שבת הראי"ה - פנחס

אורות התורה
התורה דוקא היא היא תבלין ליצר הרע, ולא שום השגה בעולם, ולא שום הרגשות עליונות, - דוקא התורה. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". אמנם התורה צריכה להתפשט בכל בחינותיה, ואז אורה מאיר בכל ההשגות ובחינות ומדות רוח הקודש וגילויים וכיוצא בזה, וכשהם מאירים באור התורה מתברכת היא התורה מאד, והיצר הרע בעצמו הולך ומתעלה, מתקדש ונהפך לטובה, וקטיגור עצמו נעשה סניגור, ובדבר שלוקין בו מתרפאין [הראי"ה קוק, 'אורות התורה' יא, ח].

אורות המידות
האכילה לפי המדה ובקדושה מקדשת את האדם ואת העולם, ומשמחת את החיים. והעצבון מביא לאכול יותר מהמדה, והאכילה מתהפכת אז לכבדות לרגזה ויאוש, והבירורים נופלים לעומק תהום יותר חשוך מכפי מה שהיו, והנשמה מתעצבת. אמנם יכול האדם להפך סוף-סוף הכל לשמחה, וע"י הרעיון הטוב שבפנימיות לבבו מתעלים כל הכחות שיש להם איזו שייכות מגע בכחות חייו, והאורה מתגדלת. ומכל- מקום צריך להוסיף קדושה להבא, לאכול לשובע נפשו, ובשמחה מסודרת בלא פחד ועצבון, ובזה מעלים את הבירורים בדרך ישרה שאינה מסובכת כלל [הראי"ה קוק, 'מידות הראי"ה' העלאת ניצוצות ו].

אורות הזמן – י"ז בתמוז
כל מה שאדם מישראל מרבה בלימוד תורה ובמצוות, מתקשר הוא יותר בכנסת ישראל, ומרגיש בקרבו את נשמת הכלל כולו, בתמציתו היותר עליונה, וחש בכל מהותו את הצער של כנסת-ישראל בשפלותה, ומתענג משמחת עולמים העתידה לפניה [...] שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה, למען תינקו ושבעתם משד תנחומיה, למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה [הראי"ה קוק, 'שמונה קבצים' קובץ ג פסקה עב].

ותורה יבקשו מפיהו
מרן הראי"ה קוק ויבלחט"א הגרי"ש אלישיב שליט"א בשבועות הקודמים סיפרנו על קשריו של הראי"ה קוק עם גדול המקובלים הגה"צ רבי שלמה אלישוב בעל 'לשם שבו ואחלמה', והערכתו העצומה של הגרש"א כלפי הראי"ה. כמו כן סיפרנו על דבקותם של הגה"צ ר' אריה לוין זצ"ל, בניו וחתניו – במרן הראי"ה קוק.
השבוע נעסוק בקשריו של חתן נוסף של ר' אריה – שמצד אמו הוא נכדו של המקובל הגר"ש אלישוב בעל ה'לשם' – מרן פוסק הדור הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א.

משפחתו של הגרי"ש

הגרי"ש אלישיב נולד בא' בניסן ה'תר"ע בעיר הומל, לאביו הגה"צ רבי אברהם זצ"ל. ע"מ להבין את כור מחצבתו של הגרי"ש ראוי להרחיב את היריעה אודות אביו.

רבי אברהם היה גאון מופלא בתורה, וכבר בהיותו בן ח"י שנים, כתב את הספר 'ביכורי אברהם' – ספר מלא חידושים ופלפולים בהלכה. רבי אברהם התחנך מנערותו אצל מרן בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל, ולמד גם בקיבוץ המפורסם של המגיד ר' אליקים גצל זצ"ל בדוינסק. כשהגיע לפרקו, נשא רבי אברהם לאשה את מרת חיה מושא – בתו של גדול המקובלים הגר"ש אלישוב זצוק"ל בעל ה'לשם'. אחרי החתונה אימץ רבי אברהם לעצמו את שם משפחתה של רעייתו – אלישיב, כך שבעצם שם משפחתו של הגרי"ש אלישיב שליט"א הוא על שם סבו מצד אימו.
לאחר כמה שנים נולד לרבי אברהם בנו – יוסף שלום, שכבר בצעירותו הפליא את סובביו בטהרתו ובקדושתו. עד כדי כך, שסבו בעל ה'לשם', שהיה מקפיד מאוד לכתוב את ספריו (העוסקים בפנימיות התורה ובסודותיה) בקדושה ובטהרה מופלגים, ולא נתן לאיש לכתוב עבורו, נתן לנכדו הצעיר יוסף שלום לכתוב דפים רבים מספריו, זאת מתוך הכרתו כי הנער הטהור אינו ככל האנשים [ע"פ קונטרס 'תולדות בעל הלשם', שכתב ר' אריה לוין].
בשנות מלחמת העולם הראשונה, גלה רבי אברהם עם חותנו זצוק"ל מעירו שאוויל שבליטא, לפנים רוסיה, ושם שימש ברבנות בעיר הומל. בעיר זו נולד לו בנו יחידו יוסף שלום. בחודש אדר תרפ"ב הגיעו לעה"ק ירושלים, בה יסד רבי אברהם את החברה 'תפארת בחורים' ללימוד תורה. רבי אברהם היה דורש בפה מפיק מרגליות לתושבי ירושלים. כמו כן הוציא לאור את חיבוריו הקדושים של חמיו זצוק"ל. בהלוויתו השתתף קהל עצום, גדולי רבני ירושלים הספידוהו כהלכה, ותלמידיו הרבים הזילו דמעות כמים על הלקח מאיתם אביהם ומורם האהוב והנערץ.

בעל ה'לשם': "הראי"ה הוא כליל השלימות!"
סיפרנו בשבועות הקודמים על הערכתו העצומה של בעל ה'לשם' כלפי הראי"ה, וכפי שהתבטא: "רבי אברהם יצחק הוא כליל השלימות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה, ושלמות בהנהגה". והוסיף ואמר: "כשם שישנן שיטות שונות בהלכה, כן ישנן שיטות גם בקבלה. דרך מיוחדת להראב"ד ודרך מיוחדת לרמב"ן, ושיטת האר"י הקדוש שונה משיטת הר"מ קורדבירו, וכיוצא בזה בהמשך הדורות, אצל הרמ"ע מפאנו, הרמח"ל, הגר"א. ואילו הראי"ה קוק, ידע והקיף את השיטות כולן ועליו ניתן לומר: 'כל רז לא אניס ליה'".
כשנתמנה הראי"ה לרבה של ירושלים, כתב לו הגר"ש:
"כבוד ידידי מאז, הרב הגאון, המאור הגדול, שמו נודע לתהילה ולתפארת, כש"ת מוהרא"י הכהן קוק שליט"א, רב הכולל בירושלים עיה"ק תוב"ב. אחדשה"ט כמשפט. – הגד הוגד לי כי רום מעלתו נתמנה לרב הכולל בירושלים ושמחתי מאוד על זה, והנני מתכבד לברך את כבוד רומ"ל כי יאריך ימים על כסא הרבנות הזאת, וינוב שמו הטוב למרחוק, ויעלה מעלה מעלה אכי"ר. [...] כאוות נפש ידידו ומכירו משכבר הימים. יתן ד' ויזכו גם אותנו לעלות לארה"ק בקרוב, לחון את עפר ארצנו, וגם לחדות בשמחה את פני רום מעלתו. מלב ונפש ידידו עוז באהבת עולם, שלמה עליאשו, בעהמ"ח ספר 'לשם שבו ואחלמה'" ['אגרות לראי"ה' אגרת קל].
בעל ה'לשם', ומשפחתו – בתו, חתנו ובנם – ביקשו מהראי"ה שיעזור להם לעלות לארה"ק, וכך כותב הגר"ש לראי"ה באותם הימים:
"כבוד הרב הגאון, פאר הדור, ידיד עליון ואהוב נפשי, מהרא"י הכהן, הרב הכולל, המכונה קוק שליט"א ויאר נרו לעולמים. ... אמנם ידידי, הנה יש לי פה האמעל חתני הר' הג' מהר"א שליט"א, אשר הוא משתמש פה זה איזה שנים בכתר הרבנות בתוך שאר הרבנים המובהקים דפה, וזה ערך ט"ו שנה אשר כבוד גאונו שליט"א היה מכיר לו היטיב ע"י שהיה עמו איזה פעמים בדובלין הסמוך לריגא על הרחצה בים, והוא מוסמך מכבודו. והנה קשה לי מאוד להפרד ממנו, ולזאת בבקשתי הוא לשלוח נא ונא היתר כניסה גם אליו, הוא עתה בן חמישים שנה, בתי היא בת מ"ח שנה, שמה הוא חיה מושא, ולהם בן יחיד שמו הוא יוסף שלום. ואני מבקש מכבודו היתר כניסה עבורם ג"כ, ואין אני מבקש ח"ו שום עזר ותמיכה בממון רק היתר כניסה. ידידו המברכו שיתברך ממעון הברכות כנפשו הטהורה, מלב ונפש, שלמה אלייאשיאוו" ['אגרות לראי"ה' אגרת קלב].
הראי"ה נעתר כמובן לבקשתם, וסייע להם בהכנות ובאישורים הנדרשים לעליה. באותה תקופה היו ברוסיה רציחות ופוגרומים, ובזכות עלייתם לארץ, שהתאפשרה כאמור על ידי הראי"ה, ניצלו בני משפחת אלישיב מהסכנות הנ"ל.
וכך, בשנת תרפ"ב עלה רבי שלמה אלישוב ארצה והתיישב בירושלים, ומאז ועד יום פטירתו (כ"ז אדר תרפ"ו) – הייתה אהבת אחים שרויה בינו לבין הראי"ה, רבה של העיר. ידוע כי באותה תקופה היה הראי"ה סר לביתו של הגר"ש אחרי חצות הלילה ובמשך שעות למדו יחדיו עניינים שבסוד.
פעם הרשה לעצמו אחד מגדולי הקנאים בירושלים להשמיע בפני ה'לשם' דברי קטרוג על הראי"ה, הפסיקו ה'לשם' ואמר: "לי לא תספרו מי זה הראי"ה ומה טיבו. מה אתם יודעים מי הוא? הלא לילות ישבנו יחד!".


"גאון הדור שבית ישראל נשען עליו"
ההערכה הגדולה כלפי הראי"ה המשיכה אף אצל חתנו הסמוך על שולחנו, רבי אברהם. בעת שכיהן מרן הראי"ה כרבה הראשי של ארץ ישראל, היו נאספים מפעם לפעם גדולי ישראל בביתו לדון בענייני השעה והדור, ולתקן את הטעון תיקון. רבי אברהם היה מגיע אף הוא לאסיפות אלו, ובהם זכה לפגוש את הנהגתו המופלאה והמרשימה של הראי"ה בענייני הציבור. רבי אברהם העריך והוקיר ביותר את מרן הראי"ה, מתוך הכרותו האישית עימו, שהחלה כבר בבית חותנו.

הד להערכה הרבה שרחש רבי אברהם לראי"ה, ניתן למצוא בכרוז שיצא בשנת תרצ"ה בעת חוליו האחרון של הראי"ה. על הכרוז, בו חתומים גדולי ישראל, חתם גם רבי אברהם זצ"ל. וזה לשון הכרוז:
"בהתאסף ראשי עם בתי הדינין מורי צדק וראשי הישיבות גאוני וצדיקי עי"ק לעיין ע"ד סדור בקשת רחמים לרפואתו של ראש הרבנים רבנו גאון עוזנו הגאון הגראי"ה קוק שליט"א... גאון הדור שבית ישראל נשען עליו, עמוד התווך של התורה והיהדות באה"ק – לקבוע יום תפילה מיוחד, באה"ק בפרט ובארצות הגולה בכלל, יחד כולם כאחד ביום ה' מטו"מ כ"ד תמוז תרצ"ה, להתאסף כולם בבתי כנסיות ובתי מדרשות לקרוא אל ד' בחוזקה להתאמץ ולהרבות בתפילה ובתחנונים בעד רבנו אברהם יצחק יחזקיהו הכהן שליט"א בן פערא זלאטא [...]".
על כרוז זה חתומים הגרצ"פ פראנק, הגרא"ז מלצר, הגר"א ראם, האדמו"ר מרחמאסטריווקא, האדמו"ר ממודז'יץ, האדמו"ר מזוויעהל, הגר"י סרנא (ר"י 'חברון') ועוד מגדולי הדור [קובץ 'קול תורה' חוברת יא –יב שנה ד'].

"הס"א מתאמצת לעורר מלחמה נגד הראי"ה"
אחד המקורבים ביותר לבעל ה'לשם' היה הגה"צ ר' אריה לוין זצ"ל, שהיה גם מעריץ גדול של הראי"ה קוק ובו דבק בו כל חייו. בעלונים הקודמים הרחבנו רבות בקשר הדבקות שהיה בין ר' אריה לראי"ה, וכאן רק נזכיר מעט ממנו.
ר' אריה ראה בראי"ה דמות מיוחדת במינה, וכך היה אומר: "יש וגם באדם גדול מתגלית לעיתים איזו קטנות. לא כן מרן הרב זצ"ל, בשום זמן ובשום מסיבות, אי אפשר היה למצוא בו שום צד של קטנות מוחין! לא רק שהיה 'גדול', אלא שלא היה 'קטן'... ובזה נתעלה על יתר גדולי הדור" ['מלאכים כבני אדם' עמ' 432, ובעוד ספרים בכמה סגנונות].
את הקנאות הגדולה והלא מוסברת כלפי הראי"ה הסביר ר' אריה בצורה עמוקה: "במלחמות בין עמים, מרכז האויב את עיקר המלחמה על המבצרים החזקים, בכדי להחליש את יריבו. וכך נוהגת גם הסיטרא אחרא – היא מתאמצת בכל כוחותיה למנוע השפעות חיוביות של גדולים בעלי רמה גבוהה ולקומם נגדם תמימי לב. כך היה לגבי הרמב"ם, כך היה לגבי רמח"ל, ובימינו ראינו זאת ביחס למרן הרב זצ"ל" ['מלאכים כבני אדם' עמ' 206].

הראי"ה משדך ומחתן את הגרי"ש אלישיב
ר' אריה לוין, שישב הרבה בביתו של בעל ה'לשם', פגש שם את הנכד הצעיר – ר' יוסף שלום. כבר אז הכיר ר' אריה בגדלותו המיוחדת והנדירה של ר' יוסף שלום. באחד הימים השיח רבי אריה לוין לפני מרן הראי"ה את צערו, כי לדעתו ישנו בחור מצוין, למדן וצדיק, שמתאים לבתו. אולם כשהעלו את ההצעה לפני הבחור, לא רצה לקבל את ההצעה (או מפני שחשב שישנן הצעות טובות יותר או מפני שעדיין לא רצה להינשא). כששאל הראי"ה מיהו הבחור, נענה כי מדובר בר' יוסף שלום אלישיב. ביקש מרן הרב שיקראו לבחור והמליץ לו לקבל את ההצעה, ואכן הם התחתנו. את נישואין ערך כמובן מרן הרב קוק זצ"ל.
עד היום, כשמשוחחים עם הגרי"ש ועולה שמו של הראי"ה תוך כדי שיחה, משתבח הגרי"ש בכך שזכה שהראי"ה ערך את חופתו.

את ההערכה הגדולה של הגרי"ש שליט"א לר' אריה לוין ניתן לראות במכתב שכתב בעת שנפטר ר' אריה. את המכתב שלח הגרי"ש בתור תנחומים לגיסו הגרח"י לוין (בנו של ר' אריה), וכך הוא כותב מהרגשת ליבו הטהור: "... בגלל תמהון הלבב מהשבר הגדול אשר השברנו בסילוקו של אותו צדיק עטרת ראשנו זצ"ל אשר שם שמים היה מתאהב על ידו בכל עת ובכל שעה – לא עלה בידי לרכז את מחשבותי ולשגר לך מכתב תנחומים, ואיכה הייתי יכול לנחם אותך והננו כולנו דורשי נוחם [...] הרופא לשבורי לב יחבוש לשבר ליבך, ובזאת תהיה תנחומיך, כי צרתך צרת רבים ואבלך אבל עם ד' כולו, ידידך גיסך הדו"ש באה"ר יוסף שלו'" [מובא בספר 'תפארת רפאל' עמ' 442].

"המחלות הנוראות הן בגלל ביזוי ת"ח"
סיפר ר' אריה לוין: "כשרדפו הקנאים את מרן הראי"ה הם הציקו לו, ירדו לחייו ואף פרסמו בחוצות העיר פשקווילים המדברים בגנותו. בתי, שיינא חיה – רעייתו של הגרי"ש אלישיב – עמדה פעם במרפסת בשכונת מאה שערים, שעה שהרב קוק הלך עם מלוויו לדרוש בבית הכנסת, וראתה כיצד הקנאים מכריזים בקול "כאן הולך הרב קוק" "שם הולך הרב קוק", וזאת על מנת שיעלה בידם להתחקות על עקבותיו ולשמוט מגבעתו מעל ראשו... דבר זה עירער את עצביה וחודשים אחדים לא מצאה מנוח לנפשה מהמחזה המזעזע הזה ולא שבה לעצמה" ['צדיק יסוד עולם' עמ' 232].
לאחרונה התפרסמו דבריו הנוקבים של הגרי"ש אלישיב בענין גודל העונש על ביזוי ת"ח וכבוד התורה. "מה הפלא שבזמן האחרון מתפשטת המחלה שאין לה תרופה, שהרי זו מידה כנגד מידה" – אמר הגרי"ש, וכהוכחה לכך ציטט את מאמר חז"ל הידוע: "כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו" [שבת קיט:], וכן את הפסוק "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו, עד לאין מרפא" [דברים אלו מופיעים בספר 'קובץ תשובות ממרן הגרי"ש אלישיב'].

הגרי"ש אלישיב: "הרב קוק היה אדם קדוש!"
וכך כותב הראי"ה באחת מתשובותיו: "ודאי כך היא חובתנו, לכבד כל מי שהוא מבניה של תורה, ובדורנו זה שכבוד התורה הושפל עד עפר בעוה"ר, יש לעשות חומרות וגזירות בזהירות כבוד התורה יותר מכל החומרות שבעולם" [שו"ת 'אורח משפט' עמ' קכד].
מתוך ההערצה הגדולה שהייתה בבית נעוריו כלפי הראי"ה, ומתוך הכרותו האישית עם הראי"ה, נקבע יחס של כבוד גדול והערכה רבה מצידו של הגרי"ש כלפי מרן הראי"ה.

מספר הגר"י בוקסבוים זצ"ל, מנהל 'מכון ירושלים' ותלמידו של מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל:

"עד סוף ימיו של מו"ר הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך, כשהוא היה אומר "דער רב", "הרב", זה היה הרב קוק. כך היה עשרות שנים. ופעם אחת היה עורך אחד במכון שלנו שמצא קטע שהרב קוק הוציא והדפיס בקובץ תורני. לאחר שהכניס אותו לאוצר מפרשי התלמוד, עורך פלוני הוציא אותו. אחד מהעובדים התלונן על כך. קראתי לעורך ואמרתי לו: "אני רוצה שאתה תלמד איתי את הקטע. אם יש לך קושיה ודבריו של הרב צריכים עיון אז בבקשה". הוא ענה לי: "בכלל לא נכנסתי לעניינים. אני חושב שקטע מכתבי הרב קוק לא מתאים לאוצר מפרשי התלמוד". אמרתי לו: "מרגע זה אתה מפוטר".
הוא לא קיבל את הדברים, והלכנו לדין תורה אצל הרב אלישיב. הרב אלישיב היה מזועזע. הוא אמר לאותו עורך: "אתה הכרת את הרב קוק? דע לך שהוא היה קדוש . הוא לא היה שייך לתקופה שלנו, ולא הבינו אותו טוב. בוודאי שר' יוסף רשאי לפטר אותך. אני הייתי עושה אותו דבר" [הסיפור התפרסם בעיתונות לפני כמה שנים].

מקרה נוסף בו מחה הגרי"ש אלישיב כנגד אותם קנאים היה לפני כשנתיים, כשיצא הספר החשוב 'עיניים למשפט' של הגאון הרב יצחק אריאלי זצ"ל (ובו ביאורים מהגמרא עד להלכה) בהוצאה מחודשת, תוך השמטת הדברים שכתב הרב המחבר (המופיעים במהדורה המקורית) על הרב קוק זצ"ל. הגר"י אריאלי היה מתלמידיו המובהקים של מרן הרב קוק זצ"ל, ואף שימש כאחד מראשי ישיבת 'מרכז הרב', ואעפ"כ מלאם ליבם של המדפיסים להשמיט את דבריו על אודות רבו המובהק. וכך כתב שם בהקדמתו הגר"י אריאלי: "וכמה מהחידושים נאמרו לפני גדולי ישיבתנו הקדושה 'מרכז הרב', היא הישיבה החופף עליה הוד רוחה של מחוללה, גאון ישראל וקדושו מרנא ורבנא רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אשר גידלה וטיפחה בלימודים במסלולם הישר והאמיתי היא ההלכה, באהבת השי"ת, תורתנו הקדושה, עם הקודש וארץ הקודש. וברוב חסדי ה' הייתי מהזוכים לייסד ולהקים את הישיבה הקדושה בעבודה מאומצת, בהשקעת כוחות רוחניים וגופניים, ומאת מרן הרב זצ"ל הוטל עליי הנהלת הישיבה בתפקידיה השונים, והנני מנושאי הארון במשך כל זמן קיומה".

בעקבות השמטה מכוערת זו, הושמעה ביקורת חריפה על האחראי על מהדורה זו, והוא הלך לשאול את הגרי"ש אלישיב שליט"א האם עשו המהדירים כשורה כשהשמיטו את דמותו של הרב קוק. כמובן, הרב אלישיב שלל את מעשיהם לחלוטין. בעקבות זאת הוחזרו הספרים לכריכיה, הגיליון הראשון הודפס מחדש, והכניסוהו במקום הגיליון המוטעה, וכך הספר נמכר היום.

בסוד שיח

בָּרָק אַחַר בָּרָק תַּבְרִיק נִשְׁמָתִי, שַׁלְהֶבֶת אַחַר שַׁלְהֶבֶת תְּשַׁלְהֵב נִשְׁמָתִי. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יִרְאֶה וְיִתְמָהּ, יִתְבּוֹנֵן וְיִתְפַּלֵּא, יִתְעוֹרֵר כְּמִשֵּׁנָה לְתִמָּהוֹן מֵאוֹרִי. וְאוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן יָאִיר, וּרְחוֹקִים יָבוֹאוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת. מִצִּיּוֹן מִכְלַל- יֹפִי אֱלֹהִים יוֹפִיעַ [הראי"ה קוק, 'חדריו' (פרקים מיומנו האישי) עמ' כח].