יום ראשון, 31 במאי 2015

אין מבטלים איסור לכתחילה

הגר"א וייס שליט"א


ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו והניף אותם הכהן תנופה לפני ה' קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה ואחר ישתה הנזיר יין" (ו' י"ט – כ').
"אין מבטלין איסור לכתחלה" (יו"ד סימן צ"ט ס"ה).
 
הנה מבואר בגמ' (חולין צ"ח ע"ב) דזרוע בשלה חידוש הוא ופרש"י דכיון שצותה תורה לבשל את הזרוע הנאכל לכהנים ואסור לזר, יחד עם איל הנזיר שהוא שלמים ונאכל לבעלים הרי שהתירה תורה לבטל איסור לכתחלה ובכל מקום ניתנה הלכה "אין מבטלין איסור לכתחלה", ומשו"כ חידוש הוא ולא ילפינן מיניה דמין במינו בטל ברוב, עי"ש.
 
והראב"ד (תמים דעים סימן רל"ט) הוכיח מסוגיא זו דהלכה זו דאין מבטלין איסור לכתחלה דאורייתא היא, דאת"ל דמדרבנן היא מאי חידוש יש בזרוע בשלה. ודברי הראב"ד הובאו גם בתורת הבית להרשב"א (בית ד' שער ג') וגם בשו"ת הרשב"א (ח"א  סימן תק"ד) וכך הביא הר"ן בחולין שם (ל"ה ע"ב מדפי הרי"ף).
 
אך רוב הראשונים נקטו דאין איסור זה אלא מדרבנן, עיין יו"ד סימן צ"ט ס"ה בבית יוסף שם ובש"ך סק"ז. וביישוב סוגית הגמ' לשיטה זו כתב הרשב"א בחולין שם דמ"מ גנאי הדבר ולא תצוה תורה לכתחלה לבטל איסור לכתחלה, וכ"כ הריטב"א עי"ש.

וביומא (ס"ז ע"ב) הוכיחו בגמ' דציפור המשולחת של מצורע ע"כ הותרה דלא אמרה תורה שלח לתקלה, והקשו האחרונים דהלא אף אם ציפור זו אסורה בהנאה מ"מ בטלה היא ברוב ציפורי העולם המותרות, וע"כ דמה"ת הוא דאין מבטלין איסור לכתחלה.

ומשום קושי' זו חידשו רבים מן האחרונים דשאני ביטל איסור ביבש מביטול לח בלח, ואף דבלח אין זה אלא איסור דרבנן כגון בהא דזרוע בשלה דבטעם ובליעה עסקינן, אבל ביטול איסור יבש ביבש אסור מה"ת. כך כתבו הנודע ביהודה מהדו"ת יו"ד סימן מ"ה, החת"ס שו"ת או"ח סימן קכ"ט, בחלק יו"ד סימן שי"ט ובחלק חו"מ סימן כ"ב, ושו"ת האלף לך שלמה יו"ד סימן קפ"א, וכ"ה ביד אברהם יו"ד סימן צ"ט ו', עי"ש.

אך לכאורה אין פשר בסברא זו, דהנוב"י כתב לחלק דכאשר מדובר בבליעת איסור כשבטל הטעם אין כאן איסור כלל, אבל ביבש יש גופו של איסור ממש, אלא שחידשה תורה דמיעוט איסור בטל ברוב היתר, ואין חידוש זה אמור אלא בדיעבד ואין לבטל איסור לכתחלה, וכ"כ החת"ס שם דביטול בששים בלח הוי כאילו האיסור נשרף ועבר מן העולם, עי"ש.

אך כבר ביארתי במק"א (עיין מנחת אשר פסחים סימן מ') דבאמת גם בביטול בששים צריך גם חידוש התורה דביטול ברוב דילפינן מ"אחרי רבים להטות" דאף אם בטל הטעם בששים מ"מ עצם האיסור אינו בטל אלא משום חידוש התורה דביטול ברוב, דגם כשאנו אוסרים תבשיל משום בליעת טעם איסור מדובר בעצם האיסור דטעם הוא רוטב, ועי"ש שהבאתי שכך השיג הישועת יעקב על דברי הנוב"י הנ"ל, ואכמ"ל.

ועוד כתבו האחרונים דבאיסורי הנאה לכו"ע אסור מה"ת לבטל דעצם הביטול יש בו משום הנאה שעל ידו מתרבה שימושו וממונו, עיין חות דעת יו"ד סימן צ"ט ס"ק ח', וישועות יעקב או"ח סימן תרע"ז ס"ק א'. ולפי דרכם כתבו גם הם ליישב מה שאמרו חז"ל "לא אמרה תורה שלח לתקלה", עי"ש.

אך באמת נראה דכשם שכתב הרשב"א במה דזרוע בשלה הוי חידוש משום דגנאי הדבר "ולא תצוה התורה לבטל איסור לכתחלה", כך גם בציפורי מצורע לא תצוה התורה לשלוח לכתחלה לרשות בני האדם את האסור בהנאה ולבטלו ברוב היתר.



ב

 
ובכל עיקר האיסור לבטל איסור לכתחלה יש לעיין האם יש בזה איסור מסויים ומוגדר, או שמא מדובר בגדר כללי דאין לעשות הערמה נגד רצון התורה, וכאשר התורה אסרה דבר מסויים אין לעשות טצדקי והמצאות להתירו.
 
ומצאנו בכמה וכמה תחומים בהלכה דאין ליצור לכתחלה מצב שבו מתירין את האסור. ונביא כמה דוגמאות.

א: אף שאין איסור בנ"ט בר נ"ט, אין זה אלא בדיעבד אך אין לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחלה, עיין יו"ד סימן צ"ה בב"י בשם הסמ"ק.

ב: אף שמותר לטלטל בשבת גרף של רעי, אין לעשות גרף של רעי לכתחלה, עיין שבת קמ"ג ע"א וביצה כ"א ע"ב.

ג: ועיין עוד בפרי חדש יו"ד סימן ק"י בכללי ספק ספיקא ס"ק י"ח דאין עושין ס"ס לכתחלה.

ויש לעיין האם גם הלכות אלה שייכי לאין מבטלין איסור לכתחלה וכללו של דבר אחד הוא, בין באיסור דאורייתא ובין באיסור דרבנן, יש להניח את האסור באיסורו ואת ההיתר בהיתירו, ולא לגרום לכתחלה להתיר את האסור. או שמא אין כאן אלא דין מסויים בכל אחת מן הסוגיות הנ"ל, ומה דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא דין מסויים בהלכות ביטול ברוב.

ועיין בשו"ת הריב"ש סימן תצ"ח באחד שלא בדק בדיקת הריאה ומכר בשר לרבים, שכתב דאף שבדיעבד הבשר מותר דאזלינן בתר רוב בהמות שכשרות, מ"מ כיון שסירכות הריאה שכיחי יש לחוש ולבדוק וכיון שמכר בשר לרבים הו"ל כהא דאין מבטלין איסור לכתחלה, דאם ביטל במזיד אסור למבטל ולכל מי שנתבטל בשבילו. הרי שכתב לדמות דין אזלינן בתר רוב לדין ביטול ברוב לגבי הלכה זו.

וכעי"ז הקשה הפרי מגדים (יו"ד סימן ק"י, שפ"ד ס"ק ל"ז) על מה שאמרו בגמ' (זבחים ע"ג ע"ב) ניכבשינהו וניידו ונאמר כל דפריש מרובא פריש, דהלא אין מבטלין איסור לכתחלה, עי"ש.

והנה האחרונים כשכתבו לחדש דביבש ביבש לכו"ע אין מבטלין איסור לכתחלה, כתבו בזה סברא כללית דלא מסתבר שיהא האדם מתחכם על דברי תורה, אך לכאורה אין דבריהם אמורים אלא במה שחידשו דביבש מודי כו"ע ואין לך בו אלא חידושו, אך לגבי עצם האיסור דרבנן דאין מבטלין איסור לכתחלה אף בלח לא קאמר. ואף בשיטת הראב"ד דאסור מה"ת לבטל אף בלח לא כתב החת"ס דבר.

אך בדברי החת"ס ביו"ד שם וכן בחשן משפט שם (סימן כ"ב) ראיתי שכתב דעיקר איסור אמא"ל משום דזה נגד רצון חכמים ופירש כך את לשון התוס' בפסחים ל' ע"א, ובדעת הראב"ד דאסור מה"ת כתב דאם מותר לבטל, למה אמרה תורה בטריפה "לכלב תשליכון אותו", ולמה אמרה בנבילה "לגר אשר בשעריך תתננו ואכול" והלא יבטלנה ברוב היתר, וע"כ דאין מבטלין איסור לכתחלה, כיון זה נגד רצון התורה.

ולפי דרכו כתב דמטעם זה אסור למכור לגוי מאכ"א כשיש חשש שיחזור וימכור לישראל, דאעפ"י שהישראל יסמוך בהיתר על דין רוב מ"מ הוי בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה, עי"ש.

ובפרשת דרכים להמשנה למלך כתב דאף למ"ד מה"ת אסור לבטל איסור לכתחלה אין זה אלא איסור בעלמא ולא לאו או עשה וקל איסור זה משאר איסורי תורה, וכ"כ בתשובת האבני מלואים סימן י"ח, ומשו"כ כתב דחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול כזית ויש לפניו כזית טבל, עדיף שיפריש תרומה ויחזור ויבטלנו ברוב החולין המתוקנים מאשר יאכל טבל, ואף אם מה"ת אסור לבטל איסור לכתחלה קל איסור זה מאכילת הטבל.
 
והדברים מתיישבים לדרך הנ"ל דאין בזה אלא איסור כללי שלא להתחכם נגד מצוות ה'.

אך ראיתי בפרי תואר על יו"ד (סימן צ"ט סוף ס"ק ח') שכתב דהוי הלכה למשה מסיני. אך חידוש לומר כן כאשר לא מצינו בדברי רבותנו הראשוים שיתלו איסור זה בהלממ"ס.
 
ולכאורה נראה יותר דבין אם אסור מה"ת ובין אם אסור מדרבנן, מסתבר דאין הלכה זו אמורה אלא בדין ביטול ברוב בלבד, דכיון דיש כאן חידוש דאיסור נהפך להיות היתר אף שלא נשתנה דבר בגופו, והרי זה כאילו כל דין ביטול ברוב חסד הבורא הוא דכדי שהאיסור לא יאסור את ההיתר התירה תורה את האיסור, וחידוש זה אינו אלא בדיעבד ולא לכתחלה אך כאשר מדובר בדין הלך אחרי הרוב ותלינן בהיתר, מהי"ת לומר דאסור לכתחלה.

וגם מדברי הריב"ש אין ראיה, דנראה יותר דכל כונתו לדמיון בעלמא דכשם שקנסו את המבטל איסור לכתחלה במזיד כך מסתבר דגם מי שביטל חובת הבדיקה בטריפות יש לקנסו, עי"ש היטב.

ובגוף מחלוקת הראשונים הנ"ל, אף שבדברי רבותינו לא מצינו אלא שיטת רבינו הראב"ד דהוי מה"ת. רבים מן האחרונים הסיקו כדבריו. עיין שו"ת הרלב"ח סימן פ"ח, משנה למלך (פ"ז ה"ז ממעילה) שער המלך (פ"ט ממאכ"א הלכה כ"ה), וגם המבי"ט בקרית ספר (מאכ"א פט"ו) כתב דאפשר דהוי מה"ת, עי"ש.



ג

 
והנה כתב בשו"ת חכם צבי סימן ק"א דמותר לכתחלה לערב איסור בהיתר כאשר נותן טעם לפגם ואין זה בכלל מה שאמרו אין מבטלין איסור לכתחלה. אך בשו"ת שאילת יעבץ ח"ב סימן קל"א כתב בפשיטות שאסור לעשות כן כשם שאין מבטלין איסור לכתחלה. וכבר תמה עליו ביד אפרים יו"ד סימן צ"ט ס"ה שלא הביא את דברי אביו הגדול, עי"ש.
 
ויש לתמוה על כל הני גדולי האחרונים שלא זכרו מה שכתב הט"ז שם (סימן צ"ט ס"ק ט"ו) להדיא דאף לפגום מאכ"א אסור לכתחלה, עי"ש.

וכבר נחלקו הראשונים בשאלה זו. דהנה הר"ן בעבודה זרה (י"ב ע"ב מדפי הרי"ף) כתב דמותר להכשיר כלי של יין נסך ע"י מילוי ועירוי במים ג' ימים, דאין זה כדי להפליט את היי"נ כמו בהגעלה אלא כאילו שורפו ופוגם טעמו הבלוע בכלי. וכ"כ הרא"ה בבדק הבית דמותר לפגום טעם מאכלות אסורות כדי להתירן, ואין בזה משום א"מ א"ל, עי"ש בבית ד' שע"ד.
אך בשו"ת הרשב"א (ח"ג סימן רל"ה) כתב דודאי אסור לעשות נותן טעם לפגם כדי להתיר את האסור והביאו הבית יוסף בסוס"י קל"ד, עי"ש.

ושאלה זו תלויה בחקירה הנ"ל אם איסור מסויים יש כאן בדין ביטול ברוב דוקא, או שמא גדר כללי דאין לעשות כל טצדקי להתיר את מה שאסרה תורה כמבואר.



ד

 
ובמה שחידשו האחרונים דבאיסורי הנאה לכו"ע אין מבטלין איסור לכתחלה דעצם הביטול הנאה הוא, הארכתי במנח"א למס' פסחים כנ"ל, ולא אכתוב אלא בקיצור מה שיש להעיר בזה בסברא, דלולי דבריהם היה נראה דעצם הביטול ודאי לא הנאה היא, ואף שנתרבה הנאתו, ואפשר שיש אף לדון דהוי כאילו נתרבה רכושו, כיון שבדרך ביטול הוא אין זה נחשב כלל הנאה מן האיסור, דהוי כאילו האיסור עבר ובטל מן העולם ופנים חדשות באו לכאן ואין זה דומה למוכר איס"ה ומקבל דבר תמורתן דזה ודאי הנאה הוא, ודו"ק בסברא זו.
 
ובתשובות שבסוף ספר אבני מלואים (סימן י"ח) כתב לחדש דאף אם בכל איסורי תורה אין כאן אלא איסור דרבנן, בתרומה מודי כו"ע דמה"ת אין מבטלין לכתחלה, דכיון דכתיב בה משמרת תרומותי כשם שצריך לשמור את התרומה מן הטומאה ומן ההפסד גם ביטול התרומה ברוב שגרם לביטול קדושת ומצות התרומה ממנה הוי בכלל משמרת, עי"ש.

ומעודי נתקשיתי בדבריו דהלא כל הלכה זו דאין מבטלין איסור לכתחלה מקורה ממשנה במסכת תרומות (פרק ה' משנה ט') וכמבואר בירושלמי שם דמתרומה למדנו לכל שאר איסורי תורה דאין מבטלין איסור לכתחלה, וא"כ אין כל מקום לחלק בין זה לזה.

וע"כ צ"ל כנ"ל, דאין איסור אלא כל עוד יש תרומה בעולם ואינו משמר תרומה זו מן הטומאה וההפסד, אבל כאשר לפי דין התורה התרומה בטלה ושוב אין כאן תרומה אין בזה כל איסור מצד דין משמרת תרומותי. ושוב ראיתי שתלמידו הגדול מהריא"ז ענזיל כבר העיר בזה בהגהותיו לדברי רבו שם.

והנה העירו רבותינו האחרונים. בשו"ת צמח צדק (הראשון) סימן פ', ובשו"ת הגרעק"א סימן ר"ז דשאני בשר בחלב משאר איסורי תורה ובבב"ח מודי כו"ע דאין איסור לבטלו מה"ת, ואף מדרבנן אין איסור מעיקר הדין. דבב"ח אין כאן איסור מעורב בהיתר, דהאי לחודיה מותר והאי לחודיה מותר, אלא שבדרך בישול שניהם כחדא אסורים. נמצא דכאשר אין כאן נתינת טעם ואין זה דרך בישול, אין כאן איסור כלל אף לולי דין ביטול ברוב. וע"כ צ"ל דרק משום לא פלוג אסור לבטל בשר בחלב, או חלב בבשר, עי"ש. והדברים נכונים וברורים.



ה

 
והנה בסימן תרכ"ו ס"א מבואר דמותר לכתחלה להשפיל ענפי אילן ולערבבן בסכך הסוכה על מנת להכשירה, והקשה שם הט"ז סק"ב ממה דאין מבטלין איסור לכתחלה והביא בזה כמה תירוצים שיש בהם חידושים גדולים.
 
א: הלבוש כתב לתרץ דמה שאסרו לבטל איסור לכתחלה אינו אלא מחשש שיבואו להקל באיסור זה אף ללא ביטול, וכשבא לבטל לצורך מצוה ודאי יעשה כדין ולא חששו שינהג שלא כהלכה, ולכאורה נגזר מדברי הלבוש דכל המבטל איסור לצורך קיום מצוה מותר לבטלו לכתחלה וזה חידוש גדול. ומ"מ יש בדברי הלבוש טעם חדש בדין אין מבטלין א"ל.
 
והט"ז דחה דבריו ממה שמצינו גזירות בדיני סכך סוכה, הרי לן דגם בצרכי מצוה חששו חכמים שמא יכשל בעבירה וינהג שלא כדין.
 
ב: הב"ח כתב דכיון דלפני המועד הוא מבטל הסכך עדיין אין זה ביטול איסור. והט"ז הוסיף דאף תוך כדי החג אין כאן איסור בעצם הסכך אלא שהסכך פסול לסוכה ואין יוצאים יד"ח המצוה על ידו.

ג: עוד הביא בשם הב"ח דכיון דהוי איסור דרבנן לא אסרו אלא בנהנה מן הביטול אבל מצוות לאו ליהנות ניתנו וממילא אין איסור ביטול איסור לכתחלה.

ד: והמגן אברהם שם (ס"ק ג') כתב אף הוא דכיון דמיירי לפני החג אין זה מבטל איסור לכתחלה, ועוד כתב שם דכיון דמצוות לאו ליהנות ניתנו אין בזה ביטול איסור לכתחלה. אך שוב כתב עוד בשם הר"ן בריש סוכה דבאמת אין בסכך פסול כל עיקר דין ביטול איסור לכתחלה דאין זה מדין ביטול ברוב אלא דין מסויים מדיני סכך סוכה, עי"ש היטב.
ובשלחן ערוך הרב סימן תמ"ב קונטרס אחרון סק"ג נקט עיקר כתירוץ של הר"ן והמג"א, ומשו"כ חלק על מסקנת הט"ז להלכה ונקט עיקר כדעת הפוסקים דגם לפני הפסח אסור לבטל חמץ לכתחלה על מנת לאכול ממנו בפסח, עי"ש.
 
ויש לפלפל בסברות אלה לפי מה שכתבתי לעיל בכל עיקר איסור זה, אם איסור מוגדר הוא לענין ביטול ברוב או איסור כללי שאין להתחכם ולמצוא טצדקי להתיר את מה שאסרה תורה, ואכמ"ל.



ו

וסוגיא זו נוגעת למעשה במערכות הכשרות דבר יום ביומו דהלא נשתנו העתים ותחת אשר בימי קדם כל בית ובית הכין את מאכליו ועשה ככל שבידו להבטיח את כשרות המאכלות, בזמנינו מערכות תעשיית המזון עצומות הן והכמויות עצומות למעלה מכל דמיון, ובהרבה ענינים אין מנוס מלסמוך אף על ביטול ברוב והיתרים נוספים, ונביא מספר דוגמאות.

א: בהיעדר יכולת לבדוק כראוי כל פרי וירק בתעשיות רסק הפירות, אבקת מרק ירקות וכדו' סומכים גם על המבואר ביו"ד סימן פ"ד ס"ט דאם בישלו פרי וירק ללא בדיקה מותר לאוכלו משום ס"ס, ספק היה בו שרץ ואם היה בו ספק שמא התפרק ע"י הבישול. והשאלה הנשאלת אם מותר לסמוך על כך לכתחלה או שמא הוי בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה.

ב: במערכות השחיטה עקב קצב השחיטה המהיר ברור שיש יותר חשש לדריסת עופות תוך כדי השחיטה ועוד תקלות שונות גם בשחיטה וגם בבדיקה. אך פסולים אלה בטלים ברוב, האם צריך לשחוט בקצב איטי יותר כדי לא לסמוך על ביטול ברוב, אף שברור שהאטת קצב השחיטה והבדיקה תפגע בכדאיות הכלכלית.

אך כלל גדול בהלכה זו דאם אין כונתו לבטל כדי להנות מן האיסור מותר לבטל איסור אף לכתחלה. וכך מבואר בסימן פ"ד סעיף י"ג.

"דבש שנפלו בו נמלים יחממנו עד שיהא ניתך ויסננו". מקור הלכה זו באורחות חיים, וכבר כתבו הב"י, הט"ז (ס"ק י"ח) והש"ך (ס"ק ל"ח) דכיון שאין הכוונה אלא לתקן הדבש אין בזה משום אמא"ל.

וכן שם בסעיף י"ד "חטים מתולעים מותר לטחנן, והוא שירקד הקמח לאור יום". הרי לן דמותר לטחון לכתחלה. וגם בזה כתבו הט"ז (ס"ק כ') והש"ך (ס"ק ח') דעיקר ההיתר משום דאין כונתנו אלא לתקן את הפת, עי"ש.

אמנם רבים הפוסקים שנקטו שאין בזה היתר בודאי איסור אלא בספק, עי"ש בפרי תואר ס"ק כ"ו ובשו"ת הגרעק"א סימן ע"ז. אך מ"מ בספק איסור מותר כל שאין כונתו להתיר את האיסור.

וכך כתב בגינת ורדים (יו"ד כלל א' סימן י"ח) דמותר לרסק קטניות שספק אם יש בהם תולעים כיון שאינו מתכוין לבטל אלא להשביח את האוכל, וכ"כ תלמידו בשו"ת פרח שושן (יו"ד כלל א' סימן ב'), עי"ש.

וכך נראה לגבי שאלות רבות המצויות בזמנינו דכל שאין כאן כונה לבטל את האסור ואין כאן איסור ידוע בעליל אין דין ביטול איסור לכתחלה.

הרבה יש להאריך בסוגיא זו בכל פרט ופרט ולא כתבנו אלא כללן של דברים בפלפולא דאורייתא, ולא להלכה.
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה