שבט לוי במלחמה
ר"מ בישיבה
וילחום מלחמת ה' אפשר שיהי' כפשוטו
בספר המאמרים מלוקט ח"א עמ' תפה איתא
וז"ל: וזהו אומרו רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם, דאף אשר מדבר בלעתיד
לבוא כמ"ש בפתיחת המזמור שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים, מ"מ הנה בתחילת זמן הגאולה יהי' צורך בכלי זיין וע"ז אומר רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות
בידם לעשות נקמה בגוים שיהיו עוד הגוים קודם שיתבררו לעבדו שכם אחד, ואח"כ
בשלימות הגאולה יהי' וכתתו חרבותם לאתים.
ובלקוטי שיחות חכ"ד עמ' 19 בהערה 58 כתב
דכוונת הרמב"ם ב"וילחום מלחמת ה'" הוא כפשוטו, אלא דכיון
שהרמב"ם הוא ספר הלכות הלכות מביא מה שהוא ודאי באיזה מצב שיהי' אפילו באם לא
זכו ח"ו. וראה לקוטי שיחות חי"ח ע' 281 הערה 66 אודות ב' זמנים[1]
אלו.
ועי' רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ג
הי"ב: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל
לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו
משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם
חיל השם שנאמר ברך י"י חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך
ונחלתך".
דעת הרבי מתי שבט לוי עורכין מלחמה
והנה
בלקו"ש חכ"ג פ' מטות מבאר שישנם ג' סוגי מלחמה: א) מלחמת כיבוש הארץ ב)
מלחמת מדין ג) מלחמת כיבוש שאר הארצות, והנה במלחמת כיבוש הארץ כיון שעוד לפני
המלחמה הי' הארץ קשור לישראל ע"י ברית בין הבתרים, במילא אין המלחמה שייכת
לשבט לוי שהוא מובדל מדרכי העולם, ובמלחמת מדין שעיקרו הוא לנקום נקמת ה', הנה אדרבה זה שייך במיוחד לשבט לוי שהם "חיל ה'", אבל כיון שאין עיקרו בשביל כיבוש, לכן לא נטלו הלוים חלק שוה לישראל
בהביזה ונטלו רק תרומה מכס כדי להראות דזהו מלחמה משום נקמת הוי', ובמלחמת שאר הארצות, כיון דזהו
משום להרחיב
גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו דזהו גדולת ושמע ה', הנה שם הלוים יצאו למלחמה מצד שהם
חיל ה', ובזה כיון שעיקר המלחמה היא משום כיבוש וביזה, לכן נוטלים הלוים חלק שוה
ככל ישראל בהביזה כפי שפסק הרמב"ם עיי"ש בארוכה.
סתירות שהקשו האחרונים בענין זה
ובאחרונים מקשים שמצינו כמה סתירות בענין זה אם
שבט לוי יוצא למלחמה או לא:
א) בסוטה מד, א מבואר דאלמנה לכהן גדול גרושה
וחלוצה לכהן הדיוט אינו חוזר מעורכי המלחמה וכ"כ ברמב"ם הל' מלכים
פ"ז ה"ח, הרי מבואר בזה בהדיא שהכהנים יוצאים במלחמה.
ב) בקידושין כא, ב איבעי להו בגמ' כהן אם מותר
ביפת תואר, והילכתא דכהן מותר ביפת תואר, וכ"כ הרמב"ם שם פ"ח
ה"ד, משמע מזה ג"כ שהכהנים היו יוצאים למלחמה כי יפ"ת לא הותר רק
לחלוצי צבא כמבואר בסנהדרין נט, א, דעכו"ם אסור ביפת תואר דלאו בני כיבוש
נינהו, ופירש"י שם: "לא נתנה ארץ לכבוש כי אם לישראל, שאף לישראל לא
הותר יפת תואר אלא במלחמה על ידי כיבוש".
ג) ברשב"ם במדבר (א, מז) כתב וז"ל:
והלוים למטה אבותם לא התפוקדו בתוכם – כמו שמפרש והולך אך את מטה לוי לא תפקוד וגו'
ומפרש טעם כי לא ילכו בצבא המלחמה אלא הפקד את הלוים על משכן העדות וגו'
עכ"ל, מבואר בזה שלא השתתפו במלחמה.
ד) בדברי הימים א' (כא, ו) כתב: "ולוי
ובנימין לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך" משמע מזה דלולא כן הי' מונה גם הלוים
ורק מצד סיבה מיוחדת לא פקד אותם, אף שהי' הפקודה למנות רק יוצאי צבא כמ"ש שם
"שולף חרב" הרי מוכח דגם שבט לוי יצאו למלחמה.
ה) ביהושע ה, ד: "וזה הדבר אשר מל יהושע
כל העם וגו' כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים" ושם בפסוק ו
"עד תם כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים" מפורש בזה שאנשי המלחמה
מתו, ובב"ב קכא, ב איתא דלא נגזרה גזרה על שבט לוי וכ"כ בבמדב"ר
פ"א ובאריכות בפ"ג וא"כ איך כתב ביהושע שכל אנשי המלחמה מתו,
ועכצ"ל דשבט לוי לא יצאו למלחמה.
ועי' בכל הנ"ל בברכ"י אבהע"ז סי
ו' (שהובא בהערה 56) ובשו"ת אבני חפץ סי' צ, שו"ת חבלים בנעימים
ח"ב סי קלב, ובס' יסודי ישורון ח"ב ע' נב, שערי טהר ח"ח סי' קטז
ועוד עוד.
והנה בשו"ת אבני חפץ שם ובחבלים בנעימים
מתרצים דהא דאמרינן דאינם יוצאים למלחמה זהו רק במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה
דמבואר ברמב"ם הל' מלכים פ"ז ה"ד דהכל יוצאים אפי' כלה מחופתה
במילא גם הכהנים יוצאים עיי"ש.
אבל קשה לתרץ כן, דהרי הדין הנ"ל דאלמנה
לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דאינם חוזרים שייך לומר רק במלחמה הרשות, דהרי כתב הרמב"ם שם דהא דמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה זהו דוקא
במלחמת הרשות, אבל לא במלחמת מצוה, וראה ג"כ בלח"מ שם ה"א, ואי
נימא דיוצאים רק למלחמת מצוה לא שייך לומר הדין דאלמנה לכה"ג וכו' אינם
חוזרים, דהרי במלחמה זו, אפי' אם נישאו בהיתר אינם חוזרים, א"כ מוכח מה
שיוצאים גם למלחמת הרשות.
ובשלמא בהא דאמרינן דכהן מותר ביפת תואר
כנ"ל, אף דכתב רש"י בר"פ תצא מהספרי דבמלחמה הרשות הכתוב מדבר, א"כ
לכאו' גם מהכא מוכח דיוצאים למלחמת הרשות, אפ"ל דזה אינו ראי', כי
הרמב"ם בריש פ"ח שם לא חילק בזה, ונת' באחרונים דסב"ל להרמב"ם
דגם במלחמת מצוה כגון בעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם כמ"ש בריש פ"ה שם
שייך ההיתר דיפת תואר, אבל מהך דאלמנה וגרושה וכו' מוכח כהנ"ל.
מלחמת ציבור ומלחמה מדין מלך
וע' בס' גנזי הספרי סי' ח' ובספרו משנת יעבץ
(שמיטה ויובל) ברמב"ם הל' שמיטה ויובל שם, שכתב לתרץ דכתב הרמב"ם הל'
מלכים פ"א ה"א דמלחמת הרשות הוא המלחמה שנלחם המלך כדי להרחיב גבול
ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו, ונראה דהא דכופה את כל העם לצאת למלחמה כדי להרבות
בגדולתו ושמעו, דזה אינו מדין חיוב מלחמה שיש על הציבור, אלא יסוד החיוב הוא מדין משפט המלך, דכתב הרמב"ם שם (פ"ד ה"ה):
"ושולח בכל גבול ישראל ולוקח מן העם הגבורים ואנשי חיל ועושה מהן חיל למרכבתו
ובפרשיו ומעמיד מהן עומדים לפניו, ומעמיד מהן אנשים לרוץ לפניו, שנאמר ושם לו
במרכבתו ופרשיו ורצו לפני מרכבתו, ולוקח מן היפים שבהם להיות שמשים ועומדים לפניו
שנאמר ואת בחוריכם הטובים יקח ועשה למלאכתו", א"כ מטעם זה הוא גם כופה
את כל העם לצאת למלחמה כדי להרבות בגדולתו ושמעו משום דכולם חייבים במלאכת המלך,
ולפי"ז י"ל דהא דכתב הרמב"ם דשבט לוי פטור מחובת מלחמה היינו דחיוב
מלחמה שיש על הציבור ליכא על הלוים, אבל מ"מ המלך יכול לכופם לצאת למלחמה
מדין משפט המלך, דהרי כל האמור בפרשת המלך נאמר גם על הלוים, ולפי"ז ניחא הא
דכתב הרמב"ם דבמלחמת כבוש הארץ היו הלוים פטורים משום דשבט לוי פטור מחובת
מלחמה כיון שזהו מלחמה מצד חובת הציבור, והא דתנן בסוטה דאלמנה לכה"ג גרושה
וחלוצה לכהן הדיוט אינו חוזר מעורכי המלחמה, וכן הא דפליגי בקידושין אם כהן מותר
ביפת תואר, התם מיירי דנתחייבו במלחמה מדין משפט המלך, ובזה פליגי אם כהן מותר ביפת תואר עיי"ש
בארוכה, הובא גם בס' יסודי ישרון שם.
ולכאו' לפי"ז הי אפשר ג"כ לבאר
אריכות לשון הרמב"ם שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עלי' ברית כו' וירשוה
בניה ונתחלקה להם, דכוונתו להדגיש דמלחמה זו אינו מצד המלך אלא היא חובת הציבור לקבל מה שהובטחה לאבותינו ואין זה
ענין שהמלך רוצה להרחיב גבולי ישראל וכו'.
ואף
דמלחמת מדין לא הי מלחמה מצד המלך דוקא אלא חובת הציבור ולמה נשתתפו שבט לוי? הנה
על זה כתב שם דהרמב"ם גריס בהספרי כגירסת הגר"א שם "להוציא שבט לוי" ואה"נ דלא לחמו במדין, (ועי'
באברבנאל פ' מטות שם דשבט לוי לא השתתפו במלחמת מדין, ולכאו' צ"ל דגם הוא
גורס כגירסת הגר"א הנ"ל) ולפי"ז לא קשה קושיית הראב"ד ממלחמת
מדין, כי להרמב"ם באמת לא לחמו שם לכן לא נטלו חלק בהביזה, משא"כ
הראב"ד גורס "להביא
שבט לוי" לכן הקשה על הרמב"ם
עיי"ש.
אבל הקשה שם אח"כ ע"ז, דהרי בסנהדרין
כ, ב, פליגי רב ושמואל, דשמואל סב"ל דכל האמור בפרשת מלך – (בספר שמואל (א'
ח) בניכם ובנותיכם יקח וכיוצא בהם. רש"י) מלך מותר בו. רב אמר: לא נאמרה פרשה
זו אלא לאיים עליהם, שנאמר (דברים י"ז) שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך,
נמצא דלפי רב ודאי אין המלך יכול לכופם לצאת למלחמה, והרי רב עצמו סב"ל
בקידושין שם דכהן מותר ביפת תואר, ולפי הנ"ל דכל מה שכהן הולך במלחמה הוא רק
מצד משפט המלך, א"כ היכי שייך לרב שכהן יוצא למלחמה?
עוד יש להקשות ע"ז ממ"ש הרמב"ם
(שם פ"ה ה"ב): "מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא
יוצא מעצמו בכל עת, וכופה
העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם
בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" הרי דבמלחמת הרשות לא כתב שיכול לכפות
העם לצאת כמ"ש במלחמת חובה.
אין להם חיוב אבל רשאים ללחום
עוד יש מתרצים שאין חיוב מלחמה על הכהנים, אבל אם הם רוצים רשאים ללחום, וא"ש
הא דמצינו בכהן ההיתר דיפת תואר, וכן שייך אצלם הדין דחוזרין מעורכי מלחמה דאיירי
באופן שהלכו מרצון עצמם, דבמקום שחוזרין מעורכי מלחמה מחוייבים לחזור ויש איסור
להם ללחום, משא"כ באלמנה לכהן גדול וכו' אין חוזרים ורשאים ללחום.
אלא דלכאורה אכתי יל"ע מהך דדברי הימים
הנ"ל דכתיב: "ולוי ובנימין לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך" דמשמע
מזה כנ"ל דלולא כן הי' מונה גם הלוים ורק מצד
סיבה מיוחדת לא פקד אותם, אף שהי' הפקודה למנות רק יוצאי צבא, ואי נימא דליכא חיוב
עליהם כלל, הרי פשוט למה לא פקד אותם, כיון שאין חיוב עליהם ללחום, וכמו שמצינו
כנ"ל בריש במדבר דהלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם וביאר הרשב"ם כיון
שאינם הולכים למלחמה, וא"כ מאי שנא הך דדברי הימים שבעצם הי' צריך לפקוד אותם
אף שאינם מחוייבים?
לפי דעת הרבי מתיישבים הסתירות
ולפי השיחה נראה דהכל א"ש, דכיון דיוצאים
למלחמת הרשות להרחיב גבולי ישראל וכו' כהנ"ל, במילא שייך לומר הדין דאלמנה
לכה"ג וכו' אינם חוזרים, ועד"ז מובן דשייך ההיתר דיפת תואר במלחמת
הרשות, וא"ש ג"כ מ"ש הרשב"ם כנ"ל דלא נמנו עם ישראל כי
אינם יוצאים למלחמה דהרי שם איירי במלחמת כיבוש הארץ ובזה אין יוצאים כפי שנת'
בהשיחה, וכמ"ש הרשב"ם שם בפסוק ב' וז"ל: שאו את ראש כל עדת. לפי
שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל, ובני עשרים ראוים לצאת בצבא המלחמה שהרי בעשרים
בחודש השני הזה נעלה הענן כו' וכתיב שם נוסעים אנחנו אל המקום וגו ולכך צוה
הקב"ה תחילת חודש זה למנותן עכ"ל, ולמלחמת כיבוש הארץ לא יצאו שבט לוי.
משא"כ בהך דדברי הימים הנ"ל דמוכח
דיצאו למלחמה, הרי שם לא איירי במלחמת כיבוש הארץ, לכן השתתפו ג"כ שבט לוי,
וא"ש ג"כ מהך דיהושע דמוכח דלוים לא השתתפו כי שם איירי במלחמת כיבוש
הארץ.
ולפי השיחה יוצא דשפיר סב"ל להרמב"ם
במלחמת מדין כהגירסא "להביא שבט לוי", דכיון שהי' מלחמה לנקום נקמת
ה' לכן זה שייך במיוחד לשבט לוי שהם חיל ה'.
ואפ"ל
שכל שקו"ט זה ובירור דעת הרבי, אפשר להיות נוגע לעת"ל, אם שבט לוי
ישתתפו במלחמה, דבכל מה שיתוסף על א"י גם שבט לוי ישתתפו, משא"כ
בא"י שנתקדשה כבר לא ישתתפו, ובנוגע לקיני קניזי וקדמוני הנה עפ"י
מ"ש בלקו"ש חכ"ג שם (ע' 211) דמלשון הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל
פי"ג הי"ב): "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו
מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו . . לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין"
משמע דהא בהא תליא דכיון שאין עורכין מלחמה לכן לא נוחלין, ובמקום שנוחלין
ג"כ עורכין מלחמה (כמבואר שם לגבי שאר ארצות) א"כ כיון שנת' בלקו"ש
חל"ח פ' פינחס ע' 106 שבארצות אלו דקיני קניזי וקדמוני נוחלין הלויים, ורק
בארץ כנען לא, הרי בפשטות מוכח מזה שגם בארצות אלו הם עורכין מלחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה