הרב חיים רפופורט
שליח כ"ק אדמו"ר ורב – לונדון, אנגליה
א. במילי דאבות (פ"ד מ"ד) שנינו: כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין
ממנו בגלוי. והקשה התוס' יו"ט דלפמ"ש [רש"י יומא פו, ע"ו
ו]הר"ב (יומא פ"ח מ"ו) דחילול השם היינו חוטא ומחטיא אחרים, דהיינו
שאחרים למדין ממנו לחטוא, "אם כן לא משכחת לה [חילול השם] בסתר".
ובסו"ד כתב "דודאי כל שעשה בסתר אין כאן חלול השם . . וא"ת היכי
משכחת לה חלול השם בסתר, נ"ל דמשכח"ל בעבירה שאי אפשר כי אם בהצטרף
זולתו, כגון כל העריות וכיוצא באלו, שהאשה ההיא או אנוסה, ואף מפותה במה שמתרצית
הוא מפני שדנה בעצמה שאין איסור הואיל והוא רוצה, ויש חילול השם, ואין הכי נמי
האוכל איסור וכה"ג ביחידות ואין רואה לא הוי חלול השם כלל".
ולכאורה לפי דברי הרמב"ם קושיית התוס' יו"ט מעיקרא ליתא, שהרי פסק
(הל' יסוה"ת פ"ה ה"י): "כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל
מצות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הר"ז מחלל את השם, ולפיכך נאמר בשבועת
שקר (ויקרא יט, יב) וחללת את שם אלקיך אני ה', ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל
את השם ברבים". וכ"כ בספר המצות מל"ת סג: "והחלק השני הכולל
ג"כ, שיעשה אדם עבירה אין תאוה בה ולא הנאה אבל יכוין בפעולתו המרד ופריקת
עול מלכות שמים הנה זה גם כן מחלל שם שמים ולוקה . . כי זה מכוין להכעיס בזה הענין
ואין הנאה גשמית בזה"[1],
הרי מפורש דמשכח"ל חילול השם בסתר כל שעובר עבירה להכעיס, ושפיר שייך חילול
השם גם ב"אוכל איסור וכה"ג ביחידות", ודלא כמ"ש התוס'
יום טוב. [ויעויין בבית הבחירה להמאירי על משנתנו שאכן ביאר "המחלל שם שמים
בסתר" כמשנ"ת].
ועפ"ז יומתק מה שנפרעין ממנו בגלוי, דכיון שאין העבריין להכעיס חושש
לעין של מעלה ומסתיר עצמו כדי שלא יראוהו בני אדם שפיר מגיע לו, מדה כנגד מדה,
שנפרעין ממנו בגלוי.
אחד
שוגג ואחד מזיד בחילול השם
ב. והנה בהמשך המשנה איתא: "אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם",
ופירש הרמב"ם: אתה יודע מן הכתוב כי השוגג יש עליו חטא[2],
ולפיכך יצטרך כפרה בקרבן, וה' יאמר בו (ויקרא יט, כב) ונסלח לו מחטאתו אשר חטא,
אבל אין הוא כמו המזיד בלא ספק, כי יתעלה צדקו מלהשוות המזיד והשוגג בדבר מן
הדברים. ואמנם כוונתו כאן, שחלול השם, בין שהי' במזיד או בשוגג בגלוי נפרעין ממנו
עליו, אם הי' מזיד - אשמת מזיד, ואם הי' שוגג - אשמת שוגג, אבל שני העונשים בגלוי.
עכ"ל.
והנה מ"ש הרמב"ם שהשוגג צריך כפרה, יעויין בדבריו בהל' שגגות
(פ"ה ה"ו) שביאר הטעם, "שהשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק, ואילו בדק יפה
יפה ודקדק בשאלות לא הי' בא לידי שגגה, ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה
צריך כפרה".
אבל עדיין צ"ע:
(א) מהו החידוש המיוחד בזה שחילול השם בשוגג יצטרך כפרה,
ומאי שנא חילול השם מכל המצוות האמורות בתורה שבכולן אם עבר עליהן בשוגג צריך
כפרה?
(ב) איך שייך לומר על חלול השם בסתר שיהי' בשוגג [כדי
שנאמר שגם ע"ז נענש בגלוי וכמ"ש הרמב"ם "אם הי' שוגג – אשמת
שוגג . . . בגלוי"], שהרי כבר נתבאר שחילול השם בסתר לא משכח"ל לכאורה כי
אם כאשר עובר עבירה (במזיד ו)להכעיס?
[1]) וכמדומני
שכבר העירו ע"ז שבהל' סנהדרין פי"ט לא מנאו בין הלוקין.
[2]) ראה גם
רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה