע לפק"נ וכמאמר חז"ל מאי חזית דדמא דהאי גברא סמיק טפי והביא לעצמו מיומא פ"ב שרציחה הוא אחד מג' דברים שעליהם יהרג ואל יעבור משום דמאי חזית ופרש"י דלמא נפשו חביב ע"ש הרי שאם אומרים לו הרוג אחד מישראל אף שהוא חשוד על כל עבירות רק שהוא מאותן שאין אתה רשאי להרגן אף שהוא רשע בודאי מחוייב למסור עצמו למיתה וליהרג ואל יעבור אע"פ שהוא צדיק ות"ח יותר ממנו וא"כ מכ"ש שאין שום הו"א שיהי' שרי לע"ה להכניס עצמו בידים להריגה תחת הת"ח דבכה"ג וודאי אמרינן חייך קודמין לחיי חברך וז"ב עכ"ל ע"ש.
ולי העני נבער מדעת אין הנדון דומה לא בהלכה ולא בסברא בדמיון לא שמה שרצה לדמותו שאם יבא צו משר המדינה שת"ח אחד יהרוג לעם הארץ ואם לאו יהרגוהו לת"ח ודאי כה"ג מודו דהוי בכלל יהרג ואל יעבור ובכלל מאי חזית דאטו ת"ח מותר לו להיות רוצח ח"ו אבל היכא שרוצים הת"ח והע"ה רוצה להציל הת"ח מרצונו הטוב והרי הוא בא להציל ולא ליהרג אלא שבא להציל בנפשו כה"ג מותר ומצוה איכא וכמ"ש הס"ח אבל כשאין הע"ה רוצה או שהשר מכריח להרוג את הע"ה אז ודאי הת"ח אסור להרגו וגרע הוא ממעשה דשבע בן בכרי. וכבר הארכתי בכעין זה במ"ש הח"ס והמהר"ם א"ש באותן שהיו לוקחין נער מן השוק ושוכרין אותו שילך לחיל עבורם וכתב הח"ס לחלק בין לכפותו שאסור בכל אופן במקום ששוכרים אותו לזה שיש להעלים עין ע"ש כיון שהולך מרצונו.
אלא דבעיקר המעשה שאומרים מחי' הרי"ם ז"ל לפענ"ד לאו מר בר ר"א חתים עלה ולפענ"ד יש לפקפק אם זה הוא מעשה שהי' בבעל חי' הרי"ם או שהוא מעשה שיצא מבטן מי שהוא ותלאו בחי' הרי"ם ע"ד הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול דלפענ"ד דין זה הוא טעות דפשוט אם מי שהוא במדבר ויש לו קיתון של מים ובאו שני אנשים צמאים למים ואם לא יותן להם ימותו בצמא ואם יותן להם לשנים ג"כ ימותו כיון שאין לו די לשניהם ואם יתן לאחד יחי' והשני ימות פשוט הוא דיותן לאחד ואל יראה במות האחד ולא יתן לשניהם וימותו שניהם ומעתה אמשול לך משל במי שעומד על הנהר ורואה ג' אנשים טובעים בים והוא יכול להציל אחד מהם ולא את כולם פשוט דחייב להציל אותו שיכול להציל ואל ישב ויראה במיתת כולם והעושה כן ואינו מציל אחד מהם ודאי עובר על לא תעמוד על דם רעך ואפילו שומע שכל אחד צווח תציל אותי ויש בידו חבל שאם יתן אותו לכולם כולם יטבעו בעוד רגעים שיפסק החבל ולאחד יש בו כח להוציאו חייב להציל את האחד הגם ששנים אחרים ימותו ואין זה דומה לצו השר שבא שיהרוג הת"ח את הע"ה והוא רחוק כרחוק מזרח ממערב.
והא לא דמי אלא שאם יבא צו מהשר להרוג את הרבי ובא הדיוט אחד וממציא עצמו תמורת הרבי ולמשל בפשיסחא אם הי' משה'לע ממציא עצמו להציל את הרבי בנפשו קדוש יאמר לו והי' יכול לעשות כן בלי שום ספק וכה"ג כבר הדרינן למשנת חסידים דכל הקודם קודם וא"כ אותו שיש לו קיתון של מים נמי אם יש לפניו שני אנשים ויכול להציל אחד מהם צריך להציל את הת"ח יותר ושהעולם צריך לו יותר וככל סדר המשנה דהוריות. ועיין עוד בשו"ת חו"י סי' קמ"ו דדוקא כשישתו שניהם ימותו שניהם ודאי משא"כ בספק ישתו שניהם ע"ש באריכות ולכאורה זה נכנס בגדר אם צריך ליכנס לספק בשביל חבירו וכנ"ל וצ"ע.
ובאמת ידוע כי בשנות המלחמה הנ"ל כשהי' האדמו"ר הקדוש מרן מוה"ר אהרן רוקח מבעלזא בגעטא באכניא ובאו העמלקים הנאצים לחפש אחריו בגעטא והי' שם חסיד אחד קדוש והציג עצמו שהוא הרבי והרגו אותו תמורת האדמו"ר זי"ע ועכ"י. ולא מצאו בזה מפקפק ח"ו ואדרבה קדוש יאמר לו.
וכרגע נפל מילתא בליבאי מהא דפ' וישלח ואת לאה וילדיה אחרונים והקשה בקובץ דרושים חוברת י' סי' כ"א דהרי מפורש ביו"ד סי' קנ"ז ס"א תנו א' מכם ונהרגנו לא יתנו והוא מירושלמי פ"ח דתרומות ובמשנה י"ב שם ואין דוחין נפש מפני נפש ואפילו ביחדוהו לאו משנת חסידים הוא ובהעברת נחל יבק כתב הרמב"ן ז"ל אין מוקדם ומאוחר בהצלה רק אסף כלם על שפת הנחל ועבר הנהר לראות אם גבהו המים ושב ולקח כולם ע"ש (ל"ב כ"ג) וכאן לא אמר הרמב"ן כלום ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר הכל דודאי לא עשה יעקב שום חילוק בין הבנים ומשפחתו אמנם כשראה עשו לנגדו והי' צריך להלחם נגדו אז כבר התחלק דכל הקדוש לחשיבות חייב להצילו קודם והוא ע"פ ההלכה ולכן שפיר עכשיו העמידם לפי סדר החשיבות לענין הצלה ומש"כ הרמב"ן התם אין מוקדם ומאוחר היינו במקום שאין סכנה אלא צריך להציל אין מוקדם ומאוחר דכולהו בניו וק"ל עכ"פ ממעשה יעקב אבינו למדנו להדיא דהחביב חביב יותר צריך להצילו יותר.
והנה כל זה הי' מונח אצלי מה שכתבתי בזה והיות כי מעכ"ת בקש לשלוח לו העתק הנני שולח לו צילום מהנ"ל. ויסלח לי שאינני מפלפל בדבריו ויפה עשה שרצה לעשות סניגוריא לדברי מר אביו הגה"צ זצ"ל וזה הוא מחיוב הבן על האב ואשרי חלקו אמנם לפענ"ד אין בזה כדי לדחות ומה שרצה לומר דהס"ח מיירי מת"ח שבזמנו הנה בכגון זה כבר אין בידינו לומר שהרי מה שפסקו בש"ע יו"ד כוונתם גם על זמן בעלי התוס' שאין להם דין ת"ח כמבואר כ"ז בפוסקים ועיין שו"ת מוהר"י ברונא סי' ק"ב ובסמ"ע ח"מ סי' ט"ו ובשו"ת כנס"י סי' צ"ה ושו"ת מהרי"ק סי' מ"ב ומהר"י ווייל סי' קמ"ג לענין דין ת"ח בזה"ז ועיין עוד פת"ש יו"ד סי' רמ"ג סק"ג ובביאור הגר"א סקי"ט שם.
ואין הז"ג להאריך עוד ידידו דושה"ט וי"ר שלאילנא רבא ותקיף יתעבד בזכות אבותיו הקדושים המכבדו ומברכו בלב ונפש
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה