קדושת הלוי וחשיבותו

ר' צבי רייזמן

איש עסקים מחבר ספרי רץ כצבי

א. כתב הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל: "שבט לוי אע"פ שאין להם חלק בארץ, כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת . . ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל ה', שנאמר ברך ה' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר אני חלקך ונחלתך". מבוארת בזה הבדלת שבט לוי מכל שבטי ישראל.

עוד מצינו שיש קדושה בלויים גם בזמן הזה, כפי שהביא הבית יוסף (או"ח סי' קכח ס"ו) לבאר את המנהג שהלויים נוטלים את ידיהם של הכהנים לפני נשיאת כפים, וז"ל: "וכן ראיתי האשכנזים נוהגים [הכהנים] ליטול ידיהם בשעת נשיאת כפים אף על פי שכבר נטלו ידיהם שחרית. ושמעתי שכן היו עושים גם כן בספרד, ושהיו הלוים יוצקים מים על ידיהם, ולא הייתי יודע מאין להם דבר זה ליטול על ידי הלויים עד שזיכני ה' ומצאתיו מפורש במדרש הזוהר פרשת נשא (קמו, ב) וזה לשונו, תנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי ליתוסף קדושה על קדושה דיליה דיבעי לקדשא ידוי על ידי דקדישא, מאי קדישא דא ליואה וכו', [כהן שרוצה לפרוס כפיו צריך להוסיף קדושה על קדושתו, וצריך לקדש ידיו על ידי מי שהוא קדוש, ומיהו הקדוש זהו הלוי] וכן ראוי לנהוג". בדברי הזוה"ק שהביא הבית יוסף מפורש כי יש ללויים קדושה יתרה על קדושת ישראל.

כידוע יש חיוב להקדים כהן ללוי ולישראל מדין "וקדשתו", אשר פירושו נתבאר בגמרא (גיטין נט, ב) "תנא דבי רבי ישמעאל, וקדשתו - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון". ופרש"י: "בכל דבר כבוד, בתורה [לקבל עליה לתורה ראשון], בישיבה [לשאת דברים ראשון], בסעודה [לברך ראשון], אם בא לחלוק" [עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה]. כלומר, בכל דבר שיש בו ענין של כבוד, יש להקדים את הכהן מדין "וקדשתו". ומעתה יש לברר האם כשם שיש חיוב להקדים כהן ללוי ולישראל, כך יש חיוב להקדים לוי לישראל.

ויתכן כי שאלה זו תלויה בגירסא בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות על מסכת גיטין (פרק ה משנה ח). בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סי' רד) הביא את דברי הרמב"ם וז"ל: "ותכונת הדבר, לפי מה שבאתנו הקבלה, כפי מה שאומר, והוא: שכהן קודם ללוי, ולוי קודם לישראל, כמו שכתוב וקדשתו. ונאמר בקבלה, לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון". ולפי גירסא זו, מפורש שחיוב "וקדשתו" נאמר גם לענין קדימות לוי לישראל. והדברים מוסברים לפי האמור לעיל בדברי הזוה"ק שאכן יש קדושה בלויים יותר מישראל, וממילא מובן שגם כלפיהם יש חיוב להקדימם לישראל.

אולם הגירסא שבפירוש המשניות שלפנינו היא: "אמנם צורת הענין לפי מה שבא לנו בקבלה כמו שאגיד, וזה שהכהן קודם ללוי ולישראל לפי שנאמר וקדשתו וגו', ובא בקבלה בכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון". ולפי גירסא זו חיוב "וקדשתו" נאמר אך ורק ביחס לכהן, ועדיין לא נמצא מקור לחיוב להקדים לוי לישראל, וצ"ב.

ב. והנה מצינו בסוגיות הש"ס ודברי הפוסקים דיון בהלכות צדקה ובפדיון שבויים - האם לוי קודם לישראל. בברכת המזון - האם יש לכבד את הלוי לבצוע על הפת או לכבדו בזימון. ובעליה לתורה - כאשר אין כהן, האם צריך להקדים את הלוי לישראל, כדלהלן.

במשנה בסוף מסכת הוריות (יג, א) נאמר: "כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר . . אימתי, בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ". ומשנה זו נפסקה להלכה בשו"ע בהלכות צדקה (יו"ד סי' רנא ס"ט) "היו לפניו עניים הרבה ואין בכיס לפרנס או לכסות [בגדים ללבוש] או לפדות את כולם, מקדים הכהן ללוי והלוי לישראל . . במה דברים אמורים בזמן שהם שוים בחכמה אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם, וכל הגדול בחכמה קודם לחברו". ומפורשת בזה קדימותו של הלוי לישראל לענין חלוקת צדקה, כסות ופדיון שבויים.

לעומת זאת, לענין קדימות לוי לברך ברכת המזון, שנוי הדבר במחלוקת ראשונים. הטור (או"ח סי' רא ס"ב) הביא את דברי הירושלמי (ברכות פ"ד ה"ד) "אמר ר' יהושע בן לוי [שהיה לוי] מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני", ודייק מכך הטור: "ויראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם כהן. וה"ר מאיר מרוטנבורג כתב שאין לו דין קדימה, והא דקאמר שלא בירך ישראל לפניו, מצד גדולתו קאמר ולא מצד לויה".

לפנינו מחלוקת ראשונים האם יש לנהוג בלוי כבוד ולהקדימו לישראל בברכת המזון. הטור למד כי רבי יהושע בן לוי קדם לישראל בזימון בגלל היותו לוי. אך לדעת מהר"ם מרוטנבורג הסיבה לקדימותו של רבי יהושע בן לוי היתה עקב גדלותו בתורה, ובשל כך תמיד כיבדוהו בזימון לפני ישראל, כי מעולם לא נמצא עמו ישראל יותר גדול ממנו בתורה. אמנם כבר תמה הב"ח (שם) על המהר"ם מרוטנברג: "דאי מצד גדולתו קאמר, וכי אפשר שלא היה ריב"ל סועד מימיו עם מי שהוא גדול ממנו, עד שיאמר שלעולם לא הקדימו ישראל, אבל אם כוונת ריב"ל היתה מצד הלויות [היותו לוי] ניחא, שאפילו אם היה הישראל גדול בתורה ממנו לא הניחו לברך לפניו מפני גדולת לויה דידיה".

לדעת הטור שיש קדימות ללוי בברכת המזון, הדברים עולים בקנה אחד עם האמור בהלכות צדקה, שיש קדימות ללוי לענין חלוקת צדקה, כסות ופדיון שבויים. ויתכן שהדבר נובע מכך שיש חיוב "וקדשתו" גם כלפי הלויים.

אך לדעת המהר"ם מרוטנבורג צריך להבין מה ההבדל בין הלכות צדקה, שבהן קודם לוי לישראל, לבין הלכות סעודה, שאין בהן קדימות ללוי. וכן יש להעיר על מרן השו"ע שפסק בהלכות צדקה כי יש להקדים לוי לישראל, ואילו בהלכות בציעת הפת (או"ח סי' קסז סי"ד) והלכות ברכת המזון (או"ח סי' רא ס"ב) לא הזכיר שלוי קודם לישראל בבציעת הפת ובזימון.

ובדרישה (סי' רנא אות ג) כתב לחלק "דשאני ההיא דהוריות דמיירי לענין להחיותו, ובהא יש קדימה ללוי על ישראל, דמחר יבנה בית המקדש ויחזור הלוי לדוכנו. משא"כ בההיא דאו"ח סי' ר"א דמיירי לענין לכבדו ולהקדימו לפי שעה, ס"ל למהר"ם שאין לו קדושה יותר מישראל". כלומר, לדעת הדרישה אמנם אין דין קדימה ללוי בכל ענייני הכבוד, ורק בעניינים הנוגעים "להחיותו" כצדקה ופדיון שבויים לוי קודם לישראל.

ולפי זה ביאר בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' כד) את פסקי השו"ע "שביו"ד סי' רנ"א פסק דלוי קודם לישראל, ואילו באו"ח סי' ר"א לא כתב אלא דין כהן שמצוה להקדימו, ולא הזכיר קדימת לוי לישראל, אלמא דס"ל כתירוץ הדרישה, שלענין כבוד לפי שעה אין צריך להקדימו בזמן הזה". כלומר, יש להבדיל בין צדקה ופדיון שבויים לבין לברכת המזון.

ג. המג"א (שם ס"ק ד) הביא את דברי הב"ח המצדד כדעת הטור, ואת פסק השו"ע בהלכות צדקה שלוי קודם לישראל, וכתב: "וכיון דחזינן דליטול צדקה ולקרות בתורה הלוי קודם, אם כן הוא הדין לשאר דברים [כגון לברך ברכת המזון קודם לישראל] דאין לימוד למחצה". וכן נקט הפמ"ג (אשל אברהם ס"ק ד) "ויש לכבד לוי בהמוציא וברכת המזון". ומבואר לדעתם, שיש לכבד ולהקדים את הלוי לישראל בצדקה, וכן בברכת המוציא ובברכת המזון.

ובחומש תורה תמימה (פרשת ראה פרק יב אות עא) הוסיף: "ובלוי כתיב (שם י, ח) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי מתוך בני ישראל וגו', ובוודאי קדושתם עליהם גם בזמן הזה לענין הכבוד והגדולה . . ולדעתי נראה ברור ופשוט דיש ויש כבוד וקדושה בלויים בזמן הזה בערך כמו כהנים". וכן היא דעת כף החיים (סי' קסז אות קא) שגם בזמן הזה יש ללוי דין קדימה.

ואת השאלה מדוע לא הזכיר השו"ע בהלכות בציעת הפת והלכות ברכת המזון שלוי קודם לישראל, תירץ כף החיים: "יש לומר דסמך על מה שכתב ביו"ד סי' רנ"א, דהא גם לגבי איזה נקרא גדול סמך על מה שכתב ביו"ד סי' רמ"ד סע' י"ח". וכן פסק כף החיים בהלכות ברכת המזון (סי' רא אות כה) "ואם אין שם כהן ויש שם לוי, אע"פ שאינו תלמיד חכם כמו הישראל יש להקדימו, כמו שכתבתי לעיל (סי' קסז אות קא)".

אלא שיש לתמוה על שיטת הפוסקים שיש חובה להקדים לוי לישראל. מהו המקור לקדושה של הלוי המחייבת להקדימו לפני ישראל, דבשלמא חיוב הקדימות לכהן נלמד מהפסוק "וקדשתו", כדברי הגמרא במסכת גיטין (נט, ב). אך פסוק זה נאמר לכאורה על הכהנים ולא על הלויים, ומהיכי תיתי לומר שיש חיוב "וקדשתו" כלפי הלוי.

ובפרט יש לתמוה על מה שכתב התורה תמימה "דיש ויש כבוד וקדושה בלויים בזמן הזה בערך כמו כהנים", מה המקור לדברים אלו, דלא מצינו בש"ס דברים מפורשים בענין, וצ"ע.

ד. ואמנם בספר ערוך השלחן (או"ח סי' רא ס"ד) כתב בתוך דבריו: "דבר פשוט הוא שכהן קודם לכל . . וללוי אין דין קדימה". ובשדי חמד (מערכת ו כלל כט) הוכיח ממה שהשו"ע והרמ"א לא כתבו בהלכות בציעת הפת ובהלכות ברכת המזון שיש להקדים לוי לישראל, שהכריעו כדעת המהר"ם מרוטנבורג, שאין הלוי קודם לישראל בברכת המזון. ועוד הביא השדי חמד מדברי שיירי כנסת הגדולה (סי' קסז אות יב) והרב בית מנוחה (דף מב אות ט) "דהעיקר לדינא שאין ללוי דין קדימה לפני ישראל, ושכן עמא דבר דלא חיישינן להקדים לוי לפני ישראל".

נמצא כי נחלקו הפוסקים האם לוי קודם לישראל בענייני כבוד כבציעת הפת וזימון.

[בחרוז "נודה לשמך" הנאמר בברכת המזון בברית מילה, אומרים: "ברשות הכהנים והלויים", ויש גורסים "הכהנים הלויים", וביארו האליה רבה והמג"א שלפי גירסא זו: "כלומר, דהכהנים איקרי לויים, וטעמם משום דבזמן הזה לויים וישראלים שווים, כדפרש"י בפרשת ראה". נמצא, כי לפי הגירסא "הכהנים והלויים" אין הלויים והישראלים שווים, אלא לוי קודם לישראל. ומבואר איפוא, ששורש שתי הגירסאות בנוסח הפיוט נעוץ במחלוקת האם לוי קודם לישראל].

ולמעשה כתב בשו"ע אדה"ז (סי' רא ס"ג) שיש להקדים לוי לישראל אלא שאין זה חובה אלא רשות, וז"ל: "ובמקום שאין כהן טוב להקדים גם כן הלוי לישראל בכל אלו אם הם שוים בחכמה (והעושה כן מאריך ימים, אבל אין חיוב בדבר, שלא נאמר וקדשתו אלא בכהן כי את לחם אלקיך הוא מקריב וגו')". וכידוע, בכל מקום שנמצאו סוגריים בדברי רבינו, הדברים נכתבו על ידי אדה"ז בעצמו, והקיפם בסוגריים כדי לציין שהיה מסופק בזה. ואם כן, כנראה אדה"ז הסתפק האם יש חיוב "וקדשתו" כלפי הלויים.

ואף במשנה ברורה (סי' רא ס"ק יג) פסק כדברי רבינו: "טוב להקדים הלוי גם כן לישראל אם הם שווין בחכמה בברכת המזון ובהמוציא, וכן בנתינת צדקה, דהא מקדימין אותו בקריאה גם כן לפני ישראל". נוסח הלשון "טוב להקדים" פירושו, שקדימות הלוי לישראל אינו חובה אלא רשות, ולכן רק "טוב" להקדים, כי אין חיוב בדבר.

ה. נפקא מינה נוספת האם לוי קודם לישראל היא בעליה לתורה - כאשר אין כהן, האם צריך להקדים את הלוי לישראל.

במשנה (גיטין נט, א) נאמר ש"כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום". ופירש הרע"ב: "דמדאורייתא יכול הכהן לתת רשות למי שירצה שיקרא בתורה לפניו, ומפני דרכי שלום אמרו שיקרא הוא ראשון ולא יתן רשות לאחר שיקרא, דלא ליתי לאנצויי [שלא יבואו לריב] ולומר מפני מה הרשה לזה ולא לאחר . . לעולם כהן קורא ראשון ואינו יכול לתת רשות לישראל שיקרא לפניו" [ובפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות (במדבר יט, יז) הביא רמז לסדר זה של קריאת התורה מהפסוק "ונתן עליו מים חיים אל כלי", וז"ל: "מכאן רמז לקרות בתורה כהן ולוי וישראל. כלומר, ונתן עליו התורה שנקראת מים כמה דאת אמר (ישעיה נה, א) הוי כל צמא לכו למים, וגם נקראת עץ חיים, (משלי ג, יח) שנאמר עץ חיים היא, אל כל"י נוטריקון כהן לוי ישראל"].

ובהמשך הסוגיא: "אמר אביי, נקטינן אין שם כהן נתפרדה חבילה", ומביא רש"י פירוש ראשון: "נתפרדה החבילה, נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל, כך אמר מורי הזקן ומורי ר' יצחק בן יהודה וכן סידר רב עמרם". לפי פירוש זה הסיבה שהלוי עולה לתורה לפני ישראל היא, בגלל שהכהן מקבל עליה ראשון ודבר זה מחייב את הסדר שלאחר הכהן עולה הלוי ואחר כך ישראל. אך כשאין כהן "נתפרדה החבילה" - ונפסק הקשר המחייב את הסדר של "כהן לוי וישראל", ולכן אין הלוי עולה לתורה כלל. כלומר, אין חיוב להקדים את הלוי לישראל כאשר אין כהן.

פירוש שני כתב רש"י: "אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו, שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים". ולפי פירוש זה יכול ישראל לעלות לתורה לפני הלוי". גם לפי פירוש זה אין חיוב להקדים את הלוי לישראל, ואדרבה, ניתן להעלות לתורה את הישראל לפניו.

אולם הרא"ש (גיטין פרק ה סי' כ) הביא את שני הפירושים של רש"י וסיים: "ודווקא אם הישראל חשוב ממנו, אבל אם שוין לוי קודם, ואפילו לקרות במקום כהן כדאמר ר' יהושע בן לוי (ירושלמי ברכות; הובא לעיל אות ב) מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני ור' יהושע בן לוי היה לוי כדאמרינן בחולין פרק כל הבשר (קו, ב) דרבי מיאשא בר בריה לוי היה, וקאמר שלא היה מניח לישראל לברך לפניו, ובשוין מיירי, דומיא דלא ברכתי לפני כהן דמוקי התם בשוין". ומפורש לדעת הרא"ש, כשאין כהן בבית הכנסת, יש להקדים לוי לישראל.

ולפי זה נמצא כי דברי הטור שיש להקדים לוי לישראל בברכת המזון (הובא לעיל אות ב) אשר מקורם בירושלמי הנ"ל, הם לשיטת אביו הרא"ש שלמד מהירושלמי שלוי קודם לישראל בקריאת התורה כשאין כהן, והיינו כי לדעתם יש חיוב "וקדשתו" כלפי הלוי.

אמנם להלכה פסקו הרמב"ם (הל' תפילה פי"ב הי"ט) והשו"ע (או"ח סי' קלה ס"ו) כפירושו הראשון של רש"י: "אם אין כהן בבית הכנסת קורא ישראל במקום כהן ולא יעלה אחריו לוי". וברמ"א הוסיף: "אבל ראשון יוכל לעלות". ופירש המשנה ברורה (ס"ק כג) "דכיון דישראל קראו לפניו, אם יעלה אחריו לוי יאמרו שהראשון כהן היה, ואף שאמר במקום כהן כשקראוהו וכדלקמיה אפילו הכי חיישינן מפני הנכנסים אחר כך שלא שמעו כשקראוהו". הרי לנו שאין חיוב להקדים את הלוי לישראל בעליה לתורה, וכפי שכתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' יט) וז"ל: "בדבר המחלוקת בבית הכנסת כשאין כהן בבית הכנסת ואיכא לוי איך צריכין להתנהג. הנה הדין אליבא דהרמ"א שכן נוהגין במדינותינו הוא שאין מחוייבין לקרוא להלוי במקום הכהן, אבל רשאין לקרותו כשרוצין ראשון במקום כהן, ואם קראו ישראל במקום כהן אזי אין לקרות להלוי מהז' קרואים אלא אחר הז' קרואים לאחרון ולמפטיר. ואין נוהגין אצלינו לעשות חילוק מצד הגדלות כדהביא הט"ז (או"ח סי' קלה סק"ו) ואולי הוא מצד מחלוקת וכדומה, לכן נוהגין לקרות למי שירצו ראשון במקום כהן".

ומוכח מכך שאין חיוב "וקדשתו" כלפי הלוי שהרי אין חיוב להקדימו לישראל בעליה לתורה.

ו. ברם לפי זה נשאלת השאלה, אם אין חיוב "וקדשתו" כלפי הלוי להקדימו לישראל, מדוע כשיש כהן בבית הכנסת, מקבל הלוי עליה קודם לישראל, והלוא אין חיוב להקדימו לישראל. ולמעשה כבר הבאנו לעיל [אות ג] את דברי המג"א שהוכיח מכך שיש חיוב להקדים את הלוי לישראל בכל דבר [וכן הוכיח המג"א מהמשנה במסכת הוריות שלוי קודם לישראל לענין צדקה, דהוא הדין לכל דבר].

ובספר עמק ברכה (קדושת כהן ולוי אות ב; עמ' מד) השיב על הוכחותיו של המג"א: "ולענ"ד נראה דהא דלוי קודם לישראל לענין צדקה, לאו משום כבוד וקדושת לויה הוא, אלא דזהו דין מיוחד בצדקה, דאנו מצווים להחיותו יותר מישראל, כדכתיב בפרשת ראה "השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך". ואף שרש"י פירש שם דדוקא על אדמתך, אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל, וכן הוא בספרי שם, נראה דזהו מדאורייתא, אבל מדרבנן מוזהרים עליו בכל מקום אפילו בזמן הזה. וזהו דתנן בסוף הוריות דלוי קודם לישראל, סתמא משמע אפילו בזמן הזה. ומתורץ בזה הקושיא הב' של מג"א שם. והא דהגמרא מביא שם הקרא "בעת ההיא הבדיל את שבט לוי", דלוי קודם, הוי אסמכתא בעלמא, ועיקרו אינו אלא תקנתא דרבנן לענין צדקה, ולענין קריאת התורה דלא ליתי לאינצויי, אבל לכל שאר דברים אין שום קדימה ללוי על ישראל". ומבואר בדבריו כי קדימות הלוי לענין צדקה וקריאת התורה הינם דינים מיוחדים שנאמר בהלכות אלו, ולכן אין ללמוד מכך הלכה כללית שלוי קודם לישראל לעניינים אחרים [כגון בציעת הפת וברכת המזון וכיוצא בזה].

אבל דברי העמק ברכה שקדימות הלוי לישראל בקריאת התורה היא משום "דלא ליתי לאנצויי" צ"ע, וכפי שכתב הנצי"ב בספרו מרומי שדה (גיטין נט, ב) וז"ל: "ונראה דזה ברור דהא דלוי גם כן קודם אינו משום דרכי שלום, והראיה דכשאין כהן נתפרדה החבילה, ולהיפך, בכהן לחוד איכא תקנה זו, אלמא דעיקר תקנת דרכי שלום הוא על הקריאה הראשונה [עליית הכהן]".

ועוד הקשה בספר קדושת הכהנים כהלכתה (פ"ו הערה נב) על דברי העמק ברכה, שמפשטות סוגית הגמרא בהוריות משמע שקדימות הלוי אינה רק לענין צדקה: "לכאורה הך מתני' דהוריות איירי בכל דיני הקדימויות, אם כן היאך נאמר דדין קדימת הלוי לישראל הנזכרת שם בכלל כולם הוי דין נפרד לעצמו רק להקדימו לענין להחיותו, ולא לגבי שאר הקדימויות. ותו, דבמשנה הקודמת איתא דין דאיש קודם לאשה, ומפורש התם דהוי לענין להחיותו ולהשיב אבידה, משא"כ במשנה שלאחריה לגבי לוי לא הוזכר כן, ואם כן כשם דבריש משנה זו בדין דכהן קודם ללוי איירי בכל דבר שבקדושה, גם מה שכתב אחר כך במשנה איירי גם כן בהכי". וכן הקשה שם על דברי העמק ברכה: "מנלן דהך פסוק דבעת ההיא המובאת בגמרא הוי אסמכתא, ולעולם עיקר מקור התקנה הוא מפסוק אחר דפרשת ראה הנ"ל, ואם כן מדוע הגמרא לא הביאה את הפסוק דלהחיותו המדבר בזה, ומאידך הביאה פסוק אחר המורה על ענין הקדימה בכללותה דאינו אלא אסמכתא בעלמא רק לגבי צדקה וקריאת התורה ולא לגבי שאר הדברים". ונשאר בצ"ע.

ז. ונראה לבאר בדרך נוספת מדוע אין ללמוד מההלכה שלוי קודם לישראל בקריאת התורה שכל מקום בתורה יהיה דין כללי שלוי קודם לישראל בכל דבר, על פי דברי הגרי"ד סולובייצ'יק (הובא בחוברת מסורה, כרך טו, תשנ"ט) שהקשה מדוע לא מצינו דין קימה וכיבוד לכהן כפי שמצינו באביו ורבו, שהרי אם חיוב "וקדשתו" נובע ממעלה מיוחדת של קדושת הכהן, מדוע לא צריך לכבדו בשל מעלתו זו, בכל ענייני הכבוד שמחוייב לכבד את אביו ורבו.

ומתוך כך ביאר הגרי"ד: "ונראה לומר דשאני כיבוד אביו ורבו מכיבוד כהן. דאביו ורבו חייב לכבד הגברא של אביו ורבו. משא"כ וקדשתו אינו מדין כיבוד אלא הוא חיוב להבדיל את הכהן משאר ישראל, ועיין ברמב"ם (רפ"ד מכלי המקדש) וז"ל: הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות וכו' . . ומצות עשה היא להבדיל הכהנים ולקדשם ולהבינם לקרבן שנאמר וקדשתו. וכן במסכת פסחים (קד, א) אחד מההבדלים שהברייתא מונה הוא בין ישראל לעמים ובין כהנים ללוים וישראלים. וממילא מצות וקדשתו אינו חיוב כיבוד אלא חיוב הבדלה גרידא, דמצוה להבדיל קדושת הכהונה מקדושת ישראל. ומשום הכי חיובו הוא רק בדבר שבקדושה, ולכן אינו חייב לקום לפניו דקימה היא מדין כיבוד. ומצות "וקדשתו" אינו מדין כיבוד אלא מצות הבדלת הכהנים מישראל".

ובכך יישב הגרי"ד מדוע לוי קודם לישראל בעליה לתורה [כשהכהן נמצא בבית הכנסת], ולכאורה קשה מדוע יש לכבדו והרי אין מצות "וקדשתו" על הלוים: "אך להנ"ל אתי שפיר, דכיון שמצות "וקדשתו" הוא להבדיל קדושת הכהונה מקדושת ישראל. אם כן בזה שאנו נותנים ללוים עליה קודם הישראל בכך אנו מראים שהכהנים מובדלים בשני דברים מהישראל, ונמצא שכשאנו נותנים ללוי עליה קודם ישראל אינו מדין הלוי כלל וכלל, אלא זה מדין "וקדשתו" דבכך אנו מבדילים קדושת הכהונה מקדושת הישראל בשני דרגות".

ולפי הגדרה זו אין כל חיוב "וקדשתו" כלפי הלוי, כי חיוב "וקדשתו" פירושו הבדלת הכהנים לקדשם, ואין פירושו שיש בכהנים קדושה המחייבת להקדימם. ואם כן קדימות הלוי בכל דבר שבקדושה נובעת מהצורך להבדיל את הכהן מישראל, ומתוך כך צריך להקדים את הלוי לישראל - כדי להראות שהכהנים מובדלים בשני דרגות מהישראל, ולכן אין ישראל עולים לתורה מיד לאחר הכהנים אלא רק לאחר הלווים.

ואמנם מצינו שאם אין לוי והכהן מקבל שתי עליות ומיד לאחר מכן עולה הישראל, והיה מקום לשאול היאך עולה הכהן ואחריו ישראל ללא הבדלה ביניהם. אולם התשובה, שבאמת בשעה שהכהן עולה לתורה בשנית קוראים לו "במקום לוי", ונראה שדבר זה נעשה כדי להדגיש שעלייתו לתורה איננה בגלל שהוא כהן אלא שהוא ממלא מקומו של הלוי - והיינו כדי להזכיר שבעצם הלוי היה צריך לעלות לתורה כדי להבדיל בין הכהן והישראל, אך מכיון שכעת הדבר בלתי אפשרי, הרי שהכהן עולה במקומו.

תירוץ אחר מדוע אין ללמוד מקדימות הלוי לישראל בעליה לתורה דין כללי שלוי קודם לישראל בכל דבר, כתב ר' צבי כץ (ספר זכרון אברהם; ברכת כהנים עמ' רכא) וז"ל: "והנראה בכל זה, דדין זה דכהן עולה לקרוא בתורה ראשון אינו רק כשאר כיבודים דכהן פותח ראשון בכל דבר שבקדושה מדין וקדשתו, אלא הוא דין מחודש שגילתה תורה דסדר העליות לתורה יהיה כסדר נתינת התורה, דכשם שבנתינת התורה היה הסדר לכהנים והדר ללויים שילמדו לישראל, כן בקריאת התורה סדר העליות הוא לכהנים ללויים ולישראלים, וילפינן לה מ"ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי", מעיקרא כהן והדר לוי ואחר כך אל כל זקני ישראל. והטעם שהוקדמו הלויים, כתב באבן עזרא שם, שהן מורי התורה, והיינו שבסדר נתינת התורה הלויים הם המורים ומלמדים את התורה לישראל. וכן מבואר ברמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל וז"ל, ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר (דברים לג, י) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, עכ"ל. הרי ששבט לוי הם המורים את התורה לרבים, ועל כן הוקדמו אף בסדר קריאת התורה. ומעתה צריכי כל הני קראי דמ"וקדשתו" ילפינן דכהן פותח ראשון בכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, וזהו דין כבוד לכהן, ומקרא ד"ויתנה אל הכהנים בני לוי" ילפינן דזהו סדר נתינת התורה. ונמצא לפי זה דמצד תרי דינא עולה כהן ראשון, הן מצד סדר נתינת התורה והן מצד כבוד כמו כל כבוד שנוטל מנה יפה ראשון".

ומסיים: "ובזה יתורץ קושיית המג"א, דכיון דחזינן דלוי עולה לתורה קודם ישראל אם כך יברך נמי ראשון הוא מילתא דכבוד, וזה נאמר רק בכהן. אך ללוי אין כלל תוספת מעלת כבוד וקדושה על ישראל, אלא מה שעולה לתורה קודם ישראל זהו לפי שבסדר נתינת התורה הלויים מלמדים לישראל, וקודם ישראל הם".

נמצא לפי התירוצים הנ"ל, שבאמת אין חיוב להקדים את הלוי לישראל בכל דבר, והטעם שקודם הלוי לישראל בעליה לתורה הוא דין מיוחד משום התקנה שלא יבואו לריב [עמק ברכה]. או משום ההבדלה שצריך להבדיל בין הכהן לישראל בשתי דרגתו [הגרי"ד]. או משום שגם בסדר מסירת התורה קודם לוי לישראל [זכרון אברהם].