חלק שמיני
סימן ב
בענין המודר הנאה מחבירו מהו ליטול טלית של מצוה שלו
י"ד כסלו התשל"ה בנ"י יצו"א
שלום שלום לקרוב דיתיב בעומקא דלבאי ה"ה ידי"נ הרב הגאון אוצ"ב פ"ה וו"ח נו"נ חו"ב אין גומרין עליו להלל וכו'. כש"ת מוה"ר שלום קרויז אבדק"ק אודווארי שליט"א בעמח"ס שו"ת דברי שלום ב"ח וש"ס.
אחדשכת"ר בידידות נאמנה.
מכתבו היקר קבלתי תוכו רצוף אהבה וברכתו ברכת חכם על ספרי חלק ששי. וכדי להשתעשע בדבריו היקרים לי ולהתעלס באהבים במה שהעיר בספרי ח"ו (בסי' א') בקושית הפמ"ג בספרו תיבת גומא עה"ת פ' בחוקותי שנסתפק במודר הנאה מחבירו אם מותר לו ליקח טלית של מצוה ולברך עליו די"ל מללה"נ אמרינן רק במצוות שחוב עליו לעשות והם גזרת המלך משא"כ ציצית אינו חובת גברא לא ילבוש ולא יברך גם כי נהנה בלבישת ועיטוף הטלית ולא שייך בזה לאו ליהנות נתנו ע"כ וכ"ת תמה דדבריו סותרין ממ"ש בפמ"ג א"ח סי' י"א בא"א אות י"א אגב גררא עיין בכ"מ וכו' ולפ"ז מודר הנאה מצמר אסור בציצית אבל מודר מחבירו הנאה יכול ליקח טליתו באפשר דמללה"נ ואף מצות דרבנן כמ"ש במ"א (כוונתו להוציא מבעה"מ דבדרבנן מלה"נ) מזה ול"ד לסוכה דישיבתה הנאה ועיין תרמ"ט ס"ב בהג"ה והנך רואה דמללה"נ אף שאין הכרחיים שהרי ציצית לא ליכסו ולא יטיל ציצית ול"ד מללה"נ שהם גזירת המלך ודוקא הכרחיים אלא כדכתיבנא ע"כ הרי דס"ל דמותר ליקח טליתו של חבירו עכ"ל ויפה העיר מאד בזה דלכאורה הסתירה מפורשת.
ומיהו לחומר הנושא נלפענ"ד לומר בכמה אנפי, חדא דהרי גם בפמ"ג סי' י"א כתב המדייק בלישניה וז"ל אבל המודר מחבירו יכול ליקח טליתו באפשר והנה הוסיף תיבת באפשר וכונתו נראה דבאמת הי' מספקא ליה אי אמרינן כה"ג מללה"נ וכמו שמסתפק בתיבת גומא ולכן כתב באפשר אלא שהדר פשטה דהדעת יותר נוטה דאף כה"ג אמרינן מללה"נ ואתי שפיר דברי הפמ"ג.
איברא דהרי בת"ג כתב וז"ל גם כי נהנה בלבישת ועיטוף הטלית ולא שייך בזה לאו ליהנות ניתנו וכנראה דדא פשיטא ליה א"כ דלא שייך בטלית מללה"נ וא"כ האיך פשיטא ליה בפמ"ג להיפוך דמותר ליקח טליתו של חבירו הא כיון דאית ליה הנאת הגוף ובזה לא שייך מללה"נ כמ"ש שם בעצמו אמנם כבר הקשה כן בביאור הלכה דהלא מתהנה הוא מהבגד עצמו ותי' דאולי כוונתו ליטול ציצית מהמודר ומש"כ טליתו לא דק בלישנא ובמאסף לכל המחנות הביא ראי' לדבריו דהרי הפמ"ג עצמו כתב שם דל"ד לסוכה דישיבה בה הנאה וקשה הלא גם מתהנה הוא מהבגד וע"כ דכוונתו ליטול ציצית ע"ש ולפ"ז אפשר לישב נמי דהפמ"ג בת"ג מיירי ליטול הטלית ובפמ"ג מיירי מהציצית והני תרי עניני נינהו ושפיר כתב כאן דללה"נ לענין הציצית אבל הטלית ודאי נהנה בו וליהנות ניתן.
אמנם ודאי דבעיקר הדבר מצינו שינוי בדבריו דבת"ג מספקא ליה אי אמרינן מללה"נ במצות שאינם חוב עליו וכאן מיפשט פשיטא ליה דאמרינן מללה"נ אפילו במצות שאינם חוב עליו וע"ז ליכא לשנויי כתי' הנ"ל.
אלא דגם בעיקר קושית הביאור הלכה נלפענ"ד לפ"מ שהבאתי בספרי הנ"ל מחלוקת הב"י והד"מ בטליתות שלנו שלובשין רק לשם מצוה ולא להגן מהקור אין בו מצות ציצית כלל לדעת הב"י והד"מ חלק עליו ובעניותי כתבתי דבימי הקיץ שהחום גדול אינו נהנה כלל מהטלית ואדרבה ברצונו הי' שיוכל לפשטו ואינו לבשו אלא לקיים מצות ציצית ולפ"ז י"ל דכוונת הפמ"ג כאן באופן שאינו נהנה מהטלית כלל ובת"ג מיירי שנהנה מהטלית ולפ"ז יש לישב נמי בתי' כ"ג שכתב לישב דברי הח"ס יו"ד סי' ס"ט האיך יליף עדל"ת מכלאים בציצית דלמא התם משום דמללה"נ ותי' כת"ר דבגד של ציצית על כרחך שצריך ליהנות ממנו כמ"ש הבית יצחק א"ח ס"ג דאי לאו ליהנות נתנו ואינו חשובה הנאה מגוף הבגד אינו יוצא ידי מצות ציצית אמנם לפמ"ש יהי' זה מחלוקת הב"י והד"מ ולפי שיטת הד"מ שפיר יצא.
עוד הי' נלפענ"ד לפמ"ש הר"ן נדרים ט"ו ע"ב ד"ה אבל שהקשה באומר הנאת תשמישך עלי אמאי מתסר והא מללה"נ ותי' דאי מתהני הגוף בהדי מצוה הנאה מקרי וכ"כ הנמק"י בשם הריטב"א ז"ל ועיין רשב"א נדרים ט"ו שם אמנם הר"ן חולין פ' גה"נ כתב דבהנאה לא שייך פסיק רישא ואי אין מתכוין מותר אפילו הוא פ"ר והקשה הט"א ר"ה כ"ח באב"מ שם דא"כ במודר הנאה מן המעיין אמאי לא יטבול בימות החמה הא אינו מתכוין ואפילו הוי פ"ר מותר וכ"כ הקשה בחי' מהרצ"ח נדרים הנ"ל ע"ש והביא לישב בשם הגרא"ז ולחלק בין עיקר העשיה לשם מצוה וההנאה ממילא בא או עיקר העשיה לשם ההנאה והמצוה ממילא מתקיימת ע"ש ולפ"ז נראה דבטלית של מצוה נמי כיון דעיקר עשייתה לשם מצוה הוא ולא לשם הנאה וההנאה ממילא בא כה"ג אמרינן מללה"נ.
אלא דבחדושי כתבתי כונה אחרת בדברי הר"ן פגה"נ הנ"ל ולישב קושית הט"א והוא דנראה לחלק בין הנאה דמצוה לרשות דהר"ן פגה"נ בכיון הביא לעצמו ראי' ממוכרי כסות ולא ממעין והזאה דדוקא הנהנה מאיסור לקיים מצוה אסור הנאת הגוף בהדי מצוה דכיון דהוא רוצה וצריך לקיים המצוה ורוצה בפעולה זו שתתעבד וצריך הוא לה שתתקיים אלא שאנו רוצים להתיר לו מטעם דמללה"נ כה"ג אמרינן כיון דהוא רוצה בעצם הפעולה וחייב לעשות וא"א בלעדה כה"ג אף דאינו מכוין לשם הנאה הנאה מקרי דעכ"פ הוא רוצה בעצם הפעולה שהוא מביא לידי הנאת הגוף שהוא איסור ולא שייך אינו מתכוין בכה"ג אף דאין כונתו לשם הנאה מ"מ מכוין הוא לעצם המלאכה שבהכרח יבא לידי הנאה וכעין סברא זו מצינו לענין מלאכה שאצל"ג דהמצוה עושה אותה משצל"ג עיין תוס' שבת ק"ה וברשב"א שם לענין קורע בשבת דהמצוה עושה לה משצל"ג והכ"נ סובר הר"ן כיון דמכוון לעשות לבישה זו לצורך המצוה אסור אבל הנהנה מדבר הרשות כגון מוכרי כסות וכלים שאין הוא רוצה בפעולת לבישה כלל ואין הוא מתכוין לעשות פעולה זו וגם אינו חייב לעשותה אלא הוא רוצה למכור הכסות אף שהוא לובש מ"מ כה"ג כיון דאינו מכוין אפילו פ"ר מותר ולפ"ז בטלית של מצוה הרי הוא רוצה בלבישת הטלית ושפיר אמרינן כה"ג דאסור ליהנות מן הטלית של מצוה שנדר ממנו הנאה אלא דבימות החמה שאינו נהנה לכאורה הי' מותר וצ"ע.
וקצת יש להעיר לפמ"ש הכ"ס יו"ד סי' קע"ז להקשות אחילוקו של האבנ"מ בדברי הרשב"א והעלה לחדש בעצמו ביסוד דברי הרשב"א דכתב בפ"ו כיון דאפשר לקיים פ"ו באחרת דכוונתו דבאמת ס"ל דהנאה הבא עם המצוה מותרת משום דמללה"נ דכיון דמחויב בדבר זה מה לי אם גופו נהנה או לא כך הוא המצוה וא"א בלא הנאה בפ"ו וכן בשאר מצות כגון ישיבת סוכה שא"א בלא הנאת ישיבה וכו' וע"ז כתב הרשב"א כיון שאפשר לו לקיים פ"ו באחרת והוא מקיימה בזו שאסורה לו בקונם מוכח מילתא דלהנאת גופו מכוין מלבד המצוה כי נפשו חשקה בגוף זה דוקא זה אסור שיש לו הנאה זולת ההנאה שבא לו ע"י מצוה כיון שאפשר לו באחרת משא"כ בשופר שאין שייך זה שיש לו הנאה בתקיעה של זה יותר מתקיעה של זה כה"ג מללה"נ וא"כ הכ"נ בטלית הי' מותר לפי טעם זה ודו"ק ועיין לבו"ש א"ח סי' מ"ז בברכה"ת שתקנו ב' ברכות ובלבוש יו"ד סי' רכ"א סעי' י"א מי שאסר ספריו על חבירו אסור שיש לו הנאה מהראי' בו חוץ מן הקריאה משמע דעל הקריאה הי' אמרינן מללה"נ רק שיש עוד הנאה לבד מזה ועיין קצה"ח ח"מ סי' ע"ב ס"ק ל"ד ובשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' רי"ג חלק עליו ובספרי משנה הלכות ח"ד סי' רכ"ח הארכתי קצת בזה.
עכ"פ לפענ"ד יפה העיר בהא דבת"ג מיבעיא ליה אי במצות שאינם חובה נמי אמרינן מללה"נ ובפמ"ג א"ח פשיטא ליה דאמרינן בהוא נמי מללה"נ ודאי צ"ע וכמ"ש כ"ג וצ"ל דהו"ל בתר דאיבעיא ליה הדר פשטא ליה דכה"ג נמי אמרינן ללה"נ.
ידי"נ דושכ"ג בלב ונפש
מנשה הקטן
סימן ב
בענין המודר הנאה מחבירו מהו ליטול טלית של מצוה שלו
י"ד כסלו התשל"ה בנ"י יצו"א
שלום שלום לקרוב דיתיב בעומקא דלבאי ה"ה ידי"נ הרב הגאון אוצ"ב פ"ה וו"ח נו"נ חו"ב אין גומרין עליו להלל וכו'. כש"ת מוה"ר שלום קרויז אבדק"ק אודווארי שליט"א בעמח"ס שו"ת דברי שלום ב"ח וש"ס.
אחדשכת"ר בידידות נאמנה.
מכתבו היקר קבלתי תוכו רצוף אהבה וברכתו ברכת חכם על ספרי חלק ששי. וכדי להשתעשע בדבריו היקרים לי ולהתעלס באהבים במה שהעיר בספרי ח"ו (בסי' א') בקושית הפמ"ג בספרו תיבת גומא עה"ת פ' בחוקותי שנסתפק במודר הנאה מחבירו אם מותר לו ליקח טלית של מצוה ולברך עליו די"ל מללה"נ אמרינן רק במצוות שחוב עליו לעשות והם גזרת המלך משא"כ ציצית אינו חובת גברא לא ילבוש ולא יברך גם כי נהנה בלבישת ועיטוף הטלית ולא שייך בזה לאו ליהנות נתנו ע"כ וכ"ת תמה דדבריו סותרין ממ"ש בפמ"ג א"ח סי' י"א בא"א אות י"א אגב גררא עיין בכ"מ וכו' ולפ"ז מודר הנאה מצמר אסור בציצית אבל מודר מחבירו הנאה יכול ליקח טליתו באפשר דמללה"נ ואף מצות דרבנן כמ"ש במ"א (כוונתו להוציא מבעה"מ דבדרבנן מלה"נ) מזה ול"ד לסוכה דישיבתה הנאה ועיין תרמ"ט ס"ב בהג"ה והנך רואה דמללה"נ אף שאין הכרחיים שהרי ציצית לא ליכסו ולא יטיל ציצית ול"ד מללה"נ שהם גזירת המלך ודוקא הכרחיים אלא כדכתיבנא ע"כ הרי דס"ל דמותר ליקח טליתו של חבירו עכ"ל ויפה העיר מאד בזה דלכאורה הסתירה מפורשת.
ומיהו לחומר הנושא נלפענ"ד לומר בכמה אנפי, חדא דהרי גם בפמ"ג סי' י"א כתב המדייק בלישניה וז"ל אבל המודר מחבירו יכול ליקח טליתו באפשר והנה הוסיף תיבת באפשר וכונתו נראה דבאמת הי' מספקא ליה אי אמרינן כה"ג מללה"נ וכמו שמסתפק בתיבת גומא ולכן כתב באפשר אלא שהדר פשטה דהדעת יותר נוטה דאף כה"ג אמרינן מללה"נ ואתי שפיר דברי הפמ"ג.
איברא דהרי בת"ג כתב וז"ל גם כי נהנה בלבישת ועיטוף הטלית ולא שייך בזה לאו ליהנות ניתנו וכנראה דדא פשיטא ליה א"כ דלא שייך בטלית מללה"נ וא"כ האיך פשיטא ליה בפמ"ג להיפוך דמותר ליקח טליתו של חבירו הא כיון דאית ליה הנאת הגוף ובזה לא שייך מללה"נ כמ"ש שם בעצמו אמנם כבר הקשה כן בביאור הלכה דהלא מתהנה הוא מהבגד עצמו ותי' דאולי כוונתו ליטול ציצית מהמודר ומש"כ טליתו לא דק בלישנא ובמאסף לכל המחנות הביא ראי' לדבריו דהרי הפמ"ג עצמו כתב שם דל"ד לסוכה דישיבה בה הנאה וקשה הלא גם מתהנה הוא מהבגד וע"כ דכוונתו ליטול ציצית ע"ש ולפ"ז אפשר לישב נמי דהפמ"ג בת"ג מיירי ליטול הטלית ובפמ"ג מיירי מהציצית והני תרי עניני נינהו ושפיר כתב כאן דללה"נ לענין הציצית אבל הטלית ודאי נהנה בו וליהנות ניתן.
אמנם ודאי דבעיקר הדבר מצינו שינוי בדבריו דבת"ג מספקא ליה אי אמרינן מללה"נ במצות שאינם חוב עליו וכאן מיפשט פשיטא ליה דאמרינן מללה"נ אפילו במצות שאינם חוב עליו וע"ז ליכא לשנויי כתי' הנ"ל.
אלא דגם בעיקר קושית הביאור הלכה נלפענ"ד לפ"מ שהבאתי בספרי הנ"ל מחלוקת הב"י והד"מ בטליתות שלנו שלובשין רק לשם מצוה ולא להגן מהקור אין בו מצות ציצית כלל לדעת הב"י והד"מ חלק עליו ובעניותי כתבתי דבימי הקיץ שהחום גדול אינו נהנה כלל מהטלית ואדרבה ברצונו הי' שיוכל לפשטו ואינו לבשו אלא לקיים מצות ציצית ולפ"ז י"ל דכוונת הפמ"ג כאן באופן שאינו נהנה מהטלית כלל ובת"ג מיירי שנהנה מהטלית ולפ"ז יש לישב נמי בתי' כ"ג שכתב לישב דברי הח"ס יו"ד סי' ס"ט האיך יליף עדל"ת מכלאים בציצית דלמא התם משום דמללה"נ ותי' כת"ר דבגד של ציצית על כרחך שצריך ליהנות ממנו כמ"ש הבית יצחק א"ח ס"ג דאי לאו ליהנות נתנו ואינו חשובה הנאה מגוף הבגד אינו יוצא ידי מצות ציצית אמנם לפמ"ש יהי' זה מחלוקת הב"י והד"מ ולפי שיטת הד"מ שפיר יצא.
עוד הי' נלפענ"ד לפמ"ש הר"ן נדרים ט"ו ע"ב ד"ה אבל שהקשה באומר הנאת תשמישך עלי אמאי מתסר והא מללה"נ ותי' דאי מתהני הגוף בהדי מצוה הנאה מקרי וכ"כ הנמק"י בשם הריטב"א ז"ל ועיין רשב"א נדרים ט"ו שם אמנם הר"ן חולין פ' גה"נ כתב דבהנאה לא שייך פסיק רישא ואי אין מתכוין מותר אפילו הוא פ"ר והקשה הט"א ר"ה כ"ח באב"מ שם דא"כ במודר הנאה מן המעיין אמאי לא יטבול בימות החמה הא אינו מתכוין ואפילו הוי פ"ר מותר וכ"כ הקשה בחי' מהרצ"ח נדרים הנ"ל ע"ש והביא לישב בשם הגרא"ז ולחלק בין עיקר העשיה לשם מצוה וההנאה ממילא בא או עיקר העשיה לשם ההנאה והמצוה ממילא מתקיימת ע"ש ולפ"ז נראה דבטלית של מצוה נמי כיון דעיקר עשייתה לשם מצוה הוא ולא לשם הנאה וההנאה ממילא בא כה"ג אמרינן מללה"נ.
אלא דבחדושי כתבתי כונה אחרת בדברי הר"ן פגה"נ הנ"ל ולישב קושית הט"א והוא דנראה לחלק בין הנאה דמצוה לרשות דהר"ן פגה"נ בכיון הביא לעצמו ראי' ממוכרי כסות ולא ממעין והזאה דדוקא הנהנה מאיסור לקיים מצוה אסור הנאת הגוף בהדי מצוה דכיון דהוא רוצה וצריך לקיים המצוה ורוצה בפעולה זו שתתעבד וצריך הוא לה שתתקיים אלא שאנו רוצים להתיר לו מטעם דמללה"נ כה"ג אמרינן כיון דהוא רוצה בעצם הפעולה וחייב לעשות וא"א בלעדה כה"ג אף דאינו מכוין לשם הנאה הנאה מקרי דעכ"פ הוא רוצה בעצם הפעולה שהוא מביא לידי הנאת הגוף שהוא איסור ולא שייך אינו מתכוין בכה"ג אף דאין כונתו לשם הנאה מ"מ מכוין הוא לעצם המלאכה שבהכרח יבא לידי הנאה וכעין סברא זו מצינו לענין מלאכה שאצל"ג דהמצוה עושה אותה משצל"ג עיין תוס' שבת ק"ה וברשב"א שם לענין קורע בשבת דהמצוה עושה לה משצל"ג והכ"נ סובר הר"ן כיון דמכוון לעשות לבישה זו לצורך המצוה אסור אבל הנהנה מדבר הרשות כגון מוכרי כסות וכלים שאין הוא רוצה בפעולת לבישה כלל ואין הוא מתכוין לעשות פעולה זו וגם אינו חייב לעשותה אלא הוא רוצה למכור הכסות אף שהוא לובש מ"מ כה"ג כיון דאינו מכוין אפילו פ"ר מותר ולפ"ז בטלית של מצוה הרי הוא רוצה בלבישת הטלית ושפיר אמרינן כה"ג דאסור ליהנות מן הטלית של מצוה שנדר ממנו הנאה אלא דבימות החמה שאינו נהנה לכאורה הי' מותר וצ"ע.
וקצת יש להעיר לפמ"ש הכ"ס יו"ד סי' קע"ז להקשות אחילוקו של האבנ"מ בדברי הרשב"א והעלה לחדש בעצמו ביסוד דברי הרשב"א דכתב בפ"ו כיון דאפשר לקיים פ"ו באחרת דכוונתו דבאמת ס"ל דהנאה הבא עם המצוה מותרת משום דמללה"נ דכיון דמחויב בדבר זה מה לי אם גופו נהנה או לא כך הוא המצוה וא"א בלא הנאה בפ"ו וכן בשאר מצות כגון ישיבת סוכה שא"א בלא הנאת ישיבה וכו' וע"ז כתב הרשב"א כיון שאפשר לו לקיים פ"ו באחרת והוא מקיימה בזו שאסורה לו בקונם מוכח מילתא דלהנאת גופו מכוין מלבד המצוה כי נפשו חשקה בגוף זה דוקא זה אסור שיש לו הנאה זולת ההנאה שבא לו ע"י מצוה כיון שאפשר לו באחרת משא"כ בשופר שאין שייך זה שיש לו הנאה בתקיעה של זה יותר מתקיעה של זה כה"ג מללה"נ וא"כ הכ"נ בטלית הי' מותר לפי טעם זה ודו"ק ועיין לבו"ש א"ח סי' מ"ז בברכה"ת שתקנו ב' ברכות ובלבוש יו"ד סי' רכ"א סעי' י"א מי שאסר ספריו על חבירו אסור שיש לו הנאה מהראי' בו חוץ מן הקריאה משמע דעל הקריאה הי' אמרינן מללה"נ רק שיש עוד הנאה לבד מזה ועיין קצה"ח ח"מ סי' ע"ב ס"ק ל"ד ובשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' רי"ג חלק עליו ובספרי משנה הלכות ח"ד סי' רכ"ח הארכתי קצת בזה.
עכ"פ לפענ"ד יפה העיר בהא דבת"ג מיבעיא ליה אי במצות שאינם חובה נמי אמרינן מללה"נ ובפמ"ג א"ח פשיטא ליה דאמרינן בהוא נמי מללה"נ ודאי צ"ע וכמ"ש כ"ג וצ"ל דהו"ל בתר דאיבעיא ליה הדר פשטא ליה דכה"ג נמי אמרינן ללה"נ.
ידי"נ דושכ"ג בלב ונפש
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה