הערות בהעלותך תשנ"ח
הרב נחום
גרינוואלד
ראש הישיבה
ישיבה גדולה מנלפן נ. דזש.
בגליון יז [תשנג] העיר הרמ"מ
מדברי החינוך שכותב שמצות בנין המקדש אינו אלא כשרוב ישראל על אדמתו, דלכאורה מזה
שהרמב"ם כותב בדיוק הסדר שמשיח יבנה המקדש לפני קיבוץ גלויות, כפי שהרבי
מדייק בכמה שיחות, משמע דלא כהחינוך, והלא החינוך כרגיל הולך בשיטת הרמב"ם,
ע"כ תוכן הערתו.
והנה סוגיא זו היא רבת צדדים ודשו
בה רבים. אך בפשטות נראה לומר כך. כי באמת יש כאן עוד שאלה עצומה בדברי החינוך,
שכבר העירו עליה. הלא בבית שני כאשר עלו עולי ציון, בנו המקדש טרם היו רוב ישראל
בארץ ישראל, ולפי החינוך צע"ג, הלא פטורים היו? ונראה דדברי החינוך מיירי מצד
החובה שבדבר.
כלומר, כאשר רוב ישראל מצויים שם אז כאשר לא בנו מקדש עוברים אעשה דועשו לי מקדש.
אולם ברור שכל זמן שיד ישראל תקיפה הם משתדלים לבנות מקדש בכדי להקריב קרבנות.
ונראה יותר מזו, שהם שני דינים
שונים. א) מצות בנין המקדש, מצד עשה דועשו לי מקדש. ב) מכיון שחייב אדם בעצם
להקריב קרבנות המחוייבות, כגון קרבן פסח (וידוע דעתו של הרבי כשהר הבית הי' בידי
ישראל שאסור הי' לשהות בירושלים בי"ד בניסן); קרבנות ציבור ולחובת חטאת
וכיו"ב, לכן מוטל עליו להמציא מקום להקרבת קרבנות. אולם כאשר יד האומות
תקיפה, הרי אנוס הוא, ולכן פטור למעשה מלהביא קרבנותיו; אך בו בזמן שנוצרה אפשריות
כזאת מצד כל הבחינות: יד ישראל תקיפה, ישנה פרה אדומה וכיו"ב, מיד יש עליו
חובה להכין לו מקום לקרבן.
ויש הבדל ביניהם. מצד דין דקרבנות
"מקריבין אעפ"י שאין בית" (מגילה י, א) וזקוקים רק
למקום מזבח; ואילו מצד דין בית המקדש, חייבים לבנות הבנין לפי המדות המדוייקות של
"מיד ה' עלי השכיל". ומובן מאליו שמכיון שהי' להם אפשרות לבנות הבנין –
לא חיכו עד לרוב ישראל ובנו מיד – אך לא מצד החובה והדין. ועוד הבדלים, אלא
שאכמ"ל.
לפיכך מובן א) שבבית שני מיד
שהתאפשרה בניית המקדש למטרת
קרבנות הם השתדלו בכך (וזהו הפירוש ביומא (ט, ב)
שריש לקיש אמר לרבה בר חנא "אלקא סנינא לכם", וברש"י שם: "לכל בני בבל שלא עלו בימי עזרא
ומנעו שכינה מלבוא מלשוב לשרות שם"); ב) בביאת משיח מיד ש"עשה והצליח
ונצח כל האומות שסביביו" ואז תהא יד ישראל תקיפה – תיכף יקיים "וב[ו]נה
מקדש במקומו" עבור הקרבת הקרבנות. ואילו החיוב ממש רק יווצר כשרוב ישראל יהיו
בארץ ישראל. ולהעיר: שלכאורה הסיבה הפשוטה שמשיח דוקא יבנה המקדש הוא מכיון שרק
דרכו ינוצחו האומות ותהא יד ישראל תקיפה (כי ברור שלפי הרמב"ם רק ע"י
משיח יתקיים נצחון אמיתי על האומות, ולא יתכן הדבר לפני בואו וד"ל). וקיצרתי
במקום שיש להאריך אך אכמ"ל.
ולכאורה הי' אפשר לומר בפשטות
באופן אחר, שבשלב זה – של בנין בית המקדש – כבר יהיו רוב ישראל מצויים, וזה שנאמר
שמשיח יקבץ נדחי ישראל היינו רק מתי מספר של נדחים כדי לקבץ כל ישראל: 1) מצד
ענין הגאולה, שזה גאולת ישראל; 2) מצד ההלכה, כי בגלל קיום תרומות ומעשרות ושמיטות
ויובלות זקוקים לכל יושביה עליה, כמבואר ברמב"ם (הל' תרומות ספ"א; הל'
שמיטין ויובלות פ"י ה"ט). וכפי שעולה מפשטות ההלכה בהל' מלכים
פי"א: "המלך המשיח עתיד לעמוד . . ובונה מקדש ומקבץ נדחי
ישראל". וסיים בבבא שני' – מקביל להבבא הראשונה: "מקריבין קרבנות [כנגד
"ובונה מקדש"]; ועושין שמיטין ויובלות [כנגד "ומקבץ נדחי
ישראל"]. (וראה לקו"ש חי"ח עמ' 277 הע' 49 מזה).
אולם לא מסתבר שהנדחי ישראל כאן הם
מתי מספר בלבד, כי נראה יותר שהכוונה בנדחי ישראל שהם עשרת השבטים, שבלעדיהם אין
כל יושביה עליה, כדאיתא בגמ' ערכין דף לב, ב, וברמב"ם הל' שמיטין ויובלות שם.
ואכמ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה