חלק שמיני
סימן א
ד' לסדר עלה נעלה התשל"ו בנ"י יצו"א
מלך עולמים, רם על כל רמים, שוכן שחקים, גוזר ומקים, הוא יגזור אריכות ימים ושנים, בגזירת עירין פתגמין, לפאר מקדושים, חכם חרשים, מבחר האישים, נשיא אלקים בישראל, פ"ה והדרו, הרהגה"צ ע"ה ציס"ע כקש"ת מרן מוה"ר ישראל אלטר (שליט"א) זצלה"ה - אדמו"ר מגור ירושלים עיה"ק תו"א.
אחדשכ"ק ביראת הכבוד ובאהבה נאמנה.
אור יקרות ברקאי בבא לביתי ידידי הרבני וכו' ר' מנחם מענדל הי"ו ופיו יקבנו ד"ש ממעכג"ק שליט"א לחדל האישים, ובידו צלוחית, כצפיחית בדבש מיקבי ענבים, מתנה שלוחה, לאותות אהבה, ממעכג"ק מרן שליט"א אביר הרועים, לקטן וצעיר אסקופא הנדרסת, ובאתי במזמור לתודה, למעכ"ק בתהלה, על שכבדני וכאחד הגדולים נתנני, ומצלין אנן למלכא עילאה בעד מלכא תתאה כ"ק מרן (שליט"א) שיזכה ויאריך ימים על ממלכתו מאן מלכי רבנן קדישי עדי יבא ינון ולו יקהת עמים ויעמוד לפני האורים ותומים ממני הקטן קשור באהבתו ובצדקתו וקדושתו בעבותות אהבה.
וכדי להשתעשע בד"ת בפ' בהעלותך בשפת אמת עה"ת ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר דכתיב נר מצוה ותורה אור כי המצות ממשיכין הארת התורה לתוך המעשה והוא בחי' תורה שבע"פ שביד האדם ע"י המצות להמשיך אור התורה בכל מעשיו כמ"ש קרוב וכו' בפיך ובלבבך לעשותו וכו' ואא"ז מו"ר ז"ל הגיד על המ' שלך לעולם קיימת כי נר מערבי דולק גם עתה שהמשכן נגנז ומסתמא הי' דולק אז כי נר מערבי לעולם דולקת רק במקום הגנוז וכשיש הארה ממקום הנ"ל וכו' ע"ש.
ויש להעיר מהא דמנחות ק"י ע"א לעולם זאת על ישראל א"ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ופרש"י לעולם זאת בישראל מקרא הוא (בד"ה ב') בשלמים ובקרבנות משתעי דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו. ובתו' שם דמדרשות חלוקין יש מי שאומר כבשים של אש וי"א נשמותיהן של צדיקים. ומיהו נראה עכ"פ דקרבנות נמי לעולם הם וא"כ מה זה שאמרו שלך לעולם קיימת שהרי גם הקרבנות שהוא שלהם לעולם קיימים.
וקצת נראה לפמ"ש בריש יומא במחלוקת ר"י ורשב"ל אי ילפינן דורות משעה ומילואים נקראו קדשי שעה ומנורה ודאי דורות הוא ואתי שפיר שלך לעולם קיים היינו לדורות ושלהם קדשי שעה.
ומה שנראה עוד דכתיב בכל מקום מוקטר מוגש לשמי אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן אלו ת"ח העוסקים בתורה בכ"מ מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי וכתיב שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות א"ר יוחנן אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה ואמר ר"ל מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם (מנחות הנ"ל) ומינה דייק רש"י ב"מ קי"ד ע"ב ד"ה בארבעה דקדשים נוהג בזה"ז כבזמן הבית דכתיב בכל מקום מוקטר מוגש וגו' אלו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה בכ"מ מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש ע"ש נמצא לדעתם קרבנות באמת ממצות הנוהגות בזה"ז ממש אלא דלא הוי בפועל הגשמי ע"י בהמות וכהן רק ע"י תורה.
וכבר אמרו ז"ל הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום והרוצה להעשיר יצפין וסימנך שלחן בצפון א"כ הדלקת המנורה סגולה לחכמת התורה דאם מי שרוצה להחכים ידרים משום שהמנורה בדרום ק"ו שהמנורה עצמה היא הסגולה ופשוט דמנורה עצמה בלי הדלקה אינה כלום אלא בהעלותך את הנרות והדלקתה ע"י אהרן הכהן פועל לחכמת התורה וגורם לדורות שישפיע חכמה ואור התורה לישראל וזה י"ל להגיד שבחו של אהרן שלא שינה שהדליק ופעל האור לחכמה לזמנו ולדורות כאשר צוה ה' את משה וכמ"ש הש"א הנ"ל דהמנורה אכתי דולקת וע"י האור הזה היא שמשפיע אור התורה וא"כ גם הקרבת הקרבנות ע"י התורה תולה באהרן שמשפיע אור התורה ועי"ז ת"ח עוסקים בתורת הקרבנות והכל תלוי בהדלקת המנורה נמצא שלך לעולם קיימת וגדול משלהם.
ובהא נמי י"ל דברי המדרש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ובשפ"א שם האריך הרבה בדברי אלקים חיים וש"י ולהנ"ל כיון דמנורה מחכים בהעלותך את הנרות א"כ ע"י השפעתה יחכים ויגדיל תורה ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ע"י אורה של המנורה.
א"י לפמ"ש התוס' בכמה מקומות הלכתא למשיחא ובכמה מקומות מקשה כן בגמ' ובכמה מקומות פסקו אף הלכתא למשיחא ומשני דללמוד צריך גם הלכות דשייכי למשיחא מ"מ לפסוק ההלכה פריך הלכתא למשיחא ולמ"ד דאף ללמוד הלכות הנוהגות קדמי א"כ למה לן בכלל הלכתא למשיחא כל ההלכות של קדשים מנורה מזבחות וקרבנות ונמצא כל הלכות קדשים וחלק התורה זו למותר ח"ו והי' די במצות הנוהגות, גם בענין רבוי המצות כבר כתב המהרש"א עירובין י"ג נמנו וגמרו פי' נמנו העשות ול"ת וראו שרבו הל"ת על עשות וא"כ קרוב להפסד ורחוק מן השכר גמרו נח לו שלא נברא אלא י"ל בזמן המקדש אכתי הקרבנות מכפרין ובמדרש מעולם לא לן אדם בירושלים וחטאו בידו שחר תמיד של שחר מכפר בערב תמיד של ערב מכפר וליחיד קרבנו של יחיד מכפר ולצבור קרבנות צבור מכפרין וא"כ שפיר רבוי מצות מעלה הוא ולאיסורים ח"ו הרי הקרבנות מכפרים אבל בזה"ז דליכא קרבן אדרבה זכוי הוא אם ימעט תורה ומצות כדי שלא נתפוש ח"ו ונכשל בהם ולכן אמר לזכות כלומר מלשון זך ונקי כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ולזכות הוא מלשון זך כזכוכית בלי סיג ופגם לפיכך הרבה תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וכל העוסק בתורה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב קרבנות וא"כ ברבוי התורה רבו זכויותיה והכל ע"י המנורה.
והנה בט"ז א"ח ס' ק"כ הקשה על פי' ראשון ואחרון בתוס' מנחות הנ"ל וכתב דהאמצעי הוא המובחר ומיהו הגר"א ז"ל כתב שהאחרון עיקר דקאי אדלעיל והביאו המ"ב סי' הנ"ל אות א' ובאבודרהם ענין רצה ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון אעפ"י שאין עתה עבודה מתפללין על התפלה שהוא במקום קרבנות שתתקבל ברצון וי"מ והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ואח"כ ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון תחלת דבר הוא ע"ש.
ובאמת כי הרוקח ור"י הלוי מגירמייזא כתבו שלא לומר מהרה באהבה תקבל ברצון כיון שעל נשמת הצדיקים קאי וגרסי והשב את העבודה למלאות החשבון אמנם לפמ"ש דכל העוסק בתורת עולה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב שפיר יש לומר מהרה כמובן ובסידור ר' הירש ש"ץ הביא מחלוקת אי לאמרו ובש"ע הגרש"ז סי' ק"כ נראה שפי' ואשי ישראל הן נשמות שמקריב מיכאל שר הגדול על המזבח של מעלה ולמטה הן הקרבנות שמקריבים הצדיקים ומוסרים נפשותיהם להקב"ה על כל דיבור ודיבור היוצא מפיהם המכונה בשם מזבח וזו היא התפלה הנקרא עבודה שבלב והקרבנות אלו שהן באש ההתלהבות נקראו אישי ישראל ותפלתם היא גוף התפלה שהן תיבותיה ולפ"ז נראה שהן שני דברים דמה שמיכאל עומד ומקריב הם הנשמות שכבר עלו למעלה בעולם העליון ושפיר יש לומר במהרה וכן מצאתי שבא"ר אות א' האריך בזה וכתב נמי דקרוב לומר דמיירי בנשמת צדיקים שכבר עלו מעלה וכן משמע קצת מדברי האר"י הקדוש הובא במ"ח פ' נשא.
ולפמ"ש בהנ"ל דהוא בחי' תורה שבע"פ שביד האדם ע"י המצות להמשיך אור התורה בכל מעשיו כמ"ש קרוב וגו' בפיך ובלבבך לעשותו וכו' נראה דע"י דבור הפה והלב הוא ממש לעשותו הינלפענ"ד לחדש דצדיקים שעוסקים בתורה שבע"פ הם ותלמידיהם ממילא הם מקריבים זבחי רצון בפיהם ובלבבם ואותם צריך העולם לטובת הכלל והעולם להגן עליהם ע"י אור התורה בכל מעשיהם שממשיכין כאלו הקריב כל הקרבנות אבל צדיקים שאינם עוסקים בתורה שבע"פ אותם מיכאל עומד ומקריב וראי' מהא דאמר רבא מנחות הנ"ל אהא דאמר ר"ל מאי דכתיב זאת התורה וכו' אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם ובס' מעיין גנים פי' קרא אדם כי יקריב מכם קרבן לבד מה שדרשו רז"ל ומכם משמע ולא כלכם כלומר מי צריך להקריב קרבן מקצת מכם ולא כולכם דהלומד תורה אינו צריך קרבן ובחי' מהרש"א מדקדק דרבא מוסיף דא"צ וכו' כלומר דתורה מגנא ומצלא שלא יבא לידי חטא שיהי' חייב קרבן ושפיר אינו צריך לעולה ולחטאת וכו'.
ולרבא מי שלומד תורה בקדושה אינו צריך לקרבן שלא יבא לידי חטא ואפ"ה לאורה של תורה הוא צריך וא"כ שלך קיימת לעולם שהלהב עולה מאליה ומיושבין דברי המדרש.
כ"ז כתבתי רק משום דאהבה מקלקלת השורה שמשורת הדין יפה הי' השתיקה ואבקש סליחת כ"ק (שליט"א) אם הרביתי בדברים ובזה אחוה קידה דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אורייתא קשור באהבתו בלב ונפש
מנשה בן רחל לאה
סימן א
ד' לסדר עלה נעלה התשל"ו בנ"י יצו"א
מלך עולמים, רם על כל רמים, שוכן שחקים, גוזר ומקים, הוא יגזור אריכות ימים ושנים, בגזירת עירין פתגמין, לפאר מקדושים, חכם חרשים, מבחר האישים, נשיא אלקים בישראל, פ"ה והדרו, הרהגה"צ ע"ה ציס"ע כקש"ת מרן מוה"ר ישראל אלטר (שליט"א) זצלה"ה - אדמו"ר מגור ירושלים עיה"ק תו"א.
אחדשכ"ק ביראת הכבוד ובאהבה נאמנה.
אור יקרות ברקאי בבא לביתי ידידי הרבני וכו' ר' מנחם מענדל הי"ו ופיו יקבנו ד"ש ממעכג"ק שליט"א לחדל האישים, ובידו צלוחית, כצפיחית בדבש מיקבי ענבים, מתנה שלוחה, לאותות אהבה, ממעכג"ק מרן שליט"א אביר הרועים, לקטן וצעיר אסקופא הנדרסת, ובאתי במזמור לתודה, למעכ"ק בתהלה, על שכבדני וכאחד הגדולים נתנני, ומצלין אנן למלכא עילאה בעד מלכא תתאה כ"ק מרן (שליט"א) שיזכה ויאריך ימים על ממלכתו מאן מלכי רבנן קדישי עדי יבא ינון ולו יקהת עמים ויעמוד לפני האורים ותומים ממני הקטן קשור באהבתו ובצדקתו וקדושתו בעבותות אהבה.
וכדי להשתעשע בד"ת בפ' בהעלותך בשפת אמת עה"ת ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר דכתיב נר מצוה ותורה אור כי המצות ממשיכין הארת התורה לתוך המעשה והוא בחי' תורה שבע"פ שביד האדם ע"י המצות להמשיך אור התורה בכל מעשיו כמ"ש קרוב וכו' בפיך ובלבבך לעשותו וכו' ואא"ז מו"ר ז"ל הגיד על המ' שלך לעולם קיימת כי נר מערבי דולק גם עתה שהמשכן נגנז ומסתמא הי' דולק אז כי נר מערבי לעולם דולקת רק במקום הגנוז וכשיש הארה ממקום הנ"ל וכו' ע"ש.
ויש להעיר מהא דמנחות ק"י ע"א לעולם זאת על ישראל א"ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ופרש"י לעולם זאת בישראל מקרא הוא (בד"ה ב') בשלמים ובקרבנות משתעי דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו. ובתו' שם דמדרשות חלוקין יש מי שאומר כבשים של אש וי"א נשמותיהן של צדיקים. ומיהו נראה עכ"פ דקרבנות נמי לעולם הם וא"כ מה זה שאמרו שלך לעולם קיימת שהרי גם הקרבנות שהוא שלהם לעולם קיימים.
וקצת נראה לפמ"ש בריש יומא במחלוקת ר"י ורשב"ל אי ילפינן דורות משעה ומילואים נקראו קדשי שעה ומנורה ודאי דורות הוא ואתי שפיר שלך לעולם קיים היינו לדורות ושלהם קדשי שעה.
ומה שנראה עוד דכתיב בכל מקום מוקטר מוגש לשמי אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן אלו ת"ח העוסקים בתורה בכ"מ מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי וכתיב שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות א"ר יוחנן אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה ואמר ר"ל מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם (מנחות הנ"ל) ומינה דייק רש"י ב"מ קי"ד ע"ב ד"ה בארבעה דקדשים נוהג בזה"ז כבזמן הבית דכתיב בכל מקום מוקטר מוגש וגו' אלו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה בכ"מ מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש ע"ש נמצא לדעתם קרבנות באמת ממצות הנוהגות בזה"ז ממש אלא דלא הוי בפועל הגשמי ע"י בהמות וכהן רק ע"י תורה.
וכבר אמרו ז"ל הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום והרוצה להעשיר יצפין וסימנך שלחן בצפון א"כ הדלקת המנורה סגולה לחכמת התורה דאם מי שרוצה להחכים ידרים משום שהמנורה בדרום ק"ו שהמנורה עצמה היא הסגולה ופשוט דמנורה עצמה בלי הדלקה אינה כלום אלא בהעלותך את הנרות והדלקתה ע"י אהרן הכהן פועל לחכמת התורה וגורם לדורות שישפיע חכמה ואור התורה לישראל וזה י"ל להגיד שבחו של אהרן שלא שינה שהדליק ופעל האור לחכמה לזמנו ולדורות כאשר צוה ה' את משה וכמ"ש הש"א הנ"ל דהמנורה אכתי דולקת וע"י האור הזה היא שמשפיע אור התורה וא"כ גם הקרבת הקרבנות ע"י התורה תולה באהרן שמשפיע אור התורה ועי"ז ת"ח עוסקים בתורת הקרבנות והכל תלוי בהדלקת המנורה נמצא שלך לעולם קיימת וגדול משלהם.
ובהא נמי י"ל דברי המדרש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ובשפ"א שם האריך הרבה בדברי אלקים חיים וש"י ולהנ"ל כיון דמנורה מחכים בהעלותך את הנרות א"כ ע"י השפעתה יחכים ויגדיל תורה ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ע"י אורה של המנורה.
א"י לפמ"ש התוס' בכמה מקומות הלכתא למשיחא ובכמה מקומות מקשה כן בגמ' ובכמה מקומות פסקו אף הלכתא למשיחא ומשני דללמוד צריך גם הלכות דשייכי למשיחא מ"מ לפסוק ההלכה פריך הלכתא למשיחא ולמ"ד דאף ללמוד הלכות הנוהגות קדמי א"כ למה לן בכלל הלכתא למשיחא כל ההלכות של קדשים מנורה מזבחות וקרבנות ונמצא כל הלכות קדשים וחלק התורה זו למותר ח"ו והי' די במצות הנוהגות, גם בענין רבוי המצות כבר כתב המהרש"א עירובין י"ג נמנו וגמרו פי' נמנו העשות ול"ת וראו שרבו הל"ת על עשות וא"כ קרוב להפסד ורחוק מן השכר גמרו נח לו שלא נברא אלא י"ל בזמן המקדש אכתי הקרבנות מכפרין ובמדרש מעולם לא לן אדם בירושלים וחטאו בידו שחר תמיד של שחר מכפר בערב תמיד של ערב מכפר וליחיד קרבנו של יחיד מכפר ולצבור קרבנות צבור מכפרין וא"כ שפיר רבוי מצות מעלה הוא ולאיסורים ח"ו הרי הקרבנות מכפרים אבל בזה"ז דליכא קרבן אדרבה זכוי הוא אם ימעט תורה ומצות כדי שלא נתפוש ח"ו ונכשל בהם ולכן אמר לזכות כלומר מלשון זך ונקי כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ולזכות הוא מלשון זך כזכוכית בלי סיג ופגם לפיכך הרבה תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וכל העוסק בתורה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב קרבנות וא"כ ברבוי התורה רבו זכויותיה והכל ע"י המנורה.
והנה בט"ז א"ח ס' ק"כ הקשה על פי' ראשון ואחרון בתוס' מנחות הנ"ל וכתב דהאמצעי הוא המובחר ומיהו הגר"א ז"ל כתב שהאחרון עיקר דקאי אדלעיל והביאו המ"ב סי' הנ"ל אות א' ובאבודרהם ענין רצה ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון אעפ"י שאין עתה עבודה מתפללין על התפלה שהוא במקום קרבנות שתתקבל ברצון וי"מ והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ואח"כ ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון תחלת דבר הוא ע"ש.
ובאמת כי הרוקח ור"י הלוי מגירמייזא כתבו שלא לומר מהרה באהבה תקבל ברצון כיון שעל נשמת הצדיקים קאי וגרסי והשב את העבודה למלאות החשבון אמנם לפמ"ש דכל העוסק בתורת עולה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב שפיר יש לומר מהרה כמובן ובסידור ר' הירש ש"ץ הביא מחלוקת אי לאמרו ובש"ע הגרש"ז סי' ק"כ נראה שפי' ואשי ישראל הן נשמות שמקריב מיכאל שר הגדול על המזבח של מעלה ולמטה הן הקרבנות שמקריבים הצדיקים ומוסרים נפשותיהם להקב"ה על כל דיבור ודיבור היוצא מפיהם המכונה בשם מזבח וזו היא התפלה הנקרא עבודה שבלב והקרבנות אלו שהן באש ההתלהבות נקראו אישי ישראל ותפלתם היא גוף התפלה שהן תיבותיה ולפ"ז נראה שהן שני דברים דמה שמיכאל עומד ומקריב הם הנשמות שכבר עלו למעלה בעולם העליון ושפיר יש לומר במהרה וכן מצאתי שבא"ר אות א' האריך בזה וכתב נמי דקרוב לומר דמיירי בנשמת צדיקים שכבר עלו מעלה וכן משמע קצת מדברי האר"י הקדוש הובא במ"ח פ' נשא.
ולפמ"ש בהנ"ל דהוא בחי' תורה שבע"פ שביד האדם ע"י המצות להמשיך אור התורה בכל מעשיו כמ"ש קרוב וגו' בפיך ובלבבך לעשותו וכו' נראה דע"י דבור הפה והלב הוא ממש לעשותו הינלפענ"ד לחדש דצדיקים שעוסקים בתורה שבע"פ הם ותלמידיהם ממילא הם מקריבים זבחי רצון בפיהם ובלבבם ואותם צריך העולם לטובת הכלל והעולם להגן עליהם ע"י אור התורה בכל מעשיהם שממשיכין כאלו הקריב כל הקרבנות אבל צדיקים שאינם עוסקים בתורה שבע"פ אותם מיכאל עומד ומקריב וראי' מהא דאמר רבא מנחות הנ"ל אהא דאמר ר"ל מאי דכתיב זאת התורה וכו' אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם ובס' מעיין גנים פי' קרא אדם כי יקריב מכם קרבן לבד מה שדרשו רז"ל ומכם משמע ולא כלכם כלומר מי צריך להקריב קרבן מקצת מכם ולא כולכם דהלומד תורה אינו צריך קרבן ובחי' מהרש"א מדקדק דרבא מוסיף דא"צ וכו' כלומר דתורה מגנא ומצלא שלא יבא לידי חטא שיהי' חייב קרבן ושפיר אינו צריך לעולה ולחטאת וכו'.
ולרבא מי שלומד תורה בקדושה אינו צריך לקרבן שלא יבא לידי חטא ואפ"ה לאורה של תורה הוא צריך וא"כ שלך קיימת לעולם שהלהב עולה מאליה ומיושבין דברי המדרש.
כ"ז כתבתי רק משום דאהבה מקלקלת השורה שמשורת הדין יפה הי' השתיקה ואבקש סליחת כ"ק (שליט"א) אם הרביתי בדברים ובזה אחוה קידה דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אורייתא קשור באהבתו בלב ונפש
מנשה בן רחל לאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה