ר"מ בישיבה - קובץ הערות ג' תמוז תשע"ג
אפרו של פרת משה בכל פרה אדומה
בריש
פרשתינו (חוקת יט, ב) עה"פ ויקחו אליך פירש"י: "ויקחו אליך – לעולם
היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר" ופירש כוונתו בס' נחלת יעקב[1] וז"ל: ונ"ל
דה"פ שכל הפרות בטלות האפר שלהן ושל משה קיימת, לפי שבכל פעם כשעשו פרה אדומה
היו מחוייבים לערב בתוכה מאפר פרת משה וכמו שיתבאר בסמוך וזהו "ושלך
קיימת", וזה מרומז בויקחו אליך וה"פ כשיקחו פרות אחרות אליך צריכין לערב
מאפר פרה שלך עכ"ל, ושם (יט, ט) הביא גירסא בתוספתא (פרה סופ"ג)
"וזה שבהר המשחה לפרות אחרות" ופי' בשם אביו בעל ה"משאת
בנימין" דהיינו שמאפר פרת משה במדבר, צריכים לערב לתוך אפר הפרות האחרות,
והוסיף עוד דלולי זה לא היו הפרות מטהרים[2],
וזהו כמו שפירש לעיל על "ויקחו אליך" דשלך קיימת, וכתב שם עוד:
"ולפי שלא מצאתי מפורש שצריך לערב מאפר פרת משה יגעתי ומצאתי להפייטן בפרשת
פרה שיסד (קטע ד"ה לטהר טמאים) "תכונה למשמר עד נקוקים יקים" ופירש
המפרש ואפר של משה היתה מעורבת עם כל פרה שבכל דור ודור עכ"ד.
ועי' בס' חסדי דוד על התוספתא פרה שם שפירש
ג"כ כנחלת יעקב, אלא הקשה דבשלמא בפרת משה מובן למה היו צריכים ליתן חלק אחד
מהאפר בהר המשחה כדי שיקדשו ממנו אח"כ שאר הפרות, אבל למה הוצרכו ליתן חלק
אחד בהר המשחה גם משאר הפרות? ותירץ דכיון דהראשונה הוצרכו לחלק לג' חלקים ולא ראו
לשנות ולעשות כן גם בשאר הפרות עיי"ש.
ולכאורה
י"ל דזהו ג"כ כוונת הגור ארי' שם וז"ל: לעולם היא נקראת על שמך.
וקשיא מה מעלה יש בזה שהפרה היתה נקראת על שמו? ונראה מפני שסוד פרה אדומה לא נגלה
רק למשה ולפיכך תלה פרה אדומה במשה שהוא עשאה, כי המצווה לעשות דבר ומבין ענין
המעשה, אע"ג שהוא לא עשאה רק שנעשה על ידי אחר, נתלה במצווה היודע דבר אל
אמתתו. ומזה הטעם נראה שהיתה פרה אדומה שעשה משה דוקא למשמרת לדורות ולא פרה אחרת, כי כל דבר שכלי יש לו קיום, וכן כל דבר הקרוב
אל השכל, לאפוקי דבר שאינו שכלי אין לו קיום ולפיכך היה קיום לפרה שעשה משה, כי
הוא נעשה על פי השכל והדעת, וכל דבר הנמשך אחר השכל יש לו קיום ולפיכך פרה שעשה
משה כיון שעשה אותה על פי הדעת והשכל, יש לה קיום, וזה שיסד הפייט "שכל הפרות
כלות ושלך עומדת" מזה הטעם עכ"ל.
ובמדב"ר
(יט, ו) איתא: "רמז שכל הפרות בטלות ושלך קיימת" וכן הוא בילקוט שמעוני
שם ופירש בזית רענן: "פירוש שלעולם נוטלין מאפר פרת משה לקדש אחרות",
ועי' גם בחי' הריטב"א יומא (ד, א): "ויש שפירשו דלהכי נקט חטאות שהיו שם
לפי שלא היתה פרה שלא היה שם משל משה", וכן פי' ברבי אליקים שם.
ועי'
לקו"ש חל"ג (ע' 130 הערה 36) שכתב: "ובפרט ע"פ מ"ש
במפרשים שבכל הפרות היו צריכין לערב מאפר פרתו של משה (ראה ש"ך עה"ת,
ושפ"ח פרשתנו (יט ב), עץ הדעת טוב שם ועוד, ובפני דוד להחיד"א פרשתנו
כתב שכעת לא נתברר לי זה שמערבין בכל פרה מאפר פרה שעשה משה".
והנה אף
שבפני דוד כתב החיד"א שכעת לא נתברר לו זה שמערבין בכל פרה מאפר פרה שעשה
משה, הנה בספרו כסא רחמים (על אבות דר"נ פ"א) כתב על הא דקאמר שם
"ואלעזר שרף פרת חטאת שממנו טמאים מטהרים לדורות" וז"ל: מכאן משמע כמ"ש המפרשים שמפרה שעשה משה מערבין קצת
עם אפר פרות אחרות, והטעם דמשה רבינו ידע סוד פרה אדומה מה שלא נתגלה לשום אדם,
ולכן לוקחים מפרה דעשה הוא בכוונה, ונותנין לתוך אפר פרות אחרת, והבאתיו בפני דוד
פ' חוקת, וכתבתי שם ומיהו כעת לא נתברר לי וכו' עיי"ש, איכו השתא אני רואה
דמהכא משמע כן וכו' עכ"ל, ועי' גם בס' מזמרת הארץ
(ליוורנו) פ' חוקת שם שכ"כ.
מהרח"ו לכאורה משמע דבפרתו של משיח
אי"צ אפרו של פרת משה
והנה בס' עץ
הדעת טוב להר"ח וויטאל ריש פ' חוקת כתב וז"ל: ובאומרו ויקחו אליך וכו'
ירמוז אל מה שנודע כי שבעה פרות נעשו ממשה ועד מלך המשיח, וכולם היו צריכים לערב
בה מעט מאפר פרה של משה רבינו ע"ה, וז"ש ויקחו אליך כו' מן הפרה שלך
יקחו תמיד מאז ואילך עד מלך המשיח לערב
בפרות שלהם עכ"ל. ולכאורה ממ"ש "עד מלך המשיח" משמע
דסב"ל דרק בהני פרות שנעשו עד עתה, היו צריכים לערב בהן מפרתו של משה, אבל
בפרה העשירית עצמה שייעשה ע"י מלך המשיח אין צריך.
והטעם בזה
אפשר לומר ע"פ הנ"ל, דהטעם שהיו צריכים לערב משל משה הוא כי משה רבינו
ידע סוד פרה אדומה מה שלא נתגלה לשום אדם, ולכן לוקחים מפרה שעשה הוא בכווונה,
ונותנין לתוך אפר פרות אחרת, אבל במשיח דמבואר בתנחומא ס"פ תולדות:
"ולמה נקרא שמו [של משיח] הר הגדול שהוא גדול מן האבות שנאמר (ישעיה נב) הנה
ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ירום מאברהם ונשא מיצחק וגבה מיעקב . . ונשא ממשה"[3],
וכ"כ בכתבי הרמב"ן (ביאור פרשת הנה ישכיל עבדי): "ומשה שהיה קרוב
להש"י מכל האדם ומלאכי השרת העומדים עליו מימינו ומשמאלו, כולם אינם קרובים
בידיעת הש"י כמשיח, כי כן כתיב, ועד עתיק יומי מטה וקדמוהי הקרבוהי (דניאל ז,
יג) ובמלאכי השרת כתיב אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי יקומון (שם י) ולכך
אמר ישעי' שהוא ירום בשכלו אשר ישכיל מאד את הש"י,
ונשא וגבה מאד בידיעת שמו ית' יותר מכל הנבראים לפניו", ובאור החיים (ויקרא
יט, ב) כתב: "ואולי שיכול להיות הדרגה גדולה ממשה, והוא מדרגות מלכנו משיחנו
המעוטר בעטרי עטרות, כמובן מפסוק (ישעי' יא) ונחה עליו רוח ה' וגו'".
ועי' גם באג"ק ח"ט ע' ריד שכתב וזלה"ק: הנה כמה חלוקי ענינים
בזה, היינו ענין הנבואה, המלוכה, ידיעת התורה כו' וכו'. ומה שלא קם כמשה מוסכם
בנוגע למעלת הנבואה. וכמובא ג''כ ברמב''ם [הל'] תשובה פ"ט ה"ב. וגם בזה
יעויין בר''ה (כא, ב) אבל במלכים קם, משא''כ במעלת הנשמה, עיין לקו''ת סוף שה''ש הנ''ל, שמעלת
משיח גדולה יותר. ובמילא אין סתירה שכן הוא גם בנוגע ללימוד התורה. ובפרט תורתו של
משיח שהוא הענין דישקני מנשיקות פיהו, פנימיות התורה, יחידה שבתורה, שזהו מתאים
לשייכות משיח ליחידה הכללית, משא''כ משה ששייכותו הוא למדריגת חי', וכמובא בשער
הפסוקים פ' ויחי ובכ''מ עכ"ל. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 356 וש"נ,
ומאמרי אדה"ז (פרשיות) ע' רל"ז. ולפי"ז יוצא דמשיח בודאי יידע סודו
של פרה אדומה, ולכן אי"צ לאפר פרתו של משה.
(אמנם יל"ע בזה מהך דר"ה (כא, ב)
דאיתא שם: רב ושמואל חד אמר נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן נתנו למשה חסר אחת
וכו' ביקש קהלת למצוא דברי חפץ ביקש קהלת להיות כמשה וכו' יצתה בת קול ואמרה לו
וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וחד אמר בנביאים לא קם אבל
במלכים קם, [דבמלכים שפיר שייך להיות גדול ממשה] ושם משמע דלא איירי רק אודות
נבואה אלא גם אודות חכמת התורה, דהרי זה קאי על הענין דשערי בינה
נמסרו למשה, וכמ"ש הר"ח שם "נמצאת גדולת התורה אינה אלא
במשה", וכיון שפסק הרמב"ם כמ"ד דאפילו במלכים לא קם (כמ"ש
באגרות קודש כרך ד' ע' קפ"א) שלכן סב"ל דנבואת משיח יהי' קרוב למשה
ולא כמשה, נמצא דלדיעה זו כן הוא גם לענין חכמה, דגם במלכים לא קם, וזה
כולל לכאורה גם מלך המשיח שבחכמת התורה אינו כמו משה, ואיך זה מתאים להמבואר לעיל
בנוגע ללימוד התורה שמעלת משיח גדולה יותר ויל"ע[4]).
הרבי סב"ל דגם בפרתו של משיח צריך מפרתו
של משה
אמנם מצינו
בהרבה מקומות דנקט הרבי בהדיא דגם בפרה העשירית שייעשה ע"י משיח יערבו מאפר
פרתו של משה, ולדוגמא ראה לקו"ש ח"ד ע' 1057 וז"ל: לכן נאמר ויקחו
אליך למשה אף שבפועל התעסק בפרה אלעזר הכהן, כי הכח אז לעבודת הפרה אדומה של אז בא
ממשה, וכך גם בדורות שלאחרי זה לעולם היא נקראת על שמך עד שגם בשמונה הפרות שבזמן
בית שני, וכן בפרה האדומה העשירית שיעשה המשיח
ישתמשו באפר הפרה שעשה משה במדבר עכ"ל, וכן הוא בתורת מנחם ח"א ע' 121:
"ועד שגם לעשיית פרה העשירית ע"י המלך המשיח יצטרכו לקדש מאפר הפרה שעשה
משה ועוד בכ"מ.
וכן כתב
בפי' מהרז"ו לפרש כוונת המדרש (במדב"ר שם): "רמז שכל הפרות בטלות
ושלך קיימת": דהיינו שכל הפרות האדומות נתקדשו מפרתו שעשה משה, וממנה נגנז לקדש לעתיד ע"כ, וכ"כ בס' אבות הראש בקונטרס הלכתא למשיחה (נ, ב): "ואפילו באותה
פרה שעתיד לעשות המלך המשיח בב"א, הוא שמערבין בתוכה מאפר פרת משה שיגלה
אז". ולפי מה שנתבאר לעיל יל"ע, למה בעינן שם לאפרו של פרת משה ולא
מספיק פרת משיח מצ"ע?
ביאור הרבי למה צריך תמיד לאפר פרתו של משה
ונראה לבאר
בזה ע"פ מ"ש בלקו"ש חל"ג פ' חוקת וז"ל: עפ"ז יש
לבאר גם השייכות דפרה אדומה אליך למשה
רבינו: יסוד הטהרה של פרה אדומה אינו רק ביטול הטומאה בפועל, אלא ביטול סיבת
הטומאה מעיקרא - ענין המיתה. ולכן צריכים בזה לכחו של משה - כי מעניניו המיוחדים
של משה הוא ענין הנצחיות כמבואר בחז"ל שמעשי ידי משה הם
נצחיים (וכמו שמצינו בנדו"ד, פרה אדומה גופא, שאפר פרה שלו הוא מתחלת הענין,
וגם - קיים לעד), ועד"ז בנוגע למשה עצמו אף שנאמר וימת שם משה, אמרו עליו
"לא מת משה . . מה להלן עומד ומשמש אף כאן כו" ולכן הטהרה של כל פרה
ופרה תלוי' באפרו של פרת משה, כי כח הטהרה של פרה אדומה קשור עם ענין הנצחיות של
משה רבינו. הסברת הענין המשכת הנצחיות של משה היתה ע"י שהי' בתכלית הביטול להקב"ה ("עבד נאמן") ענין המסירת
נפש, שמוכן למסור כל מציאותו עבורו ית', וי"ל שלכן מעשי ידי משה נצחיים המה,
כי מסירת נפש היא למעלה משינויים, שהרי כל ענין המסירת נפש הוא - התוקף לעשות
רצונו ית', באופן ששום דבר שבעולם לא יוכל לשנותו, ולכן הטהרה מטומאת מת היא בכח
אפר פרתו של משה: טומאת מת מורה על הפירוד מקדושה, כי כאשר דבקים בה' אלקיכם הרי
אתם חיים כולכם היום אין שייך מיתה, ובמילא לא טומאת מת, וכדי לבטל מכל וכל את
ה"מיתה" והפירוד מקדושה שיהי' תכלית הדביקות בה' אלקיכם - ה"ז
ע"י שהאדם מעורר בעצמו את מסירת נפשו לה' עכ"ל, וכעי"ז מצינו
במאמרי הרבי בכ"מ.
וברשימות
חוברת מ"ט כתב שזהו הטעם דבפרה אדומה נאמר ויקחו "אליך" אל משה
דוקא, שבזה מרומז שהתיקון לענין המיתה נעשה על ידו, כמו שעל ידו הי' מתן תורה חבור
עליון ותחתון, "ואתם הדבקים גו" שעי"ז בטל ענין המיתה כנ"ל.
יוצא מזה
דיסוד הטהרה של פרה אדומה הוא לפעול ביטול הטומאה באופן נצחי, וזה אכן יתקיים בזמן
מלך משיח, ולפי"ז י"ל דעל זה צריכים לכחו של משה דוקא, מצד גודל ביטולו
לה' שהי' בתכלית הביטול, וי"ל דענין הביטול שייך לענין הנבואה של משה, וכמבואר בלקו"ש
חל"ח פ' בהעלותך (ב) בהא דכתוב שם אודות מדת הענוה של משה רבינו והאיש משה
עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, וזה בא בהמשך לדברי מרים ואהרן בפסוק הקודם
הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר, ואח"כ ממשיך בכתוב ויאמר ה' פתאום גו'
ופרש"י להודיעם שיפה עשה משה שפירש מן האשה מאחר שנגלה עליו שכינה תדיר,
ויאמר גו' אם יהי' נביא בו גו' ותמונת ה' יביט, ודייקו במפרשים דמזה שהכתוב מפרש
ענותנותו של משה בהסיפור ע"ד גודל מעלת נבואתו, מובן שמכח מדת הענוה שלו זכה משה למעלת נבואתו שהיתה אצלו בקביעות, משום
שהשייכות דמדת הענוה לענין הנבואה גדולה יותר משאר המעלות עיי"ש בארוכה, וראה
גם בחכ"ג ע' 84 ובכ"מ.
ומזה שפסק הרמב"ם דנבואת מלך המשיח יהי' קרוב לנבואת משה, משמע דבענין זה - ענין
הביטול ישנה המעלה במשה רבינו יותר, ולפי"ז מבואר למה סב"ל להרבי דגם
בפרה שיעשה מלך המשיח צריכים לאפרו של משה דוקא, כי בכדי לפעול ביטול הטומאה באופן
נצחי וכו' צריכים למשה רבינו דוקא.
[1]) הובא שם בשפתי חכמים, ובס' השיחות תשמ"ט ח"א ע' 343
בשוה"ג ושם הערה 49 והערה 60 ועוד בכ"מ.
[3]) ראה אגרות קודש חי"ג (ע' נד י"ג אייר תשט"ז)
וזלה"ק: במה שהקשה על מש"כ בספר המצוות להצ"צ מצות ספה"ע
פ"ב שמשיח יהי' גבוה ממשה והרי כתב הרמב"ם [תשובה פ"ט] שמשיח יהי'
נביא קרוב למשה רבינו - מש"כ בסהמ"צ מפורש כן במדרש תנחומא תולדות ונשא
משה (כצ"ל וכ"ה ביל"ש ישעי') . .
ומ"ש ברמב"ם יש לפרש דהוא רק בנוגע למעלת הנבואה וכו' עכלה"ק.
[4]) ויש לבאר הקשר בין נבואה לחכמת התורה עפ"י מה דאמרינן
בב"ב (יב, א), מיום שחרב ביהמ"ק ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים
כו' ה"ק אעפ"י שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה, אמר אמימר וחכם
עדיף מנביא וכו' ופי' הרמב"ן שאעפ"י שניטלה נבואת הנביאים שהוא המראה
והחזון, "נבואת החכמים" שהיא בדרך החכמה לא נטלה אלא יודעים האמת ברוח
הקודש שבקרבם ע"כ, וזהו הקשר בהגמ' בין הפסוק דולא קם נביא עוד בישראל כמשה
לשערי בינה דגם זה הוא כענין הנבואה, ולמ"ד דגם במלכים לא קם סב"ל דולא
קם נביא עוד בישראל כמשה איירי גם בנוגע לגדלות התורה, ועי' בדרשות הר"ן
(דרוש הרביעי) שביאר הטעם מדוע נתיחדה נבואתו של משה רבינו דולא קם נביא עוד
בישראל כמשה וכו' משום: ש"רצה הקב"ה לזכות בו משה רבינו לתועלת התורה,
ולא רצה לזכות בו אחר" [היינו בכדי שלא יוכל שום נביא להכחיש אחת ממצוות
התורה כיון שאינו בדרגת הנבואה של משה רבינו וכמ"ש הרמב"ם בהל' יסודי
התורה פ"ח ה"ב], משמע מזה ג"כ דולא קם נביא עוד בישראל כמשה שייך
לענין התורה, וראה בס' ימות המשיח בהלכה ח"א סי' יג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה