חלק תשיעי
סימן קנה
כ"ח למט-מונים התש"מ בנ"י יצו"א.
מע"כ ידי"נ הרב הגאון בנש"ק עץ פרי הדר אור המאיר כו' כש"ת מוה"ר שרגא פייוויש שנעבאלג שליט"א רו"מ בק"ק לאנדאן ובעמח"ס שרגא המאיר ג"ח וש"ס.
אחדשכ"ג בידידות נאמנה.
ספרו שו"ת שרגא המאיר ח"ג קבלתי והקדמתיו ביותרת הכבוד כפי הראוי לו וי"ר שיזכה ליתן מפרי עטו בעתו עד יבא עת דודים ונזכה לגאולה שלמה בב"א.
והיות כי דפדפתי בו אחת הנה ואחת הנה הנני לציין רק מה שראיתי בסי' כ"א אות א' אי מותר ליתן לתינוק חלב של נכרי כשעדיין לא מבין כלל ובספר תפ"מ מצדד להיתר ומעכת"ר ציין לעיין שו"ת לבושי מרדכי מה"ת יו"ד סי' נ"ז והתפלא שלא הביא כלל דברי הד"מ יו"ד סי' פ"א ס"ז ברמ"א ובשם או"ז בד"מ דלא יניקו תינוק מן הנכרית דחלב נכרית מטמטם את הלב ומוליד לו טבע רע וכן לא תאכל מינקת אפילו ישראלית דברים האסורים וכן תינוק בעצמו כי זה מזיק לו בזקנותו כו' ומביא דהפר"ח יו"ד סי' פ"א כתב דלפי שבזמנינו אין נזהרין מענינים אלו רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בלבם ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קבולי מוסר נינהו ע"כ, ולכן אין לצדד למצוא היתירים בזה.
ורק להעיר מה שהביא ראי' מפר"ח שם לפענ"ד ראי' לסתור דאדרבה הרי הפר"ח שם אות כ"ד תמה על הרמ"א שכתב חלב נכרית כחלב ישראלית דאין זה מחוור מדגרסינן בפ' חרש יונק תינוק והולך מנכרית ומבהמה טמאה ואין חוששין כיונק שקץ ובגדול אסור פי' דבקטן שרי משום דהו"ל קטן אוכל נבלות ואין ב"ד מצווין עליו להפרישו אלמא דחלב נכרית אסור וכו' והא דתנן נכרית מניקה בנה של ישראל ברשותה (פ' אין מעמידין) ומוכח נמי בשמות רבה דחלב נכרית שרי י"ל דלא גזרו אלא בגדול אבל בקטן אוקמוהו אדינא דאורייתא ושרי ור"ח וקצת מפרשים ס"ל דאף לקטן גזרו שלא התירו מינקת אלא במקום שאינה מצוי' מינקת ישראלית והרשב"א ואחרים מקילין בדבר וכמ"ש הר"ן בר"פ אין מעמידין והנ"י בפ' חרש ודבריהם נראין וכן עמא דבר להקל במינקת נכרית, אבל חלב נכרית לגדול אף אם פירש בכלי ליכא מאן דשרי ובודאי אסור כדכתיבנא עכ"ל הנה מבואר דס"ל דלקטן ליכא איסור וס"ל כרשב"א ור"ן ונמ"י וכתב שדבריהם נראין ושכן עמא דבר אלא דבאות כ"ו שם כתב אהא שהוסיף הרמ"א ז"ל דכן המינקת אפילו ישראלית לא תאכל דברים האסורים וכן התינוק בעצמו כי זה מזיק לו בזקנותו ע"ז כתב הרמ"א שם באות כ"ו וכן התינוק בעצמו כו' דאעפ"י שקטן אוכל נבילות אין מצווין להפרישו היינו מעיקר דינא אבל מ"מ יפרישוהו מפני שמזיק לו בזקנותו וע"ז הוסיף ולפי שבזמנינו זה אין נזהרין מענינים אלו רוב הבנים יוצאין לתרבות רעה וכו' וכבר נמצא לרז"ל בפ' בתרא דיומא ההיא עובדא דארחא ביהכ"פ אתו לקמי' דר"ח א"ל לחושו לה ולא אלחישה קרי עליה זורו רשעים מרחם נפק מיניה שבתאי אצר פירי ומי לנו גדול בתורה מאלישע אחר שלא בא לאותו מעשה אלא מפני שאמו כשהיתה מעוברת ממנו עברה על בית עכו"ם והריחה מאותו המין והי' אותו הריח מפעפע בגופה כארס של עכנא כמבואר בירושלמי וכן הביא גם הר"ן ע"ז ע"ש.
ומיהו בעניותי הבאתי ראי' מדברי המדרש הובא בתוס' ע"ז י' ע"ב ד"ה אמר ליה וז"ל אמרינן במדרש חלב מטמא חלב מטהר כשנולד רבי גזרו שלא למול ואביו ואמו מלוהו שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו עד שהביאתו לפני קיסר ומצאוהו ערל ופטרוהו לשלום ואמר אותו הגמון אני ראיתי שמלו את זה אלא הקב"ה עושה להם נסים בכל עת ובטלו הגזרה ואמרינן בירושלמי שלסוף למד אנטונינוס תורה ונתגייר ומל עצמו ע"כ. ומבואר מדברי המדרש דחלב טמא מטמא ואפילו ביונק רק פעם אחת וכמו דמטהר לאנטונינסו אפילו ינק רק פעם אחת מאם רבי הכ"נ מטמא אפילו יונק רק פעם אחת שהנקת פעם אחת גרמה לו להיות לומד תורה ונתגייר ומה"ט לא רצה משה לינק אפילו פעם אחת הפה שעתיד לדבר עם השכינה לא יטמא ולא ראיתי מי שהביא דברי התוס' הנ"ל.
והנה בירושלמי הביאו הסמ"ג כתבו תינוק יונק והולך מעכו"ם ומן הבהמה הטמאה ומביאין לו חלב מכל מקום ואינו חושש לא משום שקץ ולא משום טומאה עכ"ל ומשמע לכאורה דאפי' לכתחלה מותר להביא לו חלב מ"מ ואינו חושש משום טומאה ומיהו באבנ"מ א"ע סי' פ"ב כתב אדברי ירושלמי דזה ודאי ליתא דאפילו אינו בר הבנה אסור להאכילו בידים ואפילו תינוק בן יומו ועיין ב"י א"ח סי' שמ"ג בשם הרשב"א והר"ן דכל מידי דהוה רביתיה דתינוק מותר להאכילו בידים ע"ש ועיין בספרי משנה הלכות כתובות (על בה"ג) אות קס"ה מה שכתבתי בזה בס"ד, ומיהו פשוט דלכ"ע גורם טימטום הלב להתינוק וכ"ש בזקנותו ואולי מהאי טעמא ראינו בעונ"ה בדור הזה אשר זקנים בזקנותם מתקלקלים מה שהוא ההיפוך בטבע שכל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהן אבל כיון שנתפטמו באיסורים אדרבה בזקנותן מזיק להם.
סימן קנה
כ"ח למט-מונים התש"מ בנ"י יצו"א.
מע"כ ידי"נ הרב הגאון בנש"ק עץ פרי הדר אור המאיר כו' כש"ת מוה"ר שרגא פייוויש שנעבאלג שליט"א רו"מ בק"ק לאנדאן ובעמח"ס שרגא המאיר ג"ח וש"ס.
אחדשכ"ג בידידות נאמנה.
ספרו שו"ת שרגא המאיר ח"ג קבלתי והקדמתיו ביותרת הכבוד כפי הראוי לו וי"ר שיזכה ליתן מפרי עטו בעתו עד יבא עת דודים ונזכה לגאולה שלמה בב"א.
והיות כי דפדפתי בו אחת הנה ואחת הנה הנני לציין רק מה שראיתי בסי' כ"א אות א' אי מותר ליתן לתינוק חלב של נכרי כשעדיין לא מבין כלל ובספר תפ"מ מצדד להיתר ומעכת"ר ציין לעיין שו"ת לבושי מרדכי מה"ת יו"ד סי' נ"ז והתפלא שלא הביא כלל דברי הד"מ יו"ד סי' פ"א ס"ז ברמ"א ובשם או"ז בד"מ דלא יניקו תינוק מן הנכרית דחלב נכרית מטמטם את הלב ומוליד לו טבע רע וכן לא תאכל מינקת אפילו ישראלית דברים האסורים וכן תינוק בעצמו כי זה מזיק לו בזקנותו כו' ומביא דהפר"ח יו"ד סי' פ"א כתב דלפי שבזמנינו אין נזהרין מענינים אלו רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בלבם ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קבולי מוסר נינהו ע"כ, ולכן אין לצדד למצוא היתירים בזה.
ורק להעיר מה שהביא ראי' מפר"ח שם לפענ"ד ראי' לסתור דאדרבה הרי הפר"ח שם אות כ"ד תמה על הרמ"א שכתב חלב נכרית כחלב ישראלית דאין זה מחוור מדגרסינן בפ' חרש יונק תינוק והולך מנכרית ומבהמה טמאה ואין חוששין כיונק שקץ ובגדול אסור פי' דבקטן שרי משום דהו"ל קטן אוכל נבלות ואין ב"ד מצווין עליו להפרישו אלמא דחלב נכרית אסור וכו' והא דתנן נכרית מניקה בנה של ישראל ברשותה (פ' אין מעמידין) ומוכח נמי בשמות רבה דחלב נכרית שרי י"ל דלא גזרו אלא בגדול אבל בקטן אוקמוהו אדינא דאורייתא ושרי ור"ח וקצת מפרשים ס"ל דאף לקטן גזרו שלא התירו מינקת אלא במקום שאינה מצוי' מינקת ישראלית והרשב"א ואחרים מקילין בדבר וכמ"ש הר"ן בר"פ אין מעמידין והנ"י בפ' חרש ודבריהם נראין וכן עמא דבר להקל במינקת נכרית, אבל חלב נכרית לגדול אף אם פירש בכלי ליכא מאן דשרי ובודאי אסור כדכתיבנא עכ"ל הנה מבואר דס"ל דלקטן ליכא איסור וס"ל כרשב"א ור"ן ונמ"י וכתב שדבריהם נראין ושכן עמא דבר אלא דבאות כ"ו שם כתב אהא שהוסיף הרמ"א ז"ל דכן המינקת אפילו ישראלית לא תאכל דברים האסורים וכן התינוק בעצמו כי זה מזיק לו בזקנותו ע"ז כתב הרמ"א שם באות כ"ו וכן התינוק בעצמו כו' דאעפ"י שקטן אוכל נבילות אין מצווין להפרישו היינו מעיקר דינא אבל מ"מ יפרישוהו מפני שמזיק לו בזקנותו וע"ז הוסיף ולפי שבזמנינו זה אין נזהרין מענינים אלו רוב הבנים יוצאין לתרבות רעה וכו' וכבר נמצא לרז"ל בפ' בתרא דיומא ההיא עובדא דארחא ביהכ"פ אתו לקמי' דר"ח א"ל לחושו לה ולא אלחישה קרי עליה זורו רשעים מרחם נפק מיניה שבתאי אצר פירי ומי לנו גדול בתורה מאלישע אחר שלא בא לאותו מעשה אלא מפני שאמו כשהיתה מעוברת ממנו עברה על בית עכו"ם והריחה מאותו המין והי' אותו הריח מפעפע בגופה כארס של עכנא כמבואר בירושלמי וכן הביא גם הר"ן ע"ז ע"ש.
ומיהו בעניותי הבאתי ראי' מדברי המדרש הובא בתוס' ע"ז י' ע"ב ד"ה אמר ליה וז"ל אמרינן במדרש חלב מטמא חלב מטהר כשנולד רבי גזרו שלא למול ואביו ואמו מלוהו שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו עד שהביאתו לפני קיסר ומצאוהו ערל ופטרוהו לשלום ואמר אותו הגמון אני ראיתי שמלו את זה אלא הקב"ה עושה להם נסים בכל עת ובטלו הגזרה ואמרינן בירושלמי שלסוף למד אנטונינוס תורה ונתגייר ומל עצמו ע"כ. ומבואר מדברי המדרש דחלב טמא מטמא ואפילו ביונק רק פעם אחת וכמו דמטהר לאנטונינסו אפילו ינק רק פעם אחת מאם רבי הכ"נ מטמא אפילו יונק רק פעם אחת שהנקת פעם אחת גרמה לו להיות לומד תורה ונתגייר ומה"ט לא רצה משה לינק אפילו פעם אחת הפה שעתיד לדבר עם השכינה לא יטמא ולא ראיתי מי שהביא דברי התוס' הנ"ל.
והנה בירושלמי הביאו הסמ"ג כתבו תינוק יונק והולך מעכו"ם ומן הבהמה הטמאה ומביאין לו חלב מכל מקום ואינו חושש לא משום שקץ ולא משום טומאה עכ"ל ומשמע לכאורה דאפי' לכתחלה מותר להביא לו חלב מ"מ ואינו חושש משום טומאה ומיהו באבנ"מ א"ע סי' פ"ב כתב אדברי ירושלמי דזה ודאי ליתא דאפילו אינו בר הבנה אסור להאכילו בידים ואפילו תינוק בן יומו ועיין ב"י א"ח סי' שמ"ג בשם הרשב"א והר"ן דכל מידי דהוה רביתיה דתינוק מותר להאכילו בידים ע"ש ועיין בספרי משנה הלכות כתובות (על בה"ג) אות קס"ה מה שכתבתי בזה בס"ד, ומיהו פשוט דלכ"ע גורם טימטום הלב להתינוק וכ"ש בזקנותו ואולי מהאי טעמא ראינו בעונ"ה בדור הזה אשר זקנים בזקנותם מתקלקלים מה שהוא ההיפוך בטבע שכל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהן אבל כיון שנתפטמו באיסורים אדרבה בזקנותן מזיק להם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה