בגדר האמונה בביאת המשיח

הרב בנימין אפרים ביטון

שליח כ"ק אדמו"ר – וונקובר ב.ק. קנדה

ביאתו וזמנו

א. ברמב״ם פי״א מהל׳ מלכים ה״א כותב וז״ל ״המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה׳ אלקיך וכו׳״ עיי״ש.

והנה מדברי הרמב״ם מתבאר דלא רק מי שאינו מאמין בו נקרא כופר אלא גם מי שאינו מחכה לביאתו, והיינו דביסוד האמונה בביאת המשיח כלול ב׳ ענינים, הא׳ האמונה בו והב׳ גם הצפיה לחכות לביאתו, וכפי שדייק בזה רבינו להדיא בכ״מ יעויי״ש^[1].

ב. ויעויין ברשימות שיעורים להגרי״י קלמנסון שליט״א עמ״ס ב״מ בסופו (קונטרס ׳חידושים וביאורים ברמב״ם הל׳ מלכים פי״א וי״ב׳ סימן א׳) שהאריך בביאור דברי הרמב״ם בגדר האמונה בביאת המשיח, ועיי״ש שביאר שיטת הרמב״ם בזה ע״פ מש״כ בפיה״מ בהקדמתו לפ׳ חלק שכתב וז״ל ״והיסוד השנים עשר ימות המשיח והוא להאמין ולאמת שיבא, ולא יחשוב שיתאחר״, ומבואר דס״ל שביסוד האמונה בביאת המשיח ישנו בזה ב׳ דינים, הא׳ להאמין שיבוא, והב׳ להאמין שלא יתאחר.

ולכאורה צ״ב דאם מאמין הוא בביאת המשיח הנה מהיכי תיתי שיחשוב שיתאחר, אכן נראה בביאור הדברים דיכול להיות שאדם יאמין בענין ביאת המשיח בכללות אלא דמאמין דזה יהיה אח״כ בזמן מאוחר ביום מן הימים ולא היום, וזהו דכותב הרמב״ם שיש גם להאמין שלא יתאחר, כלומר שיש גם להאמין ולחכות שיבוא בכל יום והיינו דיכול לבוא היום.

וזהו גם כוונת הרמב״ם בהל׳ מלכים שם במש״כ ״וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו״, כלומר דמי שאינו מאמין כן, היינו או מי שאינו מאמין בביאת המשיח בכלל, או מי שמאמין בביאת המשיח בכללות אלא שאינו מחכה לביאתו כלומר שאינו מאמין שיכול לבוא היום הרי שחסר לו וכופר בעיקר האמונה דביאת המשיח עיי״ש בארוכה.

ונראה להעיר דכן מתבאר גם מדקדוק לשון רבינו שכוונת הרמב״ם בהל׳ מלכים ״או מי שאינו מחכה לביאתו״ הוא ע״ד מש״כ בפיה״מ שם ״ולא יחשוב שיתאחר״ [דהיינו שיש להאמין בכל יום ויום שיכול לבוא היום] שכתב בלקו״ש חל״ז עמ׳ 81 הערה 23 בתו״ד ״שחייבים להאמין בביאת המשיח וגם לחכות לביאתו (רמב״ם הל׳ מלכים רפי״א. פיה״מ סנהדרין שם היסוד הי״ב. ועוד)״, והיינו להדיא דכוונת הרמב״ם ב״מחכה לביאתו״ שבהל׳ מלכים הוא למש״כ בפיה״מ ״ולא יחשוב שיתאחר״^[2].

ג. והנה ברשימות שיעורים שם כתב עוד לדייק דכל זה מדוקדק הוא גם בלשון הנוסח דה״אני מאמין״, והיינו במה שהוסיפו גם הך פרט ד״אחכה לו בכל יום שיבוא״, דלכאורה צ״ב הך הוספה דהיה סגי לומר רק ״אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח וכו׳״, ומדוע הוסיפו גם הך פרט ד״בכל יום שיבוא״, ולמשנ״ת בדברי הרמב״ם מבואר דכללו בזה ב׳ היסודות בגדר האמונה בביאת המשיח, דנוסף לדין הא׳ שהוא האמונה בביאת המשיח בכללות – ״אני מאמין״, הנה הוסיפו גם ״אחכה לו בכל יום שיבוא״ כלומר דין הב׳ שמאמין ומחכה לביאתו בכל יום שיבוא היום [ומעיר שם גם מלקו״ש חכ״ג עמ׳ 394 דמסיק שם שכ״ה הפירוש ד״בכל יום״ דהיינו שיבוא היום עיי״ש]^[3].

ויש להעיר שכן מתבאר להדיא מדברי רבינו לפרש את דיוק לשון נוסח ה״אני מאמין״ וכנ״ל, דהנה ראה סה״ש ה׳תשמ״ח וזלה״ק ״ועוד ועיקר לא רק מי ״שאינו מאמין בו״ כופר בתורה ובמשה רבינו, אלא אפילו ״מי שאינו מחכה לביאתו״, היינו שמאמין בביאת המשיח, אלא שאינו מחכה לביאתו – הוא כופר בתורה ובמשה רבינו . . ולכן יש צורך ״להרעיש״ ע״ד החיוב וההכרח לחכות לביאתו, ״אחכה לו בכל יום שיבוא״ וכו׳״, ובהערה 94 שם ״נוסח ״אני מאמין״. וראה לקו״ש חכ״ג ע׳ 394״.

הרי להדיא דפירוש ההוספה ״אחכה לו בכל יום שיבוא״ היינו משום לתא דדין הב׳ בגדר האמונה בביאת המשיח לחכות לביאתו בכל יום שיבוא.

וכ״ה מפורש בסה״ש ה׳תשמ״ט שם וזלה״ק [ההדגשות במקור] ״ברמב״ם שם ישנה הדגשה נוספת – ״כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו כו׳״, היינו, שהחיוב הוא לא רק להאמין בביאת המשיח, אלא גם לחכות לביאתו, וכמ״ש בהי״ג עיקרים ״אני מאמין בביאת המשיח . . אחכה לו בכל יום שיבוא״, ומפורש להדיא מדברי רבינו שכללו בנוסח ה״אני מאמין״ הני ב׳ יסודות בחיוב האמונה בביאת המשיח, האמונה בביאת המשיח בכלל וגם הצפיה לחכות לביאתו שיכול לבוא בכל יום – ״אחכה לו בכל יום שיבוא״^[4].

גדרו של המשיח

ד. והנה יעויין בלקו״ש חי״ח בלק ב׳ שהאריך רבינו לבאר ע״פ דברי הרמב״ם שם דענינו של המשיח הוא שיביא לשלימות התורה והמצוות בישראל, דזהו ענינו וגדרו של מלך המשיח, ולכן הנה כתוצאה מזה הרי גדר חיוב האמונה בביאת המשיח אינו רק בכללות הענין שמאמין שהמשיח יבוא לגאול את ישראל, אלא גם שמאמין לביאתו לפעול שלימות הלכות התורה והמצוות, דזהו גדרו של המשיח יעויי״ש בארוכה [וראה גם הדרן על הרמב״ם בלקו״ש חכ״ז עמ׳ 249 עיי״ש].

והיינו דמי שמאמין לביאת המשיח בכלל שיבוא לגאול את ישראל וכו׳ אלא שאינו מאמין לזה שיבוא לפעול שלימות הלכות התורה והמצוות, הנה חסר לו בעיקר האמונה בביאת המשיח.

ה. זאת ועוד הנה מדקדוק לשון קדשו של רבינו בלקו״ש חי״ח שם נמצינו למדים שגם בחיוב האמונה בגדרו של המשיח לפעול שלימות הלכות התורה והמצוות, הנה איכלל בזה הני ב׳ דינים דלהאמין בו ולחכות לביאתו, דאיתא שם ״וי״ל אז ס׳איז אויך נפק״מ להלכה בפועל, לגבי דער אמונה בו (און אין וואס עס דארף זיין דער מחכה לביאתו): וויבאלד אז דאס איז דער גדר פון משיח׳ן, דארף די אמונה זיין ניט בלויז אז ער וועט קומען בכדי צו אויסלייזן די אידן פון גלות, נאר ״מאמין בו״ אז ער איז מחזיר ״מלכות דוד ליושנה . . וחוזרין כל המשפטים״.

ומבואר להדיא דגם בזה איכא החיוב להאמין בו וגם ולחכות לביאתו לפעול שלימות התורה והמצוות וכמוש״נ^[5].

מצב העולם בימוה״מ

ו. ויש להעיר בזה, דהנה מלקו״ש חכ״ז שם מתבאר דנכלל בזה [אמונה בגדרו של משיח שיביא שלימות התורה והמצוות] גם האמונה במצב העולם שיהיה בימוה״מ וכפי שהרמב״ם מאריך בהל׳ מלכים פי״ב, והיינו משום כי מצב העולם שיהיה אז אינו רק תנאי צדדי שעי״ז יתאפשר קיום המצוות בשלימותן, אלא גם שמצב זה מבטא השלימות דתומ״צ שפועלים בהעולם עד למצב כזה שיתאים לקיום התומ״צ בשלימות, ולכן נכללים גם כל הני פרטים בתיאור מצב העולם דאז בחיוב האמונה בביאת המשיח עיי״ש.

והנה ברשימות שיעורים שם הערה 4 הביא הך יסוד מדברי רבינו בזה״ל ״ועי׳ בלקו״ש חכ״ז ע׳ 249 שהחיוב להאמין בביאת המשיח ולחכות לביאתו כולל גם כל המעלות שיהיו אז . . שיש חיוב להאמין ולחכות (לא רק לכללות ביאתו של משיח אלא גם) למצב זה בכל הפרטים המנויים ברמב״ם״.

וכנראה מלשונו שהבין דבחיוב האמונה למצב העולם שיהיה אז איכלל בזה ב׳ יסודות, הא׳ החיוב להאמין והב׳ גם החיוב לחכות, והבין כן לכאורה מפשטות דברי רבינו בתחילת השיחה שם וזלה״ק ״ויש לומר, שהחיוב להאמין בביאת המשיח ולחכות לביאתו כולל גם כל המעלות שיהיו אז. ועפי״ז מובן, שתיאור המצב דימות המשיח הוא (לא רק סיפור דברים, אלא) הלכה, פסק דין הנוגע להלכה למעשה בפועל – שיש חיוב להאמין ולחכות (לא רק לכללות ביאתו של משיח אלא גם) למצב זה בכל הפרטים המנויים ברמב״ם״.

ז. האומנם דהגם כי מדברי רבינו בתחילת השיחה משמע להדיא כנ״ל, מ״מ הנה יעויין בהמשך השיחה שם הערה 35 שכתב רבינו וזלה״ק ״אלא שאעפ״כ מה שנתאוו כו׳ ימות המשיח הוא רק בכדי לעסוק בתומ״צ כהוגן – כי מה שיהודי צריך להתאוות הוא להשלימות דתומ״צ. משא״כ מצב העולם דאז, המאפשר את השלימות דתומ״צ – יש לומר שהוא נכלל (בעיקר) בחיוב האמונה בביאת המשיח, ולא בהחיוב לחכות לביאתו״ עיי״ש.

ומבואר להדיא דס״ל לרבינו למסקנא דבהחיוב להאמין במצב העולם שיהיה אז וכו׳ הנה איכלל בזה רק דין הא׳ להאמין בביאת המשיח, ולא דין הב׳ לחכות לביאתו ודו״ק.

תיקון העולם לעבוד את ה׳

ח. והנה יעויין בלקו״ש חכ״ג בלק ב׳ והמתבאר מדברי רבינו שם דביסוד האמונה בביאת המשיח איכלל בזה שיש להאמין גם בהך פרט שהמשיח יתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳ [וכמבואר ברמב״ם הל׳ מלכים פי״א ה״ד], שלכן כלל הרמב״ם פרט זה בספר הלכות שלו, כיון שיש להאמין ולידע גם בזה.

ובלשונו הק׳ ״דער רמב״ם פסקנ׳ט אין ספר היד (ספר הלכות שלו) אין הלכות מלכים ומלחמותיהם, אז איינע פון די פעולות של משיח וועט זיין ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳ ביחד . . דארף מען זאגן, אז ניט נאר די ענינים אין התחלת ההלכה, וואו דער רמב״ם איז מתאר דעם אופן וסדר גילוי המשיח און די סימנים שלו . . זיינען נוגע להלכה . . נאר אויך דער סיום הלכה . . איז פארבונדן מיט הלכות בקשר צו די ידיעה והכרה פון ״משיח בודאי״ . . עס דארף זיין אויך די אמונה וידיעה אז ער וועט פועל זיין די גאולה בכל העולם כולו: ״ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳ ביחד״.

ומבואר להדיא שגם בהך פעולה של משיח שיתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳ ביחד צ״ל ענין האמונה בו, וכמ״ש רבינו ״אמונה וידיעה״, ושלכן (נוסף על המבואר בהשיחה שם בהמשך) הביאו הרמב״ם בספר הלכות שלו.

ט. והנה לפום ריהטא צ״ב מדוע שגם הך פרט דויתקן את העולם נכלל הוא בחיוב האמונה בביאת המשיח, ולכאורה הרי הך פעולה דתיקון העולם הוא רק תוצאה מביאת וגילוי המשיח בעולם, אכן אי״ז ענינו וגדרו של המשיח^[6], וכמבואר בלקו״ש חכ״ז שם דענינו וגדרו של המשיח הוא שיביא שלימות התורה והמצוות וכנ״ל, אלא שכתוצאה מביאת המשיח הרי גם יתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳, וא״כ מדוע נכלל זה בעיקר חיוב האמונה [״אמונה וידיעה״] בביאת המשיח.

ונראה לומר הביאור בזה ביסוד דברי רבינו בלקו״ש חכ״ז שם גבי תיאור מצב העולם בימוה״מ המבואר בארוכה בדברי הרמב״ם הל׳ מלכים פי״ב, דאע״פ כי דענינו וגדרו של המשיח הוא שיביא שלימות התורה והמצוות מ״מ נכללים כל הני פרטים בחיוב האמונה בביאת המשיח, והיינו משום שבמצב עולם כזה – המתאים ומאפשר את קיום התומ״צ בשלימות – מתבטא השלימות דתומ״צ שענינם הוא לפעול בהעולם עד שיהיה במצב כזה וכנ״ל עיי״ש.

ועד״ז י״ל גם בנוגע להך פעולה דהמלך המשיח בעולם שיתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳ המבואר בדברי הרמב״ם בסוף פי״א, דענין זה – מצב של העולם כולו עובד את ה׳ – מבטא ג״כ את השלימות דתומ״צ, והיינו דהתומ״צ פועל בעולם עד שכל העולם כולו יהיה עובד את ה׳, וממילא דגם ענין זה נכלל בחיוב האמונה בביאת המשיח ודו״ק.

י. אלא שעדיין יש לחקור ולעיין אם סגי בזה רק דין הא׳ להאמין בו, או שגם בזה חל הך דין הב׳ דלחכות לביאתו, והיינו דלא רק שיש להאמין בזה שהמשיח יבוא ויתקן את כל העולם כולו וכו׳ אלא שיש לחכות ולצפות לזה שיתקן וכו׳.

ולכאורה יש להכריע מדברי רבינו דבזה סגי רק ענין האמונה בכלל אמנם אין ע״ז גם החיוב לחכות לביאתו שיתקן את העולם וכו׳, ויסוד לדברינו יש לומר ממשנ״ת בלקו״ש חכ״ז שם הערה 35 בגדר חיוב האמונה במצב העולם שיהיה אז בימוה״מ, אשר אע״פ כי גם זה נכלל הוא ביסוד האמונה בביאת המשיח, מ״מ ״מה שיהודי צריך להתאוות הוא להשלימות דתומ״צ. משא״כ מצב העולם דאז, המאפשר את השלימות דתומ״צ – יש לומר שהוא נכלל (בעיקר) בחיוב האמונה בביאת המשיח, ולא בהחיוב לחכות לביאתו״ עיי״ש.

ועד״ז י״ל לעניננו, דהרי אף כי המשיח גם יתקן את כל העולם כולו לעבוד את ה׳, מ״מ י״ל דאי״ז ענינו וגדרו של המשיח אלא הוא ענין נוסף ותוצאה מביאת המשיח, דענינו של המשיח הוא שיביא שלימות התורה והמצוות, אלא שכתוצאה מביאת המשיח הרי גם יתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳ וכנ״ל, וממילא י״ל דעיקר הענין דלחכות לביאתו הוא רק להשלימות דהתומ״צ עצמו, שזהו ענינו וגדרו של המשיח, משא״כ הפעולה דמשיח בעולם [״יתקן את העולם״] נכלל הוא בעיקר בחיוב האמונה בביאת המשיח ולא בהחיוב דלחכות לביאתו [וכמו שהוא בענין מצב העולם דאז, המאפשר את השלימות דתומ״צ] וכמוש״נ^[7].

---

[1]) כ״ה בכ״מ, ומהם: ראה סה״ש ה׳תשמ״ח ח״ב עמ׳ 534 ״ועוד ועיקר לא רק מי ״שאינו מאמין בו״ כופר בתורה ובמשה רבינו, אלא אפילו ״מי שאינו מחכה לביאתו״, היינו שמאמין בביאת המשיח, אלא שאינו מחכה לביאתו – הוא כופר בתורה ובמשה רבינו״.

ובסה״ש ה׳תשמ״ט ח״ב עמ׳ 750 ״ברמב״ם שם ישנה הדגשה נוספת – ״כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו כו׳״, היינו, שהחיוב הוא לא רק להאמין בביאת המשיח, אלא גם לחכות לביאתו״.

וראה גם לקו״ש חכ״ח עמ׳ 135 ואילך ״בנוגע דעם חיוב צו גלויבן אין ביאת המשיח פסק׳נט דער רמב״ם אין הלכות מלכים ״וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו . . הוא כופר . . בתורה ובמשה רבינו״. ד. ה. ס׳איז ניט גענוג צו גלויבן אין ביאת המשיח, נאר מ׳איז מחוייב צו האפן און ווארטן אויף ביאת המשיח״.

וכן מתבאר גם מלקו״ש חי״ח עמ׳ 278 שכתב בתו״ד [בענין שלימות התורה והמצוות שנכלל הוא גם בחיוב האמונה בביאת המשיח כמבואר שם בארוכה] ״וי״ל אז ס׳איז אויך נפק״מ להלכה בפועל, לגבי דער אמונה בו (און אין וואס עס דארף זיין דער מחכה לביאתו)״.

וראה גם לקו״ש חכ״ז עמ׳ 255 הערה 35 [בענין מצב העולם שיהיה בימוה״מ שנכלל הוא גם בחיוב האמונה בביאת המשיח כמבואר שם בארוכה] ״אלא שאעפ״כ מה שנתאוו כו׳ ימות המשיח הוא רק בכדי לעסוק בתומ״צ כהוגן – כי מה שיהודי צריך להתאוות הוא להשלימות דתומ״צ. משא״כ מצב העולם דאז, המאפשר את השלימות דתומ״צ – יש לומר שהוא נכלל (בעיקר) בחיוב האמונה בביאת המשיח, ולא בהחיוב לחכות לביאתו״ עיי״ש.

ויש להעיר בכל זה ממש״כ בלקו״ש חי״ח שם עמ׳ 284 שבכלל החיוב דלחכות לביאתו איכלל גם ענין הלימוד בהלכות ועניני גאולה ומשיח עיי״ש, וגם נתבאר בלקו״ש חל״ז עמ׳ 80 הערה 23 שלכן הפליאו חז״ל בענין הנסים ונפלאות בגשמיות שיהיו לע״ל כדי שעי״ז יתעוררו בנ״י ״לחכות״ בשלימות כשידעו [לא רק מהשכר והתועלת הרוחני דלע״ל אלא גם] מהשכר והתועלת הגשמי שיהיה לע״ל בב״א עיי״ש.

והמתבאר דביסוד האמונה בביאת המשיח כלול בזה ב׳ ענינים האמונה בו וגם הצפיה לחכות לביאתו, דלא רק מי שאינו מאמין בו נקרא כופר אלא גם מי שאינו מחכה לביאתו וכמוש״נ.

[2]) ואף כי הדברים ברורים ומבוארים, הנה ראיתי להעיר ולהאריך בזה מחמת פירושים שונים שנאמרו מעל גבי קובצים תורניים שונים בביאור דברי הרמב״ם אלו כל חד לפום פירושא דילי׳, ונראה שכוונת הרמב״ם בפשטות הוא כמו שביאר לה היטב הגר״י קלמנסון שליט״א שם, ולהמבואר בדברינו הרי שכן מתבאר מדברי רבינו בכ״מ ודו״ק.

[3]) וראה רשימות שיעורים שם בהשמטות ומילואים שבסוף הספר שהעיר שכן מתבאר גם מדברי הגרי״ז בדברי הרמב״ם, וכמו שהובא משמו בהגדה ׳מבית לוי׳ עמ׳ קכ עיי״ש.

ויש להעיר גם מהמובא בס׳ ׳בצל החכמה׳ עמ׳ 192 מדברי רבינו מיום ד׳ אייר ה׳תשמ״ג בעת ביקור ה״פני מנחם״ מגור בזה״ל ״נהניתי לראות בהגדת ״מבית לוי״ (ע׳ קצז) בשם הגרי״ז מבריסק שהכוונה ב״אחכה לו בכל יום שיבוא״ היא בכל יום ממש וכו׳״ עיי״ש.

[4]) והנה בפנים נתבאר דהחילוק בין ״מאמין בו״ ל״מחכה לביאתו״ היינו ש״מאמין בו״ הוא האמונה בביאת המשיח בכלל שיבוא, ו״מחכה לביאתו״ היינו שמאמין ומצפה שיבא היום שיכול לבוא בכל יום, וכן מתבאר מדברי רבינו בכ״מ, וכמ״ש בפנים ובהערה א׳.

אכן יש להעיר מסה״ש ה׳תשמ״ט ח״א עמ׳ 351 וזלה״ק ״דעריבער דארף זיין (במשך כל הדורות) ניט נאר די אמונה בביאת המשיח, נאר ״מחכה לביאתו״ [אמונה אליין קען זיין באופן מקיף, דארף זיין מחכה לביאתו, אז ער ווארט אויף דעם בפשטות, באופן אז דאס נעמט אים דורך בפנימיות]״. ובהערה 67 שם [אהא דאמונה יכולה להיות באופן מקיף] ״עד שמצד אמונה זו אפ״ל גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא וכו׳״.

ומבואר לכאורה מדברי רבינו שמפרש דברי הרמב״ם ״מאמין בו או . . מחכה לביאתו״ באו״א קצת, והיינו דהחילוק בין ״מאמין בו״ ל״מחכה לביאתו״ הוא בפשטות, ד״מאמין בו״ הכוונה לאמונה בכללות שיכולה להיות גם בבחי׳ מקיף, דהיינו שאמנם הוא מאמין אכן אין זה פועל עליו בפנימיות, משא״כ ״מחכה לביאתו״ היינו שהאמונה בביאת המשיח היא בפנימיות.

אמנם נראה דבעצם הנה הדברים עולים בקנה אחד והא בהא תליא [בבחי׳ סיבה ומסובב], דמי שמאמין בביאת המשיח בכללות שיבוא ביום מן הימים אכן אינו מאמין ומחכה שיבוא בכל יום ויום הרי ממילא שענין האמונה בביאת המשיח נשאר אצלו בבחי׳ מקיף ולא חודר בפנימיותו, משא״כ מי שמאמין ומחכה בביאת המשיח בכל יום ויום שיבוא היום [״ווארט אויף דעם בפשטות״] הרי מובן ופשוט שעי״ז פועל שהאמונה בביאת המשיח נהיה אצלו בפנימיות וז״פ.

[5]) וראה גם לקו״ש חכ״ז שם וזלה״ק בתו״ד ״שהעילוי דימות המשיח (שלזה צריכים לחכות ולצפות) הוא השלימות דתומ״צ״, ובהערה 10 שם ״כמובן ממה שכתב הרמב״ם ענין זה בספר הלכות שלו – כי זהו הלכה ופס״ד, למה צריך לחכות ולהתאוות״.

[6]) ראה לקו״ש חכ״ז שם וזלה״ק ״ענינו של משיח הוא (לא בכדי לתקן את העולם, אלא) ענין בפ״ע – ״מלך מבית דוד״. וענין ביאת המשיח (בעולם) – שזה יהיה לאחרי ״בנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל״, שאז הוא ״משיח בודאי״ – הוא, שיומשך ויתגלה בעולם מלך המשיח (שהוא למעלה מענין תיקון העולם), אלא שכתוצאה מזה ״יתקן (גם) את העולם כולו״, שגם העולם יהיה בשלימות״. ובהערה 38 שם ״וע״פ מ״ש בפנים יובן מה שבתחילה כתב הרמב״ם ״משיח בודאי״, ורק לאח״ז ״ויתקן את העולם כולו״.

[7]) ודע דלהמבואר בפנים נמצא דביסוד האמונה בביאת המשיח איכלל בזה כמה ענינים, הא׳ ״ביאתו״ – להאמין בעצם הענין דביאת המשיח [רמב״ם הל׳ מלכים רפי״א], והב׳ ״זמנו״ – להאמין ולחכות בכל יום ויום שיכול לבוא היום [רמב״ם שם], והג׳ ״גדרו״ – להאמין גם בזה שיבוא לפעול שלימות התורה ומצוות, ובזה נכלל החיוב להאמין וגם לחכות [לקו״ש חי״ח שם], והד׳ ״מצב העולם״ – להאמין בכל הפרטים המנויים ברמב״ם שם פי״ב אודות מצב העולם בימוה״מ, וזה נכלל ב״גדרו״, כי בזה מתבטא שלימות התורה ומצוות, ובזה החיוב רק להאמין ולא לחכות [לקו״ש חכ״ז שם], והה׳ ״פעולתו״ – להאמין גם בזה שהמשיח יתקן את העולם לעבוד את ה׳ [לקו״ש חכ״ג שם], וגם זה י״ל שנכלל הוא ב״גדרו״, כי בזה מתבטא שלימות התורה ומצוות, ובזה החיוב לכאורה הוא רק להאמין ולא לחכות וכמוש״נ.