יום שני, 18 במאי 2015

הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב

הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב
הרב חיים רפופורט
רב ומו"ץ – לונדון, אנגלי'
הלכה בדברי אגדה?
א. בקשר להכתוב (פ' וישלח לג, ד) "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו", איתא בספרי (עה"כ בפ' בהעלתך ט, יו"ד): "כיוצא בו, וישקהו, נקוד עליו, שלא נשקו בכל לבו. רבי שמעון בן יוחי אומר, הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". והובאו הדברים בפירוש רש"י עה"ת (פ' וישלח שם) בזה"ל: "וישקהו, נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי, יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר רבי שמעון בן יוחאי, הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו".
ובכ"מ העירו על זה שהמדרש נקט הלשון "הלכה" בקשר לדברי אגדה שאמרו חז"ל בנוגע לתכונותיו של עשו [1]. ובספר עמק הנצי"ב (על הספרי שם) פירש "הלכה - כמו בלשון התלמוד 'גמירי' פי' מקובל אנכי". ובפירוש באר היטב על פירוש רש"י שם בסו"ד כתב: "ופשוטו הוא כפשוטו, שכך הסכימו בבית המדרש להלכה, וכן דרך הירושלמי לומר על כל דבר הלכה".
אבל בכמה ספרים מצאנו שיצאו לבאר לשון חכמינו באמרם "הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב", והסבירו שבדיוק ובכוונה מיוחדת השתמשו בנידון דידן דוקא הלשון "הלכה" המורה על דבר השייך לחלק ה'הלכה' (בניגוד לחלק ה'אגדה') שבתורה, או לתוקפן המיוחד של הלכותי' של תורה שאינן בטלין לעולם, וכפי שיתבאר בעז"ה.[2]
ביאור ההרי בשמים[3] [הו"ד גם בשו"ת משנה שכיר[4]]
ב. "יש לומר שיש נפק"מ גדולה בדברי רשב"י גם להלכה למעשה, דידוע דכמה פעמים אמרינן בדיני שבת כגון גבי כיבוי, גוי שבא לכבות אין אומרים אל תכבה, ואפילו במקום שאמר כל המכבה אינו מפסיד, ומפורש בגמרא (שבת קכא, א) הטעם משום דגוי אדעתי' דנפשי' קעביד[5], ולכאורה קשה מנא ידעינן זאת בבירור, דילמא אדעתי' דישראל הוא מכוון נמצא דעביד הישראל איסורא בזה, רק כיון דקיימא לן דגוי שונא ליעקב, אם כן הוא ברור כשמש דאינו מכוון אדעתי' דישראל רק אדעתי' דנפשי', נמצא דהאי הלכה תלוי' בשנאת עשיו ליעקב, על כן שפיר מדייק התנא האלקי רשב"י בדבריו ואמר, הלכה הוא, רצה לומר שאל תבין מה שאני אומר בידוע שעשו שונא ליעקב הוא רק דרש של הגדה, רק הוא נוגע להלכה מהלכות האמורות בשבת"[6].
ויעויין גם בשו"ת חבצלת השרון (אהע"ז סי' כב), "דעד כאן לא אמרינן בסי' קי"ח דעכו"ם אינו מכוון להכשיל לישראל . . [כי אם בכה"ג ש]הישראל לא ידע כלל אם אכל איסור ולא יהי' לו צער כלל ומה שיאכל ישראל איסור בלי ידיעה כלל לא יזיק בזה לישראל מאומה שהוא אינו מאמין בזה שגורם לו רעה בנפש, ואי דילמא דעתו באמת להודיע לישראל אחר שיאכלנו כדי שיצטער, הא לאחר שיאכל לא יוכל לברר עוד הדבר ולא יאמין לו הישראל כלל . . אבל בעדות אשה אדרבא חיישינן דילמא רוצה להכשילה ולצערה שתנשא ואח"כ יבוא בעלה ותצא מזה ומזה ויגרום רעה להבעל והאשה, ואדרבא, אנן סהדי שרצונם תמיד להזיק ולצער לישראל ובידוע שעשו שונא את יעקב, ולא אמרינן בסי' קי''ח שאינו מכוון להכשיל לישראל רק היכא שלא יגרום צער ונזק לישראל באכילת איסור בשוגג לפי דעתו. וזה לדעתי סברא ברורה מאד".
ביאור החתן סופר
ג. בשו"ת חתן סופר[7]: "וכבר כתב הרמב"ם מקור שנאת העמים אלינו הוא שנאת הדת, יען יש לנו דת מורשה אשר אין להם בה שם ויד והוא תורה שבע"פ אשר רק לנו לעם סגולתו גילה סודו, משא"כ משום תושב"כ שגם לפניהם פתוח להעמיק בה אין מקום לקנאתם ושנאתם רק ההלכות אשר נעלם מהם ונסתמו מעיניהם זה מעורר קנאת ושנאת הדת, וז"כ 'הלכה' היא בידוע שעשו שונא ליעקב, ר"ל שידוע היא שרק ההלכה והמסורה היא גורמת שנאת עשו ליעקב והבן".
ביאור רבינו והגרמ"פ זצ"ל[8]
ד. ובליקוטי שיחות (חלק כ עמ' 150) ביאר רבינו זי"ע: "'הלכה' מיינט א דין, א זאך וואס קען זיך ניט בייטן. און דאס פארשטייט אפילו א בן חמש למקרא (וואס לערנט נאך ניט משנה וגמרא). ער זעט אין זיין טאג טעגלעכן לעבן, אז א הלכה (פון תורה) קען מען ניט בייטן. ועד"ז זאגט רשב"י בנדו"ד, די שנאה פון עשו ליעקב קען זיך ניט בייטן, ווארום 'הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב' - דאס איז בדוגמא ווי א הלכה כפשוטה וואס קען ניט געענדערט ווערן".[9]
[ועד"ז מבואר גם בשיחת ש"פ ויק"פ, ש"פ החודש, מבה"ח ניסן ה'תש"כ[10], וז"ל: "וזהו גם דיוק לשון המדרש 'הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב': מדרש - שייך לחלק האגדה (ולא לחלק ההלכה) שבתורה, וא"כ מהו דיוק הלשון 'הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב' ומהי ההלכה שבדבר? אך הענין הוא שמציאות העולם נעשית ע"פ הלכות התורה, היינו, שלפי ההלכה שפוסקת התורה, נעשית המציאות בעולם. וכיון שהתורה פוסקת הלכה שעשו שונא ליעקב, אזי לא יועילו שום התחכמויות והמצאות להסתיר את עצמו וכו'; לא נוגע מה חושב פלוני ומה חושב אלמוני; כיון שהתורה פוסקת הלכה שעשו שונא יעקב, הרי הלכה זו תקבע במציאות העולם בכל האופנים. וזוהי ההוראה לכל יהודי שעליו לדעת שההלכה היא שמציאות העולם שונא יהודי"[11]].
ועד"ז כתב בשו"ת אגרות משה (חו"מ חלק ב סי' עז): "צריך לידע שהשנאה לישראל מכל האומות היא גדולה גם ממלכיות שנוהגין בטובה, וכבר אמרתי על הלשון שהביא רש"י בפירוש החומש פ' וישלח (לג, ד) על קרא דוישקהו ארשב"י הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב דמה שייך זה להלכה, דהוא כמו שהלכה לא משתנית כך שנאת עשו ליעקב לא משתנית דאף אלו שנוהגות באופן טוב שנאתן גדולה בעצם שלכן ח"ו להתגרות בהם ולגרום איבה".
ביאור הגר"מ זעמבא זצ"ל
ה. באופן אחר קצת ביאר הגאון ר' מנחם זעמבא הי"ד, וז"ל[12]: "מה ענין המושג הלכה לכאן, ברם ישנם אנשים החושבים ומנסים למצוא את הנימוקים והסיבות לשנאתם של הגוים כלפי היהודים. אולם המציאות הוכיחה כי אין אף סיבה אחת נכונה, שנאה זו היא חסרת כל סיבה וכל נימוק, אלא רק הפך לבם לשנוא עמו. כאן שונאים את היהודים על שום שהם קפיטליסטים ושם על שום שהם סוציאליסטים. כאן על שום שהם זריזים ופקחים יתר על המידה ושם על שום שהם מהווים מעמסה מבלי להביא כל תועלת. כאן על שום שהם חרדים וקנאים יתר על המידה ושם על שהם מתקדמים ומפיצים דעות חילוניות. כך תמיד סותרים הנימוקים זה את זה ללא קורטוב של הגיון ושקול דעת. והנה הלא רבי שמעון דורש בכל מקום טעמא דקרא (עי' בבא מציעא קטו, א) לכך אמר רבי שמעון הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב שנאתו של עשו ליעקב היא בבחי' הלכה פסוקה ללא כל טעם ונימוק".
לפי גירסת הילקוט שמעוני - קושיא מעיקרא ליתא
ו. ויש להעיר שהביאורים הנ"ל אין להם מקום כי אם לפי גירסת מאמר חז"ל זה שהובא בספרי [שהיא כנראה גם גירסת רש"י בפירושו על התורה], אבל לפי גירסת הילקוט שמעוני, קושיא מעיקרא ליתא, כי התיבה 'הלכה' חסירה שם. וז"ל הילקוט (פרשת בהעלותך רמז תשכב): "רבי שמעון בן יוחאי אומר, והלא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו".
ויש להוסיף שכנראה הביטוי "הלכה בידוע" אין לו חבר במדרשי חז"ל, משא"כ הביטוי "והלא בידוע" המצוי בעוד מקומות במדרשי הלכה, ומהם: בתורת כהנים אחרי מות (פרשה ט, ז): "וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, והלא בידוע שבארץ כנען הם באים ומה ת"ל וכמעשה ארץ כנען וכו' אלא מגיד הכתוב שמעשיהם של כנעניים מקולקלים מכל עמים ואותו המקום שנתכונו בו ישראל מקולקל מכל".
ועוד יש להעיר שהביטוי "והלא בידוע" נמצא גם במאמרי רבי שמעון בן יוחי (בעל המאמר "עשיו שונא ליעקב"), בדרשות הספרי על הכתוב (פ' עקב ו, יא) "ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת". וז"ל הספרי עה"כ: "אבותינו באו לארץ באת ברכה לרגלם, שנאמר ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת. רבי שמעון בן יוחי אומר, והלא בידוע שלא מלאתה, שעכשו באת לארץ, ובורות חצובים אשר לא חצבת, והלא בידוע שלא חצבת, שעכשו באת לארץ, כרמים וזיתים אשר לא נטעת, והלא בידוע שלא נטעת, שעכשו באת לארץ, מה תלמוד לומר מלאת, חצבת, נטעת, זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היו אנשי הארץ בונים בתים וחופרים בורות שיחים ומערות נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה".
הערה על הגרי"א הענקין זצ"ל
ז. והנה מדברי כל גדולי ישראל הנ"ל מבואר דזה שאמרו חז"ל "עשיו שונא ליעקב" קאי [לא רק על עשיו] כי אם כל אשר בשם עשיו יכונה, וכל אומות העולם בכלל.
וראיתי בתשובות איברא (סי' קטז[13]) שכתב הגרי"א הענקין: "ועוון פלילי מצד אותם המטיפים הפטפטנים שדורשים תמיד 'הלכה הוא שעשו שונא ליעקב', והשנאה עולמית. זה נגד האמת ונגד חז"ל והמקרא, שעשו גופא לא הי' רשע תמיד ושנאתו פסקה ע"י הנהגה מתאמת וכמו עשו הראשון כן הם ג"כ דורותיו שהכנעה מביאה לשלום, וזהו שאמר בן זומא (אבות פ"ד מ"א) 'איזהו מכובד המכבד את הבריות', כונתו גם נגד האומות, כשמכבדים אותם ואומרים להם אוהבי אתה הם נעשים לאוהבים ע"י זה ולהיפך כשאומרים שונא אתה נעשים לשונא וזהו מעשים בכל יום".
וכ"כ במאמרו שנדפס ב'הפרדס'[14], וז"ל: "וטעות רע בפי התולים עצמם בלשון חז"ל הלכה שעשיו שונא ליעקב לומר כן על הכלל, כי זה נאמר על עשיו עצמו[15] שכתוב עליו מפורש (בראשית כז, מא) 'וישטום עשיו' ולא אפילו על זרעו שהרי כתוב בהם (דברים כג, ח) 'לא תתעב אדומי' וכ"ש על אומות אחרות, ורק על דור מחריבי המקדש נשנה זה בזרעם ועצם מאמר חז"ל הנ"ל בא להורות שאפילו עשיו עצמו כשנהגו בו בהכנעה פסקה שנאתו כמבואר במקרא".
ולכאורה, גם אם נאמר שהמאמר "עשיו שונא ליעקב" לא קאי על כל גוי, הרי אמרו חז"ל (שבת פט, סע"א): "מאי הר סיני . . רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע, דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה ברי' דרב הונא דאמרי תרווייהו: מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו". ובדרשות הר"ן (בדרוש השביעי) כתב: "והוא אמרם ז"ל (איכה רבה ב, יז עה"כ איכה ב, יג) 'מה אשוה לך ואנחמך' - לכשאשוה לך אנחמך. הפירוש ידוע, שכל הקטטות שבינינו והאומות הם מסיבת חילוף האמונה, כמו שאמרו בשבת . . מאי הר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עלינו . . והטעם בזה, מפני שהבדילנו השם יתברך מכל האומות שלא נתחתן בהם ושלא לאכול המאכלות האסורות, והריחוק וההבדל מביא על כל פנים לידי כך, ולפיכך אמרו לכשאשוה לך אנחמך, כלומר לכשאשוה לך שאר האומות, שכולן יהיו באמונה אחת עמך, אנחמך, כי אז תהי' הנחמה שלמה, שאין אחרי' דאגת מלחמה ושנאת האומות הנ"ל עלינו . . וזהו בזמן משיחנו". הרי מבואר בדבריו ש"הריחוק וההבדל" מן האומות מביא בהכרח לידי שנאת הגוים אלינו עכ"פ מאז מ"ת שאז "ירדה שנאה לעולם".
ומפורש בגמרא (פסחים מט, ב) "גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל", ומשמע שסתם גוי שונא את ישראל.
ועה"כ שני גוים בבטנך איתא במדרש[16]: "כל האומות שונאין את עשו וכל האומות שונאין את ישראל"[17]. ובמדרש רבה (ויקרא רבה פי"ג) איתא: "מלמד שכל אומה ששולטת בעולם היא שונאה לישראל"[18].
ולכאורה מדרשות חז"ל אלו וכיו"ב מוכח דלא כמ"ש הגרי"א הענקין.



[1]) להעיר ממ"ש המהר"ץ חיות בספרו דרכי משה (כל כתבי מהר"ץ חיות, ירושלים תשי"ח, ח"א עמ' תעט). וראה גם תורה תמימה עה"כ בפ' מטות כז, כא (הערה לה): "ובאמת מצינו לחז"ל שקורים גם לאגדות וידיעות שונות בשם הלכה . . ורש"י פ' וישלח בפסוק וישקהו מביא ממדרש, הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב, ואם כן לא יפלא אם גם עניני ישראל בכלל והידיעות להם יכונו בשם הלכה". וראה גם שו"ת תירוש ויצהר סוף סי' קצז; שו"ת חלקת יעקב אורח חיים סי' מו. ועוד.
[2]) ויש להעיר מהמבואר בזה ע"ד הצחות בסיפור שנדפס בספר דברי מאיר (דברי תורה מהרה"ק ר"מ מפרימישלאן, בארטפעלד תרס"ט) פרשת בלק (יג, סע"א ואילך), וז"ל: וירא בלק בן צפור, שמעתי מפי הישיש ר' יוסף בן ברוך ע"ה, כי בפעם אחד בפרשת בלק היה אצל הרמז"ל, ורב אחד הי' עמו ירא שמים, אלא לא הי' למדן גדול, ונכון הוא לפני רב אב"ד שיהי' למדן ובקי - כידוע בכל תפוצות ישראל, והרב הנ"ל עלה לתורה אז פרשת בלק במקום כהן, ורצה לברך התורה, ואמר לו הרמז"ל: אשאל אותך קודם הברכה שאלה קטנה, מה הי' בלק, יהודי או גוי? וענה הרב הנ"ל: מסתמא דבר ידוע כי הי' גוי מעם מואבי, ושאל אותו הרמז"ל: אם כן הוא, אמור לי הטעם מדוע נקרא הסדרה האחת של תוה"ק, על שם הגוי הזה בלק? והרב הנ"ל לא ידע מה לענות על זה, ואמר הרמז"ל אנכי אענה התירוץ על זה, ופתח את פיו הקדוש בזה הלשון: פעם אחת, אנכי וחברי הלכנו יחד אל רבינו ר"מ מקרעמיניץ זצללה"ה, ופתאום מטר נורא נתך עלינו על הדרך, ונתחזק הגשם בכל רגע, עד כמעט פרחה נשמתינו מגודל הקור והלחות, וחפשנו איזו בית ליכנס בו, עד כי ברוב הליכה מצאנו וראינו בית אחד, ונכנסנו בתוכו ומצאנו בו עכו"ם אחד יושב בתוך הבית, אז התחלנו לחזור לאחורינו, ויצא אחרינו העכו"ם ובקש ממנו: אל נא תעברו ממני בלי לינה, ונתן לנו לינת לילה טובה מאוד, ובבוקר השכמנו לדרכינו. ובשעת הליכה נפלה מחלוקת ביני ובין חברי, כי חברי אמר בלשון זה "דאס איז איין ערליכער גוי" [= זהו גוי ישר], ואנכי אמרתי כי אינו נכון לומר כן, רק "איין אומערליכער גוי" [= גוי לא ישר], ונשאר הדבר כי נשאל את פי רבינו זצ"ל, עם מי יסכים רבינו, כן יקום. וכאשר באנו לרבינו זצ"ל אמר אלי: אמור מאיר, אתה, מנלן הדבר מדברי תוה"ק! ומיד אמרתי ע"פ מאמר רשב"י בב"ר הובא בפ' וישלח פרשת ל"ג פסוק ד', וז"ל: אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא וכו', א"כ לפי זה אם ההלכה הוא כי עשו שונא ליעקב, על כן אם הי' הערל מרחק אותנו, הי' עושה כהלכה, ואזי ראוי לאמר עליו "עהרליכער גוי", אבל הערל הזה אשר קירב אותנו בכל מיני ההתקרבות ועשה שלא כהלכה, א"כ ראוי לאמר עליו "אומעהרליכער גוי", כי עשה שלא כהלכתו, ואז אמר רבינו זצ"ל כי הצדק אתי. וכן הוא הכוונה גם כאן, כי תמי' גדולה על בלק כי ידע בטח מהאזהרה שנזהרנו בדברי תוה"ק: אל תצר את מואב, א"כ למה ועל מה שכר את בלעם לקלל אותנו, הלא לא הי' לו מה לירא מפנינו, אלא הוא הי' מוכרח לעשות כהלכתו, הלכה הנ"ל שעשו שונא ליעקב, וא"כ הי' בלק "ערליכער גוי", על כן התחילה הסדרה בשם בלק, כי הי' עהרליכער גוי, אין מיט איין עהרליכער גוי מעג מען אנהייבען איין סדרה", עכ"ל הספר דברי מאיר.
עוד להעיר ממ"ש בשו"ת תירוש ויצהר הנ"ל (הערה 1), כנראה ג"כ 'ע"ד הצחות': "ועתה בעוה"ר רואין אנו כי מצוה להכות את איש ישראל וכדבר הלכה, ד' ירחם".
[3]) הרי בשמים עה"ת (להג"ר יעקב יוסף גינז) חלק שני (פיוטרקוב טריב, תרצ"א) בהשמטה.
[4]) שו"ת משנה שכיר (להג"ר יששכר שלמה טייכטהאל), חלק שני (מפעל מורשת יהדות הונגרי', ירושלים תשמ"ז) סי' קיט, אות ג.
[5]) "וגם מצינו [או"ח סי"ד ס"א ועוד] בדברים שצריך כונה לא מהני בעושה גוי וישראל עומד ע"ג ומכוין . . . משום דעכו"ם אדעתא דנפשי' הוא דעביד" (שו"ת משנה שכיר שם).
[6]) וראה גם ילקוט הגרשוני על אגדות הש"ס (זבחים קטז ע"א, בא"ד): "דרך אגב ארשום מה ששמעתי מח"א על הדקדוק שמדקדקים העולם על מ"ש רשב"י הלכה היא כו', מאי נ"מ מזה שעשו שונא ליעקב לענין הלכה, ואמר דשפיר נפק"מ לענין הלכה דקיי"ל בכ"מ בהל' שבת, עכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ולא בשביל ישראל, ולכאורה מנ"ל זה דילמא עושה בשביל ישראל, אבל לפי הידוע שעשו שונא ליעקב א"כ שפיר קיי"ל הלכה דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ולא בשביל הישראל, וז"ש רשב"י הלכה היא וכו' ודפח"ח".
[7]) פאקש תער"ב, בפתיחה, מענה שמחה (יג, ב).
[8]) להעיר (ע"ד הצחות) ממ"ש בספר 'אבא' (להר"א סמית, תל אביב תשע"ב) עמ' 193, שרבינו אמר פעם ע"ד הגרמ"פ: "איך בין צופרידן האבן עם פאר א שכן".
[9]) וראה גם לקוטי שיחות חל"ה עמ' 144: "וכמשנ"ת במ"א דיוק לשון זה, ששנאת עשו ליעקב הו"ע של 'הלכה' דכמו שלא יתכן ביטול או שינוי בהלכות של תורה כך שנאת עשו היא תמידית ונצחית [וזהו גם דיוק לשון רש"י 'אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו' — ע"ד שמצינו ב'הלכה', שישנו ענין של 'הוראת שעה', שעושים שלא כהלכה (כאליהו בהר הכרמל) [רש"י ראה (יב, יג) ושופטים (יח, כב)], שגם אז ההלכה היא בתקפה ולא נשתנית [ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ט ה"ג], אלא שיש הוראה לאותה שעה לעשות היפך ה­הלכה; וכך בעניננו, שגם בשעה ההיא לא נתבטלה שנאת עשו ליעקב (כי היא 'הלכה'), אלא שלפי שעה נשקו בכל לבו]".
[וראה לקו"ש לקוטי שיחות ח"ב עמ' 608: "איז דער ביאור אין דעם: דער ענין המסירת נפש וואס אידן זיינען זיך מוסר נפש על התורה ומצוות, אויך אויף גליא דתורה, קומט עס מצד בחינת סתים שבנשמה וואס זי איז פארבונדן מיט סתים דקוב"ה דורך סתים דאורייתא. און דאס קען עשו ניט ליידן. מצד דעם ענין פון גליא אליין קען ער דאס נאך סובל זיין ווארום דאס וואס עס שטייט הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליע קב איז דאס ניט מצד נגלה עצמה ווארום אין דעם האט עשו אויך א חלק (דינים פון ז' מצוות דבני נח). נאר דאס איז מצד סתים דתורה וסתים דנשמה, וואס דאס איז מאיר און נעמט דורך אויך הנגלה, ועל דרך שנתבאר בענין מעשים טובים וואס אין דעם האט עשו קיין חלק ניט, און דאס קען ער ניט סובל זיין דערפאר זאגט ער על עמך יערימו סוד אז דער עיקר וואס על עמך יערימו איז דאס מצד סוד"].
[10]) תורת מנחם התוועדויות חכ"ז עמ' 492 ס"ז.
[11]) וראה גם שיחת ש"פ וישלח ה'תשמ"ה סי"ט (תורת מנחם התוועדויות ה'תשמ"ה ח"ב עמ' 810).
[12]) חידושי הגרמ"ז (בני ברק תש"מ) סי' מח. [בכותרת הסימן כתב המו"ל "ביאור דברי הגמרא הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב" והוא טעות דמוכח שהרי אין זה דברי הגמרא בשום מקום כי אם מאמר המדרש].
[13]) בתוך כתבי הגרי"א הענקין, חלק שני, הוצאת עזרת תורה, נוא יארק תשמ"ט, עמ' רלג.
[14]) שנה לב חוברת ב (תשרי תשכ"ד), עמ' 30.
[15]) להעיר מדברי המדרש – הובאו לקמן הערה 18.
[16]) בראשית רבה פס"ג, ז (הוצאת תיאדור אלבק).
[17]) ובפי' מהר"י קרא עה"כ (אסתר ב, יו"ד) 'כי מרדכי צוה עלי' אשר לא תגיד' כתב, "שאם יודע למלכות עמה ומולדתה אם יחפוץ המלך להמליכה לא יניחוהו שריו ועבדיו, שכל האומות שונאים את ישראל".
[18]) וראה חיבור התשובה להמאירי (מאמר א פ"ט): "זאת האומה שנואת העמים מימי הקדם ונאכלת בכל פיות . . וכמאמר דוד ע"ה (תהלים כה, יט) 'ראה אויבי כי רבו ושנאת חמס שנאוני', ובא הדרש על זה (יל"ש תהלים רמז תשב) רבונו של עולם אם עשו שונא את יעקב נטל את בכורתו וכן הדין נותן, אלא לכושיים ולברבריים ולענתותים מה עשה, הוי ושנאת חמס שנאוני".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה