חלק שישי
סימן ג
א' לסדר את בריתי שלם התשל"ב בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי האי צורב עוסק בחוקי חורב מוה"ר אלי' מ. קאפפעל הי"ו פתח תקוה תו"א.
אחדשה"ט,
בדבר ספיקתו אי מותר לברך ברכת המצות קודם זמן החיוב אלא שהוא סמוך ונראה לזמן החיוב ממש כגון סמוך לעמוד השחר שמצותה ביום וכיוצא בזה ולפענ"ד פשוט דאסור לברך ואינו יוצא בברכתו כלל דהגם דקיימא לן דכל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן ואסמכוהו אקרא דוירץ הכושי מכל מקום בעינן זמן המצוה דכל שליכא זמן מצוה ליכא ברכה כלל וקצת ראי' מגמ' שבת כ"ג ע"א מאי מברך (פי' אנ"ח) מברך אקב"ו להדליק נר של חנוכה ופריך והיכא צונו רב אויא אמר מלא תסור רב נחמי' אמר שאל אביך ויגדך הנה דאפילו איכא מצוה דרבנן לפנינו לקיים פריך היכן צונו משום דליכא מצוה דאורייתא ועיין רש"י שם וא"כ כ"ש המברך בשעה דליכא מצוה כלל היאך יאמר וצונו דבשעה זו לא צונו כלל על הנחת תפילין וכיוצא בזה.
שנית נראה מהא דקיי"ל כל הברכות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילה דגברא לא חזיא והנה בכל הנטילות כגון נט"י וכיוצא בזה באמת מדינא הי' יכול לברך עובר לעשייתן עי' תוס' ברכות נ"א וש"ע סי' ד' ועיקר התיקון הי' בשביל גר שמברך לאחר הטבילה דאינו יכול לברך מקודם ולכאורה למה לא יברך קודם טבילה אף שאינו ראוי עדיין הרי הברכה אפשר לברך מקודם וי"ל דלא דמי גר דזמן ממילא בא אבל גר לא אתי הטבילה ממילא אלא בעי ב"ד וטבילה ואמרינן לאחר הטבילה אישתני גברא וכקטן שנולד דמי ועיין גיטין פ"ה דקטן חשוב בכלל הוי' ולא עכו"ם ובספרי משנה הלכות ח"ד הארכתי בזה בסי' קע"ח אות ה' ע"ש.
ועוד בו שלשיה דבש"ע א"ח סי' ח' סט"ז במי שלובש טליתו קודם שיאור היום ובהל' תפילין סי' ל' ביוצא לדרך שלובש תפילין קודם עה"ש שהדין דלאחר שיאור היום ימשמש בציצית או בתפילין ויברך ובא"ר מספקא ליה היכא דעבר ובירך קודם אי חוזר ומברך וכתב דמאחר דרבינו פרץ כתב דמברך אפילו קודם עה"ש אין לחזור ולברך דספק ברכות להקל ובש"ע א"ח סי' תפ"ט ס"ג המתפלל עם הצבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור ועיין רא"ש דספק חשיכה יכול לברך וכ"כ הטור אבל התוס' מנחות ס"ו ע"א כתבו דאינו נכון וכ"כ הר"ן סוף פסחים והבאו דבריהם בב"י והב"ח כתב דעכשיו מנהג העולם לברך בספק חשכה אבל קודם ספק חשכה פשיטא דאסור לברך אפילו ע"ש ודלא כמ"ש במנהגים בשם הראב"ן ועיין אחרונים מבואר דקודם הזמן אין לברך כלל ואפילו היכא דמשתתף עם הציבור בקיום המצוה ולספור עמהם מ"מ לא יברך. וכבר נשאלתי בכעין זה בזמן ספירת העומר שהעולם ממהרין לספור אם למשל בשעת ברכה עדיין הי' לפני הזמן והספירה היתה בזמן שהיו תכופים זה אחר זה אי יצא ידי ברכתו ואמרתי אז בפשיטות דלא יצא אלא דנסתפקתי כיון דספירה בזה"ז לרוב פוסקים דרבנן וברכות נמי דרבנן אפשר דכה"ג הגם דמחמרינן לספור בלילה דוקא לצאת דעת הפוסקים דס"ל דאורייתא מ"מ לענין ברכה נסמוך דהו"ל עכ"פ ספיקא דרבנן ואם בירך בין השמשות יצא.
וגדולה מזו כתב המרדכי דאפילו בירך על דברי סופרים אינו מוציא ד"ת עיין מג"א א"ח סי' רס"ז סק"א שהקשה למ"ד תוס' שבת דרבנן איך יוצאין בקידוש שעושין מבעו"י עיין מג"א סי' תרס"ב ובנתיב חיים שם בשם הרי"ץ גאות הובא בהגהות הרא"ש פ' בכל מערבין דזמן ליל ר"ה הוא מדרבנן אבל זמן ליל חג סוכות הוא דאורייתא וזמן דשופר אומרים על מצות דאורייתא ואין זמן על דבר שהוא דרבנן פוטר זמן שהוא דאורייתא משא"כ זמן חג הסוכות שהוא דאורייתא פוטר זמן דלולב מבואר מיהו דאפילו בירך אדרבנן אינו פוטר דאורייתא כ"ש כשבירך קודם הזמן דליכא חיוב כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן אינו פוטר לכ"ע וזה לפענ"ד ברור בס"ד.
שוב העיר לי ת"ח אחד דכעין זה דן בצל"ח ועיינתי שם ברכות דף י"א ד"ה בא"ד, והי' אומר ר"ת ור"י נסתפקתי לדעת ר"ת אם אע"פ שא"צ לברך קודם השחר מ"מ יכול לברך אז ליפטור הלימוד שילמוד לאחר שיעלה השחר או דלמא כיון שעתה עדיין אינו חייב לברך אין ברכה של עתה פוטרתו מה שילמוד אחר שיתחייב וכשם שמי שאינו מחוייב בדבר אינו יכול לפטור את המחויב כך הוא בעצמו בשעה שאינו מחוייב אינו יכול לפטור אפי' את עצמו על השעה שיתחייב וברכתו שמברך עתה הוי ברכה לבטלה ורצה לפשוט מהא דר' זריקא ולבסוף הניח הדבר בצ"ע ע"ש. ולכאורה צ"ע מדברי הש"ע שהבאתי על שם רבינו פרץ עכ"פ לפענ"ד משנה לא זזה מקומה, ועיין א"ז הל' תפילין סי' תקפ"א ודו"ק. [שו"מ בנוב"ת יו"ד סוס"י קפ"ז שכתב וז"ל אבל ודאי א"א לברך קודם הזמן ואיך יאמר וצונו ועדיין לא נצטוה גם הב"ח בתשו' סי' קכ"ה כתב שקודם הזמן א"א לברך עיי"ש נמצא דברי הצל"ח מופשטים ממקום אחר, גם מלשון התה"ד סי' ק"ב הובא ברמ"א סי' תרע"ט ובמג"א שם נראה להדיא דלא יצא. לאחר זמן דקדקתי עוד בדבר לפי דעת הריטב"א ז"ל בפסחים דף ז' ע"ב בשם הרי"ט טעם שאמרו ז"ל לברך על המצוות עובר לעשייתן כדי שיתקדש תחילה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השי"ת ועוד כי הברכות מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש (למעלה) [צ"ל למצוה] שהוא עבודת הגוף ע"כ והנראה דהברכה של המצוה הוא הנשמה של המצוה והפעולה הוא הגוף א"כ ודאי דתרוייהו בעי בזמן החיוב דהוא גוף ונשמה אחת וקודם החיוב ליכא כלום ודו"ק].
בברכה ובלב ונפש.
מנשה הקטן
סימן ג
א' לסדר את בריתי שלם התשל"ב בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי האי צורב עוסק בחוקי חורב מוה"ר אלי' מ. קאפפעל הי"ו פתח תקוה תו"א.
אחדשה"ט,
בדבר ספיקתו אי מותר לברך ברכת המצות קודם זמן החיוב אלא שהוא סמוך ונראה לזמן החיוב ממש כגון סמוך לעמוד השחר שמצותה ביום וכיוצא בזה ולפענ"ד פשוט דאסור לברך ואינו יוצא בברכתו כלל דהגם דקיימא לן דכל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן ואסמכוהו אקרא דוירץ הכושי מכל מקום בעינן זמן המצוה דכל שליכא זמן מצוה ליכא ברכה כלל וקצת ראי' מגמ' שבת כ"ג ע"א מאי מברך (פי' אנ"ח) מברך אקב"ו להדליק נר של חנוכה ופריך והיכא צונו רב אויא אמר מלא תסור רב נחמי' אמר שאל אביך ויגדך הנה דאפילו איכא מצוה דרבנן לפנינו לקיים פריך היכן צונו משום דליכא מצוה דאורייתא ועיין רש"י שם וא"כ כ"ש המברך בשעה דליכא מצוה כלל היאך יאמר וצונו דבשעה זו לא צונו כלל על הנחת תפילין וכיוצא בזה.
שנית נראה מהא דקיי"ל כל הברכות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילה דגברא לא חזיא והנה בכל הנטילות כגון נט"י וכיוצא בזה באמת מדינא הי' יכול לברך עובר לעשייתן עי' תוס' ברכות נ"א וש"ע סי' ד' ועיקר התיקון הי' בשביל גר שמברך לאחר הטבילה דאינו יכול לברך מקודם ולכאורה למה לא יברך קודם טבילה אף שאינו ראוי עדיין הרי הברכה אפשר לברך מקודם וי"ל דלא דמי גר דזמן ממילא בא אבל גר לא אתי הטבילה ממילא אלא בעי ב"ד וטבילה ואמרינן לאחר הטבילה אישתני גברא וכקטן שנולד דמי ועיין גיטין פ"ה דקטן חשוב בכלל הוי' ולא עכו"ם ובספרי משנה הלכות ח"ד הארכתי בזה בסי' קע"ח אות ה' ע"ש.
ועוד בו שלשיה דבש"ע א"ח סי' ח' סט"ז במי שלובש טליתו קודם שיאור היום ובהל' תפילין סי' ל' ביוצא לדרך שלובש תפילין קודם עה"ש שהדין דלאחר שיאור היום ימשמש בציצית או בתפילין ויברך ובא"ר מספקא ליה היכא דעבר ובירך קודם אי חוזר ומברך וכתב דמאחר דרבינו פרץ כתב דמברך אפילו קודם עה"ש אין לחזור ולברך דספק ברכות להקל ובש"ע א"ח סי' תפ"ט ס"ג המתפלל עם הצבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור ועיין רא"ש דספק חשיכה יכול לברך וכ"כ הטור אבל התוס' מנחות ס"ו ע"א כתבו דאינו נכון וכ"כ הר"ן סוף פסחים והבאו דבריהם בב"י והב"ח כתב דעכשיו מנהג העולם לברך בספק חשכה אבל קודם ספק חשכה פשיטא דאסור לברך אפילו ע"ש ודלא כמ"ש במנהגים בשם הראב"ן ועיין אחרונים מבואר דקודם הזמן אין לברך כלל ואפילו היכא דמשתתף עם הציבור בקיום המצוה ולספור עמהם מ"מ לא יברך. וכבר נשאלתי בכעין זה בזמן ספירת העומר שהעולם ממהרין לספור אם למשל בשעת ברכה עדיין הי' לפני הזמן והספירה היתה בזמן שהיו תכופים זה אחר זה אי יצא ידי ברכתו ואמרתי אז בפשיטות דלא יצא אלא דנסתפקתי כיון דספירה בזה"ז לרוב פוסקים דרבנן וברכות נמי דרבנן אפשר דכה"ג הגם דמחמרינן לספור בלילה דוקא לצאת דעת הפוסקים דס"ל דאורייתא מ"מ לענין ברכה נסמוך דהו"ל עכ"פ ספיקא דרבנן ואם בירך בין השמשות יצא.
וגדולה מזו כתב המרדכי דאפילו בירך על דברי סופרים אינו מוציא ד"ת עיין מג"א א"ח סי' רס"ז סק"א שהקשה למ"ד תוס' שבת דרבנן איך יוצאין בקידוש שעושין מבעו"י עיין מג"א סי' תרס"ב ובנתיב חיים שם בשם הרי"ץ גאות הובא בהגהות הרא"ש פ' בכל מערבין דזמן ליל ר"ה הוא מדרבנן אבל זמן ליל חג סוכות הוא דאורייתא וזמן דשופר אומרים על מצות דאורייתא ואין זמן על דבר שהוא דרבנן פוטר זמן שהוא דאורייתא משא"כ זמן חג הסוכות שהוא דאורייתא פוטר זמן דלולב מבואר מיהו דאפילו בירך אדרבנן אינו פוטר דאורייתא כ"ש כשבירך קודם הזמן דליכא חיוב כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן אינו פוטר לכ"ע וזה לפענ"ד ברור בס"ד.
שוב העיר לי ת"ח אחד דכעין זה דן בצל"ח ועיינתי שם ברכות דף י"א ד"ה בא"ד, והי' אומר ר"ת ור"י נסתפקתי לדעת ר"ת אם אע"פ שא"צ לברך קודם השחר מ"מ יכול לברך אז ליפטור הלימוד שילמוד לאחר שיעלה השחר או דלמא כיון שעתה עדיין אינו חייב לברך אין ברכה של עתה פוטרתו מה שילמוד אחר שיתחייב וכשם שמי שאינו מחוייב בדבר אינו יכול לפטור את המחויב כך הוא בעצמו בשעה שאינו מחוייב אינו יכול לפטור אפי' את עצמו על השעה שיתחייב וברכתו שמברך עתה הוי ברכה לבטלה ורצה לפשוט מהא דר' זריקא ולבסוף הניח הדבר בצ"ע ע"ש. ולכאורה צ"ע מדברי הש"ע שהבאתי על שם רבינו פרץ עכ"פ לפענ"ד משנה לא זזה מקומה, ועיין א"ז הל' תפילין סי' תקפ"א ודו"ק. [שו"מ בנוב"ת יו"ד סוס"י קפ"ז שכתב וז"ל אבל ודאי א"א לברך קודם הזמן ואיך יאמר וצונו ועדיין לא נצטוה גם הב"ח בתשו' סי' קכ"ה כתב שקודם הזמן א"א לברך עיי"ש נמצא דברי הצל"ח מופשטים ממקום אחר, גם מלשון התה"ד סי' ק"ב הובא ברמ"א סי' תרע"ט ובמג"א שם נראה להדיא דלא יצא. לאחר זמן דקדקתי עוד בדבר לפי דעת הריטב"א ז"ל בפסחים דף ז' ע"ב בשם הרי"ט טעם שאמרו ז"ל לברך על המצוות עובר לעשייתן כדי שיתקדש תחילה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השי"ת ועוד כי הברכות מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש (למעלה) [צ"ל למצוה] שהוא עבודת הגוף ע"כ והנראה דהברכה של המצוה הוא הנשמה של המצוה והפעולה הוא הגוף א"כ ודאי דתרוייהו בעי בזמן החיוב דהוא גוף ונשמה אחת וקודם החיוב ליכא כלום ודו"ק].
בברכה ובלב ונפש.
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה