סדר הלימוד - הגר"מ קליין זצ"ל

חלק שמיני

שערי המשנה

שער א

מ"ב למטמנים התשל"ה בנ"י יצו"א

לכבוד ידידי היקר והנעלה הרה"ח הגאון וכו' כש"ת מוה"ר... שליט"א ר"מ דישיבת וכו' בנ"י.

אחדשה"ט וש"ת,

בדבר שאלתו ובקשתו בדרך החינוך לבני הישיבה וכיצד ינהג בבחורים הרוצים ללכת לבתי ספר עממים האיך ובמה אפשר לעכבם מלילך בקאלעדזש כי טענתם שהולכים רק ללמוד אומנות שמצוה ללמוד אומנות.

כתיב (משלי כ"ב ו') חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. העיד לן שהמע"ה דהמחנך לנער לפי דרכו ישאר באמנותו עד לעת זקנתו ולא יסור ממנה לעולם ויש לתמוה שראינו בעונ"ה הרבה מתלמידי ישיבה שנכנסו בישיבות מג' שנים ולומדים שם עד ט"ז וי"ז שנים ואח"כ לאט לאט עוזבים את התורה שהוא מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים לפעמים הוא נכנס לבית ספר עממי קאלעדזש בלע"ז או כיוצא בזה ומתחיל בלילה וגומר ביום ואח"כ ח"ו עוזב את הכל וע"ד שאמרו (שבת ק"ה ע"ב) כך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד ע"ז והולך ועובד א"ר אבין מאי קראה לא יהי' בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע ואנו רואים שרובם היוצאים לבתי ספר אלו בעונ"ה נאבדים משדה התורה והיהדות ורוב מהנשארים אתנו ג"כ אמונתם נלקה בחסר ויתיר וכל ימיהם מלאים במחשבות ורוצים להשוות דעותיהם הכוזבות מבתי ספר אלו עם מה שלמדו מתורתינו הקדושה וכבר כתב הריב"ש על שני גדולי עולם, וגם בתשו' הרשב"א האריך בזה. וגם לפעמים יוצאים ועוזבים כל התורה בלי ליכנס לקאלעדזש בטענה בלתי מספקת והדבר צ"ע מאחר שהבטיח שהמע"ה שלא יסור ממנה למה באמת הם סרים אף שנתחנך על פי דרכו בישיבות וחדרים ממלמדים יר"ש.

והנה פשוט דעיקר הסיבה לזה חסרון הבטחון בה' שהוא הוא הזן ומפרנס לכל ומוריש ומעשיר ובידו כח לגדל ולחזק לכל והוא משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום וכמ"ש חז"ל (קדושין פ"ב) ר"מ אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקי' וקלה ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות אלא למי שהעושר שלו שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאום ה' והרי אנו רואים כמה עשירים מפורסמים שלא למדו בבתי ספר כלל וכ"ש שלא למדו בקאלעדזש ולעומת זה ראינו אלפים ורבבות מבני הקאלעדזש שקשה להם פרנסתם כקריעת ים סוף עובדים עבודת פרך יום יום כדי להחיות את נפשם.

וכבר אמר החכם בספר חובת הלבבות שער הבטחון בפתח השער מעשה בפרוש אחד בתחילת פרישותו ופגע אדם אחד מעו"כ בעיר אשר הלך אליה אמר לו הפרוש כמה אתם בתכלית העורון ומעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים א"ל האמגושי ומה אתה עובד א"ל הפרוש אני עובד הבורא היכול ומכלכל האחד המטריף אשר אין כמוהו א"ל האמגושי פעלך סותר את דבריך א"ל הפרוש והאיך א"ל אילו היה מה שאמרת אמת היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך הנה ולא היית טורח לבא אל ארץ רחוקה כזאת ונפסקה טענת הפרוש ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההוא ולא יצא מעירו אחר כך ע"ש. והכ"נ פשוט דודאי הקב"ה זן ומפרנס לכל ומי שיש לו בטחון בו ולבו בטוח בה' באמונה שלמה יתפלל אליו כמ"ש ר"מ לי הכסף ולי הזהב ובידו להושיע בין רב בין מעט עובד (ומה שאמרו ז"ל מן דביש ליה בהאי מתא ילך למתא אחריתא לא קשה לבעל חובת הלבבות הנ"ל דפרוש לעולם לא ביש ליה ומי שמרגיש דביש ליה ע"כ אין לו הבטחון השלם כבר כידוע דצדיק אמת מקבל הכל באהבה וממילא לא ביש ליה).

ואמנם מנהג הרופא כשבא אצל החולה לחפש סבות המחלה ואם יצליח למצוא הסיבה ולהסירה תסור המחלה מאליה ולכן אנחנו צריכים לחפש דרכים להסיר סיבת המחלה הזו ולאחר שנמצא סיבה אולי נצליח להסירה מכל או עכ"פ ככל האפשר בס"ד.

ואשר נלפענ"ד בזה הם כמה סיבות ראשונה שבחור הלומד בישיבה 10-15 שנים בישיבות ואינו מרגיש טעם מתיקות התורה וע"ד שאמר דהמע"ה טעמו וראו כי טוב ה' דלאחר שיטעמו טעם תורה צריך לראות כי טוב ה' וכתיב יקרה היא מפנינים מזהב ומפז רב, וכתיב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש, וכתיב לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי וכתיב נתת שמחה בלבי מאת דגנם ותרושם רבו, וכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, וכתיב מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, וכתיב מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי, וכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, הנה מבואר בכתובים טובת התורה ותועלת השיג הגדול המביאה ללומדיה מצד עושר ואושר.

ובדברי חז"ל אמרו תורה סם חיים לכל גופו (עירובין נ"ד) שנאמר רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך ואמרו חז"ל תורה מגנא ומצלא (סוטה כ"א) ואמרו ז"ל תורה משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו (שלהי קדושין) ואמרו ז"ל העוסק בתורה בלילה מושך עליו חוט של חסד (חגיגה י"ב) ואמרו העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו ונכסיו מצליחין (ע"ז י"ט) וכתיב אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ואמרו כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה (פ' קנין תורה) ואמרו לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם (ב"מ קט"ז) ובתורה כתיב אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ואכלתם לחמכם לשובע וגו' ועוד ועוד כמה מברכות והיעדין שהבטיח אותנו הקב"ה ולמה אין מרגישין הבני תורה את כל זה והרמב"ם ז"ל כתב אין לך שמחה גדולה מהתרת ספיקות, ואדרבה רואים כמה מבני תורה נופלים בעצבות בלי שמחה כעץ יבש נפשו עליו עגומה במקום להיות משיבת נפש.

ולפענ"ד עיקר הגורם לחסרון זה הוא מה שנשתבש סדר הלימוד בכמה מהישיבות בדור הזה ממה שנהגו מאז ומתמיד מימות משה רבינו ועד דורות האחרונים שלפנינו ולכן אין התלמיד מרגיש טעם התורה ואינו מוצא סיפוק נפשי, כעין שתתן האם לטעום להתינוק דבר שאינו רואה בו הטבה, ומלפנים זאת בישראל על סדר הלימוד בישיבות גדולות וקטנות היו לומדים עם התלמידים מס' מס' מתחילתו עד סופו והיו עושין חזרה עד למאה פעמים ואחד והיו עוברין בחינות על מס' כולה בע"פ עם גמ' ותוס' מילדותם עד כשהגיעו התלמידים לי"ח שנה היו זוכרין כמה מאות דפים גמ' עם תוס' בע"פ עם כמה מפרשים וגם בש"ע עשו פרי בהלכה למעשה ובכל מקום שיצא שמו הולך לפניו כצליחות של פליטון וכמ"ש ז"ל בתענית האי צורבא מדרבנן דמי לפרצודא תותי דקלא כיון דנבט נבט ובזה היו זוכין לכתרה של תורה והיו קונין שם לעצמם ולמשפחתם משמרתו בנערותו מכל רע ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. כמה מהתלמידים לקחו אותם עשירים גדולים לבנותיהם שהיה להם לכבוד להיות לו בן תורה כזה לחתן. אחרים נעשו רבנים גדולי תורה ועוד גדלו והצליחו ועשו פרי.

לא כן עתה שנשתבש סדר הלימוד ואין לומדים עם הבחורים אלא מעט מזער איזה דפים חמשה עשר או עשרים לזמן עם איזה קושיות ופלפולים וכל זמן מתחילים מסכתא אחריתא ולא עוברין ולא עושין חזרה על המסכת ובתנאים ז"ל כתבו אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחת ור"פ שנה לתלמידו ד' מאות פעמים ובכמה מקומות מצינו תנא מיניה ארבעין זמנין והי' דומה ליה כמונח בקופסא ובפחות מזה לא היה דומה כמונח בקופסא וגם למדו להלכה למעשה ויצא מהפעולה והלימוד הלכה למעשה מסקנת הענינים וזה בתנאים אמוראים מלאכי מעלה לא הספיקו לעצמם שלא לעבור עכ"פ ארבעים פעמים. ובזה ממילא נשתבש המנהג בכמה ישיבות שלומדים סדר אחד לבקיאות כלומר שלומדים הרבה גמרא עם רש"י אבל אין חוזרין עליה וזה פשוט שאינו בקיאות אלא ביטול זמן שמיד שלמדו נשכח ממנו ולא עוד אלא שאח"כ קשה ללמדו לו כלל וע"ד שאמרו קשה עתיקתי מחדתא והכא כיון שעובר עליו הו"ל עתיקתי וקשה לו ללמדו. וגם כי אין לומדים אותו אלא כעין קורא בתהלים ואינו מוצא בו טעם כלל.

והגם שלמד איזה דפים גמרא עם איזה קושיות עם פלפולים מ"מ כיון שלא למד כל המסכת לכל הפחות הרי הוא אצלו כספר סתום וחתום ואינו מספיק להחיות את נפשו וכ"ש לשמחו ולזה אמר דהמע"ה תורת ה' תמימה משיבת נפש כלומר כשהתורה תמימה אז היא משיבת נפש אבל מה שלומד איזה דפים ממסכת זו ואיזה דפים ממסכת אחרינא אין זה מספיק להשיב נפשו. ואדרבה הוא עצב ויגון שלאחר ט"ו שנים וכיוצא בו שלמד לא זכה לדעת אפילו איזה מסכתות וכ"ש שלא גמר כל הש"ס ומתי יגיע לגמור כל הש"ס עם הש"ע ושאר מפרשים ועי"ז נופל בעצבות והולך מדחי אל דחי עד שמחליט בעצמו שהוא אינו ראוי לישב וללמוד ולהיות מנושאי דגל התורה וממילא הולך ומחליפה בצרתה בצדה בלימודי קאלעדזש וכיוצא בזה ח"ו.

ושמעתי שהגאון הצדיק מוה"ר אלי' לאפיאן זצלה"ה אמר מפי קדשו של הגה"ק בעל חפץ חיים זלה"ה עס איזט א' עולה שאין כמותו דאס א' ישיבה בחור לאזט א' ישיבה אין ער ווייס נישט קלאר קיין צווי סדרים גמרא מיט תוס' וואס קוועטשט מען אזוי עכל"ה.

שנית מה שנשתבש מאוד הוא מה שאפילו באותו המעט שלומדים מתעמקים באיזה קושיות שלא לצורך ומפלפלים בהם בחקירות וחקירות שונות שאין להם שום שייכות להלכה למעשה ולפשט הגמ' אלא משום דרוש ותבלה הזמן, ותפסו התפל לעיקר והעיקר לתפל, שעוזבים להעמיק בענינים הנוגעים הלכה למעשה בדבר הצריך לעולם לו ולכל העולם לחפש אחר הפסק ההלכה כפי הצורך, ולעומת זה אדרבה מבטלים את התלמידים הרוצים ללמוד לדעת ההלכה שאינו למדן "דאס איזט נישט קיין לומדות" והוא מעשה יצר דאדרבה פלפול שלא להלכה הוא אינו לומדות דהוא פלפול של הבל וגדול הלימוד שמביא לידי מעשה וכל שאינו מביא לידי מעשה אינו לימוד.

[ובס"ח סי' תתרי"א ההולך לדרך לארץ מרחקים ללמוד תורה ובידו כסף שיוכל ללמוד ב' סדרים ילמוד תחלה מה שנוהגים תדיר ויוכל ללמד לאחרים שאם ילמוד תחלה סדר קדשים ועדיין אינו יודע סדרים שצריכים להם בכל יום כמו שחיטת חולין ושבת וברכות וכיוצא בהם כי כשלומד אלו יהיה בלבו כדי ללמד לאחרים ולא יתכן לאותם שלא למדו עדיין מס' הצריכים להם להורות בכל יום שילמוד להם מסכתות שנוהגין לימות המשיח ובמקום שיש מחלוקת במשא ומתן צריך לעסוק בסדר נזיקין ואפילו כשלומד שאר סדרים בדרך עכל"ק. ומבואר שקודם ילמוד מסכתות והלכות הנוהגות בזמן הזה ולא הלכות הנוהגות לימות המשיח והוא עדיין לא למד מה שנוגע לו היום ובכל שעה ובכל עת].

ואעתיק לשון רבינו הגדול הטור מה שכתב תוכחת לבניו בלימוד התורה (הובא לדפוס בדף האחרון מארחות חיים לרבינו הגדול הרא"ש ז"ל ירושלים תשכ"ב) וז"ל והוי זהיר בתלמוד תורה לשמה כדי שתדע המצות ותשמור עצמך מן העבירות וכו' "והוי זהיר להאריך ולהעמיק ולחפש אחר כל הספרים בדרך פסק ההלכה בדבר הצריך לעולם, ולא תאריך ולא תעמיק בדברי קושיות שלא לצורך, כי אינם עושים רוב בני אדם כי אם לקנות שם מערבב בעלי הגמרא ובכל מסכתא שתלמוד תכתוב מעט בכל מן הפוסקים ומן ההלכות המעורבבות כתוב הכללים כדי שיהיו בידך ואם תספה (תספק) באחד מהם תמצאם בפעם אחרת ובזה יצאו דבריך לאור ותתקיים תורתך ותזכור שתקרא ותוציא לשון הגמ' בפיך ולא תגמגם בקריאתה כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא למוציאיהם בפה עכל"ק.

והנה כתב רבינו הגדול הטור ז"ל שדרך לימוד התורה הוא להעמיק ולהאריך בספרים בדרך פסק הלכה וגם זה בדבר הצריך לעולם והזהיר את בניו שלא להאריך ושלא להעמיק בדברי קושיות שלא לצורך כי אינם עושים רוב בני אדם כי אם לקנות שם מערבב בעלי הגמרא, ובאמת כי עיין בדברי הגמר' שלחו מתם סיני עדיף דהכל צריכין למרי דחטי אלא דהתם העוקר הרים נמי על דרך הלכה הי' לומד אלא שלא הי' כ"כ בקי כהמרי דחיטא וזה היה דרך כל רבותינו הראשונים כגון הרמב"ם ז"ל שעזב את כל הקושיות וליקט את כל ההלכות מכל הש"ס והרי"ף והרא"ש והטור והקודמים והבאים אחריהם בעלי השו"ע הב"י והרמ"א והט"ז והש"ך הב"ח והלבוש הפמ"ג הגר"א ז"ל הח"ס ועוד, כולם זי"ע זה היה דרכם למו כידוע ומפורסם לכל.

[וכבר הבאתי מגמ' קידושין ל"ג ע"ב ר' אלעי ור' יעקב בר זבדי הוו יתבי חליף ואזיל ר' שמעון בר אבא וקמו מקמיה אמר להו (על שקמו מפניו) חדא דאתון חכימי ואנא חבר ועוד כלום תורה עומדת מפני לומדיה ופרש"י תורה עומדת מפני לומדיה בתמיה לפי שעסוקים בדבר הלכה היו קרי להו לדידהו תורה עצמה ולדידיה קרי לומדיה ומבואר דהלומד ועוסק בדבר הלכה מקרי תורה עצמה ע"ש.

ובגמ' סוטה כ"א ויש זכות תולה ג' שנים מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם ואומר בהתהלכך תנחה אותך זה עוה"ז בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצל מן הקוצין ומן הפחתים ומן הברקנים ועדיין מתירא מחיה רעה ומן הליסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם וכו' מאי פרשת דרכים אמר רב חסדא זה ת"ח ויום המיתה כו' מר זוטרא אמר זה ת"ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא ופרש"י דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא וה"ק עלה עמוד השחר ניצל מן החיה רעה זכה לתורה ניצול מיצה"ר ומן החטא ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך אם יזכה שיסייעוהו מן השמים להתקבל דבריו בין חבריו להורות כהלכה וכמשפט הגיע לפרשת דרכים כלומר זכה לכך ניצול מכולם עכל"ק. ומבואר דכשזכה לבא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אז הוא דניצול מכל והוא שחבריו מקבלין דבריו להורות בהלכה וכמשפט ועיין תוס' שם מבואר מיהו דהעיקר הלימוד שמעתתא אליבא דהלכתא].

שער ב

והנה כבר כתבתי בכמה מקומות שעיקר הלימוד לתלמיד שיצליח בלימודו הוא שילמוד הרבה תורה גמרא רש"י ותוס' רא"ש ור"ן ומהרש"א ויחזור עליהם הרבה פעמים כפי האפשר ובכל יום ויום יוסיף על מה שלמד אתמול ובגמ' (קידושין ל' ע"א) רבי חייא בר אבא אשכחיה לריב"ל דשדי דיסנא ארישיה וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא א"ל מאי כולי האי א"ל מי זוטר מאי דכתיב והודעתם לבניך וסמוך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב מכאן ואילך ר' חייא ב"א לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה פירש"י עד דמקרי לינוקא ומוספיה מהדר ליה מה שקרא אתמול ומלמד עוד פסוק יותר ע"כ הנה מבואר הסדר הלימוד שילמוד בכל יום תורה ולמחר יהדר על כל מה שלמד מאתמול ויוסיף בכל יום ויום על מה שלמד אתמול ולא יעבור עליו יום בלי תוספות לימוד. וכלל גדול הוא לכל מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה ולהיות נמנה בין הת"ח ללמוד כל התורה ואע"ג דלא ידע כולהו טעמי וכמ"ש בגמרא (שבת ס"ג) א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר אינש והדר ליסבר ע"כ.

ופירש"י ליגמר אינש שמעתא מרביה ואע"ג דלא ידע לכולהו טעמיה והדר ליסבר טעמיה דהא קשה ליה לרב כהנא ולא הוה ידע להאי טעמא ותלמודיה הוה קים לי' מדהוה בר תמני סרי ע"כ. ובגמ' (ברכות ס"ג וע"ז י"ט) ואמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה שנאמר בתורת ה' והדר ובתורתו יהגה ואמר רבא לעולם ליגרס אדם ואף על גב דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר ופירש"י ואח"כ יהגה יעיין בתלמודו לדמות מילתא למילתא ולהקשות ולתרץ ובראשונה לא יעשה כן שמא יבטל והרב לא ימצא לו כל שעה ועוד לאחר ששנה הרבה הוא מתיישב בתלמודו ומתרץ לעצמו דבר הקשה והכ"נ אמרינן בהרואה הסכת ושמע הם ואח"כ כתת ומייתי לה דרבא התם ע"כ.

ובגמרא סנהדרין מ"ב כי בתחבולות תעשה מלחמה אר"א ב"ח אר"א אר"י במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות חבילות של משנה קרי רב יוסף אנפשיה ורב תבואות בכח שור ופירש"י מלחמתה של תורה הוראותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה לא באדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה הסוד אלא בבעלי משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת או אם יקשה לו דבר על דבר יבין מתוך משניות הרבה שבידו הא מני פלוני הוא ששמעניהו במקום אחר אומר כך עכל"ק.

הנה למדנו דלא תמצא מלחמתה של תורה ואי אפשר לעמוד על בוריה של תורה מתוך פלפול וחדוד אלא מתוך לימוד הרבה משנה וגמ' ופוסקים וכ"ש שלא יעמוד על הוראות התורה אלא מתוך לימוד הרבה חבילות חבילות משניות וברייתות ואף שאינו מבין כ"כ אין זה מגרע בשעת הלימוד כי אם לא עמד על בוריו במקום הזה יבין הדבר בלימודו הבא אחריו ואם לא נתגלה הסוד בפעם הראשונה יבין הענין שיחזור עליו שנית.

ורבינו הגדול תנא אלקי בדורות האחרונים מרן הגר"א זצ"ל בפי' על משלי (קאפ. ו') עה"פ תכין בקיץ לחמה פי' דהכונה שבימי הנעורים צריך לאגור הרבה תורה ואח"כ ליסבור להבין כל דבר על בוריו שאי אפשר להבין אף דבר אחד אם אינו יודע הרבה דברי תורה ע"ש והם ממש דברי רש"י ע"ז הנ"ל דכשלומד בימי הנעורים צריך ללמוד הרבה אף שאינו יודע לסבור הכל על בוריו וככה יעשה בימי הנעורים עד שירכוש לו ידיעות רבות בתורה.

ובספר א"ח כתר ראש אות מ"ט בשם רבינו הגר"א וז"ל, צוה לא' מתלמידיו לחזור סדר מועד ה' דפין ולכה"פ ג' דפין בכל יום שני פעמים הגמ', וח' פעמים הרא"ש ואח"כ פנים השו"ע שיהי' בקי בע"פ ולא לעכובא ללמוד כל התוס' והאחרונים, והלומד פוסק בלא גמ' אומרים ההמון שזה כדגים בלא פלפלין ורבינו אמר כפלפלין בלא דגים עכ"ל.

ובמעשה רב אות ס' כ' רבינו הגר"א וז"ל, ללמוד אחר התפלה תיכף ג' שעות בלי הפסק ללמוד רב אלפס בכל יום ולחזור היטב ספרי מוסר כמה פעמים בכל יום, ללמוד מקרא ואגדות ומדרשות, ללמוד גמ' ב' דפין בכל יום עם פירש"י ולחזור היטב, ללמוד שו"ע או"ח ולחזור היטב בכל יום ויום ללמוד מסכתא על פה ע"ש.

ובספר אבן שלמה פ"ח אות ב' (לימוד התורה) כתב עוד וז"ל: מתחילה צריך למלא כריסו מקרא משנה ואף על פי שאינו יודע לפרש המתניתין ילמד כולו גמרא בבלי וירושלמי תוספתא מכילתא ספרא ספרי וכל הברייתות ואחר כך לעסוק בפלפול חברים וזהו הדרה של תורה אבל המשנה סדר הלימוד, שלומד תחילה לידע איך לפלפל ואינו יודע משנה אחת כצורתה יאבד גם מקצת התורה ששמע בנערותו, עכל"ק.

ומיהו בכדי לבא לידיעת התורה צריך לחזור הרבה על מה שלמד והכי אמר רבא בר רב סחורה אמר רב הונא (ע"ז י"ט) מאי דכתיב (משלי י"ג) הון מהבל ימעט וקובץ על יד תרבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם קובץ על יד ירבה אמר רבא ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה אמר רב נחמן בר יצחק אנא עבידתה וקיים בידי ע"כ ופירש"י חבילות דגריס הרבה יחד אינו יכול לחזור עליו פעמים רבות ומשכח כי אתא רב דימי אמר משל לאדם שצד ציפורין ואם משבר כנפיה של ראשונה כולם מתקיימות בידו ואם לאו אין מתקיימות בידו משבר כנפיה פירש"י שלא תברח ע"כ.

מבואר דאופן שתשאר אצלו התורה הוא שיחזור עליה פעמים רבות ועי"ז יצליח בלימודו ועיין פסחים ע"ב ומגילה ז' תאנא מיניה ארבעין זמנין ועיין רמב"ם הל' ת"ת ויו"ד סי' רמ"ו, עכ"פ הם שני יסודות והעיקרים אשר עליהם נבנה לימוד התורה, ליגרוס הרבה ולחזור עליו הרבה והם הם עמודי התוך אשר עליהם סובב הלימוד לומד בכל יום דבר חדש וחוזר עליה הרבה פעמים ומוסיף ולומד וכן בכל יום ויום עד שידע כל התורה כולה.

[ועיין מהרש"א ב"מ ל"ג העוסקים במקרא וכו' הדר דרש להו הוי רץ למשנה כי הלימוד של הקטנים הוא במרוצה כדאמרינן פ' נערה כל המכניס את בנו פחות מבן ו' חביריו רצין אחריו להיות פקחין כמותו בתורה ואינן מגיעין למעלתו וכן הוא גם לימוד הנערות שהוא יותר במרוצה מלימוד הזקנה וכו' גם הלימוד בעצמו הוא אז במרוצה וכו' ע"ש ולכן אמר הוי רץ שהלימוד יהיה במרוצה ע"ש וגמ' תענית ח' ע"א שר"ל למד ארבעים פעמים משניות ואח"כ נכנס ללמוד גמרא אצל ר' יוחנן ע"ש וברש"י.

ועיין סוכה כ"ח ע"ב אוכל ושותה ומטייל בסוכה ופריך איני והאמר רבא מקרא ומתנא במטללתא ותנויי לבר ממטללתא ומשני ל"ק הא במגרס הא בעיוני כי הא דרבא בר חמא כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא מרהטי בגמ' בהדי הדדי והדר מעייני בסברא ועיין רש"י הא למיגרס כלומר תרי גוונא שינון הוו למיגרס גמרא הברורה לו כבר והיינו שמעתא צריך סוכה והיינו משנן וכו' מבואר מרהיטת דסוגית הגמ' היו מרהטים כלומר למדו במהירות כדי לידע הגמ' בעל פה הגמ' בעל פה ואח"כ הוא דמעייני בה. ולשון רבינו החת"ס יו"ד סי' קנ"ה והיות הוא בעל תורה לפי מכתבך יוסף אומץ הרבה בתורה ללמוד איזה דפים מש"ס בכל יום ולחזור עליו מבלי פלפול הנהוג רק להכניסו לקיום ע"כ. וכן הביא בכתר רא"ש בשם רבינו הגר"א ללמוד כמה דפים גמרא בכל יום ע"ש.

ובס' שבט מוסר פרק כ"ז בא"ד וז"ל כשתרצה ללמוד תתורה בחר לך מקום שפל קורות וכו' ואני הכותב מעיד עלי שמים וארץ שרוב מה שחנני ה' לחדש בתורה וכו' היה במקומות שפלים ועל הארץ ובתוך אנשים עניים נבונים שפלים ונמוכי רוח וכו' ודע באמת שיותר יוכל האדם ללמוד ולהרבות תורה עם אנשים ת"ח ונמוכי רוח אעפ"י שאינם יודעים כ"כ ממה שיוכל ללמוד עם חכמים מחוכמים וכו' ע"ש].


שער ג

גם צריך לדעת שא"א בתחילת לימודו ללמוד כל המפרשים בבת אחת ואדרבה אם ילמוד מפרשים הרבה בבת אחת בשיטות שונות יתבלבל הדעת ולא יוכל לבוא לעמק השווה ולכן יותר טוב שבעת התחלת לימוד הש"ס שלא לעיין בכל המפרשים אפילו ראשונים בפעם ראשונה אלא בפעם הראשונה ילמוד למשל גמרא רש"י ותוס' רא"ש ומהרש"א וכיוצא בו ולא יבטל זמן הרבה בעיונים שאינם נוגעים לעצמם הפשט, אלא ילמוד היום ויחזור עליו ולמחר יחזור עליו עוד כמה פעמים, ויוסיף עליו מן החדש וכמ"ש רש"י מהדר לו מה שקרא אתמול ומלמדו עוד פסוק יותר וככה יתמיד בלימודו יום יום ואם ברכהו ה' בזכרון טוב ויוכל לחזור עד שידע בעל פה טוב מאד מאד ויועיל לו הרבה וככה ימשיך עד שילמוד כל הש"ס ויהי' בקי בכל או רוב הש"ס עכ"פ.

והיות כי צריך לחדד גם שכלו וללמוד לעיין גם מזה אל תנח ידיך לגמרי אלא ילמוד לערך חצי דף גמרא בכל יום בעיון ובעומק כפי האפשרי ויחזור עליו הרבה עד שיהיה שגור בפיו ויהיו שניהם טובים שהלימוד בלי חזרה הוי כזורע ואינו קוצר ולכן יראה לכה"פ ללמוד בכל יום דף אחד גמרא או יותר מעט כפי יכלתו בכל יום ויום ויעבור עליו לכה"פ עד ד' פעמים או יותר ויוסיף דף אחד חדשות ובאופן כזה יעשה גם עם החצי הדף או כיוצא בזה שילמוד לעיון התורה. ואם יעשה כן יראה שלמד יותר ממאה דפים בזמן גמ' תוס' ועיקרי הראשונים ואם ימשיך ככה במשך ג' או ד' שנים יהיה בקי ברוב הש"ס ויתן לו סיפוק נפש שעלתה לו ללמוד כל כך בג' שנים וממילא אז ימשיך בהתמדה לעלות ממדרגה ומדרגה ולא ירצה שוב להחליף התורה שלמדה ורכש לו בעד לימודי חול או שום דבר בעולם כי יקרה היא מפנינים מזהב ומפז רב.

וז"ל השלה"ק מסכ' שבועות איתא במס' ברכות דף ל"ח ר' חייא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דר' יוחנן רביה וז"ל התוס' לאו דווקא כל תלמודא אלא כל מה שהיה לומר כל שלשים יום היה חוזר הכל לפניו ביום שלשים ואחד עו"ש הרוצה ללמוד ושיתקיים בידו יוצא הדבר בפיו כדגרסינן במס' עירובין פרק כיצד מעברין דף נ"ד ברורי' אשכחיה לההוא תלמידא דהוה גריס בלחישא בטשא ביה ואמרת ליה לאו הכי כתיב ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ"ח איברים שבאדם שמורה בלב ואם לאו אינה שמורה בלב וכו' ר' זירא אמר מהכא שמחה לאיש במענה פיו וגו' אימתי שמחה לאיש בזמן שהוא מענה פיו וכו' ומי שרצונו ללמוד יחזור תמיד לימודו ויבין ויזכור וכו' ר"ל הוה מסדר מתניתי' מ' זימנין כנגד מ' יום שנתנה בה תורה ועייל קמיה דר"י ר"א בר אהבה מסדר מתניתי' כ"ד זימנין כנגד תורה נביאים וכתובים ועייל לקמיה דרבא ואם אינו חוזר בתלמודו ישכחנו וכו' ומי שרגיל בחזרת לימודו יהיו דברי תורה משוננין בפיו ומזומן להשיב לכל שואל וכו' ואמר רבא ליגרס אינש והדר ליסברא וכו' וכן איתא במס' שבת פ' במה אשה אמר רב כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין הוה גמרינן ליה לכולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דלגרס אינש והדר ליסברא פירש"י וכו' מזה מוכח דליגמר אינש תחילה הרבה ואח"כ יתרגל בעיון ואשרי מי שיבחר ויצא ידי שניהם ונוהג כפי מה שראיתי נוהגין הרבה חכמים שלמים דהיינו שלומדים בכל יום תלמוד משני מסכתות אחת לומדים בה הרבה במרוצה בלי עיון גדול ואח"כ מסכת אחרת לומדים בה מעט ובעיון ופלפול וחידוד עכל"ק.

עו"ש ומכל מאורות העליונים כלולה מצאתי כי ט"ו דרכים צריכים לעסק התורה. הדרך הא') שיהיה הלימוד עם חכם גדול ובחברת חברים חשובים וארז"ל חרב אל הבדים אלו תלמידי חכמים שעוסקים בתורה בד בבד ר"ל ביחיד. הדרך הב') שיהיה עיון בספרים שחברום גדולי חכמי ישראל שדבריהם רבי הכללות עם הקצור ולא יושגח לחבורי רבוי הדברים כאילן רב העלים ומעט הפרי. הדרך הג') שיכוין האדם למה שיקרא וישנה לדעת הפירושים והמכוון המאמרים. הדרך הד') שיכוין תמיד לעשות סימנים למה שיקרא וישנה או ילמוד. הדרך הה') שיעיין ויקרא תמיד בקבוץ אחד ולא היום בקבוץ אחד ומחר בזולתו באותו הענין. הדרך הו') שיעיין תמיד בספרים יופי הכתיבה ויופי הקשירה ויהיה מקום העיון יפה הבנין. הדרך הז') שיהיה העסק בתורה בקול והדיבור המוחש שישמע מה שמוציא פיו ולא בחשאי ובקול נמוך כאוב מארץ אבל בהנעת כלי הדיבור כולם וכל כחות הגוף וכתב הרמב"ם כל המשמיע קולו בשעת תלמודו תלמודו מתקיים והקורא בלחש במהרה שוכח. הדרך הח') שיהיה תלמוד בשעיור בין במקרא בין במשנה ולזה תמצא ספרי המשנה הקדומים כתובים עם הניקוד והטעמים. הדרך הט') שיהיו הספרים מכתובה אשורית. הדרך הי') שיהיו הספרים מכתיבה גסה ולא דקה. הדרך הי"א) שילמד זולתו. הדרך הי"ב) שיהיו תלמידים ותלמוד בשוה ונחת ובישוב הדעת ובמתינות ולא יהיה אדם נמהר בעסק התורה. הדרך הי"ג) שיהיה העסק בתורה לשמה להשלים רצון האל ולהתקרב אליו. הדרך הי"ד) שייחד ויקבע זמן מוגבל לעסק התורה יפנה בו מחשבתו מכל עסק ומחשבה זולתה. הדרך הט"ו) להתפלל לאל שיתן לו חכמה ובינה וזכירה טובה. אלה הם דרכי ה' ישרים ילכו בם עכ"ל מספר עבודת הקודש.

גם צריך לסדר ללמוד בהלכה טור וב"י ושו"ע א"ח טו"ז וש"ך ושאר גדולי האחרונים בכל יום ויום קביעות גמור וילמוד למשל בכל יום טור וב"י לערך שעה או שעתיים כפי הזמן ועל זה ילמוד אח"כ המחבר והרמ"א על הטור עם קצת מפרשים וג"כ יעבור עליו בחזרה בכל יום ולמחר יעבור עליו ויוסיף לקח מן החדש וכמו שכתבתי לעיל הכל לכה"פ ד' פעמים לעבור בכל דבר וכל המרבה הרי זה משובח וגם ילמוד קצת ספרי מוסר ואיזה קיצור לידע הלכות הנוגעות בכל יום עד שילמוד כל השו"ע מן המקור ובטוח אני שאם ינהוג כן שיצליח בלימודו יותר מן המשוער.

וז"ל ספר ארחות צדיקים בשער התורה, ויש ראיות גדולות ברורות מכמה מקומות בתלמוד שהיו כולם רגילין בחזרה ולכל אחד היה לו סכום מנין כך וכך פרקים ליום כשהיה טרודים ביום אז היו פורשין בלילה וכל ל' יום היו חוזרים תלמודם ובזה הענין היו לומדים גם כן בצרפת עד שהגיעו למעלות רבות לידיעה גדולה ולא הוצרכו לספרי פוסקים כי היו יודעים המצות מתוך התלמוד והתוס'. וכן בארץ צרפת היו עוסקים בעסק גדול וזמן רב והיו יושבים במקום אחד ללמוד כל התלמוד והיה חוזרים תמיד ולא פסקה תורה מפיהם והיו עושים כמו מעשים הראשונים כדאמרינן ליגמר אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר ואמרי' מעיקרא ליגמר אינש והדר ליסבר וכל זה אינם עושים עתה כי כל אחד רוצה ללמוד תוס' וכל חידושים וחידושי דחידושים קודם שידע צורת התלמוד א"כ איך יצליחו כיון שעושה להיפך מה שאמרו חכמי התלמוד כי כל מה שנאמר בתלמוד הכל אמת ואין להשיב עליו או לשנותו ולא להוסיף ולא לגרוע וכו'. ואם היו לומדים בקביעות יום ולילה אז היו לומדים והיו בקיאין בתלמוד והיו מתאוים ללמוד כי היה להם להבין בקל והיה אדם בא ללמוד לעולם נים ולא נים תיר ולא תיר והיו מוסיפין בכך יראת שמים שלימה וגם היו מתרבים התלמידים והיו עוסקים תמיד. אבל עתה מרוב טורח השמועות נעשית עליהם ההלכה כמשא כבד ולא יכלו עוד להביט בה ומתוך כך עוסקים בשיגעון ובליצנות מבלבלין ומבטלין ועוסקים במיני תחבולות ואין להם יראת שמים. ואמרו בויקרא רבא נכשל אדם בעבירה אחת ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה אם היה רגיל לקרוא דף אחד יקרא ב' דפין או לשנות פרק פעם אחת ישנה פעמים או ללמוד פרק אחד ילמוד ב' פרקים אלמא רוב גירסא עיקר כ"א היה הפלפול עיקר לצעוק ולהרים קול חצי יום בדיבור א' אז היה לנו לומר אם מתחילה היה רגיל להקשות קושיא אחת יקשה ב' קושיות. ובפ' האיש מקדש אמרינן כשמת ר"מ אמר ר' יהודה אל יכנסו תלמידי ר"מ לכאן מפני שקנתרנים הם וכל זה שלא היו רוצים להתבטל מגירסתן כי ר"מ היה חריף ולא עמדו חביריו על סוף דעתו. והא דאמר בפרק במה מדליקין אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין שואלין אותו נשאת ונתת באמונה פלפלת בחכמה משמע שצריך אדם לפלפל זה לימוד הגמרא שמקשינן משניות על ברייתות ומתרצינן להו אי נמי ע"י עסק והגיון בתורה נותן דעתו לדקדק ומוצא טעמו, אבל לישב כל היום לפטפט פשיטא שלא לעשות כן. וכן עתה רוב הלומדים מודים בעצמן שאין לומדים כהוגן ויודעים שאינם לומדים דרך הישר כי מרוב טורח הפטפוטים שהם מפטפטים הם מתבטלים לגמרי ולא ישיגו ללמוד לא תורה ולא נביאים וכתובים ולא אגדות ולא מדרשים ולא שום חכמה מחמת רוב תחבולות שלהם. ועיין בספר אור החיים להגאון מוה"ר יוסף יעבץ הקדמון שעל זה אבדה גלות ספרד ע"ש. הו"ד בס' מכתב הראשון.

והנה רבים טוענים כי אין זמן לכל זה ללמוד ביום אחד כל כך הרבה אבל באמת הדבר זה הוא טעות ומעשה יצר הוא או בכלל עצלות ועתה אתן לך בני קצת משל כשתקום בבוקר בשעה 5.00 או 5.30 ותלמוד שתי שעות עד 7.30 ואח"כ תתפלל שחרית עם ארוחת בוקר עד תשע ומתשע עד 1.00 או 1.30 תלמוד גמרא עם מפרשים מ-1.30 עד 2.00 ארוחת צהרים מ-2.00 עד 3.00 תלמוד איזה קיצור בהלכות לידע האיך להתנהג מ-3.00 עד 7.00 בערב תלמוד שיעור שני בגמ' עם מפרשים מ-7.00 ועד 8.00 ארוחת ערב ומנחה ומעריב (או שתתפלל מנחה מיד אחר ארוחת צהרים) מ-8.00 עד 10.00 תלמוד קצת בספרי מוסר וחזרה בשו"ע ובשאר ענינים ב-10.00 תלך לישן ולנוח לעבודת הבורא להשי"ת שמו ולקום בבוקר ולעורר השחר וכשתעשה כן תראה שיש לך זמן הרבה יותר ממה שחשבת רק שצריך לשמור על הזמנים בדייקנות גמורה כמובן כל ערום יעשה בדעת ויסדר כפי תוכן נפשו לאחד יותר טוב ללמוד בבוקר גפ"ת ואח"כ טור עם שו"ע והשני להיפוך וגם יש זמנים שיותר נוח ליה ללמוד בזה הכל כפי תוכן נפשו להוסיף ולגרוע על הסדרים הנ"ל אבל לשמור וללמוד כל הזמן הנ"ל ולפי"ז יוכל גם לישן כי אז יהיה יותר צלול בדעת ללמוד וזה בדוק ומנוסה, ודאי מי שיכול להוסיף על השעות מזה אשרי חלקו כי לא כתבתי זה אלא לתלמיד בינוני שלא יפחת ללמוד מזה הזמן ואם יעשה כן אני ערב לו שאי"ה בזמן קצר יתעלה בתורה וביראת ה' טהורה לשם ולתפארת.

שער ד

ובעיקר דרך הלימוד בזמן הזה ומה שנשתבש מדרך הלימוד דבדורות הקודמים לא הי' זה הדרך בישיבות כלל לא בליטא ולא בפולין ולא באונגארן טשעכיע ובשאר מקומות ודכירנא כד הוינא טליא ויצקתי מים על ידי מו"ר הגה"ק מרן יוסף אלימלך כהנא הי"ד למדנו בכל שבוע 6 דפים גמרא עם מפרשים ש"ע א"ח עם מג"א ויו"ד עם ט"ז וש"ך ועוד והיה נסיון בכל שבוע על כל השיעורים שלמדו ובסוף הזמן עשו חזרה על כל מה שלמדו בכל הזמן והיו ממש משימים לילות כימים אז לעבור הכל לערך שלשים יום או חמש שבועות וגם דברתי עם ידי"נ הגאון הגדול זקן ראשי ישיבה מוה"ר יעקב קאמינעצקי ועם ידי"נ הגאון הגדול רשכבה"ג מוה"ר משה פיינשטיין שליט"א ואמרו שזה הדרך נשתבש פה רק בזמן האחרון והגאון ר' אלחנן וואסערמאן זצ"ל הגיד שיעור בכל יום דף גמרא ותוס', זאת אומרת 6-7 דפים לשבוע ולזה גדלו והצליחו ועשו פרי ומאז סרו מזה הדרך בעלי כשרון מזניחים את התורה כי ממילא אין עולין למעלות התורה, שוב יצא לאור קול קורא מידידי שרי התורה מארצינו הקדושה שהכריזו על זה ולפי שהוא כמעט אות באות ממה שאני מצטער על זה יותר מעשרים שנים אעתיק דבריהם ככתבם וכלשונם (ועיין גם בספרי משנה הלכות חלק ה' סימן קע"ז באריכות) והשומע יקח לקח טוב.

קריאת קדושה

מאת מרנן ראשי הישיבות שליט"א

אלעזר מנחם מן שך, קרית הישיבה, בני ברק

ב"ה, יום ב' כ"ו בניסן תשל"ה

לכל בני הישיבות היקרים שיחיו, שלומכון יסגא לעלם

באנו בזה בדבר סדר הלימוד שבזמן האחרון ראינו שנשתבש אצל בני הישיבות שכל כך לומדים כמות מועטה, שבזמן אחד לומדים כעשרים דפים פחות או יותר קצת, ובאנו לעורר אתכם שלא זו הדרך לעלי' בלימוד וגם מאז ומתמיד לא למדו כך ומתוך זה אחר שעבר עליו הזמן, אינו מוצא סיפוק נפשי רואה שאין בידו כלום, כי הלא דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקו"א. ובלי ידיעות אי אפשר להגיע לשום דרגא בלימוד, ומאז ומתמיד הי' תופס מקום עיקרי החזרה, שהיו חוזרים כמה פעמים על כל מס' ומס' ומתוך זה נתקיימה בידו, ולא כך היום שאין חוזרים כלום, ואין להשלות עצמו שמעיינים בהראשונים ועוד ספרים, שאחרי כל זה אין סיבה ללמוד כמות כל כך מועטה.

ולזה דעתנו שעל כל אחד ואחד ללמוד לכהפ"ח דף גמ' בכל יום, ולעיין בספרי הראשונים ובספרי האחרונים המפורסמים, ולחזור על לימוד כל אחד כפי שקובע לעצמו אם אחר כל פרק או שני פרקים, או אחר גמר המסכת, ובזה ימצא סיפוק אחרי שעבר הזמן ויודע מסכת, ובזמן השני יודע עוד מסכת, וכן הלאה עד שיהיה בקי בסדר או שני סדרים, וזה יתן לו עידוד להמשיך עוד ועוד, ואל להתאמץ לחדש חידושים, כי הכל מעצמו יבא.

כל זאת מצאנו לנחוץ לעורר, למען חיזוק התורה.

ולכבוד התורה אנחנו חותמים

אלעזר מנחם מן שך


ישיבת מיר בירושלים

ב"ה, כ"ז ניסן תשל"ה

הנני בזה להעיר ולעורר את אחינו בני הישיבות היקרים הי"ו כי עיקר גדול הוא ידיעה בגמ' רש"י ותוס' במסכתות שלמות כל כמה שאפשר ובלי למעט בחשיבות של העיון בעומקה של הלכה - עיקר גדול הוא לדעת המסכתא הנ"ל, כי מבלי יסוד זה אין קיום לכל עיון ועמל בעומק הסוגיות.

ולצורך ידיעה זו מוכרח לחזור כמ"פ על הגמפ"ת, דבלאה"כ ראשון ראשון נשכח, וכשידעו היטב את הגמפ"ת יצליחו בע"ה בעיונם ועמלם, חידושי תורתם יהיו נכונים ומאירים.

לכן לבד מעיונם בעומק הסוגיות, מהנכון לקבוע סדרים ללמוד גמפ"ת בבהירות, ולהשתדל לחזור עליהם כמ"פ ועי"ז יתגדלו בע"ה להיות למאורות בישראל.

הכותב וחותם לכבוד התורה ולומדיה

חיים שמואלוביץ


משה חברוני, ראש הישיבה דישיבת חברון כנ"י בעיה"ק ירשלים תובב"א

ב"ה, ירושלם כ"ח בניסן תשל"ה

לכל בני הישיבות היקרים העמלים ויגעים בתורה ד' עליהם יהיו.

באנו בזה לעורר בדבר דרך הלימוד בזמן האחרון שנשתבש מאד ונשתרש הטעות, שלומדים שני סדרים, סדר א' הנקרא עיון וסדר ב' הנקרא בקיאות. ובאמת שני הסדרים הם לא בסדר, העיון לאו עיון הוא והבקיאות לא בקיאות.

אחרי שבסדר העיון לומדים כעשרה דפים בזמן או פחות, היינו כעשרים דף בשנה.

ואין זו הדרך שדרכו כל הדורות בישיבות ועל זה נאמר אילו דייקינן כולי האי לא תנינן. ולא כך תנו רבנן, וסדר הבקיאות לומדים ולא חוזרים ואין בלימוד זה שום בקיאות.

אלא הדרך הנכונה באמת ללמוד שני סדרים באופן אחד, היינו בעיון, והיון הוא מה שלומדים בעיון דיליה ולא עיון בכל האחרונים. לומדים רש"י בעיון רב ותוס' ועוד קצת ראשונים בעיון, וצריך ללמוד כל יום דף אחד לפחות, וביום ששי ושבת לחזור כמה פעמים, ואם לומדים סדר א' בעיון ושני לבקיאות צריך להתחיל מתחילת המסכת הן העיון והן הבקיאות, אלא בעיון צריך ללמוד עמוד אחד בערך כל יום, וסדר ב' ללמוד עוד עמוד ולחזור פעמים אחדות על המקום ואח"כ לחזור בין משנה למשנה ובין פרק לפרק וכו'.

ואם בלימוד בעיון מתקשים באיזה ענין לא לעמוד על זה ימים ושבועות אלא מעיינים היטב במחשבה עמוקה ובעיון ראשונים ולומדים הלאה אף שנשאר קשה.

ובאופן כזה אפשר ללמוד היטב מסכת בזמן אחד ולהבין ולהשכיל ולעלות מעלה מעלה בתורה כמו בזמן הקודם ודורות הקודמים וצריכים לדעת שמה שחסר בבקיאות חסר גם בהבנת הדברים, כי תורה עניה במקום זה ועשירה במקום אחר ואי אפשר לבנות שום יסוד בלי בקיאות.

ואם ילמדו בדרך הנ"ל יקויים בכל אחד יגעת ומצאת, ויתגדלו בתורה בעהי"ת כמו בזמן הקודם ודורות הקודמים.

הכו"ח למען כבוד התורה והעמלים בה

משה חברוני

שער ה

ומעתה נבא ונשובה למעלה והנה הטובות שרוצה בהם האדם מלימוד התורה הם משני פנים האחד רוחני והשני גשמי, וחלק הרוחני גם כן מתחלק לשני פנים האחד לעולם הבא והשני בעולם הזה ועל דבר שאנו מתפללין בתפלת רב כשמברכין החודש חיים של עושר וכבוד, ושיהי' למדן ויכבדוהו, וכשיבא לביתו מן הישיבה מלא וגדוש בתורה ויראת ה' טהורה יתכבד בפני בני אדם וחביריו ואביו ואמו מתגאים בו ושכניו מתקנאים בו ובהוריו אשריהם שזה ילדו ואשריהם שכזה גדלו ושם שמים מתאהב על ידו וכשרואה כך מוסיף ללמוד בהתמדה גם בביתו וכשחביריו רואים מתקנאים בקנאת סופרים ותרבה חכמה שגם הם רוצים להיות כמוהו כשרואים כמה הוא נתעלה במעלות התורה ונתהפך לאיש אחר ונמצא שם שמים מתקדש על ידו והוא מוצא סיפוק נפש בתורתו.

והטובות הגשמיות שרוצה האדם שע"י למודו יזכה להיות לו פרנסה טובה והגם שאמרו ז"ל ולא קרדום לחפור בה מ"מ כבר האריכו בו רבותינו ז"ל דבזמנינו אנו שא"א לקיים שניהם מותר ליהנות ואי"ה בסמוך נאריך בזה בס"ד, דאדרבה כה"ג הלומד כדי שיוכל לפרנס עצמו וב"ב מקרי תורה לשמה.

ומתחילה נדייק עוד דיוק עצום לפענ"ד בדברי שלמה המלך שכתב חנוך לנער על פי דרכו ויש להבין דברי החכם וחדותיו שאמר לחנכו על פי דרכו של הנער ואדרבה אם יחנכו לפי דרכו הלא לפתח חטאת רובץ ויגדל פרא אדם כדכתיב הפרא אדם יולד והיל"ל חנוך לנער ע"פ דרכי התורה או ע"פ דרכינו או חנוך לנער לפי דרכיך שהוא המחנך אותו בדרך ה' וראיתי לרלב"ג שפי' באמת וז"ל אשר יחנוך את הנער ע"פ הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה לחשבו והשגתו שכבר יקבל מוסר כאשר יוגדל הנה יומשך שלא יוכל להסירו אחר זה מהדרך הרעה וגם לא יסור ממנו מעצמו וגם בעת זקנתו ע"כ פי' בלשון אם כלומר תחנכו לנער על פי דרכו לא תוכל להסירו מדרך הרע עוד וישאר במנהגו וטבעו ודרכו הרע ולא יסור ממנו מעצמו וגם לעת זקנתו ישאר כמו שהיה על דרך הרעה.

ואשר נראה בזה דהתורה תלמדנו דרך החינוך והוא שנער קטן דרכו למשוך אחר תאות לבו מה שהוא ערב לו לפי שעה ודעתו קצרה להבין ולהשכיל ולראות על העתיד כמאמר החכם איזהו חכם הרואה את הנולד ונער קטן עדיין לא עמד על חכמתו ולכן צריך האב להדריכו למה שטוב לו באמת לפי שהאב רואה את הנולד ואם לפעמים גם האב אינו רואה את הנולד ולא הגיע לבחינת חכם לראות הטוב האמיתי ולכן מוסרו לת"ח כגון רב או ראש ישיבה שילמדהו החכמה ויביאהו ויכשירהו לטוב העתיד האמיתי כי רחמי האב על בנו.

אבל היות ודעת הנער הוא קלוש וקצר ההשגה אינו רוצה לקבל החינוך ולכן צריך לחנכו לפי דרכו והבנתו ולמשל לתינוק נותנים לו ממתקים ומשחקים אחרים שהוא אוהבם בטבעו ואומרים לו שאם יעשה הטוב הוא יקבל הממתקים ואם ילמוד תורה ויקיים מצות יהי' לו הרבה סוכריות ויקבל משחקים טובים. וכשיגדל קצת ולא ימשך עוד טבעו אחר המשחקים הקטנים יפתוהו בדברים אחרים וכשיהי' כבר בן דעת קצת ויתחיל בלימוד יתן לו פרסים שאם ילמוד משניות בע"פ יקבל פרס על זה ולעולם משתדל עמו לחנכו יותר ויותר ולפתותו ע"י דברים גשמיים מה שערב לו לפי שעה עבור לימוד תורה ומצות וקיומם. וזה שאמר הכתוב חנוך לנער ע"פ דרכו היינו לפי דרכו תחנכו שאם תקום על תינוק בתקיפות וביד רמה ובמכות רצח לא יתקבלו דבריך עליו אבל אם תבא עליו לפי דרכו אז תצליח לחנכו בתורה ומצות.

ודבר זה מתורת משה למדנו דכתיב אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע הרי שיעדה התורה גשמיות בשביל קיום המצות והגם שהקשה הרמב"ם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא תי' זה דאין זה שכר מצוה אלא שיוכלו לקיים המצות והוא בגדר הנ"ל וכתיב והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואהבך וברכך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' ובפ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה ובתוכחה ואם לא תשמעו ולא תעשו והלכתי עמכם בחמת קרי וענוש יענש ועוד הרבה בתורה.

ובנביאים יהושע א' ו' חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאל וגו' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל ובכתובים יקרה היא מפנינים ומזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. ובחז"ל אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ופריך ובימינה עושר וכבוד ליכא ומשני כ"ש עושר וכבוד ובמשנה עוד (אבות פ"ו) כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ובמשנה פאה אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים וכו' אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ועוד אמר רבי יונתן כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר ועוד אם אין קמח אין תורה ובמשנה כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ועוד הרבה והרבה מקומות אשר התורה וחז"ל יעדו לנו טובות בעוה"ז עבור לימוד התורה וקיום המצות ובק"ש והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותרושך ויצהרך ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת וגו'. וכעין פ' זה כתב החובת הלבבות.

ומה שאמרו במשנה (אבות) אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס וכו' הכוונה היא על בעלי דעת שלימה שהגיעו והכירו האמת השלם אז ודאי אין נכון לשמש את הרב על מנת לקבל פרס והוא מדת חסידים ואנשי מעשה בני עליה שהמה מועטים וע"ד רמז אמרתי מה שאמרו בגמ' שבת ק"ב מצילין סל מלא פירות וכו' ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ואם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת ובגמ' חשבון מאי עבידתה מהפקרא קזכו אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן ופריך חסידי אגרי דשבת שקלי אלא אמר רבא הכא בירא שמים עסקינן דלא ניחא ליה דליתהני מאחרים ובחנם נמי לא ניחא ליה דלטרח וכו' ופירש"י חסידי אגרא דשבתא נטלי אם חסידים הם יש להם לוותר משלהם דחסיד לא מקרי אלא א"כ מוותר משלו ויר"ש אינו מוותר משלו ובחנם לא ניחא ליה דלטרח והכ"נ י"ל לענין הא דאנטיגנוס דיר"ש לא ניחא דלטרח ולא יקבל פרס וחסידים משמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס כן נראה בדרך רמז. עכ"פ לסתם בני אדם אדרבה התורה הבטיחה שכר על מצות ומע"ט ובמעשר אדרבה אמרו בחנוני מותר אפילו לנסות.

וזה לשון הרמב"ם בפיהמ"ש (סנהדרין פ"י משנה דכל ישראל בד"ה וכת חמישית) ואתה המעיין בספר זה תבין זה המשל שאני ממשל לך ואז תכין לבך ותשמע דברי בכל זה שים בדעתך כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה וזהו הטוב הגדול לו לענין מה שישיג מן השלמות אלא שהוא מעוט שניו וחולשת שכלו אינו מבין מעלת אותו הטוב ולא מה שיגעהו בשבילו מן השלמות ולפיכך ההכרח יצטרך המלמד שהוא יותר שלם ממנו שיזרז אותו על הלמוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו ויאמר לו קרא ואתן לך אגוזים או תאנים ואתן לך מעט דבש ובזה הוא קורא ומשתדל לא לעצם הקריאה לפי שאינו יודע מעלתה אלא כדי שיתנו לו אותו המאכל ואכילת אותן המגדים אצלו יקר בעיניו מן הקריאה וטוב הרבה בלא ספק ולפיכך חושב הלימוד עמל ויגיעה והוא עמל בו כדי שיגיע לו באותו עמל התכלית האהוב אצלו והוא אגוז אחד או חתיכת דבש וכשיגדל ויחזיק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו נכבד מלפנים וחזר לאהוב זולתו יזרזו אותו ויעורר תאותו באותו דבר החמוד לו ויאמר לו מלמדו קרא ואקח לך מנעלין יפים או בגדים חמודים ובזה ישתדל לקרא לא לעצם הלימוד אלא לאותו המלבוש והבגד ההוא נכבד בעיניו מן התורה והוא אצלו תכלית קריאתו וכאשר יהי' שלם בשכלו ויתבזה בעיניו זה הדבר ג"כ ישים נפשו למה שהוא גדול מזה ואז יאמר לו רבו למוד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר אחד או ב' דינרין ובכך הוא קורא ומשתדל ליקח אותו הממון ואותו הממון אצלו נכבד מן הלימוד לפי שתכלית הלימוד אצלו שיקח הזהב שהבטיחוהו בו וכשיהיה דעתו גדול ונקלה בעיניו זה השיעור וידע שזה דבר נקל יתאוה למה שהוא נכבד מזה ויאמר לו רבו למוד כדי שתהי' ראש ודיין ויכבדוך בני אדם ויקומו מפניך כגון פלוני ופלוני והוא קורא ומשתדל כדי להשיג מעלה זו ותהי' התכלית אצלו הכבוד שיכבדו אותו בני אדם וינשאוהו וישבו אותו וכל זה מגונה ואמנם למעוט שכל אדם שישים תכלית החכמה דבר אחר זולתי החכמה ויאמר לאיזה דבר נלמד אלא כדי שנשיג בו זה הכבוד וזה הוללות על האמת ועל למוד בזה אומרים חכמים שלא לשמה כלומר שיעשה המצות וילמוד וישתדל בתורה לא לאותו הדבר בעצמו אלא בשביל דבר אחר והזהירו חכמים על זה (אבות פ"ד מ"ה) לא תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בו והם רומזין למה שבארתי לך שאין לשום תכלית החכמה לא לקבל כבוד מבני אדם ולא להרויח ממון ולא יתעסק בתורת השי"ת להתפרנס בה ולא תהיה אצלו תכלת לימוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד וכן אין תכלית האמת אלא שידע שהוא אמת והתורה אמת ותכלית ידיעתה לעשותה ואסור לאדם השלם שיאמר כשאעשה אלה המצות שהם המדות טובות ואתרחק מן העבירות שהן המדות הרעות שצוה השי"ת שלא לעשותה מה הגמול שאקבל על זה לפי שזה כמו מה שיאמר הנער כשאני קורא זה מה יתנו לי והם אומרים לו דבר פלוני לפי כשאנו רואים מיעוט שכלו שאינו מבין זה השיעור והוא מבקש לתכלית תכלית אחרת אנו משיבין לו כסכלותו כמו שנאמר ענה כסיל כאולתו וכו' ואמנם ר"ל בזה שיאמין באמת לעצם האמת וזהו הענין שקוראין אותו עובד מאהבה ואמרו ז"ל במצותיו חפץ מאוד אמר ר' אלעזר במצותיו ולא בשכר מצותיו וכמה היא מבוארת וכו' וגדול מזה מה שאמרו בספרי שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהי' עשיר בשביל שאקרא רב בשביל שאקבל שכר לעוה"ב ת"ל לאהבה את ה' אלקיך כל שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה והנה התבאר לך זה הענין ונתבאר שהיא כוונת התורה וכו' וזו היא מעלת אברהם אבינו ע"ה. וכו'.

ולפי שידעו חכמים ז"ל שזה הענין קשה עד מאד ואין כל אדם משיג אותו ואם השיגו אינו מסכים בו בתחילת הענין ואינו סובר שתהא אמונה ברורה לפי שהאדם אינו עושה מעשה אלא כדי שתגיע לו ממנו תועלת או שתסור ממנו פסידא ואם אינו כן יהיה אצלו אותה מעשה הבל וריק היאך יאמר לבעל תורה עשה אלה המעשים ולא תעשה אותם לא לירא מעונש מהשי"ת ולא להנחיל שכר טוב זה דבר קשה עד מאד לפי שאין כל בני אדם משיגים האמת עד שיהיו כמו א"א ע"ה ולכן התירו להמון כדי שיתישבו על אמונתם לעשות המצוה לתקות שכר ולהנזר מן העבירות מיראת עונש ומזרזין אותם על זה ומחזקים כוונתם עד שישיג המשיג וידע האמת ודרך השלם מה הוא כמו שעושין בנער בשעת הלימוד כמו שהבאתי המשל והאשימו לאנטיגנוס איש סוכו בבארו להמון מה שבאר ואמרו בזה הזהרו בדברים כמו שנתבאר באבות (פ"א מי"א) ואין ההמון מפסידין מכל וכל בעשותם המצות מיראת העונש ותקוות השכר אלא שהם בלתי שלמים ואולם זה טוב להם עד שיהיה להם כח והשתדלות בעשיית התורה ומזה יתעוררו לדעת האמת ויחזרו עובדים מאהבה וזה הוא מה שאמרו ז"ל (ב"ב ט"ו) לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה עכל"ק, ע"ש. העתקתי כמעט כל דבריו כי הם קילורין לנו לעינים.

ומעתה פשוט דהסיבה הוא שכל הבתי ספר שלהם מבטיחים לתלמידיהם כל מיני עוה"ז ומפרסמים שתיכף בצאתם מהאוניווערסיטא יקבלו יקבלו משרה עם פרס גדול של חמש עשרה אלף דאללאר לשנה וכיוצא בו ועוד ועוד וזה הוא העיקר היצה"ר שלוחם עם הבן ישיבה ועם הוריו ולעומת זה הישיבה או ראש הישיבה מבטיחו שיהי' ת"ח ויהי' בן עוה"ב והגם שודאי אמת הוא שדידן הוא גדול משלהם וכמ"ש רז"ל יפה שעה [אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה וא"כ אפילו יהי' לו כל חיי העוה"ז שאפשר אפ"ה רק שעה אחת בעוה"ב יפה מכל זה וכ"ש חי נצחי שיהי' לו בעוה"ב מיהו דבר זה אפשר להסביר לבעלי דעת מי שכבר מלא כרסו בש"ס ופוסקים ויר"ש וכמ"ש לעיל אבל לצעירי התלמידים קטני המוחות שרוצים לבנות להם בית ולחיות כדרך כל הארץ ולנהוג במנהגי דרך ארץ על פי התורה קשה להשביעם רק עם העולם הבא וללחום נגד הזרם ואין כאן זה לעומת זה וכמעט ניטלה הבחירה ובתורה כתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וכתיב ובחרת בחיים והנה הבחירה הוא כשיש שני דברים שוים אז יש כאן בחירה או דבר אחר שהוא נראה שוה לו מן השני אבל כששני הדברים אינם בגדר זה לעומת זה אז ניטלה הבחירה וע"ד זה אמרו באב שהאכילהו לבנו והשקהו והלבישו והושיבהו בין הזונות מה יעשה הבן שלא יחטא כלומר שניטל ממנו הבחירה וכיון שיוצא וטועם טעם החטא משכתו ואינו יכול לנתק ממנו כמ"ש שאני מינות דמשכי.

ומצינו בגדולי עולם שאחר שנמשכו אחר תענוגי העולם הזה שכחו כל התורה כולה עיין שבת קמ"ז אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למקרי בספרא בעא למיקרי החודש הזה לכם אמר החרש היה לבם בעו רבנן רחמי עליה והדרי תלמודיה והיינו דתנן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבירך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תישען ועיין רש"י שם דעשרת השבטים היו בעלי הנאה ועסוקים בכך ולא היו עוסקים בתורה ויצאו לתרבות רעה וראב"ע איקלע לפרוגייתא ודיומסת ואימשיך אחר היין והרחיצה ונעקר תלמודו ושכחו עד שלא הכיר האותיות וקרא במקום החדש החרש ובמקום הזה היה ובמקום לכם לבם ולכן אמר הוי גולה למקום תורה שאל תשב אלא בין ת"ח ובמקום ת"ח ואל תאמר חכם גדול אני וזכרן ולא אשכחנה ע"ש.

אשר לכן נלפענ"ד כדי להצליח נגד הזרם החיצוני של העולם הזה צריך להסביר להבן ישיבה שלא פחות הוא מבן הקאלעדזש ח"ו ואדרבה עולה הוא במעלות לא מיבעיא ברוחניות אלא בענין פרנסה נמי שהרי התורה העידה לנו אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וברכת ה' היא תעשיר והתורה מיעדת אשריך וטוב לך אשרך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא וישנם בעלי בתים עשירים גדולים שהם בני תורה למי שאינו ראוי להיות תורתו אומנתו וישנם ראשי ישיבות שזכו להיות בכלל הכהן הגדול מאחיו בתורה ובעושר תורה וגדולה במקום אחד וכן מנהלי הישיבות ומגידי שיעור ומשגיחים שב"ה כהיום הם בעלי פרנסה והכל בלי קאלעדזש ועל טהרת הקודש נושאי דגלה של תורה ויש עתיד גדול לבעלי כשרונות להיות בין ממשיכי השלשלת הזהב ללמד את בני יהודה קשת מלחמתה של תורה ויחשב עם אותם שהתחילו ממשה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' וכו'.

שער ו

אמנם יש עוד דבר שצריך להעיר לראשי ומנהלי הישיבות והוא שראשי הישיבות עליהם לדאוג לכל התלמידים ולהבחין ביניהם בעלי הכשרונות הראוים להיות גדולי התורה וידריכו אותם על דרך הזה ולהסביר להם ולהכשירם להיותם הראשי הישיבות והמנהיגים לדורות העתידים ללמוד וללמד והתלמידים שהראשי ישיבות מכירין בהם שאינן בעלי כשרון ואין להם חשק להשאר וללמוד תורה ולעשות תורתם אומנתם ע"פ דרך התורה ויהיו מתומכין דאור' ושכרם מרובה כמו ללומדי התורה יכשירו אותם לעסוק במסחר ולהיותם קובעים עתים לתורה ויעסקו במסחר ועל ראשי הישיבות לדאוג לאלו כמו לבעלי הכשרונות ושימצאו פרנסות במסחר או במלאכה ע"פ התורה.

ודבר זה למדנו מתנא אלקי (פסחים קי"ג) שאמר לו רב לאיבו בריה טרחי בך בשמעתתא ולא מסתייע מילתא תא אגמרך מילי דעלמא, אדחלא אכרעיך זבינך זבין פי' בעוד שהחול על רגלך כשבאת מן הדרך מכור מה שהבאת כדי שתחזור ותקנה ותביא כל מילי זבין ותתחרט בר מחמרא דזבין ולא תחריט וכו' ע"ש. הא לן רבינו הגדול מלמדינו שהי' לו בן שלא אסתייע מילתא ולא הצליח בלימודו למדו מילי דעלמא והיינו סחורה שיהא סוחר והרי דפשוט דרב רצה שבנו זה יהי' ת"ח וראש ישיבה או רב אבל כיון שראה שלא אסתייע מילתא להיות תורתו אומנתו למדו סחורה והגם כי פשוט נמי דהי' יכול לעשות בנו זה איזה דרדקי מלמד או כיוצא בזה אמנם ראה שלא יצליח לא הוא ולא התלמידים בזה טוב לו שיצא במסחר ויהיה בעה"ב ב"ת לפי יכלתו ויר"ש ויהי' מתומכי דאורייתא ויקבל שכר כיששכר וזבולון.

ובגמ' ברכות ל"ה ע"ב נחלקו רבי ישמעאל ורשב"י רבי ישמעאל אומר הנהג בה מנהג דרך ארץ ר"ש אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמם ואמר אביי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם הרבה עשו כר"י ועלתה בידם. והנה מדאמר הרבה עשו הכי והרבה עשו הכי משמע דלא איפסק הלכתא ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד דאל"כ האיך אמר הרבה עשו והרבה עשו הא הלכה כמר או כמר והעושה כהשני עובר על ההלכה והפשוט כי ודאי א"א לכל העולם קודם ביאת המשיח להיותם תורתם אומנתם ולכן קאמר הרבה עשו כן והרבה עשו כן ועיין ח' מהרש"א ובמקום אחר פירשתי הא דר' נהוראי אומר אין אני מלמד את בני אלא תורה והלא חז"ל אמרו חייב ללמדו אומנות ואטו פליג על זה אמנם נראה דהחילוק מי שבאמת מוכשר ללמוד תורה הוי החיוב ללמדו תורה ולהכשירו שיהיה תורתו אומנתו ולמי שאינו מוכשר לא ולכן אמר אין אני מלמד את בני אלא תורה היינו שבני מוכשר לזה וי"ל שוב מצאתי כעין זה בספר קובץ מאמרים.

ובגמ' חולין אמר ר' שמעון בן לקיש אומה זו כנפן נמשלה זמורות שבה אלו בעלי בתים אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים עלין שבה אלו עמי הארץ קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל והיינו דשלחו מתם ליבעיי רחמים איתכליא על עליא דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא ופירש"י אומה זו נמשלה כנפן מה הזמורה הזו מוציאה לולבין ועצים ופרי והוא עיקר הגפן כך בעלי בתים גומלי חסד ומחזיקים ידי עניים ומפזרים ממונם למלכות בשביל אחיהם ומתקיימים על ידם עלין שבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שת"ח אוכלין ופשוט דהא והא בעי.

והגם כי ודאי הי' מן הראוי שכל ישראל יעסקו בתורה אמנם כבר כתב הרמב"ן ז"ל באגרת השני' וז"ל במרעה השלום תנהלו את הצאן ובנאות אהבה תרביצו עדה ועוד ראוי לכם להזהיר בנחת את הכל להניח העסק מכל וכל ירא שמים ישוב וישקוד על ספר תורה שבכתב ושבע"פ כי הוא בית חיינו ובזה מעלתינו תגדל השומע ישמע והחדל יחדל שאי אפשר להוכיח לכוף כל ישראל להיות חסידים ובזה נהגו אבות העולם ליסר מזה חכמים גדולים אף כי למנוע מן ההגיון תלמידים המתחילים ללמוד כמו שמצאתי בתשו' רב האי גאון ז"ל לנגיד שכתב לו בלשון הזה תקון הגוף ומישר הנהגת האדם הוא עסק המשנה והתלמוד ואשר טוב לישראל כי למוד התורה יועיל לעצמו ולחכמים שכמוהו ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדברי המצות והתורה עכ"ל. הנה ביאר לן הרמב"ן ז"ל דא"א לכוף לכל ישראל להיות חסידים והגם כי צריך להזהיר את כל להניח העסק וללמוד תורה מ"מ במרעה השלום לנהל.

ומראש צורים אראנו, אבינו יעקב כשבירך את בניו בירך ליששכר חמור גרם ולזבולון שלחוף ימים ישכון ואמרה תורה כל אלה שבטי וגו' איש אשר כברכתו בירך אותם והנה ראה כל אחד טבעו וברכו לפי טבעו, והתורה העידה איש אשר כברכתו בירך אותם וד"ל.

[והנה כבר העלה לן רבינו הגדול ר' יצחק בן עראמה ז"ל בעל העקידה בספרו הגדול בפ' נח השער החמשה עשר דנמצאים בעולם שני מיני טבעים. הראשון הוא המפורסם לא דעת ולא תבונה בו אבל נוהג על ענין אחד תמיד בלי השקפה למה, ולמי, ולמה, ומתי, כי הוא התנאי שהותנה עמו בעת הבריאה כמ"ש חכמינו ז"ל וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו הראשון (ש"ר פכ"א) והוא שיהא נגר ונדבק כבתחלה. אמנם השני הוא הטבע הזה המעולה הפועל ברצון ובחינה שכלית אשר הוא גם כן התנאי שהתנה הקב"ה על הים שיקרע ועל האש שלא ישרף (ב"ר פ"ה) כו' ומזה שכל מה שהוא נס לפי התנאי הראשון הוא טבעי לפי תנאי השני בלי ספק והסביר שם כי הטבע המעולה השני בכל האנשים ובכל הענינים אשר תמצא יד ההשגחה האלקית עליהם לפי מעשיהם ומה שנעשה אז שנוי גדול מהמנהג הטבעי קראוהו המוניים נס לפי הטבע המפורסם והנכר להם אמנם אצל המשכילים המתבוננים במעשה ה' כי נורא הוא טבע גמור באמת וזה ענין נפלא אמתי מאד ביארוהו חז"ל ע"ש באריכות גדולה דתמצית הדברם דמה שההמון קורין נס לאנשי המעלה והשכל הוא דרך הטבע כיון שההשגחה עליונה אצלם הוא דרך הטבע והבן כי הוא דבר נפלא.

וכבר ביארתי בזה מה שאמרו ז"ל האומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה דצריך להבין מה נקרא קטני אמנה וכי יש חצי שיעור באמונה וגם מה שאמרו אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין צ"ב ולהנ"ל מובן מאד שההמון הם מקטני אמנה שמאמינים שהשם ברא אלה אבל בשעת בריאה הוטבע מעולם דרך הטבע הגשמי ואין לשנותה ולכן אמר ודאי שהשי"ת זן ומפרנס לכל אבל ג"כ הוטבע בעולמו שאם לא ישתדל א"א לו לזונו כי לא יעשה לו נס ויפרנסהו באופן שירד מן מן השמים ולכן אומר מה נאכל למחר שע"פ דרך הטבע לא יודע וכן נח מקטני אמנה הי' שלא נכנס לתיבה עד שדחפוהו המים שלא האמין באמונה שלמה בנסי ה' אלא חשב שהשם עושה הכל אלא שהוא הכל מדרך הטבע ולכן באמת הי' צריך לעשות תיבה ולהנצל בדרך הטבע שאלו לא היה מקטני אמנה הי' ניצול באופן אחר בדרך נס והוא ית' רב להושיע אבל מי שיש לו אמונה בהשגחה עליונה והוא מגדולי אמנה ויודע שקריעת ים סוף הוא אצלם דרך הטבע כמו חזרתו לאיתנו וכיוצא בו והאוכל היום הוא נס כמו האוכל למחר כי הכל אצלם בהשגחה פרטית בקיצור מה שאצל ההמון הטבע אצל אנשי מעלה הנס וההשגחה פרטית הוא להם הטבע].

שער ז

ולא אמנע מלעבור פרק אחד מה שעל לבי זה זמן רב אשר לפענ"ד הוא גורם גדול שבעלי כשרונות עוזבים את הבית המדרש והולכים לקאלעאדזש ופרנסות אחרות והוא שמלפנים בישראל הרבה בחורים לומדים בעלי כשרון היו שואפים להיות מורי הוראה אמיתיים ובמשך הזמן יתקבלו באחד הקהילות הקדושות לרב או מורה צדק דיין שוחט וכיוצא בו או מגיד משרים והיו עי"ז מתרבים בעלי כשרון שלמדו תורה והוראה הלכה למעשה והגם שלא הצליחו כולם למטרה זו ולא באו כולם להיות מורי הוראה שהרי כבר אמרו אלף נכנסים לביה"מ ואחד יוצא להוראה מיהו אלף נכנסו לביהמ"ד בשביל האחד הזה שחשבו אולי יצליחו להיות אחד מיני אלף הזה עכ"פ הי' להם שאיפה לזה ועי"ז גדלו והצליחו ועשו פרי בהלכה למעשה כיון שידעו שיש מציאות כזו והבעלי בתים הגם שהיו בני תורה גדולים החשיבו את הרב מרא דאתרא והיה להם לכבוד ולתפארת ולכן היו בחורים בעלי כשרון השליבו עצמם בלב ונפש להגיע לזה וגם אבותיהם בתפלתם התפללו שיצליח בנם ויהיה רב בישראל וגם הראשי ישיבה הדריכו את בני הישיבות שגם עליהם החוב לכבד ולירא מהמרא דאתרא הגדול מאחיו אף שגדלוהו מאחיו והוא אחד מהם וע"ד שאמרו את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח כלומר שגם עליהם מוטל החוב לירא מהת"ח ולכבד ת"ח אחר.

אמנם מאז התחילו בכמה מקומות התורה לחנך התלמידים בביטול נגד לימוד הוראה והלומד הוראה הלכה למעשה בישיבה רואין אותו בעין רעה ומזלזלים בו וממילא גם בהרבנים ומתחנכים התלמידים שאין צריך רב ומורה הוראה וממילא נתמעטו מורי הוראה האמיתים מבני תורה ואין התלמידים מתעמקים בהוראה וגם לאחר שיוצאים מן כותלי הישיבות עושים לעצמם מנינים ואין מקבלין עליהם מורי הוראה אלא הבי"מ מתנהל בלי שום מורי הוראה כידוע כי ישנם כמה מנינים של בני ישיבות פה ובשאר מקומות מישיבות וישיבות שונות ואין גם אחד מהם שלקחו לעצמם רב מובהק מורה הוראה שיתנו לו פרנסה והוא ינהל את הקהילה שלהם. ואין אני אומר שיקחו להם מורה הוראה ממקום אחר אבל עכ"פ יקחו לעצמם משלהם תלמיד מהישיבה שלהם ואני בטוח שאם היו רוצים כל הני בתי מדרשים לקבל עליהם רב ומורה הוראה בזמן קצר כמה מחבריהם היו משלימים עצמם בהוראה והיו ראוים לאותו איצטילא והי' קנאת סופרים תרבה חכמה.

ואם אמור יאמר העובד ה' אהבתי את בית מדרשי כמו שהוא ואין אני צריך לרב ומרא דאתרא מורה הוראה כי הרי כלנו יודעים את התורה בני תורה נינהו ואין צריך למורא דע כי בזה הראה שנעלמה מיני' רמב"ם מפורש וז"ל הרמב"ם בפ"ד מהל' תשובה בכ"ד דברים המעכבים התשובה בה"ב וז"ל ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי תשובה בפני עושיהם ואלו הן הפורש מן הצבור וכו' והשונא את התוכחות שהרי לא הניח לו דרך תשובה שהתוכחה גורמת לתשובה שבזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו חוזר בתשובה וכן ישעיהו הוכיח את ישראל ואמר הוי גוי חוטא וכו' לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם שיהא מוכיח לרבים ומחזירן לתשובה ע"כ, הנה כתב הרמב"ם מפורש דצריך כל קהל וקהל להעמיד להם חכם גדול וזה ודאי לחכמים נאמר ובמקום אחר הבאתי בתשובה מש"כ הגאון מרן בעל חת"ס ז"ל והמ"ב או"ח סי' נ"ג תוכחת מגולה על מה שאין לוקחים רבנים בכמה מקומות.

[ועיין שו"ת ח"ס ח"מ סי' ט' אות ה' וז"ל אך מ"מ יפה אמר הגאון אם הישיבה אין בה סמיכה ללמוד דרך הפוסקים מה תועלת בעוקר הרים כיקר כרים והכוונה בישיבה שלומדים דרכי הוראה ופוסקים ודברים שמכניסו לקיים דברי אלקים חיים ע"ש. ועיין רש"י קידושין ל"ג ע"ב ד"ה תורה עומדת מפני לומדיה פרש"י בתמיה לפי שעסקו בדבר הלכה הי' קרי להו תורה עצמה ולדידיה לומדיה מבואר דהעוסק בדבר הלכה מקרי תורה עצמה שהוא עיקר הלימוד המביא לידי מעשה והלומד תורה שלא כהלכה אלא לפלפל ולסלסל נקרא לומדיה].

ושמעתי מכמה ראשי ישיבות דלכן אין מניחין תלמידיהם שילמדו הלכה בשביל שיהיו רבנים דאין זה תורה לשמה ולפענ"ד שגגה גדולה היא ואדרבה הרי אמרו לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ואדרבה מצוה עושה שלומד ע"מ לקיים ולהורות את בני ישראל את המעשה אשר יעשון ולו תהיה צדקה כי יהיה לו פרנסה ולא יהי' תורתו בכלל שאין עמה מלאכה שסופה בטלה והגם שאמרו ז"ל ולא תעשה קרדום לחפור בה מ"מ כבר חלקו האחרונים על הרמב"ם ז"ל דבזמן הזה א"א כמעט לקיים שניהם והא לך שהראשי ישיבות בעצמם נמי מקבלים שכר פרנסה ולא הוי קרדום לדידהו. ואעתיק כאן מה שכתב הגאון ר' ישראל מסאלאנט ז"ל בספרו נתיבות אור דף 112 וז"ל אחדים מגדולי תלמידיו אשר היתה ברוח דמיונם כי יהיה לאל ידם להבליג על כל עמל ותלאה ולהקדיש ימיהם קדש לה' מבלי לקבל עליהם עול רבנות שאלו לו על דבריו ועצתו הזה תהיה תורה לשמה ללמוד לתורת הרבנות.

אדמו"ר זצוק"ל ענה להם במתק שפתיו אין לשמה גדול מזה הן שגיתם בדמיונכם אל תתע עצמכם בשוא נתעה כי תוכלו לעמוד בנסיון הן כאשר ידחק לכם חלילה השעה מהצטרכות הפרנסה לב"ב כל עצתכם תתבלע ואז לא די אשר ההכרח יביאכם לקבל עליכם עול הוראה הן גם אתם לא תהיו עדיין שלמים ומתוקנים למלאות כל דרכי ההוראה לא יבצר מכם להכניס עצמכם בעול הזה של ההוראה כי ההכרח שולט על הכל וכאשר זה יהיה עכ"פ נמצא כי מטרת הלימוד אינו לשם תורת הרבנות רק כאשר זה יהיה בהכרח כנ"ל בין אם יהיה מתוקן להוראה או לא הנה הלימוד לדרכי הוראה תוכל להיות לשמה למען אשר לעת מצא כי יאכף עליו ההכרח לא יכשיל את הרבים חלילה וכו' ואין לשמה גדול מזה עכל"ק.

הנה לן דעת רבן של ישראל מגדולי בעלי המוסר שאין לך לשמה גדול ע"מ שאם יצטרך יהיה רב ומורה הוראה בישראל וגם הא לן שפי' שאם יחסר לו ההכרח השולט על הכל ומה נאמר ודאי כן הוא, וזה ההכרח אח"כ שולט על התלמידים ושולחם לחפש פרנסה ע"י הקאלעדזש ופשוט שעדיף שילמד תורה ויעשה בעל הוראה מללמוד ספרי מירות [מינות] ויעשה פראפעסאר.

והאמנם טענה גדולה יש מה שראינו שרבים חללים הפילה וראו ראינו שבעונ"ה רוב מרבנים צעירים בארה"ב יצאו מגדרם וזו ודאי טענה גדולה ודאי אין אני אומר שילכו לבתי מדרשים של קאנסערואטיוין או רעפארמער ח"ו או במקום שצריכים לעשות פשרות עם התורה אבל מה שאני אומר שהבתי כנסיות וקהילות החרדיות יקבלו להם רב ומורה הוראה ושמעתי מהגר"מ שפירא זצ"ל כשהיה לו לערך ד' מאות תלמידים שאלו בעה"ב אחר רבי מה תעשו עם ד' מאות רבנים והשיב לו ידידי אני מחנך ד' רבנים וג' מאות ותשעים ושש בעלי בתים שיהיו להני ד' רבנים והם יבינו מה שהוא רב והרב יהיה לו בעלי בתים טובים ובאמת כי ראינו קצת שינוי בזה מאיזה קהילות שלקחו להם רבנים צעירים וב"ה הצליחו. גם צריך לחשוב לאידך גיסא שאם לא יעשה רב וילך לקאלעדזש איזה מהם עדיף.

שער ח

ומעתה נחזור לפרקין מעניני החינוך לפענ"ד כשיראו התלמידים שהראש ישיבה שלו דואג בשביל המצב הגשמי שלו על העתיד, ולו עמי שומע לי הייתי מציע לארגן שני וועדים א) ועד הישיבות אחד אשר כל הישיבות בארה"ב אליהם יפנו המעונינים בעבודת הקדש כל ב"ת או תלמיד ישיבה רב ומורה הוראה מגיד שיעור מלמד תינוקות וכיוצא בזה כולם יפנו למקום הזה. וכן כל הישיבות או בתי כנסיות תלמוד תורות שמבקשים למלאות משרת כלי קודש יפנו עליהם. הועד השני של בעלי בתים בני תורה ולהם יפנו התלמידים ב"ת שאינם רוצים ללכת למלאכת הקודש ורוצים ליכנס במסחר או מלאכה ע"פ היתר בדרך התורה וכנ"ל ודוקא לבני תורה יראי השם. ואנשי הועד ההוא יראו לסדר אותם הן במסחר והן באומנות נקיה וקלה כראוי לבני תורה, ושני ועדים כאלו יהיו מסייעים הרבה לסכר פי דוברי שקר, והצלחתם תהיה חרב פיפיות נגד הגורמים להוציא הבחורים מבין כותלי בית המדרש, כי הטענה של האבות ווער ועט דיר זארגען ווען די וועסט חתונה האבען אבל באופן כזה היה מיד תירוץ כי ודאי דואגים הישיבות גם עבור הגשמיות.

שער ט

והנה בעיקר לימוד חכמות חיצוניות שכתבנו לעיל לא רציתי להאריך בזה כי כבר יצא הדבר מפי גאוני הדור הקודם כגון הגר"א ואסערמאן ושאר גאוני הזמן רבני ליטא פוליען אונגארן ויש בלימוד זה שני דברים האחד מה שמוכרחים ללמוד דברי מינות או על כל פנים תערובות מינות ואפילו אין בה הרבה לא בטיל ולא מיבעיא הלומדים פילוסופיא ביאלאגיא וכיוצא בזה שהם מלאים מינות והם מכחישים ח"ו יסודי התורה אלא אפילו הלומדים בספרי הטבעים נמי הרי הם מכחישים שני עמודי התוך והם חידוש העולם והשגחת השי"ת בפרטי המין ובבריאתם והם מכחישים אלו בדעותיהם הנפסדות לקיים קדמות העולם ושהכל בא בדרך הטבע ומין הטבע ושאין יכולת ח"ו להקב"ה לשנות דבר מטבעו לא להאריך כנף הזבוב ולא לקצר רגל נמלה וכיוצא בזה בדיעות נפסדות בבריאת האדם שאינו יציר כפיו של הקב"ה ח"ו אלא יצא ממה שיצא לפי דעתם הנפסדות וכן דברתי עם מי שעבר התיכון ואמר לי כי כמעט א"א ממש בשום ספר שלהם הנכתב לשם לימוד אנגלית שלא יהי בו מינות.

והשנית יש בזה התחברות בחברת רשעים דבזמן הזה רובא דרובא של הקאלעדזש הם צעירים פחותי ערך מושחתים במדותיהם ובדיעותיהם תערובות בחורים ובתולות נשים ואנשים מלובשים במלבושי פריצות עד למדי האחרונה והם שקץ ומתועב והגם שישנם שם איזה בני ישיבה ובנות ישראל מבית יעקב שהולכים לשם מ"מ אין זה מוציא מהרוב שרובא דרובא הם מושחתים מלא תאוות אבזרייהו דעריות. ועוד בו שלישית שהפראפעסארען שם רובם מינים מושחתים בדעותיהם ובמדותיהם כידוע ומפורסם לכל והם בכלל מה שאמרו בגמ' שבת ע"ה והלומד דבר אחד מן המגושי חייב מיתה ועיין שו"ת ריב"ש סי' מ"ה מה שהאריך שלא ללמוד חכמת יונית שלהם ואפילו רק מספרי הטבע שלהם ופי' מה שאמרו בגמ' אפיקורס ר"ע אומר הקורא בספרים החיצוניים ואמרו בגמ' תניא ספרי מינים היש ספרי מינים יותר מאלו שמביאין מופתין וראיות להכחיש עיקרי התורה ולא אמר ר"ע המאמינים בספרי החיצוניים אלא אפילו הקורא אותם פן יטו את לבבו להאמין בדבריהם כמו שקרא לאלישע אחר דאמרינן בפ' אין דורשין אמרו עליו על אלישע אחר בשעה שהיה עומד מביהמ"ד הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו, והנגיד שאל לרבינו האי גאון ז"ל אם מותר להתעלס באותן החכמות והשיב לו וז"ל.

תקון הגוף ומשור הנהגת האדם הוי עסק המשנה והתלמוד ואשר טוב לישראל כי לימוד לתורה יועיל לעצמו ולאחרים שכמותו ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדרכי התורה והמצוה ואשר יסיר לבו מזה ויתעסק בדברים ההם יסיר מעליו תורה ויראת שמים ויפסיד באותן הענינים כי יסלק מעליו כל דברי תורה לגמרי ומזאת ההסרה יארע לאדם שישבש דעתו עד שלא יחוש לעזיבת התפלה אבל אשר ימסרו עצמם לתורה ויראת שמים יצא להם מזה כי ינהגו כל ההמון לאחרית טובה בלי פקפוק ולא ישימו שום ספק בהק"ב. ואם תראה שאותן בני אדם המתעסקים באותן החכמות יאמרו לו כי הוא דרך סלולה ובזה ישיגו ידיעת הבורא לא תאבה להם ודע כי יכזבו לך באמת ולא תמצא יראת שמים וזריזות וענוה וטהרה וקדושה אלא המתעסקים במשנה ובתלמוד עכ"ל התשובה.

והרשב"א כתב בכתב אחד למנוע אותם המרגילים בניהם בלמוד אותן החכמות כתב וז"ל והנער היולד על ברכי חכמת הטבע ויראה ראיות אריסטו שב באמת ויאמין בו ויכפור בעיקר ואם נשיב עליו כ"ש פקר ע"כ ואין להביא ראיה מהרמב"ם ז"ל כי הוא למד קודם לכן כל התורה כולה בשלמות הלכות ואגדות תוספתא ספרא וספרי וכולי תלמודא בבלי וירושלמי כמו שנראה מספר משנה תורה שחיבר וכדי להשיב את האפיקורס עשה ספר המורה לסתור המופתים והראיות שהביא הפילוסוף לקיים קדמות העולם וכן בענין השגחה ולפי שהיו בזמנו הרבה מישראל נבוכים בעקרי התורה מפני מה שלמדו מן החכמה ההיא וי"ל כמ"ש ז"ל ר"מ היכי גמר תורה מפומיה דאחר וכו' והיתה התשובה ר"מ קרא אשכח ודרש הט אזניך ושמע דברי חכם ולבך תשים לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי כלומר שרשעים הם ואם כל זה אמרו הט אזניך ובארו שם הא בגדול הא בקטן כלומר כשהתלמיד אדם גדול מותר שיבור הסולת וישליך לפסולת כמו שאמרו שם ר"מ רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק ולכן הביא רבינו משה בן מימון בראש ספר המורה פסוק הט אזנך וכו' ואם כל זה לא נמלט הרב ז"ל מהמשך קצת אחרי החכמה בקצת המופתים כמו בבן הצרפת ובמעמד הר סיני, ואולי לא היה כוונתו רק באשר לא יוכל להשיב האנשים ההם לגמרי מן הקצה אל הקצה ובאר להם ענינים מעטים מן התורה בדרך מסכמת אל הפילוסופיא וגם זה ברמז ובהעלם גם במלאכים שנראו לאברהם אבינו ע"ה אמר שהי' במראה נבואה וכבר השיב עליו הרמב"ן בפי' התורה שלו בפ' וירא.

והחכם ר' לוי ז"ל גם הוא הי' חכם גדול בתלמוד ועשה פי' נאה לתורה ולספרי הנביאים והלך בעקבות רבינו משה בן מימון ז"ל אמנם גם הוא הטו את לבבו אותן החכמות הרבה מדרך האמת והפך דעת רבינו משה ז"ל בקצת ענינים כגון בענין ידיעת השם בעתיד האפשרי וכן בעמידת החמה ליהושע והשיב צל המעלות אחור וכתב דברים שאסור לשומעם וכן בהשארת הנפש ובהשגחה ובענין עונשי הרשעים בעולם הזה כמ"ש כל זה בספרו קראו מלחמות השם ומעתה ישא אדם ק"ו בעצמו אם שני המלאכים האלה לא עמדו רגליהם במישור בקצת דברים כבודם במקומם מונח ואם היו גדולי עולם איך נעמוד אנחנו אשר לא ראינו מאורות לערכם וכמה וכמה ראינו פרקו עול התפלה נתקו מוסרות התורה והמצוה מעליהם בסבת למוד אותן החכמות וכמו שכתב רבינו האי גאון ז"ל בתשובה שכתבתי למעלה עכל"ק של הרשב"א ז"ל.

ובמ"ר ויהי בימי אחז בן יותם מה צרה היתה בו משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והי' הפדגוג שונא אותו אמר אם אני הורג אותו עכשיו נמצאתי מחייב ראשי למלך הריני מושך את ינקותו ממנו והוא מת מאליו כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם כך אמר אחז אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין תורה אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אין בתכ"נ ובת"מ אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם מה עשה עמד ונעל בכ"נ וב"מ הה"ד צור תעודה חתום תורה בלמודי ע"ש ועיין שו"ת בית שערים א"ח סי' שי"ב. והרבה יש להאריך בדבר ומיהו כל בר דעת יבין וישכיל למנוע רגלו ורגל בנו מלעבור בנתיבות אלו וכ"ש בזמנינו שלבד מהלימוד יש כאן התערבות בבתי ספר שלהם אבזרייהו דעריות וכמ"ש לעיל.

וז"ל השל"ה מסכת שבועות דף צ"ב ע"ב מדפי הספר:

הרחקת לימוד פילוסופיא ואיסורה מבואר בדברי הקדמונים והאחרונים ואם להביא כל דבריהם הוא עלי למשא אפס קצה מהם תראו מ"ש בזה רב האי גאון נמצא בעין יעקב במסכת חגיגה במאמר ד' נכנסו לפרדס ע"ש והרא"ש ז"ל כתב בתשובה כלל כ"ה וז"ל ואע"פ שלא ידעתי מחכמה חיצונית שלכם בריך רחמנא דשיזבין מינה כי בא האות והמופת להדיח האדם מיראת הש"י ותורתו כו' עד לא תהא תורה שלנו כשיחה בטילה שלכם חכמ' הגיונכם אשר הרחיקו כל חכמי הדת כו' עד כי חכמת התורה וחכמת הפילסופיא אינן ע"ד אחד ואמר החכם כל באיה לא ישובון ר"ל כל הבא ונכנס מתחלה בחכמה זו לא יוכל לצאת ממנה להכנס בלבו חכמת התורה כי לא יוכל לשוב מחכמה טבעית ולא יסיג לעמוד על חכמות התורה שהיא ארחות החיים כי יהיה לבו תמיד על חכמת הטבע ותעלה ברוחו להשוות שתי החכמות יחד ולהביא ראיה מזו לזו ויעות משפט כי שני הפכים הם צרות זו לזו ולא ישכבו במקום אחד עכ"ל וע"ש כי קצרתיו בעל שבילי אמונה נכד הרא"ש היה כמו שכתב פעמים בספרו דף ק' הוא כתב בנתיב הח' וז"ל ראיתי תועי רוח שחשבו עשיית המצות שאביי ורבא נושאין ונותנין בהן דבר קטן שלא עלה ביד המתעסק בהן רק שכר עשייתן שאין בעשייתן רק שקיים מצות הש"י כו' עד ומזה יצא להם בטול העשייה בכלל המצות כתפלה ותפילין ואיסור והיתר ואין נותנין דעתן רק בחכמת הפילוסופיא וחושבין שזהו מעשה מרכבה וזה באמת אבדון ומות והמאמינים כן נבדלים מקהל ישראל וכו' עד ומרוב עונינו נמצאים מבני עמינו נמשכים אחר הפילסופיא אפרים רועה רוח ורודף קדים וברית עם חכמי האומות יכרתו להעתסק בחכמת היונים ויהיו לאחור ולא לפני' ומהמונם הם חיצונים כי למדו הפילסופי' הנקרא' חכמה חיצונית וכו' והביא ראיה מפרק חלק כי לומדי הפילסופיא אין להם חלק לעוה"ב אח"כ הוד' ולא בוש על חטאתו אשר חטא בלמדו מעט ממנה בזה הלשון עם היות שידעתי שעשיתי בזה עון אשר חטא את עוני אני מכיר וחטאי אני מזכיר כו' ע"ש כי קצרתי.

והרשב"א ז"ל סי' תי"ט מתשובותיו האריך בזה והא לך שנים שלשה גרגרים מראשי אמירי אמריו אמר המתמיד בספרי היונים עושה אותם עיקר ועוקר תורת ה' ומן החרב אשר בידם לא נשמר וישים מר למתוק ומתוק למר מעורר על תורת האמת מצה ומריבה וכו' עד גם ראיתי את הלחץ שלוחצים ונחלצים נגד התורה וחכמיה וכמעט עוקרין כל תחומיה עד ואם יש בספרים ההם קצת דברים מועילים יש בהם כמה נזקים ושועלים כרמים מחבלים ומושכים המתמיד בהם בחבלי השוא ונתעה לא יאמן בשוא ויצא שכר הדבר הטוב בהפסדיו במצות אשר הכוהו חכמים בין ידיו ואם אסרו חז"ל להגות בספר בן סירא כ"ש באל' יש שגורמים לסור מאחרי ה' היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כו' ויתר דברי קצפו אשר קצף על יושבי עיר פרובינצ' על התעסקם בחכמת חיצונית והחרם שהחרים הוא ובית דינו שלא להתעסק בם הנם כתובים על ספר תשובותיו ע"ש.

והשר הגדול החכם הרופא הר"ר יודא בן אלפכאר כתב לרד"ק בזה הלשון יאמר נא קמחי ששמו צמח מתי ניתנו מקראי קודש להדרש במדות החכמה היונית וילכו אחונית ומתי נחה אדם על אפרי' ותעלה ותצא מרכבה ממצרים לא כן הדבר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים והאריך עוד עיי"ש והחסיד הר' ש"ט בהקדמתו לס' האמונות אשר לו נתרעם על מתפלספי בני עמינו בזה להם לעג להם ובסוף דבריו אמר כשחקרתי בדבריהם בערה בקרבי שלהבת כי פרחה בבני ישראל צרעת ממארת וראיתי כי בכל הדורות האלה כפרו והמירו המופלגים בחקיר' ע"ש.

ר"ת בספר הישר מנה י"ד דברים שמבטלים עבודת הש"י והאחד מהם החכמות הרעות וז"ל יש חכמות משחיתות האמונה כמין חכמת חיצונים וחכמות הפילסופיא ואין צריך לעובד אלקים לשקוד עליהם רק ירחק מהם בכל כחו כי טרם שישיג בהם תועלת יאבד אמונתו וכמה חכמים בעיניהם חשבו שעלו למרום החכמה ושעמדו בסוד גדול ולא ידעו כי רחקו מהאמונה ולא יכירו הדבר כי המתעסק בחכמת הפילסופיא תרחיקהו מעט מעט והוא לא ידע ולא יבטח הנכנס בפילסופיא שלא תאבד אמונתו אם לא יהיה לו מלמד בקי וחסיד שיורהו וישמרהו מהמקומות שתחלש אמונתו ואז ימלט אבל כשילמוד עם רב חכם שאינו חסיד גמור או לבדו אין ספק שתשחת אמונתו וזה הכלל הוא עמוד לכל ירא' ה' ולכן צריך להזהר בו עכ"ל בשער ו'.

אמונתם המאבדים תקות' מהעה"ב הם אשר דבקו בחכמות חיצוניות ואשר התחברו ללומדיהם ואם יחשוב שהוא חסיד ולא יוכלו החכמות להשחית אמונתו אין הדבר כאשר ידמה אבל הוא מתרחק מעט מעט מהאמונה ואינו מרגיש ויחשוב שהוא מחזיק בתומתו והוא לא ידע שהוא רחוק ממנה מאוד וכו' עכ"ל ומה מאד האריך הרב המקובל בספרו עבודת הקודש בחלק התכלית פרק ט"ו וי"ו וי"ז וי"ח וי"ט ופ"א מחלק סתרי תורה בפרקים אלו גילה קלונם ברבים והזהיר במאוד מאוד מהם ואמר כי שלמה המלך ע"ה יסד ספר משלי ברוח הקודש על שתי נשים אחת אהובה והאחת שנואה השנואה היא הפלסופיא אשה המנאפת והיא אשה זרה אשר אמרי' החליקה והיא המפתת את האדם ולא ידע כי בנפשו הוא מביאו לידי מינות והאשה המשכלת אשה יראת ה' היא תתהלל היא תורה ציוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה ובזוהר פ' כי תצא גילה כי אית שדים ת"ח וכנגדן בארץ מארי פילסופים דישראל ואית שדים כבהמות וכנגדן בארץ עמי הארץ כו' ע"ש אח"כ סיים ואית אחרנין מארי סתרי תורה אינון ירתין נשמתין מסטרא דמלכותא קדישא דאיהי כלילא מי' ספירין כו' על כן אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו למלא כרסנו ממקרא משנה תלמוד ופוסקים ואחר כך לעסוק בחכמת הקבלה ואז מתקדש בקדושה ואז נשמתו תלך בדרך סלולה המלך בית אל מקום אשר שם היה אהלה תתרומם ותתגדל ברוב גדולה. [ועיין עוד שומר אמונים קדמון ויכוח ראשון אות ל"ז].


שער י

וממה שכתב השלה"ק מספר הישר לר"ת בשער י"ג דאם מתעסק בחכמות החיצוניות לשם מחייתו הם צריכים לבקש עסק אחר שתהיה מחייתו ממנו וישליך עסק זה כי יותר יהיה ההיזק הבא עליו מן התועלת שירויח בו, ולא אוכל לעבור ולא להעיר עוד בדבר יקר הנה אמרו ז"ל לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה והנה בענין נקיה יש שני ענינים האחד שיהיה נקיה במלאכתו והשנית שיהיה נקיה בלי שום איסור כמה שנאמר נקי כפים ובר לבב וכבר כתבתי בספרי משנה הלכות חלק ו' סי' שי"ג דהתלמידים הלומדים להיות רואי חשבון (אקאונטין בלע"ז) או עורכי דין דיש סוג רואי חשבון שעושה ע"פ חוקי המלוכה הרי אין בו איסור כלל ואם מתנהג בו ע"פ התורה הרי הוא בכלל אומנות נקי' וקלה אבל יש רואה חשבון אחרים העובדים אצל משרדי הממשלה בבקורת המכס (אי. ר. ש.) ואם ימצא מי שלא שלם כראוי עליו החיוב למסרו למשרדי הממשלה אז הוא בקל להיות נכלל בדין מוסר ממון חבירו לעכו"ם שדינו מבואר בח"מ סי' שפ"ח ס"ט דכל המוסר ישראל ביד עכו"ם בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא ובפ"ק דר"ה אמרינן המסורות יורדין לגיהנם ונידונין לדורי דורות וגופן ונשמתן כלה והן פסולין לעדות וע"ש ס"ח שם דאין משביעין את המוסר שהראה מעצמו לא שבועה חמורה ולא שבועת היסת מפני שהוא רשע ואין לך פסול יותר מזה ואם הפסידו ממון חייב לשלם כל מה שהפסידו ע"ש פרטי דינים.

והעורך דין נמי אם הוא מטפל בין עכו"ם לעכו"ם אין עליו אשמה וגם אם הוא עוסק בעניני מלכות ליגאלע פאפירן וכיוצא בזה או שהוא מיצג ישראל להצילו מיד נושה העכו"ם או המלכות או שהוא משתדל לפטור את הישראל מערכאות שלהם שלא יבוא לידי היזק וכיוצא בו. אבל אם הוא מביא דינו בין ישראל לישראל הרי עבר על מקרא דואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עו"כ ואל תהי דבר זה קל בעיניך שהרי כתבו הפוסקים דאיסור ערכאותיהם הוא כאיסור ע"ז ממש כי דבר זה יש בו חילול הש"י שאין לו כפרה אלא במיתה (יומא פ"ו) וגם יש בו עון ע"ז וכ"ש שאם הוא מוציא בדיניהם מה שלא חייבה תורתינו שנמצא גוזל את חבירו ממון וחז"ל אמרו (גיטין פ"ח ע"ב) לפניהם ולא לפני עכו"ם כי משפטיו יתברך לא נתנם אלא לעמו ישראל שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וכתבו הראשונים שמנדים על דבר זה עיין שו"ת תשב"ץ טור הראשון סי' י"ז ובתנחומא ר"פ משפטים ואלה המשפטים וגו' שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עו"כ כפר בהקב"ה תחילה ואח"כ כפר בתורה שנאמר לא כצורנו צורם ואויבנו פלילים ועיין ביאור הגר"א ח"מ סימן כ"ו ורמב"ם סוף הל' סנהדרין ובשו"ת הריב"ש סי' ק"ב.

ולפעמים אם הוא עורך דין ממשלתי וצריך לקטרג נגד ישראל אם הוא בדיני ממונות עובר בכל זה ויותר ואם הוא בדיני נפשות וכגון יהודי שהרג עכו"ם או כיוצא בזה א"כ הרי הוא בכלל הורג נפש. גם אם הוא דן עכו"ם דכה"ג הם ג"כ נצטוו על הדינים ומיהו יש להם ג"כ דינים שחייבין לדון על פיהם. ועיין מהרש"א מובא במל"מ פ"ו מהל' מלכים ורמב"ם פרק ו' מנחלות וש"ך בנה"כ הובא בח"ס יו"ד סי' רצ"ה ובשו"ת מחנה חיים ה"ר סי' צ"א וח"ג סי' כ"ב וכ"ג ולא זכר השר מדברי החינוך סי' כ"ו ותוס' ע"ז כ"ו. והנה בדיני ממונות דיניהם כמו שהסכימו הוה דין אבל בדיני נפשות להם ג"כ דינים מדיני התורה. ואשה לא תדון בהם לעולם וגם אשה פסולה להעיד בהם כמו בישראל כמבואר בש"ס ורמב"ם ונפקא לי' מקרא ועיין מנ"ח סי' כ"ו הנ"ל וא"כ אם משפטיהם דנים ע"פ עדות נשים או דזשרי של נשים או שופט של נשים גם דיניהם אינם דין ואסור לו להיות עו"ד אצלם ג"כ.

גם פשוט דאסור להיות שופט עכו"ם ולשפוט בערכאות שלהם בין ישראל לעמים אשר לכן לפענ"ד מאד קשה לעו"ד ישראל להיות נזהר בכל אלה וצריך להיות למדן גדול לידע כל דיני ב"נ ולידע מה שמותר ומה שאסור להם וגם להיות יר"ש גדול שלא יעבור ח"ו בכל מה שכתבנו.

וכדאי להביא כאן מה שכתב הגאון בעל מחנה חיים בא"ח ח"ב סי' א' אודות צורבא מרבנן אחד שלא רצה כל יום להיות עסוק במשא ומתן או להיות פועל מן הבוקר עד הערב כדי שיוכל ללמוד תורה ובחר בעצמו להיות מרויח ע"י ספריה מספרי העמים (ליברעריאן בלע"ז) וכל הרוצה ללות יבא וילוה הספרים וישלם שכר הלואה והוא ישתכר מזה וישנם שם כל מיני ספרים, והשיב ז"ל וז"ל תשובה לולי ראיתי מכתבו לא האמנתי שיעלה זאת על דעת ירא אלקים ועוסק בתורה לבחור לו עסק כזה אשר הוא דלת לעמק שאול ואבדון והוא הפתח של שער הגיהנם אשר הוא בארץ ר"ל מדעת הזה טוב לבחור לילך לשקוד על פתחי נדיבים ולבקש פרוסת פת כעני בפתח כי יש לו תקוה אם ימות יראה אור פני מלך אבל לעוסק במסחר כזה גיהנם כלה ועונותיו לא תכלינה כי מי הוא זה אשר ימלט נפשו מרדת שחת אם הוא לבדו יהגה בספרי מינות וחשק ואיך ימצא קץ לפדות נפשו אם יהיה כירבעם בן נבט להכשיל בית ישראל תמה אני וקורא בקול גדול איך נהפכה לגפן נכריה שיוצרך בה ביכער לייאנשטאלט (כלומר שיוצרך בה ספרי' לשאלת ספרים כאלו) ואף גם זאת לחשוב מחשבות שיצא העגל מיד בן תורה האיש הזה אשר יעשה הספריה (לייברערי) יהי שמו לחרפה ולשמצה וישא עליו עונות בית ישראל כי גדול חילול השם ורבה המכשלה עד שאין רפואה למכתו עד עולם.

עוד כתב שם דהביכער אשר מביאים הבילדונג יפעלו נוראות פעם בהשגחת ה' ופעם בכלל מצות ה' ונביאיו המה חכמים בעיניהם יודעי העתים ומגדלים עונות לשמים שמשוה משה רבינו לגדולים מיסדי שאר דתות ומספרים בגנות אבות ודוברים עתק על דהע"ה והוגים השם באותיות ורבבות דעות זרות ונפסדות שונים זה מזה צפונים בם וכו' ולכן מחשבה זאת מזימה היא להכשיל בית ישראל וראוי לנדות האיש ההוא אם לא ישוב מאולתו כי אין בו שאין בו קבר פתוח לבני התשוקה והתאוה כי ספרים כאלה מבעירים האש ואת הגחלת על מזבח היצה"ר יטמינו תחת שפת זרה של הזונה או של בן פרוץ הקירות האפיקורסות ודיעות המינות להתיר כל האיסורים ולומר לא פעלנו און גם ספר קורא הדורות נקרא געשיכטע לא ימצא שלא יבוקר בו מומין על האבות ולהג הרבה על הנביאים כולם ספרי מינות המה שומר נפשו ירחק עצמו מהם ובפרט להשאיל לאחרים ע"ש באריכות וסיים ע"כ בלבו יבין להוכיח לבן תורה ההוא שיתפלל לה' שיפרנס אותו בהיתר ולא באיסור ע"ש.

מבואר מדברי הגאון ז"ל שמוטב לו לאדם לשקוד על פתחי נדיבים ולבקש פרוסת פת כעני בפתח מלשאת וליתן באיסורים ולהיות סרסור לדבר עבירה ולכן אף שאמרו חז"ל חייב אדם ללמד את בנו אומנות אבל הם התנו לעולם ילמד את בנו אומנות נקיה וקלה וממילא נקיה תרתי משמע וכמ"ש שיהי' במלאכה ונקיה מעבירות וכמ"ש נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה אזי ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו והנה יש להאריך בכל פרט ופרט בזה ומ"מ אין הזמן גרמא ותן לחכם ויחכם עוד העיקר אם לא תדעי לך היפה בנשים צאו לך בעקבי הצאן לראות מה שנהגו אבותינו ורבותינו הקדושים אשר בארץ המה ורעו את גדיותיך על משכנות הרועים עבגצ"א.

שער יא

וגרסינן בגמ' שבת ל"א ע"א אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפ"ו ציפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואפ"ה אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא ועיין רש"י ועיין סנהדרין דף ז' שתחילת דינו של אדם על ד"ת והתוס' הקשו שם ועיין מה שתי' ולולי דמסתפינא היה נראה בדיוק לשון הגמ' סנהדרין דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על ד"ת ובגמ' שבת אמרו בשעה שמכניסין אדם לדין ולכן לפענ"ד הני תרי עניני נינהו דבשבת מיירי בשעה שמכניסין את האדם לדין מתחילין השאלות נשאת ונתת באמונה וכו' כסדר הזה אבל בסנהדרין מיירי כשנותנין לו הפסק דין אז נידון על דברי תורה ומדויק לשון רב המנונא בסנהדרין אין תחילת דינו של אדם נידון ולכאורה נדון השני מיותר והיל"ל אין תחילת דינו של אדם אלא על ד"ת או היל"ל תחילת דינו של אדם על ד"ת אבל בכיון דייק רב המנונא אין תחילת דינו של אדם נדון דבשעת הדין נדון הוא בתחלת על ד"ת אבל כשמכניסין אדם לדין אומרים לו בלשון שאלה קודם הדין אז השאלה על משא ומתן קודם.

והנה מה ששואלים נשאת ונתת באמונה דוקא נראה לפ"מ דקיי"ל בזבחים סתמא לשמה וממילא מסתמא דהעוסק בתורה ומפלפל בה לשמו של הקב"ה אבל משא ומתן דסתמא לאו לשמה הוא ולכן שואלין האם המשא ומתן נמי היה באמונה או י"ל דלא יחשוב שיכול לישא ולתת בגזל ואונאה כדי שיכול ללמוד תורה ויעלה על מחשבתו שבשביל שיוכל ללמוד תורה יכול לעשות משא ומתן שלא באמונה קמ"ל דהעיקר לישא וליתן באמונה ואפילו לא יוכל ללמוד בכל שעה מכל מקום קבעת עתים לתורה וע"ד שפירש"י לפי שאדם צריך להתעסק בדרך ארץ שאם אין דרך ארץ אין תורה הוצרך לקבוע עתים לתורה דבר קצוב שלא ימשך כל היום לד"א. אלא דאותו זמן שוסק בד"א נמי דוקא באמונה ולא ח"ו באומנות שכתבנו לעיל כגון עו"ד לעסוק בערכאות או רואה חשבון כנ"ל או שיכתוב חשבונות של איסור כגון רבית שהבע"ה לוה על רבית והרואה חשבון שולח בילס וכיוצא בו.

ומיהו לאו דוקא הני מילי הם ענין של נושא ונותן באיסור אלא בכל מסחר ואומנות נמי בעי דוקא ביראת שמים ולכן מסיים אפ"ה אי יראת ה' הוא אוצרו וכמו שאמרו שם בגמרא שבת ל"א ע"ב ר' סימון ור' אלעזר הוה יתבי חליף ואזיל ר' יעקב בר אחא א"ל חד לחבריה ניקו מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא א"ל אידך ניקו מקמיה דגבר בר אוריין הוא (פי' תלמיד חכם) א"ל אמינא לך גבר דחיל חטאין הוא ואמרת לי את בר אוריין הוא תסתיים דר' אלעזר הוא דאמר גבר דחיל חטאין דא"ר יוחנן משום ר' אלעזר אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' וכתיב ויאמר לאדם הן יראת ה' הוא חכמה וגו' שכן בלשון יוני קורין לאחת הן תסתיים ולכן אם יראת ה' הוא אוצרו ועושה ביראה הרי הוא גדול מלומד תורה בלי יראת שמים.

שער יב

עוד רגע אדבר בענינים הנוגעים לתלמידים הרוצים לזכות בכתרה של תורה. א) אמרו בגמרא כתובות קי"א ובשלהי ברכות דף ס"ג ע"ב והביאה הרמב"ם פ"ג מהל' ת"ת הי"ב וז"ל אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהם ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה אמרו חכמים דרך רמז זאת התורה אדם כי ימות באוהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי חכמים וכן אמר שלמה בחכמתו התרפית ביום צרה צר כחכה ועוד אמר אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי אמרו חכמים ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית המדרש לא במהרה הוא משכח וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו תלמודו מתקיים בידו אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח.

[ועיקר גדול הוא בת"ת לפום צערא אגרא ולא לילך אחר תענוגים אלא ליגע עצמו שא"א ללמוד תורה מתוך תענוגים ופוק חזי התנא אלקי ר"א בן ערך שע"פ סבה נתעכב במקום שיש שם פירות גנוסר ונעקר תלמודו, ועיין משנה הלכות ח"ז סי' קנ"ד באריכות. ועיין בספר הקנינים למ"ח דברים מה שהבאתי במיעוט תענוג].

הנה ביאר לן הרמב"ם ז"ל במיעוט המחזיק את המרובה במה יצליח התלמיד דרכו בתורה שלא יתעדן עצמו ולא יאכל וישתה הרבה ולא יתן שינה לעיניו וימית עצמו באהלי חכמים ופלא שהרמב"ם שינה בזה בלשון הגמרא דבגמרא אמרו אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה והרמב"ם ז"ל הוסיף שממית עצמו באהלי חכמים ונראה דדרש באהל עכ"פ הדברים ראוים ונאים לו דהעיקר להמית עצמו באהלי חכמים ששם ילמוד תורה ויקבל מהם.

ומזה יש להעיר נמי שיש תלמידים שבאים לישיבות ואין משתתפים בשיעורים אלא רוצים ללמוד לעצמם ולחדש חידושים לעצמם וזה באמת משבש אותם כי אין לו שום קבלה ובזה פירשנו כבר מה שאמרו ז"ל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשה תורה כשתי תורות ויש לדייק שכתבו שלא שמשו כל צרכן הול"ל שלא למדו כל צרכן אבל הענין בזה דוודאי הם למדו כל צרכן והיו תלמידי שמאי והלל לומדים גדולים אלא שלא שמשו כל צרכן כלומר שלא קבלו קבלות מרבותיהן ולא החשיבו הקבלות אלא מה שיחדשו בעצמם או שחשבו שגם הם יכולים לחדש תורה ועד שמאי והלל סמכו רק על מה שקבלו מרבותיהם ודקדקו בדבריהם עד שאמרו אפילו בלשונם אפילו היה נראה משובש כהלל שאמר הין משום דחייב אדם לומר בלשון רבו ולכן לא היתה מחלוקת דכולם היתה להם קבלה אחת ממשה רבינו ע"ה עד היום הזה אבל משרבו תלמידים שלא שמשו ולא החשיבו את קבלת רבותיהם נעשה תורה כשתי תורות דכל אחד חידש לפי שכלו וחריפותו ולא סמכו אקבלה אם ראו לחדש דבר ולכן רבו מחלוקות ונעשה תורה כשתי תורות.

ב) שנעשה אצל הרבה תלמידים הישיבה כבית ספר שבא לשמוע שיעורים ואינו מחייב אותו כלום ואינו מחשיב את רבו הלומדו תורה אלא כמו ההולך בבית ספר עממי יש לו פראפעסאר ולאחר הזמן הולך לביתו ואין לו שום שייכות עמו הכ"נ בישיבה עם רבו שלמדו תורה אבל אמרו ז"ל כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יותר מאביו שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא ולפיכך ראה אבידת רבו ואבידת אביו של רבו קודמת לשל אביו ואח"כ של אביו אביו ורבו שבויים בשביה פודה את רבו ואח"כ פודה את אביו ואם הי' אביו ת"ח פודה את אביו תחילה וכן אם הי' אביו ת"ח אע"פ שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואח"כ משיב אבידת רבו ואין לך כבוד גדול מכבוד הרב ולא מורא ממורא הרב אמרו חכמים מורא רבך כמורא שמים לפיכך אמרו כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר בהצותם על ה' וכל העושה מריבה עם רבו כעושה מריבה עם השכינה שנאמר אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם. וכל המתרעם על רבו כמתרעם על ה' שנאמר לא עלינו תלונתיכם כי על ה' וכל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר על השכינה שנאמר וידבר העם באלקים ובמשה.

והגם שכמעט אין בזה"ז רבו מובהק אבל הרי דהמע"ה שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו והלא דברים ק"ו על כל אדם מישראל שלומד מראש ישיבה כמה שנים שחייב בכבודו ובמוראו ואפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד בין קטן בין גדול עומד מלפניו (עיין רמב"ם פ"ה מהת"ת ה"ט).

שער יג

ג) כתב הרמב"ם פ"ד מהת"ת ובטש"ע יו"ד סי' רמ"ז ובגמרא תענית ז' אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון במעשיו או לתם פירוש תם שאינו ידוע לנו אם הוא טוב או רע דאמרינן התם (ברכות כ"ד) תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס שהי' ר"ג מכריז כל תלמיד שאינו תוכו כברו אל יכנס ונראה ששומר הפתח הי' שם שלא הי' מניח ליכנס לשום תלמיד קודם שהיו בודקין אותם אם הוא תוכו כברו שזה נקרא נתעב כמ"ש (יומא ע"ב) ואותו היום סלקוהו לשומר הפתח והיו נכנסים התלמידים בלא בדיקה ואע"ג דלא ידעינן ביה אי תוכו כברו ואי לא ולמדנו משם דלתם שמעשיו סתומין מלמדין (ועיין כ"מ ולח"מ) אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואח"כ מכניסין אותו לביהמ"ד ומלמדין אותו אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו.

והמדקדק בדברי הרמב"ם יראה לכאורה סתירה מרישא לסיפא דבריש דבריו כתב דלתם מלמדין תורה ובסיפא כתב ובודקין אותו ואח"כ מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו ובדיקה זו למה אמנם דבר גדול משמיענו הרמב"ם ז"ל דדוקא למי שהוא תם ולא ראינו ממנו שהוא אינו הגון אז סמכינן אחזקת כשרות של כל ישראל שעליו ומלמדין אותו אם שמעשיו סתומין אבל בסיפא מיירי בתלמיד שהי' הולך בדרך לא טובה שמחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה מ"מ אין סומכין להכניסו בסתם אלא תלמיד כזה כבר צריך בדיקה כיון דאיתרע ליה חזקת כשרות א"א להכניסו בלי בדיקה אם הוא תוכו כברו.

והטעם כמ"ש הרמב"ם מקרא ועוד שהמכניס תלמיד שאינו הגון בין התלמידים יזיק לאחרים ח"ו והרבה יש לדקדק בפרט זה כי הוא ענין של דיני נפשות לרחק וכן לקרב ועכ"פ כל שהוא תלמיד שאינו הגון ודאי אסור ללמדו תורה ואין בזה חולק.

דברי העמוס והטרוד בעבודת הקודש המצפה לישועת ה' כהרף עין

מנשה הקטן