הרב חיים רפופורט
הערות ג' תמוז תשע"ב
שליח כ"ק אדמו"ר ורב – לונדון, אנגליה
שתי שיטות בענין קניית חפצים מגרמני'
א. בענין קניית
דברים (מכוניות וכיו"ב) שנעשו בבתי חרושת במדינת גרמניה, נחלקו חכמי דורנו.
יש שהחליטו שאין שום נדנוד איסור בזה ואין טעם להמנע מקניית חפצי גרמניה,
וכמ"ש בשו"ת אז נדברו (להגר"ב זילבר) ח"ב (בני ברק תש"ל)
סי' עז, וז"ל: אין שום איסור וחרם לקנות תוצרת גרמגי' יותר
משאר גוים, ומה שיש אומרים[1] שמקובל
שעשו חרם על ספרד[2], אין
חל החרם על גרמני', וגם לפי האומרים שיש חרם על ספרד, החרם היתה בעיקר שלא לגור
שם, והכל מפני גזירות השמדות שהרבה לא עמדו בנסיון, וחלילה לחדש תורה חדשה שיש
בזה מצות מחיית עמלק כי עד יבא שילה יהי' נעלם מאתנו מי הוא זה עמלק האמיתי[3],
לכן נראה שאין מקום להחמיר בזה מפני שאומרים שיש בזה ענין מצפוני כיון שזה גורם להשכיח
כי 'אשור שבט אפי' (לשון הכתוב ישעי' י, ה), עכ"ל ה'אז נדברו'.
לאידך גיסא יש
שצידדו לאסור הדבר בהחלט, וכמ"ש הגה"צ ר' יוחנן סופר מערלוי שליט"א
בדברי תורתו מיום כ' סיון ה'תשע"ב, וז"ל: כתוב בתורה הקדושה: "זכור את אשר עשה לך עמלק וכו', אשר קרך בדרך וכו' לא תשכח". אני חושב שאותו ציווי אפשר ללמוד בלי שום ספק לחיוב גמור לזכור מה שהגרמנים הרשעים עשו ליהודים . .
התורה הקדושה אומרת: "זכור את אשר עשה לך עמלק",
אנו מחויבים לזכור,
וצריכים לעשות 'חרם' על תוצרת גרמניה, לא לקנות ולא להשתמש בשום דבר מתוצרת גרמניה,
עכ"ל הרב מערלוי ('דברי תורה', גליון קסב, ירושלים ה'תשע"ב).
[יתירה מזו כתב
בספר שער ראובן (להג"ר כ"ץ בעהמח"ס שו"ת דגל ראובן, ירושלים
תשי"ב) במאמר 'עמלק בגלגול הדורות' (עמוד קנ ואילך): ארץ מצרים אינה ענין לשעתה
ולמקומה. אותה מידה שהתורה צוותה בשעתה כלפי מצרים מוכרחה להיות נוהגת עתה במשנה תוקף
ועוז כלפי גרמני' של ימינו, כי טבעו של עמלק לא השתנה. אם בשעה שעם ישראל גורש מספרד
עוד הי' צורך להטיל חרם לא לשוב אלי', הרי לגבי גרמני' אין צורך בהכרזת חרם, כי לגבי
גרמני' קיים ועומד במלוא התוקף והשרירות צו התורה המקורי (דברים יז, טז) שלא תשוב למצרים
- לא תשוב לגרמני'. רגל ישראל אסורה מן התורה לדרוך על אדמת גרמני' הטמאה כי העם כולו
הוא עם מרצחים, עם שגעל את ידם בדם ישראל הטהור ושיתף רצון ופעולה להשמדת עם שלם, השמדת
עם בעינויים מקפיאים את הדם].
שיטת
רבינו זי"ע
בענין זה
ב. שיטת רבינו
זי"ע בענין זה היא כנראה שיטה ממוצעת, ונלמדת ממ"ש במכתבו (האנגלי) משנת
ה'תש"ל שנדפס ב'לקט ניצוצי אור' (מארכיוני הרב ניסן מינדל ז"ל,
קה"ת ה'תשנ"ט) עמוד 72 ואילך במענה למי ששאל את חוו"ד בדבר קניית
תוצרת גרמניה ע"פ הלכה ומנהג ישראל. בתשובתו כתב רבינו שבעצם אין זו שאלה
הלכתית כי אם דבר התלוי ברגש (הפרט), ועל כן קשה להביע חוו"ד ולהציע עמדה
השוה לכל נפש בנידון זה. ומ"מ כתב שבוודאי אין שום חסרון או מגרעת באלו
הנוהגים להמנע מקניית חפציהם, ואדרבה, יש מקום לומר שהנהגה זו מיוסדת על מה שנאמר
בתורתנו הקדושה (דברים כה, יז) 'זכור את אשר עשה לך עמלק', כיון שהאכזריות לישראל
לא היתה רק מטעם חוג מצוצמם בגרמני', כי אם בהסכמתם ובשיתוף פעולתם של רוב בני
האומה הגרמנית, ע"ש.
ומדברי רבינו נראה
שממצות זכירת מעשה עמלק, שנצטווינו "לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר
איבתו" (לשון הרמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ה), יש ללמוד גם כלפי
אומות אחרות שהצירו לישראל באופן מיוחד שיש ענין מיוחד לזכור את מעשיהם ע"י
הימנעות מקניית חפציהם וכיו"ב. והיינו כעין דברי הרב מערלוי הנ"ל, ודלא
כמ"ש ב'אז נדברו'.
ובטעם הדבר
י"ל עפמ"ש בספר החינוך (מצוה תרג) בשרשי מצות זכירת מעשה עמלק, "לתת
אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני השם ב"ה, וכי לפי רעתו וערמת רוב
נזקו תהי' מפלתו ורעתו, כמו שאתה מוצא בעמלק"[4],
והרי טעם זה שייך גם בזכירת מעשה האומות הדומות לעמלק, כולל מעשה האומה שחוללה את
השואה האיומה היל"ת[5].
ומ"מ נראה
ברור מדברי רבינו שאין שום איסור מן הדין (או מחמת מנהג) לקנות מתוצרת
גרמני', ומדבריו מפורש יוצא שאין טעם מספיק להטיל חרם כזה או כיו"ב על
הציבור, ודלא כמ"ש הרב מערלוי.
שיטת
חכמי בריסק
ג. והנה ראיתי
בדברי תורתו של הגרי"ד סולוביציק, הו"ד בספר הררי קדם (להר"מ שי'
שורקין) ח"א (ירושלים תש"ס) סי' קפו, שאמר בשם אביו הגר"מ – בנו של
הגר"ח מבריסק (ועד"ז כתבו כו"כ מחברים המלקטים תורת בית בריסק
לדורותיו בשם ר' חיים הלוי זצ"ל[6]),
"שכל אומה המנתכלת לכלות את כנסת ישראל הופכת ע"פ
הלכה לעמלק".
וע"ש שביאר "שנצטווינו בענין מחיית עמלק בשתי מצוות, האחת למחות את זכרו
של עמלק כדכתיב בפרשת כי תצא (דברים שם, יט) 'תמחה את זכר עמלק', והיינו מצוה
המוטלת על כל אחד ואחד למחות כל אחד מזרעו של עמלק, והשנית מצוה להלחם בעמלק בתורת
עם, וכדכתיב בפרשת בשלח (שמות יז, טז) 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור', דהיינו שכל הציבור
מחוייבים להלחם בעם העמלקי, ומצוה זו אינה רק בזרע עמלק, אלא בכל אומה שעומדת
עלינו לכלותינו אנו מצווים להלחם בה, והיא מלחמת מצוה, משא"כ מצות מחיית עמלק
שעל כל יחיד ויחיד האמורה בפרשת כי תצא אינו אלא על זרע עמלק בלבד".
וע"ש שביאר
לפ"ז מה שלגבי מצות החרמת שבעה עממין סיים הרמב"ם (הל' מלכים שם
ה"ד) ופסק "וכבר אבד זכרם", דהיינו שאין הלכה זו נוהגת למעשה
בזה"ז, משא"כ לגבי מצות מחיית עמלק וזכירת מעשיו (שם ה"ה) שלא סיים
כן, והיינו "כיון שחובת מלחמה בעמלק שייכא גם באומה אחרת, לא כתב הרמב"ם
להא מילתא שכבר אבד זכרם".
ויעויין בספר נפש
הרב (להגר"צ שכטר שליט"א מגדולי תלמידי הגריד"ס זצ"ל, ירושלים
תשנ"ד) עמוד פז שהעיד שדרש הגריד"ס ברבים נגד קבלת תשלומי דמי הפיצויים מגרמניה
משני טעמים: חדא, "שלא יקבלו הם את ההרגשה שכאילו בזה הם מתכפרים ויוצאים ידי
חובת אשמתם"; ועוד, "דמדינא דין עמלק יש להם לגרמנים ואסור לנו ליקח מהם
שום דבר"[7].
ולשיטתי' אזיל.
אבל לפי דברי רבינו
במכתבו הנ"ל נראה ברור שאין לגרמני' דין עמלק ע"פ הלכה, וכמשנ"ת[8],
וכן מבואר ממ"ש במכתב רבינו זי"ע משלהי חודש אלול ה'תשח"י (נדפס
ב'שערי הלכה ומנהג' ח"ד, היכל מנחם, ירושלים תשנ"ג, עמוד רו) לענין קבלת
דמי פיצויים מגרמני', דבכה"ג שאין בזה משום הרמת קרנם או קירוב הדעת בלתי
רצוי וכיו"ב הרי לא זו בלבד שהדבר מותר, אלא שיש ענין להשתדל בזה "לתבוע
סכום הכי גדול המגיע להם" (ובמק"א הארכתי בנידון זה. ואכ"מ).
[1]) ראה לדוגמא 'פרקי חזון ומעש' (לרמ"ב קליינמן, תל אביב
תשל"ב) עמוד 270 שרצה להשוות גרמני' לספרד בנידון זה. וראה גם שו"ת קול
מבשר שבהערה הבאה.
[2]) יש מפקפקים על 'חרם' זה. ראה לדוגמא שו"ת 'קול מבשר'
(להגר"מ ראטה) ח"א (ירושלים תשט"ו) סי' יג: "ומה שאומרים
שמגורשי ספרד גזרו חרם שלא לשוב לספרד - לא מצאתי זאת בשום ספר, ושמועה זו אין לה
יסוד נאמן, (אדרבה, בשו"ת מבי"ט ח"א סי' ש"ז מוכח בהיפך,
וז"ל: כי אין שם יהודים בארגון זה שבעים שנה ואנו בטוחים שלא יאהל עוד שם
יהודי כי הא-ל יתברך הוא מקבץ נדחי עמו ישראל לא"י בזמן קרוב, עיין שם היטב
ותבין), ואף אם נכונה שמועה זו אין ראי' . . אבל כיצד נוכל לגזור על כל
ישראל?". וראה גם שו"ת יביע אומר (להגר"ע שי' יוסף) ח"ז
(יו"ד סי"ד) מ"ש בזה. וש"נ. ואכ"מ.
[3] ) ראה גם שו"ת שבט הלוי (להגר"ש הלוי וואזנר
שליט"א) ח"ה (מהדורא חדשה, בני ברק תשס"ב) סי' קמט: "בעצם
שאלתו על קבלת הגר"א דהגרמנים הם משורש עמלק, אם כי לפי מעשיהם הרעים בודאי
הם קרוב להם, אבל לדון בזה"ז כן קשה דהא כה"ג לענין גר עמוני ומואבי
קיי"ל פ"ג דידים וברכות כ"ח דכבר עלה סנחריב ובלבל כל העולם
ומתירים אותם לבא בקהל . . וא"כ לענין עמלקי פשוט דאינו ידוע".
[מ"ש בשם הגר"א, ראה 'האיש על החומה' (להרש"ז זוננפלד), ח"ב
(ירושלים תשל"ג) עמוד 108 בשם זקנו הגרי"ח זוננפלד ששמע מהגרי"ל
דיסקין "כי מסורת בידו בשם הגר"א שהאומה הגרמנית מזרע עמלק יצאה וזה
סימנם של זרע עמלק מתהדרים ומתייפים כלפי חוץ ותוכם מלא ארס ושינאה כבושה לעם
ישראל". ויש להאריך ולפלפל בזה. ואכ"מ].
[4]) או י"ל לענין אלו שניצולו מהשואה, בבחי' 'אוד מוצל מאש',
עדמ"ש בסמ"ק (מצוה כג) "שלא לשכוח מעשה עמלק . . פי' שהקב"ה
הצילנו מידו ובעבור זה תהי' יראתו על פנינו לבלתי נחטא".
[5]) ואף לפמ"ש בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי'
יד) "שכל הטעמים שנאמרו במצוות לא שייכים לדינא . . וכל שכן טעמים דנזכרים
במורה נבוכים ובפי' רמב"ן והחינוך, שאינם נוגעים כלל לדינא",
פשוט שלא כתב כן כי אם לענין שינוי גדרי ההלכה הקבועה (ובפרט להקל)
ע"פ הטעמים (בבחי' דרשינן טעמא דקרא), מ"מ מובן וגם פשוט שאפשר ללמוד
מטעמים אלו דרך ישרה והנהגה נאותה, ובסגנון רבינו (ע"פ לשון הרמב"ם סוף
הל' תמורה) "לתקן הדעות וליישר כל המעשים".
[6]) וראה מ"ש בזה בשו"ת יין הטוב (להרב יצחק נסים, ירושלים
תשל"ט) ח"ב, סימנים ב-ה. ועוד. ואכ"מ.
[7] ) וכאשר ביקר הרב שכטר הנ"ל אצלי ביום ראשון כ"ו שבט
ה'תשע"ב האריך בזה, וקבע מסמרות שהדברים נאמרו ע"י הגריד"ס בכל עוז
ותעצומות, להלכה וכנראה גם למעשה.
[8] ) בראיון עם רבינו שערך העיתונאי משה פלר ונדפס (גם) ב'הרבי שלושים
שנות נשיאות', כרך ראשון, עמוד 15 (והו"ד גם ברשימת 'כסף טהור' להרמ"מ
שי' לאופר נדפסה ב'התקשרות' גליון רצא (יב אד"ר ה'תש"ס) עמוד 10) שאל אם
גרמניה נידונית כעמלק, ולפי דבריו השיב הרבי: "אין היא עמלק. השאלה (=שאלת
הפיצויים) היא מוסרית ולא דתית". דברים אלו מתאימים למ"ש רבינו באגרת
הנ"ל שנדפסה בניצוצי אור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה