יום רביעי, 3 ביוני 2015

בענין אי מותר לבלוע רפואה בקאפסולים

חלק תשיעי


סימן קנז



ג' לסדר אשר תשים לפניהם התשל"ח בנ"י יצו"א.

ישאו הרים וגבעות שלום וברכה וחיים ארוכים על ראש מע"כ יד"ע וידי"נ רב האי גאון וצדיק ראש בשמים פ"ה נו"נ כקש"ת מוה"ר יעקב לאנדא שליט"א רב הראשי בני ברק תו"א.

אחדשכהדר"ג בידידות נאמנה ובכבוד הראוי.

נא לסלוח לי על הטריחו במכתבי זה אמנם היות כי נשאלתי מאחד מתלמידי הדר בב"ב על אודות הרפואות כגון אנטיביאטיק וכיוצא בהם שהם ניתנים בקאפסול (קופסא של פלאסטיק או מין חומר ניילאן או בלתי ידוע מה הוא) האם יש חשש לבלוע הרפואה עם הנרתיק כי יש אומרים שהוא נעשה מדזעלעטין או כיוצא בו שיש בו חשש טרפות וכתב לי שמעכ"ג הורה להוציא הרפואה מן הנרתק ולקחתו ככה הגם שהסם הוא מר מאד והשואל ס"ל או שמע מאחרים דאפילו רפואות שהן טרפה בהחלט נמי מותר לקחתן וכ"ש הקאפסולים הנ"ל ושאל מה דעתי בזה אמנם היות כי אתריה דמר הוא כהדרג"צ ואין דעתי נוחה לפסוק במקום שיש שם רב וכ"ש גדול ההוראה ככמג"צ וגם אפשר שח"ו יצמח מזה איזה בזיון ח"ו לכבוד התורה ולכן אמרתי לכתוב למעכג"צ דעתי העני' בזה ואם ישיבני או שאראה דעת מעכג"צ או שיסכים לי ואז אראה מה לכתוב להנ"ל ועד התם לא אפסוק באתרי' דמר כהדרג"צ.

והנלפענ"ד דליקח הני קאפסולים אין בו איסור, ומהכא קאתינא עלה. ראשונה נראה פשוט דאפילו אי הוה האי קאפסול נעשה מאיסור מ"מ נראה לפענ"ד מותר לבלעו שהרי קיי"ל נבילה הראויה לגר קרוי נבלה ושאינה ראויה לגר לא קרוי נבלה וכתב הרא"ש ז"ל ע"ז ס"ו די"א דכל איסורין שהן במשהו לא אמרינן בהו נותן טעם לפגם מותר והרא"ש חלק עליהם דנהי דהחמירה תורה לאוסרם במשהו מ"מ יש שם איסור עליהם אבל כשהוא פוגם פקע איסורו כדילפינן מנבילה והב"י א"ח סי' תמ"ז הביאו והביא גם דעת הרשב"א בתשובה הפרש בין איסורין במשהו או לא דנ"ט לפגם מותר בשאר איסורין אבל במה שאיסורן במשהו שאינו מחמת טעמו אלא מחמת חומר איסורו מה לנו אם הוא לשבח או לפגם הא איכא איסור ובלבד שלא יהא נפסד שיחזור כעפרא בעלמא דכל שנפסד כ"כ אין כאן איסור כלל ונ"ט לפגם שאמרו בפ' בתרא דע"ז אינו מגיע להפסד זה ע"ש ומבואר מיהו דכל שנפסד לגמרי לכ"ע מותר.

והנה החוו"ד יו"ד סי' ק"ג העלה חילוק בין נבילה שאינה ראויה לגר לאכילת שלא כדה"נ דתרי ענינים נפרדים הם ומתרי קראי נפקי ושלכדה"נ היינו שאכל איסור אלא שאוכלו שלא כדרך הנאתו ואינו נהנה הימנו והתורה לא אסרה אלא כשנהנה מהאיסור אבל גוף האיסור לא הותר ואם חזר ותקנו חוזר לאיסורו כשאכלו דרך הנאתו ונפקא ליה מקרא דלא יאכל כמבואר בגמ' פסחים כ"ו ורמב"ם פי"ד ממ"א אבל כשנפגם האיסור בעצם אז פרח שם האיסור מיניה מכל וכל ונעשה האיסור היתר וילפינן מקרא דנבלה שאינה ראויה לגר לא מקרי נבלה ואפילו חזר ותקנו בדברים המתבלין ונעשה ראוי לאכילה מ"מ פרח לו שם האיסור ואינו חוזר ועיין מקו"ח סי' תמ"ב אות כ'. ובשו"ת בית שערים או"ח סי' ר"ו תמה אחוו"ד הנ"ל במה שכתב דבנפסל מאכילת אדם נמי פרח שם נבילה מיניה וכתב דדוקא כשנפסל מאכילת כלב הדין כן ע"ש. ובמקום אחר הראיתי לדעת מחלוקת הרשב"א והרא"ה בבד"ה ב"ד ש"א בענין נוטלפ"ג דעת הרא"ה דכיון דהבלע עצמו (כלומר האיסור עצמו) נפגם כדי גר או יותר א"א לאסור כיון שנפגם אין לך דבר שהותר מתוך שנפגם חוזר לאיסורו לעולם וכ"כ עוד בב"ד ש"ד והרשב"א במשמרת הבית ב"ד ש"א האריך להקשות עליו דכל שנפסל מאכילת אדם אכתי חוזר מ"מ כל שנפגמה מאכילת כלב לכ"ע אינו חוזר לאיסורה לעולם ע"ש.

ומעתה הני קאפסולים נמי הרי אין בהם שום טעם ממש רק כעפרא בעלמא וא"כ אפילו היו איסור ממש כיון שנפסלו מאכילת כלב דאין הכלב אוכלן ואין בהם טעם ממש כלום א"כ הו"ל היתר גמור אפילו היו מנבלה ממש.
שנית נראה דהכא לא הוי אלא תערובת איסור לכל היותר שהרי הקאפסול הוא מעורב ממינים הרבה אלא שיש אומרים שנעשה מדזעלעטין שמעורב בו דזעלעטין והנה דזעלעטין גופו נחלקו האחרונים עד כמה הוא איסור גמור והגם דאנן מהאוסרין מ"מ ליכא כאן איסור דאורייתא לכ"ע שהרי הדזעלעטין הוה רק תערובת עם שאר גושים לעשות ממנו קאפסול הנ"ל והנהו יבש ביבש שבטל ברוב והגם שאין מבטלין איסור לכתחלה מ"מ כיון שנעשה ע"י עכו"ם כבר נתבטלה בידייהו והגם שהרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז כתב דאסור ליקח מעכו"ם דבר שנתבטל בס' דהוה בשעה שלוקחו כמבטל איסור לכתחלה ובתשובה אחת הבאתי לו סמוכין דהר"ן ע"ז פ' אין מעמידין על המשנה מפני מה אסרו גבינות הביא מחלוקת הרב ר' יוסף הלוי והראב"ד ז"ל דעת הרב ר' יוסף דבעכו"ם נמי בנותן טעם והראב"ד חולק דבכל דבר של עכו"ם לא אזלינן בהן אחר נ"ט וה"ה פ"ג מהמ"א כתב דדעת הרמב"ן והרשב"א כהראב"ד ז"ל ועיין ב"י יו"ד סי' קט"ו ד"ה והרשב"א כתב והמחבר נראה פסק כהרב יוסף ושזה דעת הרמב"ם אבל בשו"ת מוהר"י אירגס סי' כ"ח ביאר דעת הראב"ד דלא חש רק במקום שעושין איסור ממש וס"ל לחוש להראב"ד ועיין פר"ח יו"ד סי' קי"ח סל"ו ובשו"ת מים רבים יו"ד ח"ב ובספרי משנה הלכות ח"ז סי' קי"ג הארכתי קצת בדברי הרדב"ז ז"ל עיין רמ"א יו"ד סי' ק"מ דלקנות מעכו"ם הוה כלכתחילה ובסי' קכ"ב ס"ו כתב אבל דבר שנעשה בשבילו ולא בשביל דבר אחר אע"פ שהוא של עו"כ וישראל קונה ממנו לכתחלה מותר מאחר דכבר נעשה ביד עו"כ מקרי דיעבד ע"ש ובדרכ"ת מה שהאריך.

וא"כ בדידן נמי עכ"פ האיסור נתבטל בהאי קאפסול לכ"ע אם נתערב בו הדזעלעטין דהרוב הוא משאר הדברים ולא מהאיסור בזה והוא יבש ביבש ודי ברוב. וזה אפילו הי' האיסור ואוכלו כדרך אכילתו אבל הכא הרי אוכלו שלא כדרך שהרי נפגם האיסור בקאפסול.

עוד אחת נראה להתירא דהנה פשוט דכל קאפסול אין שיעור איסור כזית באכילתו ולעולם אין אוכלין כ"כ שיצטרף לכזית וא"כ לא הוי אלא חצי שיעור אלא דמ"מ הרי אנן קיי"ל חצי שיעור אסור מה"ת כר"י ולא כר"ל האמנם הרי הטור א"ח סי' תרי"ב הביא בשם ראבי"ה דבאוכלין שאינן ראויין אפילו איסורא ליכא וכתב הב"י דהרמב"ם חולק שכתב אכל אוכלים שאינן ראויים למאכל אדם או שתה משקין שאינן ראויים לשתיה אפילו אכל ושתה מהן הרבה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות וכתב הב"י ומיהו אפשר דלא כתב אבי"ה דאפילו איסורא ליכא בדבר שאינו ראוי לאכילה אלא באוכל פחות מכשיעור דוקא אבל בכשיעור מודה בה אבי"ה דאיכא איסורא כיון שהוא כשיעור ובדליכא שיעור כ"ע מודו ע"ש ומבואר דהיכי דאכל פחות מכשיעור מאכל שאינו ראוי למאכל אדם לכ"ע חצי שיעור מותר לאכול דלא אסרה תורה חצי שיעור אלא באיסור שהוא ראוי למאכל אדם ונהנה ממנו וראוי לאיצטרופי אבל בכה"ג שליכא הנאה ואינו ראוי למאכל אדם חצי שיעור מותר מה"ת וליכא איסור כלל וא"כ הכ"נ בדידן כיון דהני קאפסולים אינם ראויים למאכל אדם ואינו אלא חצי שיעור א"כ מותר לכתחילה. ועיין ב"ח שם וצ"ע קצת. ובשג"א סי' ע"ה תמה אטור שדבריו סותרין מסי' תמ"ב ולפי דעת הב"י לא קשה ובחי' משנה הלכות ח"ה סי' ע"ה הארכתי ליישב דברי רבינו הטור.

ומעתה נראה לפענ"ד מותר מכל הני טעמי ספק יש כאן איסור בכלל ספק אינו שהרי לא ברור שנעשה עם דזעלעטין וכן נתברר לי פה אצל בעל מרקחת אחד שומר תורה. ואפי' את"ל שנעשה בדזעלעטין דלמא לא הוי רק מיעוט ונתבטל ברוב. ואת"ל לא נתבטל והי' רוב דזעלעטין דילמא הדזעלעטין עצמו אינו טריפה דאיכא נמי דזעלעטין כשר. ואת"ל נעשה מדזעלעטין טריפה הרי נפסל מאכילת אדם ואפילו מאכילת כלב ולא מקרי נבלה כלל ואפילו את"ל דלא נפסל לגמרי אבל עכ"פ אינו ראוי לאכילה ואין לו טעם כלל ולא הוי רק חצי שיעור שמותר מה"ת ומדרבנן להמבואר בשיטת ראבי"ה בב"י הנ"ל וגם הוא לחולה שאב"ס והגם שנחלקו רבותינו הראשונים ז"ל שחולה שאב"ס אי מותר לאכול דברים אסורים דאורייתא שלכד"א הרמב"ם מן המתירין ודעת הר"ן והי"מ בפ' כל שעה להחמיר והרמב"ן ז"ל כנסתפק ומיהו היינו דוקא בדברים אסורים ראויים למאכל אדם אלא שאוכלן שלכד"א בהא נחלקו אבל באוכלין שאינן ראויין לאכילת אדם ודאי כ"ע מודו דליכא איסור כלל א"כ כאן דאיכא כל הני וחשאב"ס לפענ"ד ליכא שום ספק להחמיר בדבר שלא ליקח הרפואה ע"י הקאפסול ומיהו כיון דלא שמעתי טעם מעכג"צ ולכן לא אכתוב כלום עד שאשמע ממעכג"צ.

עוד כתב לי בשעון אוטאמאטי שג"כ דעת מעכג"צ להחמיר להשתמש בו בשבת ולפענ"ד גם בזה נראה להיתר ואבקש מאד את מעכ"ג אם יוכל לבאר לי גם בזה טעם לאיסורא ואם הוא מדינא או מטעם מיגדר מילתא ואם גם הראשון הוא מטעם מיגדר מילתא אז ודאי הצדק את מעכג"צ.

ובזה הנני ידי"נ דושכג"צ וביציאתו מה הוא אומר סלח נא על הטרחא שהטרחתי להאי גברא מר כג"צ שליט"א והנני דושכ"ג ומתפלל לאריכות ימיו ושנותיו בלב ונפש

מנשה הקטן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה