טלה ונעשה איל

הרב יהודה ליב שפירא

ראש הישיבה - ישיבה גדולה, מיאמי רבתי

אי' בבא קמא (סה, ב) "אמר ר' אילעא גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור, נעשה שינוי בידו וקנאו, טבח ומכר שלו הוא טובח שלו הוא מוכר", ופטור מארבעה וחמישה.

ופרש"י (ד"ה נעשה) וז"ל: נעשה שינוי בידו וקנאו - להא מילתא, דאם טבח ומכר, שלו הוא טובח וכו', ופטור מד' וה', אבל קרן וכפל משלם - קרן כי האי השתא, וכפל כעין שגנב, או כשעת העמדה בדין. עכ"ל.

וממשיך בגמ' "איתבי' ר' חנינא לר' אילעא גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור, משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה כעין שגנב, ואי ס"ד קניי' בשינוי, אמאי משלם, שלו הוא טובח שלו הוא מוכר. א"ל ואלא מאי שינוי לא קני, אמאי משלם כעין שגנב, לשלם כי השתא, א"ל כי השתא היינו טעמא דלא משלם משום זא"ל תורא גנבי ממך, דיכרא גנבי ממך".

ואח"כ ממשיך בגמ' "מתקיף לה ר' זירא ונקנינהו בשינו השם. אמר רבא שור בן יומו קרוי שור, איל בן יומו קרוי איל...".

והנה הטעם מדוע כתב רש"י שלר' אילעא שפטור על הטביחה ומכירה (מטעם ש"שלו הוא טובח שלו הוא מוכר") משלם את הקרן כי השתא, אף שלעיל (סה, א) "אמר רב קרן כעין שגנב תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה כשעת העמדה בדין", כתבו המפרשים ששאני בנדו"ד, דמשלם קרן כי השתא, לפי שאמרינן לעיל שגם רב מודה לרבה שאמר "האי מיאן דגזל חביתא דחמרא מחברי', מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי, תברה או שתי' [שברה בידים או שתה היין] משלם ד', איתבר ממילא משלם זוזא" ושם איירי בנוגע קרן ( שהרי איירי בגזילה שאין בזה כפל), הרי שאם שבר החפץ בידים, משלם קרן כדהשתא, לכן גם בנדו"ד שטבח או מכר הטלה, ה"ז בדומה לתברי' או שתי' (וכמפורש ברש"י (לעיל שם ד"ה תברה) " וגבי טביחה ומכירה הוי כי תברה או שתי'") ולכן משלם הקרן כדהשתא.

אבל רבינו פרץ חולק ע"ז, כי אי"ז דומה לתברי' או שתי' דלעיל, כי שם הטעם מדוע משלם כדהשתא הוא כמבואר ברש"י (שם) וז"ל: ובהמפקיד (מג, א) מפרש טעמא, דכל כמה דאיתי' בעינא, ברשותא דמרה קיימא, דהא בעי לאהדורה, הלכך ברשותא דמריה הוקרה, וההיא שעתא דתברה ושתיי' הוא דקא גזיל לה, אבל איתבר ממילא אמאי מחייבת לי', אההיא שעתא דגזלה, וההיא שעתא זוזא הוא דשויא. עכ"ל. הרי הטעם מדוע כשתברא או שתיי' חייב קרן כדהשתא, ה"ז לפי שבעת שתברה או שתייה הייתה עדיין של הבעלים, (כי עד שתברא או שתיי' עדיין הי' בעין), והי' חייב להחזיר החפץ בעין, ובמילא כשתברה או שתיי' "ההיא שעתא דתברה ושתי' הוא דקא גזיל לי'", אבל בנדו"ד הרי הטלה נעשה איל לפני שטבח ומכר, וקניי' אז, הרי כבר יצא מרשות הבעלים אז, לפני שטבח ומכר, וא"כ אין לומר שבעת שטבח ומכר "ההיא שעתא .. הוא דקא גזיל לי'", וא"כ אמאי חייב לשלם קרן כדהשתא, הרי בשעה שטובח ומוכר, איני עושה מאומה להוציאו מרשות הבעלים, כי כבר יצא מרשות הבעלים לפנ"ז, בעת שנעשה איל או שור. ולכן ס"ל לר"פ שאינו משלם הקרן כי השתא.

וכתבו המפרשים שרש"י בעצמו תירץ קושיא זו, שהרי כתב בפירוש "נעשה שינוי בידו וקנאו בשינוי להא מילתא דאם טבח ומכר שלו הוא טובח וכו' ופטור מד' וה'", כלומרשגם לר' אילעא באמת לא קנאו הגנב ע"י שינוי זה של טלה ונעשה איל, ואילו לא היה טובחו או מוכרו אכן היה חייב להחזירו בעין, ולכן כשטבח או מכר אפ"ל ההיא שעתא קא גזיל לי'", וחייב לשלם קרן כדהשתא, וומ"מ פטור מד' וה', כי רק לגבי דין זה של חיוב דו"ה, ("להא מלתא") ס"ל לר"א שקנאו בשינוי.

והטעם ע"ז מדוע אינו קונהו לגמרי, כי אין זה שינו רגיל שקונה, כי שינוי רגיל שקונה הוא שינו שעושה האדם בידים. אבל כאן ה"ז שינוי דממילא - שלכן חולק ר' חנינא ור"ל שאינו קונה, וכמפורש בתוס' (ד"ה ואי) וז"ל: פירוש [ר"ח ס"ל שינוי לא קנה רק] כי האי דטלה ונעשה איל, אבל הא פשיטא דשינוי קני, כדאמר בסמוך דשינוי קוננה לב"ה - הנה ס"ל לר"א שאף שגם שינו כזה קונה, אבל רק "להא מילתא" שאפ"ל "שלו הוא טובח שלו הוא מוכר", ופטור מדו"ה, אבל עדיין זה ברשות הבעלים, ואילו לא היה טובחא או מוכר הי' חייב להחזיר החפץ עצמו, ולא רק הדמים, ולכן כשטבח ומכר אמרי' ש"ההיא שעתא (דטו"מ) הוא דקא גזיל לי'", וחייב קרן כדהשתא.

אבל צע"ק ביאור הדבר, מדוע הוא כן, שהיות והוא שינו דממילא, ה"ה קונה ואינו קונה בבת אחת. דלכאורה ממ"נ, אם גם זה נק' שינוי, יקנה לגמרי, ואם אי"ז שינוי לא יקנה גם "להא מילתא". גם הקשו המפרשים בסוגיה זו בנוגע לקושיית ר' זירא "ונקנינהו בשינוי השם", שבפשטות ה"ז קושיא על ר' חנינא, שמדוע ס"ל ששינוי זה (טלה ונעשה איל) לא קנה כלל, הרי זהו שינוי השם. ולכן אף אם לא קנהו בשינוי מעשה יקנהו בשינוי השם. אבל לכאורה כמו שס"ל שהיות וזהו שינוי דממילא, לכן אי"ז שינוי אמיתי, ולא קנה כלל, כמו"כ שינוי השם שבא ממילא אינו קונה לדעתו. ומהי קושיית ר"ז.

ותירצו ששינוי השם שאני, שבזה לא אכפת לו אם זהו שינוי דממילא, וצריך לקנות גם לר"ח. וצע"ק ביאור הדבר.

והנה כבר דשו רבים בעניין זה, מ"מ יש להוסיף קצת בסגנון אחר. והוא בהקדים דבכל פעם כשנעשה קניין (בנדון שישנו בעלים שהחפץ שלו עד עכשיו, וישנו מישהו שקונה אותו עכשיו) כלול בהקניין ב' דברים: א. שעי"ז יוצא החפץ מרשות הבעלים. ב. שע"י הקניין נכנס החפץ לרשותו של הקונה.

כלומר, בשעה שנעשה הקניין, שהוא דבר שנעשה עכשיו, אז יוצא מרשות הבעלים ונכנס לרשות הקונה. ועד"ז הוא בקניין שינוי, שבשעה שהאדם עושה השינוי, פעולה זו גורמת ב' העניינים, שיוצא מרשות הבעלים ונכנס לרשות הקונה. כי פעולה זו לא הייתה לפנ"ז, ולכן כשעושה הפעולה, נעשית הקניין.

אמנם בשינוי דממילא, כמו טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור, הנה לא נעשה שינוי זה בבת אחת, כ"א לאט לאט, כמובן בפשטות שאין כאן רגע א' שנשתנית בשינוי אמיתי מהרגע שלפני', כ"א לאט לאט היא מתגדלת, וסו"ס נעשית איל או שור.

ולכן אאפ"ל ששינוי זה גורם שיוצא הטלה מרשות הבעלים, כי אין כאן רגע א' שנעשה שינוי לגבי הרגע שלפני' שנוכל לומר שעכשיו היא יוצאת מרשותו. ואף שברגע האחרון נעשה איל או שור, מ"מ ברגע זה אין כאן שינוי אמיתי לגבי רגע שלפני', כ"א שינוי דק וקטן מאוד מאוד, כמובן, והיות ועוד עכשיו ה"ז ברשות הבעלים, אין בכח שינוי קטן מאוד כזה לגרום שעי"ז ישתנה ממה שהי' לפנ"ז, לצאת מרשות הבעלים.

לאידך לגבי הקונה, שעד עכשיו לא הי' שלו, הנה ברגע האחרון שנעשית איל ושור, הרי יש כאן לפועל דבר חדש שלא הי' לפנ"ז, והדבר החדש הזה הוא שינוי אמיתי, ולמה שלא יפעול שהקונה יקנה החפץ. כלומר, לגבי הקונה אין נוגע מה שהי' לפנ"ז, שהי' מתגדל לאט לאט, כי עד עכשיו אין לו שייכות להחפץ שהרי לא היה שלו (רק שבגשמיות ה"ז נמצא בביתו וכיו"ב, אבל אין לו בעלות ע"ז), ומצדו היות שבפועל יש כאן שינוי אמיתי, הרי ברגע זה נעשה שלו, משא"כ לגבי הבעלים הרי היות שזהו ברשותו כל הזמן, הרי יש לו שייכות לכל השינוייים הקטנים שנעשים כל הזמן, וכולם אין מספיק ליקרא שינוי, ובמילא מביטים על השינוי האחרון שנעשה איל ושור רק כפי שהוא ביחס להרגע שלפנ"ז, והרי כמעט שאין זה שינוי כלל. אבל לגבי הקונה - אין לו יחס למה שהיה לפני הסוף, ובמילא מביטים על הסוף מה שנעשה איל ושור, ובמילא ה"ז שינוי אמיתי.

ומזה יוצא הדין ששינוי דממילא לא יצא מרשות הבעלים, כי לגבי הבעלים אין כאן שינוי, אבל נכנס לרשות הקונה, כי לגבי הקונה ה"ז שינוי אמיתי.

ואף שאיך אפ"ל שניהם ביחד, יש לומר שלגבי הדינים שנוגע תביעת הבעלים, אין לבטל תביעתו, כי לא נשתנה שום דבר לגבי הבעלים, ועדיין שלו הוא, ואין כאן סיבה שמישהו ייפטר מזה, וכאילו נאמר, שהיות ויש לו חזקה שחייבים לו, צריכים סיבה לבטל את זה, וזה אין לנו, כי עדיין נשאר החפץ ברשותו, אבל לגבי דינים שנתהוו ע"י הקונה, ה"ז להיפך, שאין לחייבו בזה, כי מצב הקונה נקנה לו, ואין לחייבו בזה.

ולכן לגבי חיוב החזרת הטלה והעגל בעין, עדיין יש כאן חיוב זה, אף שנעשה איל ושור, כי אא"פ לסלק תביעת הבעלים שזה שלו, וצריכים להחזירו לו בעין, משא"כ לגבי מה שהגנב (הקונה) עשה, שטבחו ומכרו, שזהו דבר שנוסף על תביעת הבעלים, כ"א כל כולומצד הגנב, אא"פ לחייב הגנב ע"ז, כי מצדו ה"ז שלו, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר.

[אמנם זה יהי' תלוי בהחקירה הידועה האם דו"ה של טביחה ומכירה הוא חיוב חדש שנעשה ע"י הגנב, או שזהו חלק מהתשלומין מצד הגניבה, שגניבה כזו, שהגנב גם טבחו או מכרו (בשור ושה) ה"ז גניבה גרועה, וחייב ע"ז (על הגניבה) דו"ה, ואכ"מ, וביאור הנ"ל מתאים לסברא הראשונה].

אמנם כ"ז הוא לשיטת ר' אילעא, משא"כ ר' חנינא ס"ל שלא אמרינן כן, כ"א היות ואי"ז מספיק לצאת מרשות הבעלים, כבר אין זה קניין כלל, כי אא"פ לחלק ביניהם, ולכן ס"ל שקניין כזה, שינוי דממילא, אינו קניין כלל, ואין לומר בזה "שלו הוא טובח שלו הוא מוכר".

אבל כ"ז הוא רק לגבי השינוי שנעשה בגוף הבהמה, שזה נעשה לאט לאט, ולכן אין כאן (לגבי הבעלים) רגע שנשתנה שינוי אמיתי בגודל הבהמה, לגבי הרגע לפנ"ז, אבל בשינוי השם אינו כן, כי אין זה לאט לאט, כ"א ברגע שנעשה איל או שור, אז נשתנה שמו מטלה לאיל ומעגל לשור, וא"כ גם לגבי הבעלים יש כאן שינוי השם אמיתי, וא"כ ע"י שינוי השם הזה, לא רק שנכנס לרשות הגנב, כ"א גם יצא מרשות הבעלים.

ולכן מקשה הגמ' על ר"ח, שהן אמת שמובן מדוע ס"ל בטלה ונעשה איל שאי"ז שינוי ואינו קונה, אבל לכאו' צריך להודות שמצד שינוי השם, שזהו שינוי אמיתי גם מצד הבעלים, שהגנב יקנה את זה. ומתרץ שבאמת אין זה שינוי השם כי " שור בן יומו קרוי שור, איל בן יומו קרוי איל".