הרב יהודה
לייב שפירא
ראש הישיבה -
ישיבה גדולה דמיאמי רבתי
הערות - בהעלותך תשנ"ח
בלקו"ש חכ"א שיחה א' לפ'
ויקהל, מביא כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע קושיית
המפרשים על מ"ש הרמב"ם בסוף הל' בית הבחירה, וז"ל: כסדר הזה [שהיו
בודקים את העזרה בשתי אבוקות של אור בידם] עושין בכל לילה ולילה, חוץ מלילי שבת,
שאין בידם אור, אלא בודקין בנרות הדלוקין שם מערב שבת. עכ"ל.
והקשו המפרשים (כס"מ שם.
תויו"ט לתמיד פ"א מ"ג. ועוד): הרי הדין הוא ש"אין שבות
במקדש" וטלטול הנרות בשבת ה"ה רק איסור "שבות", וא"כ למה
"אין בידם אור אלא בודקין בנרות הדלוקים שם מע"ש". ובלקו"ש שם
מתרץ הקו' בג' אופנים.
וא' מאופני הביאור הוא, שהחכמים
התירו שבות במקדש רק כשזה קשור עם עבודת המקדש; משא"כ כשאיירי בגוף
בנין המקדש (כולל – כבודו), אז לא התירו חכמים (ש"מעין דאורייתא תיקון")
השבותים, כי כשפועלים הקדושה במקדש, או כשמוסיפים קדושה במקדש עצמו, צ"ל נעשה
בלי שום מעשה של שבות. ולכן בנוגע לבדיקת העזרה, שאי"ז עבודת המקדש, כ"א
דין ב(כבוד) המקדש עצמו, לא התירו חכמים לעשותו עם עבירת שבות. עיי"ש בארוכה.
והנה, ע"פ יסוד זה יש לתרץ
קושיית המפרשים על התוס' (ד"ה אמר ר"ז) במס' שבת (צג, א), שם מסבירים
התוס' שהא דאמרו "מסייע אין בו ממש" [לכן אין המסייע באיסור שבת חייב
כלום], אין הכוונה שזה רק מה"ת, אבל איסורא דרבנן מיהא איכא; כ"א שאין
בו אפי' איסור דרבנן. ומביאים ראי' מהא דמייתי רב אשי הוכחה לזה שמסייע אין בו
ממש, מהא דתניא (זבחים כד, א) "ר"א אומר רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על
הרצפה, רגלו אחת על האבן ורגלו אחת על הרצפה, רואין כל שאילו ינטל הכלי ותנטל האבן
יכול לעמוד על רגלו אחת עבודתו כשרה, ואם לאו עבודתו פסולה – ואמאי (עבודתו כשרה)
הא קא מסייע בהדי הדדי, לאו משום דאמרינן מסייע אין בו ממש", הרי מזה שאמרי'
"דעבודתו כשרה
משמע דאפי' פסולא דרבנן ליכא, א"כ לענין שבת נמי מנלן שיש בו איסורא
דרבנן".
והקשו המפרשים, דאיך יכולין להביא
ראי' שבאיסורי שבת אין בזה איסור דרבנן מזה ש"עבודתו כשרה", הרי
"אין שבות במקדש", ולכן י"ל שלגבי פסול עבודה במקדש אמרי' שעבודתו
כשרה אפי' מדרבנן, משא"כ לגבי שבת אכן יהי' בזה איסור מדרבנן.
והנה באמת הקושיא הנ"ל תלוי'
במחלוקת הידועה, האם אין שבות במקדש נאמר בכל האיסורים, או רק באיסורי שבת (ראה
שד"ח קונטרס הכללים מערכת הא' סרפ"ד. פאת השדה מערכת הא' סי"ז).
דהנה המהרש"א לעיל (מב, א) כותב "ואע"ג דאין שבות במקדש, היינו
באיסורי שבת, אבל בשאר איסורים וכו' ליכא לפלוגי בין מקדש ובין גבולין".
אמנם מביאים ראי' שרש"י לא
ס"ל כן, כי במעילה (יא, א) על הא דתנן "דם בתחלתו אין מועלין, יצא לנחל
קדרון מועלין בו", כתב רש"י וז"ל: יצא לנחל קדרון מועלין בו –
מדרבנן, אבל במקדש אין מועלין בו אפי' מדרבנן, ולפי שאין גוזרין גזירות במקדש.
עכ"ל. הרי שגם בשאר איסורים הוא כן. וכ"ה דעת המרדכי בשבועות פ"ב
סתש"נ.
הרי שלהשיטה שרק בשבותים דשבת
אמרי' "אין שבות במקדש" – מעיקרא אין קשה קושיא הנ"ל על התוס'.
אמנם להשיטות שגם בשאר איסורים "אין שבות במקדש" – ק' איך יש להביא ראי'
מהא ד"עבודתו כשרה" לגבי איסורי שבת, וכנ"ל.
ואף שידוע מ"ש התוס' לקמן
(צה, א ד"ה שרא) "וחמיר האי שבות ונוהג אפילו במקדש"; וכן כתבו
לקמן (קכג, ב ד"ה לא) "אע"ג דאין שבות במקדש – כמה שבותים אשכחן
במקדש שגזרו פעמיים"; וכן כתבו בעירובין (קב, ב ד"ה והעליון) דשבות
גדולה כזה לא התירו במקדש, "וטובא אשכחן דלא התירו במקדש"; וכן כתבו
במנחות (צו, א ד"ה לא) "דאשכחן נמי שבות דאסרו במקדש" – א"כ
אפ"ל שלדעת התוס' גם בענין "מסייע אין בו ממש" כן הוא, שאם זה הי'
שבות הי' צ"ל אסור גם במקדש.
אבל דוחק לומר כן, כי זה רק היכא
שהאיסור הוא חמור וכיו"ב, ומנ"ל שגדר מסייע נק' איסור חמור. ז.א. איך
אפשר לתוס' להכריח
מזה שעבודתו כשרה אפי' מדרבנן בדין רגלו אחת על הכלי וכו' שכ"ה גם בשאר
איסורים, דילמא כן קאי ע"ז הכלל של "אין שבות במקדש", ומטעם זה
ה"ז כשר אפי' מדרבנן, וא"כ אין שום הוכחה שכ"ה באיסורי שבת.
והנה יש לתרץ שכל הכלל ד"אין
שבות במקדש" ה"ז רק כשאסרו איזה דבר מסוים, משא"כ כשהאיסור הוא דבר
כללי המסתעף להרבה דברים, אז אסרו כן גם במקדש, ולכן בנדון של "מסייע",
שאם אמת שמדרבנן הוה "יש בו ממש", הרי אין זה איסור פרטי בנדון מסוים,
כ"א גדר כללי שאמרו חכמים, המסתעף לכל האיסורים שבהם שייך גדר מסייע, בזה לא
מחלקינן בין מקדש לגבולין, ולכן נקטו התוס' בפשטות שאם הי' אסור מדרבנן הי'
צ"ל כן גם במקדש.
אבל מובן שגם זה אינו פשוט
כ"כ, כי מנ"ל לחלק כן. ואדרבה, יש מקום לומר להיפך, כמובן.
אמנם ע"פ מ"ש כ"ק
אדמו"ר בלקו"ש הנ"ל י"ל בזה, ובהקדים: רש"י (ד"ה
כהן) פירש על הא דחציצה אסורה בין רגל הכהן והרצפה, וז"ל: כהן העומד ע"ג
כלי או שום דבר החוצץ בינו לבין הרצפה, ועבד, עבודתו פסולה, דכתיב ושרת ככל אחיו
הלוים העומדים, שתהא עמידתו כשאר אחיו. ותנא דבי ר' ישמעאל הואיל ורצפה מקודשת
וכלי שרת מקודשין כו' בזבחים. עכ"ל. ובפשטות כוונת רש"י להביא ב'
לימודים לדין זה. וכמ"ש בהגהות ר"ב רנשבורג וז"ל: נ"ב תחלת
דברי רש"י אלה לקוחין מספרי פ' שופטים וסופן בזבחים דף כ"ז ע"א.
עכ"ל.
וצלה"ב: למה צריכים ב'
לימודים לזה? מה מוסיף א' על השני?
וי"ל בהקדים דיש לחקור האם
דין זה הוא דין בהעבודה
או דין בהמקדש.
ז.א. הא דעבודתו פסולה באם יש חציצה בין הרגל להרצפה, האם זה לפי שאז לא עבד
העבודה כדין, או שזהו דין בהמקדש, בהרצפה, שכל עבודה שנעשה עלי' אסור להיות
החציצה.
וזהו החילוק בין ב' הלימודים:
לימוד הא' הוא מהפסוק "ושרת ככל אחיו הלוים העומדים, שתהא עמידתו כשאר
אחיו", שמזה רואים שזה דין בהשרות בהעבודה, משא"כ לימוד הב'
הוא מזה ש"הואיל ורצפה
מקודשת וכו'", שמזה רואים שזהו דין בהרצפה. (ויל"ע ברש"י ותוס'
בזבחים שם).
ולכן מביא רש"י ב' הלימודים,
לגלות שישנם ב' דינים באיסור חציצה, שזה פסול מטעם העבודה, וגם מטעם הרצפה (המקדש)
עצמה.
ומעתה כבר מובן למה פשיט להו
להתוס' שבדין זה אין מתאים לומר "אין שבות במקדש", כי ע"פ הכלל
המובא לעיל מלקו"ש שבדבר הנוגע להמקדש עצמו, גזרו בו השבותים, א"כ היות
שדין זה בחציצה, הוא ג"כ דין בהמקדש (רצפה) עצמו, א"כ גוזרים בה כל
הגזרות, ולכן באם "מסייע" הי' אסור מדרבנן, הי' צ"ל אסור גם בדין
זה.
[ופשוט שזה שהוא ג"כ דין בהעבודה אינו סיבה
לבטל הגזירות, כי אף שמטעם פרט זה לא היו גוזרין הגזרות, מ"מ מצד הפרט שהוא
דין בהמקדש, צ"ל נעשה בלי שום מעשה של שבות].
ועפ"ז יש להמתיק גם למה הביאו
תוס' הראי' ע"ז, מהא ד"מייתי רב אשי דעבודתה כשרה", והרי בגמ' שם
מביא רבינא ראי' אחרת, מהא ד"תנינא קיבל בימין ושמאל מסייעתו עבודתו כשרה,
ואמאי הא קא מסייע בהדי הדדי, לאו משום דאמרי' מסייע אין בו ממש", ולכאו' גם
כאן הלשון "עבודתו כשרה", שמזה משמע שכשר אפי' מדרבנן, ולמה דייקו להביא
ראי' רק מהוכחת רב אשי בנוגע דין חציצה בין רגל לרצפה [ – קושיא גמורה אינה, כי כל
השקו"ט בתוס' הוא אליבא דרב אשי, ולכן מביא הוכחה שר"א לא ס"ל
שאסור מדרבנן, מ"מ דיוק הוה, כי התוס' יכלו להשמיט תיבות "רב אשי",
והי' מובן ראייתו ג"כ, והיו מרויחים שהיו כוללים ג"כ שאף רבינא ס"ל
כן ( – אף שזה אינו נוגע)].
וע"פ הנ"ל ה"ז
מובן: הא דעבודה צ"ל בימין, ברור שזה דין בהעבודה, וא"כ אין מזה שום ראי' שלא אסרו
מסייע מדרבנן בשבת, כי אולי רק שם כששמאל מסייע לימין בעבודה בביהמ"ק לא
אסרו רבנן, כי "אין שבות במקדש", משא"כ באיסורי שבת אולי כן אסרו,
לכן הביאו ראי' רק מדין חציצה, היות שזה גם דין בהמקדש עצמו, שבזה לא אמרי'
"אין שבות במקדש" כנ"ל מלקו"ש, ולכן אם אעפ"כ
"עבודתו כשרה" אפי' מדרבנן, "א"כ לענין שבת נמי מנ"ל שיש
בו איסורא מדרבנן".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה