יום שלישי, 19 במאי 2015

בענין בן כוזיבא המלך והלקח ממנו לדורות

 
הרב חיים רפופורט - קובץ הערות
שליח כ"ק אדמו"ר, רב ומו"ץ - לונדון, אנגלי'



פירוש הפשוט של המילים "ודימה הוא כו' שהוא הלך המשיח"
 
א. כתב הרמב"ם בהל' מלכים ומלחמותיהם פי"א ה"ג, וז"ל: "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול1 מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו2 של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח3, ודימה הוא וכל4 חכמי דורו שהוא המלך המשיח5, עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג, נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת". עד כאן לשון הרמב"ם.

והנה הביטוי "דימה" או "דימו" וכל כיוצא בזה [בספר יד החזקה להרמב"ם] מורה על טעות, וכדמוכח בכמה מקומות, ומהם: ברמב"ם הלכות מלכים לפני זה (פ"ו ה"ה) שכתב "ולא ידעו משפט ישראל ודימו ששוב אין פותחין וכו'." ובפרק יו"ד הלכה א ע"ד דין שוגג בבני נח כתב בא"ד: "...בשגג ודימה שהיא אשתו" [וראה גם הל' שבועות פ"ג ה"ח: "ושגג ודימה". ובהל' שגגות פ"א ה"ה: "ששגגו ודימו שהיום חול". הל' פסולי המוקדשין פט"ו ה"א: "אבל אם טעה ודימה שזו העולה". הל' אבות הטומאות פי"א ה"ה: "ויבואו לטעות ולשגוג בו וידמו כו' '. ובהל' מטמאי משכב ומושב פ"ו ה"ד: "וידמו שהוא מת והוא עדיין לא מת". ובהל' טוען ונטען פ"ז ה"ד: "וטעו ודימו שההודי' בשנים הודי'". ואטו כי רוכלא ניזל וניחשוב.]
ולפי זה הי' נראה פשוט הוא דכאשר הרמב"ם כתב על רבי עקיבא ש"דימה הוא וכל חכמי דורו" שבן כוזיבא הוא המלך המשיח, כוונתו שרבי עקיבא וחבריו טעו בדבר זה. ומצאתי במכתב כללי שכתב רבינו זי"ע ביום י"א ניסן ה'תשל"ג - נדפס בהגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים ח"ב (עמ' תרנ ואילך) וב"תורת מנחם - אגרות מלך" ח"ב (עמ' צז ואילך) בהערה ד"ה 'טבע וועט דערהויבן ווערן', דכאשר מביא רבינו מ"ש הרמב"ם ע"ד בן כוזיבא כותב בזה"ל: "כיון דבן כוזיבא טעו בו שהוא המלך המשיח". והן הן הדברים.

פירוש ה'ויואל משה' ודעימי'

ב. אמנם הלום ראיתי בספר 'ויואל משה' (ברוקלין תש"כ) ב'מאמר שלש שבועות' אות לח (עמוד נ) שצידד לומר שרבי עקיבא לא טעה, וזה לשונו: "ובעת שעמדתי על קברו של רבי עקיבא כשהייתי בקיץ הזה [תשי"ט] בטבריה עלה בדעתי איזה רעיון לתרץ דברי רבי עקיבא שלא טעה אלא הי' סיבה גדולה מן השמים לדרוש אז כן, וחשבתי טעם נכון בדבר, אלא שאין רצוני להאריך בזה כעת. - ובאמת אין אתנו יודע עד מה".

וראיתי בכמה קובצים בעניני משיח וגאולה שהלכו בעקבות ה'ויואל משה' לדרוש את בן כוזיבא לשבח. ומשום שלכאורה צ"ב: א) איך אפשר לומר שהתנא הגדול והקדוש, רבי עקיבא, טעה ר"ל בענין כה גדול וחמור?!
ב) למה הביא הרמב"ם פרשת רבי עקיבא ובן כוזיבא בספרו היד שאינו אלא "הלכות הלכות"; איזו הלכה משמיענו הרמב"ם בזה?

ועוד הקשו בזה שתי קושיות חמורות, ובהקדם דברי הרמב"ם בהלכות מלכים שם הלכה ד', וז"ל: "ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו - כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, [וניצח כל האומות שסביביו], ובנה מקדש במקומו, וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, [ואם לא הצליח עד כה, או נהרג, בידוע שאין זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו6]. ולפי"ז צ"ב:

ג) מאין שאב הרמב"ם דברים אלו, ומהו מקורו לגדר "חזקת משיח"?
ד) מה טיבה של "חזקה" זו? - הלא כל זמן שלא בנה המלך את המקדש וקיבץ נדחי ישראל אין הוא משיח בוודאי וכמ"ש הרמב"ם בהמשך דבריו, וא"כ למאי נפק"מ הך דינא ד"חזקת משיח"?

ואשר על כן חידשו כמה יסודות שעל ידם מתורצות כל הקושיות הנ"ל ודברי הרמב"ם מתבארים כמין חומר. יסוד הראשון: אי אפשר לומר שרבי עקיבא וחבריו קדושי עליון, טעו ח"ו. ועל כן צריכים אנו להניח יסוד שני: שבן כוזיבא באמת הי' מזרע דוד ושלמה ומילא מקום דוד אביו "בחכמה וביראה"7 והי' צדיק גדול עד למאד 'שבו נמצא כתר המלכות', הגה בתורה כדודו אביו ולימד תורה לכל העם, כפה את כל ישראל ללכת בדרך התורה והמצוות וכו' וכו' ובאמת הי' מלך המשיח (ומתורצת הקושיא הא' הנ"ל). וכ"מ ב'ויואל משה' שם: "שגם בן כוזיבא הי' איש קדוש ונורא וראוי לנבואה בכל המדות שחשב הרמב"ם ז"ל . . הלא החליט הרמב"ם ז"ל בספר היד שהמלך המשיח נביא גדול יותר מכל הנביאים וכבר השריש לנו שאי אפשר להאמין באחד שהוא נביא אלא אם כן יש בו כל המדות שחשב הוא ז"ל א"כ היאך חשבו החכמים בתחלה על בן כוזיבא שהוא מלך המשיח אם לא היו בו כל אלו המדות שראוי לנבואה". וכי תימא, אם הי' משיח איך נהרג קודם שבנה המקדש וקיבץ נדחי ישראל? על כן צריכים אנו להניח יסוד שלישי: בן כוזיבא הי' בדין "בחזקת משיח" (ומתורצת קושיא הג' - כי הרמב"ם הוציא דינו מ"מעשה רב" דרבי עקיבא), ועל פי זה פשוט שלא הי' בכל פרשת בן כוזיבא שום מכשול ועוון ח"ו. והיסוד הרביעי הוא: היכא דאיכא מלך מבית דוד שהוא בחזקת משיח, מחוייבים כל ישראל לקבל מלכותו ולעזור לו לכונן מלכותו ולהעמידו בידו כדי שיוכל להצליח ולהגיע לדרגת "משיח וודאי". ובדבר זה מצווים ועומדים אנו מהר סיני, כמו שציוה הכתוב (שופטים יז, טו) "שום תשים עליך מלך" ופירש ב'ספר החינוך' (מצוה תצז) שמצוה זו כוללת את החיוב "להעמיד המלוכה ביד היורש מזרע דוד וליתן מוראו עלינו" (ומתורצות קושיות ב' וד' הנ"ל). עכת"ד הקובצים הנ"ל.

אמנם נראה שביאור הנ"ל טעות הוא וכפי שיתבאר בעז"ה.

בדברי חז"ל והאברבנאל מפורש שרבי עקיבא טעה

ג. הנה בענין בן כוזיבא מצינו שהאריך בזה האברבנאל בספרו 'ישועות משיחו' חלק שני פרק ראשון וכתב: "חשבו חכמי ישראל שהי' בן כוזיבא מלך המשיח ורבי עקיבא יועץ וחכם חרשים ונבון לחש איך טעה בזה שהי' נושא כליו . . וזה זר ומוזר מאד . . ועם היות רבי עקיבא יודע כל זה מפי ספרים ומפי סופרים, קרה לו כמו שיקרה פעמים רבות לכל חכם לב שיחשוב ויאמין מה שנכספה וגם כלתה נפשו להיות, וכן רבי עקיבא בכספו לתשועת ה', כשראה גבורת בן כוזיבא והצלחותיו במלחמות שלא כמנהג הטבעי עלה בדעתו שמאת ה' היתה זאת ושחזר מגזירתו לחמול על עמו. ואולי שבן כוזיבא הי' אומר שהוא מזרע דוד . . ומי יודע אם לא בעוון זה [שתמך רבי עקיבא בבן כוזיבא] נתפש רבי עקיבא במותו, שהיתה מיתתו יותר קשה ממיתת שאר הרוגי מלכות".

הרי מפורש בדברי האברבנאל: א) שלמרות מה שהי' רבי עקיבא "יועץ וחכם חרשים ונבון לחש" - "טעה בזה שהי' נושא כליו" של בן כוזיבא. ב) דהסגנון "טעות" אינו לשון מושאל או מלה נרדפת לענין אחר, אלא כפשוטו: ש"קרה לו [לרבי עקיבא] כמו שיקרה פעמים רבות לכל חכם לב שיחשוב ויאמין מה שנכספה וגם כלתה נפשו להיות". ג) שהטעות של רבי עקיבא הי' חמורה כל כך עד שיתכן לומר שבגלל זה "היתה מיתתו יותר קשה ממיתת שאר הרוגי מלכות".
ובאמת, כבר אמרו חז"ל במדרש שיר השירים רבה פ"ב, ז [עה"כ שיר השירים ב, ז: "השבעתי אתכם בנות ירושלים"], דלחד מאן דאמר "ארבעה שבועות השביען [שלא לדחוק את הקץ] כנגד ארבעה דורות שדחקו על הקץ ונכשלו, ואלו הן, אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים". ולפי דיעה זו פשיטא שרבי עקיבא טעה בזה שתמך במי שעבר על השבועה שלא לדחוק את הקץ לפני זמנו, וגרם עי"ז שישפך דם ישראל כמים.
ואף כי אין מכל הנ"ל הוכחה לשיטת הרמב"ם דבי' עסקינן, כי עדיין יתכן לומר שהרמב"ם לא סבירא לי' כשיטת האברבנאל [וגם לענין דברי המדרש יש מקום לומר כן, כי כבר העירו רבים שבדברי הרמב"ם בספרו 'משנה תורה' אין זכר ל"שלש שבועות" ואיסור דחיקת הקץ, ובשו"ת אבני נזר חלק יורה דעה (סי' תנד ואילך) כתב דאגדה זו ד"שלש שבועות" אינה מחייבת לענין הלכה כלל. ואם כן יש מקום לומר דסבירא לי' להרמב"ם דלא היה שום איסור במרד בר כוכבא, ובאמת הי' צדיק גדול כשיטת ה'ויואל משה' הנ"ל], מ"מ נקוט מיהא פלגא שאין הכרח לומר שרבי עקיבא לא טעה, מאחר שראינו שגם בחז"ל וגם באברבנאל דס"ל שרבי עקיבא אכן טעה.

בדברי חז"ל והאברבנאל מפורש שבן כוזיבא לא הי' ראוי להיות משיח

ד. והנה עוד מפורש בדברי האברבנאל הנעתקים לעיל, א) שבן כוזיבא לא הי' "חכם גדול" ולא הי' איש אשר "רוח חכמה ומדות" נמצא בו, ועל כן לא הי' ראוי לאיצטלת המשיח, ועאכו"כ שלא הי' "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו". ויתירה מזו: ב) לא הי' דוד המלך "אביו" של בן כוזיבא בכלל, וכמו שכתב בפירוש "שמלך המשיח יהי' מזרע דוד ובן כוזיבא לא הי' כן כפי האמת"8 [וכן כתוב בשאלות ותשובות פאר הדור סימן רכה בתשובת רבי סעדי'9 שחכמי ישראל הרגו את בן כוזיבא בגלל "שאמר שהוא משיח והוא לא הי' מזרע דוד"10 ובלקוטי שיחות11 משמע דמה שכתב הרמב"ם שבן כוזיבא "נהרג בעוונות" רצונו לומר עוון זה המוזכר בשו"ת הרמב"ם שגנב דעתם של חכמי ישראל באמרו "שהוא משיח" אף שבאמת ידע בעצמו ש"לא הי' מזרע דוד"]. ועל כן פשוט הוא שלפי מה שכתב האברבנאל אין כתר המלכות הולם את בן כוזיבא כלל ופשיטא דאין שייך לומר עליו שבאמת הי' "בחזקת משיח".

והנה בנוגע לנידון השני הנ"ל - אם בן כוזיבא הי' מזרע דוד - יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר שהרמב"ם חולק בזה על האברבנאל ודעימי' שהרי ישנם דיעות שאכן הי' מזרע דוד הראויים למלכות12. אמנם בנוגע למהותו ודרגתו של בן כוזיבא הרי מדברי האברבנאל במקום אחר בספרו מפורש יוצא שגם לפי דברי הרמב"ם בהלכות מלכים לא הי' בן כוזיבא ראוי לאיצטלת מלך המשיח כלל, אלא שרבי עקיבא טעה בזה בדמיונו.

דהנה בישועות משיחו שם פרק א' האריך האברבנאל בענין שלשה משיחים מדומים, ואלו הם א) "ישו הנוצרי", ב) בן כוזיבא, ג) "מוחמד נביא הישמעאלים". ועל כולם יחד כתב לאמר שהיו משיחי שקר ושווא, וגם לא מצא בבן כוזיבא שום טוב כי אם זה שבא [ביחד עם ישו הנוצרי ודכוותי'] ליישר דרך למלך המשיח.
והנה הסברא מכרעת שאין לאפושי בפלוגתא - ומן הקצה אל הקצה - לאמר שלדעת האברבנאל שייך בן כוזיבא להחוט המשולש של אבות משיחי השקר ואילו להרמב"ם הי' צדיק הדור "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו" ו"בחזקת משיח" צדקנו. אמנם בנידון דידן אין צורך בסברות, כי לאחרי דבריו הנ"ל סיים האברבנאל בזה הלשון: "וכבר כתב הרב הגדול בסוף חיבורו משנה תורה שהמשיחים המדומים האלה לא היו בעולם כי אם להיישיר דרך למלך המשיח". הרי שלך לפניך דהאברבנאל הבין ופירש בדעת הרמב"ם דמה שכתב הרמב"ם בסוף הלכה ד' שם על דבר ישו הנוצרי ומוחמד נביא הישמעאלים קאי גם על בן כוזיבא.

והנה הרמב"ם שם כתב דבריו להדיא בנוגע לישו הנוצרי ומוחמד, אבל מדברי האברבנאל הלא מבואר דקרא ד"ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" קאי גם על בן כוזיבא ודברי הרמב"ם שכתב ע"ד ישו ומוחמד מוסבים גם על בן כוזיבא המלך שהזכיר לעיל בהלכה ג', כי השכל הבריא מחייב כן שהרי [בלשון הרמב"ם] "וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל לישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם . . וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם", וכמ"ש הרמב"ם בעצמו בהלכות תעניות13 שעל ידי בן כוזיבא ומלחמותיו נהרגו "אלפים ורבבות מישראל" ו"היתה צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש".

וכן מבואר מדברי הגאון ר' יעקב עמדין זצ"ל בספרו "בירת מגדל עוז" (זיטאמיר תרל"ד) עמוד 242 שכתב, וז"ל: "טפשים מתעתעים כבן כוזבא . . אע"פ שהיתה כוונתם לטובה ולא עברו תורות לא נתקו מוסרות . . הן המה היו לצור מכשול ולאבן נגף לבני ישראל . . על אלה הכתות ודומיהם נאמר (דניאל יא, לה) ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי בא מועד".

ובאמת בכל המקומות שדיברו חז"ל ע"ד בן כוזיבא נראה בעליל שלאמיתו של דבר לא הי' בן כוזיבא ראוי להיות המשיח. צא ולמד מה שכתוב בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה), שבן כוזיבא וצבאו סברו שכוחם ועוצם ידם - אלה ברכב ואלה בסוסים - הוא שעמד להם, ושכחו שהקב"ה הוא הנותן כח לעשות חיל. גם ראינו שלא הי' רוח חכמים נוחה מאכזריותו עם גבורי חיילותיו, וסופו הוכיח על תחילתו שלאחרי שרצח את רבי אלעזר המודעי יצתה בת קול והכריזה שהי' "רועה האליל", ומעולם לא "נחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'". ואם כי שערי התירוצים לא ננעלו, ויש מקום לבע"ד לומר דאי משום מדרשים אלו לא איריא, כי אולי הי' בן כוזיבא צדיק גדול מעיקרא ורק בסוף ימיו נהפך לכופר ורוצח, ואולי גם ימצאו תירוצים שונים למה שהתאכזר והשחית כל בשר לעשות מומין ברבבות מישראל וגם להצדיק את זה שהרג את רבי אלעזר המודעי, מכל מקום נראה פשוט דלא עליו ניבא ישעי' באמרו14 "ויצא חוטר מגזע ישי . . והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו".

ויעויין בספר 'ציצית נובל צבי' להרב יעקב ששפורטש זצ"ל (ירושלים תשי"ד) עמוד 178 שכתב לאחד מתלמידי משיח השקר "שבתי צבי" שאמר שנשמתו של בן כוזיבא נתגלגלה ברבו "שבתי צבי", וכתב הרב ששפורטש וז"ל: "אמרת כי בן כוזיבא היתה לו נשמה קדושה זו של אדונך [ש"צ]. ואם כן הוא, כעבד כאדון, ושניהם היו שוים ואיתקלו בחד מתקלא ואשתכחו חסרי. וראה מעשי בן כוזיבא ומיתתו באיכה רבתי וירושלמי ותמצא שרש נשמתו אם הוא קדוש". והן הן הדברים.

ועכשיו כל ישר יחזו פנימו שנסתר בזה היסוד השני שהניחו שבן כוזיבא הי' היורש האמיתי של דוד המלך, צדיק גדול שמילא את מקום דוד המלך בחכמה וביראה, כי הרי נתבאר דלא זו בלבד שלא הי' ראוי לכתר מלכות אלא עוד זאת שקנה שביתה לעצמו בין ישו הנוצרי ומוחמד ושאר טפשים מתעתעים.

גם נסתר מחמתו היסוד השלישי שהניחו שבן כוזיבא הי' "בחזקת משיח", והיסוד הרביעי שמבן כוזיבא נלמד לדורות לעשות כרבי עקיבא וחבריו. ומשנפלו ארבעה יסודות הנ"ל נהרסו כל הבנינים שבנו על יסודותיהם, והאמת מארץ תצמח שאינם אלא כמגדלים הפורחים באוויר ואת כולם ישא הרוח.

למה באמת הביא הרמב"ם הא דבן כוזיבא בספר היד

ה. אמנם על פי כל הנ"ל חוזרת וניעורה הקושיא הנ"ל: מה ראה הרמב"ם להביא כל פרטים אלו על דבר רבי עקיבא וחכמי דורו, בתוך חיבורו המיוחד לדבר הלכה.

והנה בפשטות, קושיא מעיקרא ליתא, שהרי הרמב"ם בעצמו 'ביאר' לצורך מה הביא את פרשת רבי עקיבא ובן כוזיבא, וממקומו אתה למד.

הרמב"ם לא הביא את פרשת בן כוזיבא בהלכה ד' שתוכנה הוא הגדרת "בחזקת משיח" ו"משיח וודאי". מזה נראה ברור שהרמב"ם לא הביא את בן כוזיבא (בהלכה ד) כ'דוגמא חיה' למלך המשיח, שהרי אפילו את התואר "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו" אינה הולמת את בן כוזיבא. הלא ידוע שהרמב"ם סמך על מ"ש בעצמו בספרו "משנה תורה" לפני זה. וכן הוא בנידון דידן, שהגדרת "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו" מפורש יוצא מתוך דברי הרמב"ם בכמה מקומות בספרו.

הוגה בתורה: דוד המלך עסק בתורה בדביקות עצומה15, והי' חכם מופלג בתורה ש"מילא כריסו בלחם ובשר" - הוויות דאביי ורבא וכו', ואח"כ נכנס לטייל בפרד"ס - מעשה בראשית ומעשה מרכבה - וכמו שכתב הרמב"ם בפירוש בהלכות יסודי התורה16 [בנוסף לכך הי' מחכמי שלשלת המסורה וכמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לספר היד: "ושמואל קיבל מעלי ובית דינו, ודוד קיבל משמואל ובית דינו". והי' דן ושופט את ישראל בצדק, וכמ"ש הרמב"ם בהלכות סנהדרין פכ"ב ה"ד: "בדוד הוא אומר, ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו איזהו משפט שיש עמו צדקה כו'". והי' עמוד ההוראה בימיו וכמ"ש הרמב"ם בכ"מ שהוא ובית דינו גזרו גזירות ותיקנו תקנות17, "ודוד המלך סמך שלשים אלף ביום אחד" (הלכות סנהדרין פ"ד ה"ז)].
עוסק במצוות, דוד המלך הי' מאלו "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו כו' [ו]נתקדש קדש קדשים", וכמ"ש הרמב"ם בסיום וחותם הלכות שמיטה ויובל דזהו שאמר דוד (תהלים טז, ה): "ה' מנת חלקי וכוסי". ואופן עיסוקו במצוות הי' באהבה עזה, ועד היום הזה הרי הוא הדוגמא החי' לה"עובד מאהבה", וכמ"ש הרמב"ם בסיום וחותם הל' לולב: "וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר (שמואל ב - ו, טז) והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'"18.

ועפ"ז מובן ביותר למה כתב הרמב"ם שמלך המשיח יהי' "הוגה בתורה ועסק במצוות כדוד אביו", שהרי כמו "המשיח הראשון", גם "המשיח האחרון", - "אותו המלך שיעמוד מזרע דוד", יהי' חכם ונביא גדול וכמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה ש"בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה'".
וע"פ כל הנ"ל מובן וגם פשוט למה נפקד שמו של בן כוזיבא בהלכה ד'. הרמב"ם לא הביא את פרשת בן כוזיבא אלא בהלכה ג', שם קבע: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים". דברי הרמב"ם בהלכה זו לא נאמרו להגדיר מהותו ותארו של מלך המשיח ['ידיעת החיוב'], אלא להורות מה לא יהי' משיח. דברי הרמב"ם מכוונים כלפי אלו שסברו שמשיח צריך להראות כוחו ויכלתו לשדד מערכות הטבע ("מחי' מתים") או עכ"פ שיוכל לשפוט ע"י חוש הריח (כשיטת הראב"ד על אתר19) - "מורח וודאין"20. ולזה הביא הרמב"ם ראי' כנגדם, ממה שהאמין רבי עקיבא שבן כוזיבא הי' משיח אף על פי שלא הראה לו לא אות ולא מופת.

ובזה מתורצת מה שהקשו, מה ראה הרמב"ם לקבוע מקום בספרו לפרשת בן כוזיבא וטעותו של רבי עקיבא, ואיזו 'הלכה' למדים אנו ממנה? ה'הלכה' שלמדים אנו מפרשת בן כוזיבא הוא שביאת המשיח איננה קשורה עם אותות ומופתים, וכל כולו אינו בא אלא להחזיר עטרה ליושנה ולתקן עולם במלכות שמים. והלכה זו נוגעת גם עכשיו וכמו שביאר הרבי בכ"מ שדברי הרמב"ם בפי"א מהלכות מלכים נוגעים להלכה ולמעשה גם היום, דכיון שנצטווינו להאמין בביאת המשיח ולחכות לביאתו, צריכים אנו לידע במה אנחנו מאמינים.

[ואם תאמר: הלא רבי עקיבא טעה בהמשכו אחרי בן כוזיבא ואיך אפשר להביא ראי' מ'טעות זו גופא' על טיב מהותו של המלך המשיח?! אולי יש לומר: גם טעות צריכה להיות בגדר האפשרי, (שהרי, כידוע, אין אדם טועה על אבן פשוטה שהיא מרגלית) ולכן מזה שרבי עקיבא ובני דורו טעו לומר על בן כוזיבא שהוא הי' מלך המשיח, מוכח שאי אפשר לומר (כמו ש'העלו על דעתם', כנראה, כמה מבני דורו של הרמב"ם) שהופעת מלך המשיח קשורה באותות ובמופתים, שהרי בן כוזיבא לא הראה לא אות ולא מופת ואעפ"כ טעו בו להחשיבו כמשיח. בסגנון אחר: אלו ש'העלו על דעתם' שמשיח צריך לעשות אותות ומופתים לא היו סבורים שעשיית מופתים הוא (רק) פרט; אחד מתנאי מלך המשיח, אלא לדעתם הרי כל ענינו של מלך המשיח וגאולה העתידה הוא לשדד "מנהגו של עולם" ומערכות הטבע, ולכן כתב הרמב"ם, דמטעות בן כוזיבא ובני דורו מוכח להיפך.]

ביאור רבינו זי"ע באריכות לשון הרמב"ם

ו. אמנם לפי זה, עדיין צריך עיון קצת אריכות וכפל לשון הרמב"ם בהלכה ג', שרבי עקיבא א) "היה אומר עליו שהוא המלך המשיח", ב) "ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח", ולמה לא כתב בדרך קצרה שרבי עקיבא וחכמי דורו "אמרו עליו שהוא המלך המשיח". גם יש מקום לעיון, מה משמיענו הרמב"ם בזה שכתב (בקטע השני) שלא רבי עקיבא בלבד טעה בדמיונו, אלא ש"כל חכמי דורו" שגגו בזה.

אמנם כבר האיר רבינו זי"ע את עיננו בביאור דברי הרמב"ם אלו, בהתוועדות ש"פ וישב ה'תשל"ד, וזלה"ק:
"עס איז פאראן אזוינע וואס זיינען געקומען מיט א קרומע סברא, אז היות אז דער רמב"ם אליין שרייבט ווייטער אז כל הענינים זיינען ניט בדיוק21, איז במילא אויך די פרטים וואס דער רמב"ם שרייבט אין דעם סדר הגאולה22 זיינען אויך ניט בדיוק.
עס איז פארשטאנדיק אז מען קען אזוי ניט זאגן23, ווארום אויב אזוי קען מען דאך שוין זאגן - להבדיל - ווי די גוים זאגן, אז משיח איז שוין געקומען!24
נאר עס איז פארשטאנדיק אז די אלע פרטים וואס דער רמב"ם שרייבט יע, איז א זיכערע זאך אז זיי זיינען אויסגעהאלטן25. און דאס וואס ער שרייבט אז 'לא ידעו בבירור'26, איז דאס בנוגע צו די אנדערע פרטים פון ביאת המשיח, וואס זיי זיינען נישט אזוי נוגע27, און מטעם זה האט מען ניט מכריע געווען ווי אזוי זיי וועלן זיין, ווארום זיי זיינען ניט אזוי נוגע להלכה.
...וואס דאס איז אויך דער ביאור אין א דבר פלא וואס מען געפינט אין רמב"ם: בכלל בריינגט דאך דער רמב"ם ניט קיין ראי' לדבריו, נאר ער שרייבט סתם אז אזוי און אזוי איז די הלכה, משא"כ בשעת ער שרייבט וועגן דעם סדר פון ביאת המשיח, ברענגט ער א ראי' פון ר' עקיבא'ן, אז ער איז געווען א חכם גדול כו', "ודימה הוא וכל חכמי דורו" אז בר כוזיבא איז געווען משיח.
וואס לכאורה איז דאס ניט פארשטאנדיק: מילא דאס וואס דער רמב"ם דערמאנט אז ר' עקיבא האט געמאכט אזא טעות28, איז פארשטאנדיק, ווארום דאס איז דאך פארבונדן מיט די ראי' וואס ער ברענגט, אבער פארוואס דארף דער רמב"ם שרייבן אז "כל חכמי דורו" האבן אלע געמאכט דעם זעלבן טעות?
נאר דער רמב"ם באווארנט דא, אז עס וועט אמאל קומען א צייט וואס איינער וואס האלט זיך פאר 'עקיבא בן יוסף' בדורו וועט מחליט זיין וועגן א געוויסע מאורע, אדער וועגן א געוויסן מענטשן, אז דאס איז משיח, און כל חכמי דורו וועלן מסכים זיין מיט אים, און ווי מען זעהט אז ער האט געקראגן חתימות אויף זיין ספר וכו'.
און דאס זאגט דער רמב"ם29: אין די צייט פון ר' עקיבא האט געקענט זיין אזא טעות, ווארום מען האט נאך ניט געוואוסט יעמולט די פרטי וסדרי הגאולה, אבער נאך דעם ווי דער רמב"ם שרייבט קלאר דעם סדר הגאולה, דארף ניט זיין קיין מקום לטעות". עד כאן לשונו הקדוש.
לדברי הרבי, תיאור פרשת רבי עקיבא ובן כוזיבא, נוגע לא רק - לתוכן הלכה ג - דהיינו להוכיח 'טבעיותו' של מלך המשיח והופעתו. אלא שהרמב"ם יצא כאן מגדרו ובאריכות לשונו וסגנונו המיוחד בהלכות אלו הקדים רפואה למכה לכל מי שיבא אי פעם וירצה לזרות חול בעינים ולטשטש את הגבולים ומחיצות שקבע הקב"ה בעולמו, גבולים המבדילים בין גולה לגאולה ובין תקופת המלך המשיח ללפני מלך מלך לבני ישראל. הלא ראה ראינו שרוב החכמים הגדולים בדורו של רבי עקיבא טעו בעניני משיח וגאולה, ואם ראשונים כמלאכים, רבי עקיבא וחביריו [!], טעו, מה יענו איזובי הקיר ואיך ינצלו מלילך בדרך עקלתון בענינים אלו? אי לזאת נתן הרמב"ם סימנים מובהקים30 לזהות המשיח, סימנים שאינם צריכים טביעת עין חכם, סימנים שכל רואם יכירם, בתנאי שלא יעוור את עיניו ויסלף כוונת דברי הרמב"ם.
אלא שעדיין נשאר לנו לברר מה הם בדיוק סימני בחזקת משיח וסימני משיח וודאי, ועל כך - בגליונות הבאים בעזרת השם יתברך ויתעלה.





1) בברייתא דסוף מס' סוטה מט, ב שנינו: "משמת רבי עקיבא . . נסתתמו מעיינות החכמה". וראה רמב"ם הלכות אישות פ"ח ה"ה (ע"פ קידושין מט, ב) שבקידש אשה "על מנת שאני חכם, אין אומרין כרבי עקיבא וחביריו, אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום ואומר". ולהעיר גם מתוס' כתובות קה, א ד"ה 'דחשיב': "שרבי עקיבא הי' חשוב . . שהוא הי' ראש לחכמים". וראה פירוש רגמ"ה עמ"ס בבא בתרא יב, ב: "קים לן דלא הי' מעולם גברא רבה כוותי'".
2) נראה מדברי רבינו זי"ע שהבין שכוונת הרמב"ם בלשונו "נושא כליו" הוא כפשוטו, וכלשון מקרא (שופטים ט, נד ובכ"מ בספר שמואל ודברי הימים) - ראה לקוטי שיחות חלק כז עמוד 199 הערה 68 ובשולי הגליון שם. וראה "אמרי בינה" למהר"ץ חיות סימן ו' בהג"ה [תתקמד, א] ו"תולדות תנאים ואמוראים" (להרב אהרן היימאן ז"ל, לונדון, עת"ר ח"א) ערך "בן כוזבה" (עמוד 273) שפירשו הלשון "נושא כליו" שהי' רבי עקיבא תומך בבן כוזיבא בכל עוז ותעצומות, עיין בדבריהם. וראה לקמן בדברי האברבנאל הנעתקים מספרו "ישועות משיחו" ח"ב פ"ד. ואכמ"ל.
3) בירושלמי תענית פ"ד ה"ה: "תני רבי שמעון בן יוחי, עקיבה רבי הי' דורש דרך כוכב מיעקב (בלק כד, יז) דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא. אמר לי' רבי יוחנן בן תורתא, עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא".
4) ראה לקוטי שיחות חלק כז עמוד 200 בשולי הגליון (הב') להערה *69.
5) ראה גם רמב"ם הלכות תעניות פ"ה ה"ג: "והי' להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח".
וראה גם אבודרהם סדר תפלת התעניות (ד"ה 'ועתה אפרש'): "והי' להם מלך גדול ובן כוזיבא שמו, איש מצליח, וחשבו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח".
6) הקטעים שבחצאי ריבוע ניתוספו ע"פ מהדורות ספר היד שלא שלטה בהן יד הצנזורה.
7) ע"פ דברי הרמב"ם בהלכות מלכים פ"א ה"ז: "...המלכות . . ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם והוא שיהי' הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה".
8) אלא שבא בן כוזיבא במרמה ושיקר לחכמי הדור.
9) מצאצאי הרמב"ם.
10) תשובה זו הובא בלקוטי שיחות חלק כז עמוד 200 בשוה"ג הג' להערה *69.
11) שבהערה הקודמת.
12) כן כתב בפירוש הרב עובדי' מברטנורא על מגילת רות.
13) נעתק לעיל בהערה 5.
14) שעי' יא, א. שם, ה.
15) ראה רמב"ם הלכות מעילה פ"ח ה"ח: "וכמה הי' דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החוקים, וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר כו' הי' מוסיף דביקות בתורה" [מציין שם לפסוקים מתהלים קיט].
16) ראה גם הל' יסודי התורה פ"ב ה"ב: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו כו' כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו כו' כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו" [וראה שם פ"ד הי"ג: "גדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו וכו'", ע"ש].
17) ראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה פי"ב הכ"ג: "בא דוד וגזר עליהם שלא יכנסו בקהל לעולם". שם פכ"ב ה"ג: "כשאירע מעשה אמנון ותמר גזר דוד ובית דינו כו'".
18) וראה גם הל' תשובה פ"י. ושם פ"ח ה"ג: "וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחרי' טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים". ושם ה"ז: "וכמה כמה דוד והתאוה לחיי העולם הבא שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים".
19) וראה גם דברי ר' האי גאון - הובאו בספר ערוגת הבושם (לר' אברהם ב"ר עזריאל) ח"א עמוד 256 ואילך.
20) "והלא בן כוזיבא הי' אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו".
21) הלכות מלכים ומלחמותיהם פי"ב ה"ב: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הם אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים, לפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו".
22) שם פי"א ה"ד.
23) ראה גם דברי רבינו אל האדמו"ר מסדיגורא שליט"א (ב"יחידות" ד' תמוז ה'תש"מ) - נדפסו בספר 'בצל החכמה' (יו"ל ע"י מכון להוצאה לאור שע"י כולל אברכים חב"ד, נחלת הר חב"ד, קרית מלאכי ה'תשמ"ז) עמוד 102 ובדבריו עם הרה"ג ר' אפרים אליעזר הכהן יאלעס זצ"ל (בחוה"מ פסח ה'תשמ"ב) - שם עמוד 169.
24) קרי: סכנה גדולה כרוכה בהעדר מסגרת חתומה והסדר שקבע הרמב"ם כפסק אחרון בענינים אלו; כי אם אין לנו מסגרת קבועה וחתומה ואיש כל הישר בעיניו יחשוב, יאמר וידפיס - מה ימנע אותנו מלילך בדרך עקלתון לגמרי ולומר - ע"ד שיטת הנוצרים ח"ו! - שמשיח כבר בא!
25) ראה מכתב י"ד שבט ה'תשל"ט - נדפס בלקוטי שיחות חלק כג עמוד 533: "וההסברה - שהרמב"ם כותב שם - בפי"ב שישנם דברים שהם בספק כו' - הרי זה קאי על הענינים שהוסיף בפרק יב ולא על זה שכתוב בפרק יא...", עכ"ל. כדברי רבינו כתב גם הגה"צ ר' בנימין מענדלסאהן זצ"ל [אב"ד קוממיות] בספרו "אגרות הר"ב - אגרות ומאמרים בחכמה, יראה ודעת תורה" (ארץ ישראל, ה'תשנ"ג) עמוד רכ-רכא.
26) "לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו".
27) "ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה".
28) ראה 'תורת מנחם-התוועדויות' ח"ד (תשי"ב ח"א) עמוד 223: "ואין לתמוה איך יתכן שפלוני בן פלוני, גדול בישראל, יעשה טעות?! - שהרי מצינו בכו"כ מקומות בש"ס אודות גדולי האמוראים שהכריזו 'דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי', ועד"ז מצינו אפילו במשה רבינו ש'בא לכלל כעס בא לכלל טעות'".
29) להעיר מאג"ק חי"ד אגרת ה'קעג: "והנה ידוע סיפור רז"ל כו' אודות רבי עקיבא וכו' והנה מי הוא זה אשר ערב לבו לדמות עצמו לרבי עקיבא, אבל מאידך גיסא תורתנו שבע"פ ושבכתב אינם קובץ סיפורים ח"ו, כי אם תורה כמשמעה הוראה בחיים לכל אחד מישראל כו'".
30) "איז בשעת דער רמב"ם רעדט וועגן משיח זאגט ער כמה וכמה סימנים ווער וועט זיין משיח - וואס מ'געפינט ניט אין קיין ארט ער זאל זאגן אזוי פיל סימנים..." (שיחת ש"פ ראה מבה"ח אלול ה'תשל"ה).


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה