חלק שמיני
סימן מד
בענין משקפיים שמשתנים על השמש אי מותר לצאת בהם בשבת
ובד"ת שנתעורר מעכג"צ במשקפיים (בריללען בלע"ז) אשר הם משתמשים דו תשמישים כלומר שהם אפטיש למראה למי שצריך להם וגם טובים נגד השמש כשעומדים מול השמש הם נהיים כהים (טונקעל בלע"ז) וכשיוצא מתחת השמש הם חוזרים ונהיים לבנים כמו זכוכית וקוראים להם פאטא לענס אי מתר לצאת בהם בשבת או יש בהם חשש צביעה ודעתו דעת תורה נוטה להתירא וכן שאל לכמה גדולים ודעתם נוטה להתירא ג"כ.
והגם כי לא לדידי ולדכוותי צריך מ"מ לפענ"ד יפה דן ויפה הורה וכל כי הני מילי מעליותא ליתאמרי משמאי וגם אני נשאלתי בזה לפני שנתיים ואמרתי כמה טעמים להתירא חדא דאפילו נימא דהו"ל בכלל צובע מ"מ לא הוי צובע בידים או בגופו ואינו עושה שום פעולת צביעה אלא ממילא נעשית בחמה וגם שאינו עתיד להתקיים וכל דלא עבידא להתקיים לאו מלאכה היא שמיד דנכנס בצל או שהחמה נכנסת בעבים נמחק הצבע ממילא ולא הוה בכלל צבע הניכר, ולא דמי לזורה ורוח מסייעתו (ב"ק ס') דהתם עושה פעולת זורה ברחת אלא שהרוח מסייעתו וזה הוא דרך מלאכת זורה ועיין בעה"מ שבת ק"ו כל ל"ט מלאכות שהיו כנגדן במשכן כולן היו בהן צורך לגופן חוץ מן הזורה ובורר שהוא זורה המוץ מן הגורן ובורר הצרורות מן הכרי וזה הוא עיקר מלאכתן לדחות המוץ והצרורות וכן חייב עליהן ועל כל תולדה שלהן ע"ש אבל הכא לענין צובע כיון דאינו עושה כלום אלא השמש הוא שפועל בו הצבע הו"ל פחות מגורם באיסור דרבנן ומותר אפילו לכתחלה.
איברא דיש לעיין לפמ"ש הח"ס א"ע סי' כ' דאסור להעמיד זכוכית מגדלת נגד השמש להוציא על ידה אש ואם העמיד כשהיו השמים בעבים מה דינו ע"ש והרי התם נמי דכל הפעולה ע"י השמש ואפ"ה אסור לגרום אש וא"כ הכ"נ, ומכאן צל"ע נמי קצת אמ"ש האב"נ א"ח סי' קנ"ט אות כ"ב אמה שפרש"י שבת ל"ט ע"א המבשל בחמה מותר אפילו לכתחלה ופרש"י משום דאין דרך בישולו בכך ותמה באב"נ דמ"מ יהא אסור מדרבנן ככל מלאכת כלאחר יד ותי' כיון שמתבשל מאליו אחר כך שלא ע"י מעשיו לא גזרו בכלאחר יד וכה"ג כחו בכרמלית לא גזרו ולפענ"ד צ"ב דכיון שהניחו על החמה הרי הוא גרמתו ולא מאליו הוא ואדרבה הרי כל בישול הכי הוא דלעולם המאכל מאליו נתבשל וההנחה על האש הוא העיקר וידועים דברי הנמק"י ב"ק באשו משום חציו וכבר הארכתי עוד במשנה הלכות ח"ה סי' ס"ח ועיין שם ח"ה סי' ס"א במחלוקת החלקת יואב ואחרונים בהניח קדרה בשבת ונתבשל במוצאי שבת ועיין גם בח"ז סי' נ"ד ודו"ק.
ומיהו דידן עדיף דהתם עכ"פ נתבשל המאכל ונעשית המלאכה ומלאכה מתקיימת אלא שאופן עשייתה היתה שלא כדרך, אבל בדידן הרי עיקר המלאכה אינה מתקיימת שהרי מיד שחלף השמש חלף ג"כ הצבע, וא"כ ליכא כאן מלאכה המתקיימת כלל ואין בו ממש שהרי כשחזר לקדמותו הי' כלא הי' וכה"ג כיון דממילא הוא נעשית ליכא איסור לכ"ע.
ובזה נסתר מה שראיתי לקצת תלמידים מזדנזים בדבר משקפיים לפ"ד האב"נ הנ"ל דעכ"פ מדרבנן אסור כלאח"י ותי' משום דממילא והקשו קצתם דהכא עכ"פ לאו כלאח"י הוא דזה דרך של המשפקיים לצבוע באופן זה וליכא דרכא אחרינא וא"כ הו"ל דרכם בכך ולפמ"ש ליכא מלאכה כלל ולא דמי למבשל בחמה שנעשית מלאכת איסור אלא שלא היתה ע"י בישול אור. עוד נראה דלא דמי דלא גזרינן כלאח"י אלא דלמא אתי למעבד כדרכו וגזרינן שלא כדרכו אטו כדרכו אבל נראה דזה דוקא היכא דכדרכו יש בו איסור אבל הכא ליכא במציאות כלל לצבוע הזכוכית של בתי עינים כי הוא דבר בלתי אפשרי והצובע בידים בתי עינים מתקלקלים ואינו רואה כלום ועיין מג"א א"ח סי' שי"ח ס"ג דבחמה שרי דאין דרך בישולו בכך לא גזרו בי' רבנן וא"כ כ"ש בבתי עינים דא"א לצבוע בכך ודאי לא גזרו בה בכה"ג וליכא למיגזר כלל אטו צביעה.
וכ"ז לפי הס"ד דזה בכלל צובע אבל לפענ"ד דבדידן אין השמש עושה שום פעולה בזכוכית זה ואין השמש משנה הזכוכית מלבן לשחור אלא שהזכוכית היא מין זכוכית מעורב בו חומר כזה שאם מעמידו נגד השמש נראית שחור כידוע שישנם חומרים כאלו ולדוגמא הלובש בגדים לבנים בקיץ דוחים השמש ולא כן שחורים והכ"נ החומר בזכוכית הנ"ל נגד השמש הרי הוא כעין כהה שמכהה הזוהר של השמש אבל אין הזכוכית בעצם משתנה ממראה למראה כלל ולא שום שינוי צבע נעשה בזכוכית ולא דמי למבשל בחמה או צובע באוכלין וכיוצא בזה שעכ"פ נעשה איזה שינוי בפעולה זו אלא שאין זה דרך אבל כאן ליכא שום פעולת איסור ולא שום פעולה אפילו של היתר כלל לא כנלפענ"ד.
ידי"נ הנ"ל ואמרו בכפילא הנני חוזר על הראשונות מחותנו ידי"נ בלב ונפש
מנשה הקטן
סימן מד
בענין משקפיים שמשתנים על השמש אי מותר לצאת בהם בשבת
ובד"ת שנתעורר מעכג"צ במשקפיים (בריללען בלע"ז) אשר הם משתמשים דו תשמישים כלומר שהם אפטיש למראה למי שצריך להם וגם טובים נגד השמש כשעומדים מול השמש הם נהיים כהים (טונקעל בלע"ז) וכשיוצא מתחת השמש הם חוזרים ונהיים לבנים כמו זכוכית וקוראים להם פאטא לענס אי מתר לצאת בהם בשבת או יש בהם חשש צביעה ודעתו דעת תורה נוטה להתירא וכן שאל לכמה גדולים ודעתם נוטה להתירא ג"כ.
והגם כי לא לדידי ולדכוותי צריך מ"מ לפענ"ד יפה דן ויפה הורה וכל כי הני מילי מעליותא ליתאמרי משמאי וגם אני נשאלתי בזה לפני שנתיים ואמרתי כמה טעמים להתירא חדא דאפילו נימא דהו"ל בכלל צובע מ"מ לא הוי צובע בידים או בגופו ואינו עושה שום פעולת צביעה אלא ממילא נעשית בחמה וגם שאינו עתיד להתקיים וכל דלא עבידא להתקיים לאו מלאכה היא שמיד דנכנס בצל או שהחמה נכנסת בעבים נמחק הצבע ממילא ולא הוה בכלל צבע הניכר, ולא דמי לזורה ורוח מסייעתו (ב"ק ס') דהתם עושה פעולת זורה ברחת אלא שהרוח מסייעתו וזה הוא דרך מלאכת זורה ועיין בעה"מ שבת ק"ו כל ל"ט מלאכות שהיו כנגדן במשכן כולן היו בהן צורך לגופן חוץ מן הזורה ובורר שהוא זורה המוץ מן הגורן ובורר הצרורות מן הכרי וזה הוא עיקר מלאכתן לדחות המוץ והצרורות וכן חייב עליהן ועל כל תולדה שלהן ע"ש אבל הכא לענין צובע כיון דאינו עושה כלום אלא השמש הוא שפועל בו הצבע הו"ל פחות מגורם באיסור דרבנן ומותר אפילו לכתחלה.
איברא דיש לעיין לפמ"ש הח"ס א"ע סי' כ' דאסור להעמיד זכוכית מגדלת נגד השמש להוציא על ידה אש ואם העמיד כשהיו השמים בעבים מה דינו ע"ש והרי התם נמי דכל הפעולה ע"י השמש ואפ"ה אסור לגרום אש וא"כ הכ"נ, ומכאן צל"ע נמי קצת אמ"ש האב"נ א"ח סי' קנ"ט אות כ"ב אמה שפרש"י שבת ל"ט ע"א המבשל בחמה מותר אפילו לכתחלה ופרש"י משום דאין דרך בישולו בכך ותמה באב"נ דמ"מ יהא אסור מדרבנן ככל מלאכת כלאחר יד ותי' כיון שמתבשל מאליו אחר כך שלא ע"י מעשיו לא גזרו בכלאחר יד וכה"ג כחו בכרמלית לא גזרו ולפענ"ד צ"ב דכיון שהניחו על החמה הרי הוא גרמתו ולא מאליו הוא ואדרבה הרי כל בישול הכי הוא דלעולם המאכל מאליו נתבשל וההנחה על האש הוא העיקר וידועים דברי הנמק"י ב"ק באשו משום חציו וכבר הארכתי עוד במשנה הלכות ח"ה סי' ס"ח ועיין שם ח"ה סי' ס"א במחלוקת החלקת יואב ואחרונים בהניח קדרה בשבת ונתבשל במוצאי שבת ועיין גם בח"ז סי' נ"ד ודו"ק.
ומיהו דידן עדיף דהתם עכ"פ נתבשל המאכל ונעשית המלאכה ומלאכה מתקיימת אלא שאופן עשייתה היתה שלא כדרך, אבל בדידן הרי עיקר המלאכה אינה מתקיימת שהרי מיד שחלף השמש חלף ג"כ הצבע, וא"כ ליכא כאן מלאכה המתקיימת כלל ואין בו ממש שהרי כשחזר לקדמותו הי' כלא הי' וכה"ג כיון דממילא הוא נעשית ליכא איסור לכ"ע.
ובזה נסתר מה שראיתי לקצת תלמידים מזדנזים בדבר משקפיים לפ"ד האב"נ הנ"ל דעכ"פ מדרבנן אסור כלאח"י ותי' משום דממילא והקשו קצתם דהכא עכ"פ לאו כלאח"י הוא דזה דרך של המשפקיים לצבוע באופן זה וליכא דרכא אחרינא וא"כ הו"ל דרכם בכך ולפמ"ש ליכא מלאכה כלל ולא דמי למבשל בחמה שנעשית מלאכת איסור אלא שלא היתה ע"י בישול אור. עוד נראה דלא דמי דלא גזרינן כלאח"י אלא דלמא אתי למעבד כדרכו וגזרינן שלא כדרכו אטו כדרכו אבל נראה דזה דוקא היכא דכדרכו יש בו איסור אבל הכא ליכא במציאות כלל לצבוע הזכוכית של בתי עינים כי הוא דבר בלתי אפשרי והצובע בידים בתי עינים מתקלקלים ואינו רואה כלום ועיין מג"א א"ח סי' שי"ח ס"ג דבחמה שרי דאין דרך בישולו בכך לא גזרו בי' רבנן וא"כ כ"ש בבתי עינים דא"א לצבוע בכך ודאי לא גזרו בה בכה"ג וליכא למיגזר כלל אטו צביעה.
וכ"ז לפי הס"ד דזה בכלל צובע אבל לפענ"ד דבדידן אין השמש עושה שום פעולה בזכוכית זה ואין השמש משנה הזכוכית מלבן לשחור אלא שהזכוכית היא מין זכוכית מעורב בו חומר כזה שאם מעמידו נגד השמש נראית שחור כידוע שישנם חומרים כאלו ולדוגמא הלובש בגדים לבנים בקיץ דוחים השמש ולא כן שחורים והכ"נ החומר בזכוכית הנ"ל נגד השמש הרי הוא כעין כהה שמכהה הזוהר של השמש אבל אין הזכוכית בעצם משתנה ממראה למראה כלל ולא שום שינוי צבע נעשה בזכוכית ולא דמי למבשל בחמה או צובע באוכלין וכיוצא בזה שעכ"פ נעשה איזה שינוי בפעולה זו אלא שאין זה דרך אבל כאן ליכא שום פעולת איסור ולא שום פעולה אפילו של היתר כלל לא כנלפענ"ד.
ידי"נ הנ"ל ואמרו בכפילא הנני חוזר על הראשונות מחותנו ידי"נ בלב ונפש
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה